דאון ראשון ו-10:
הניצחון הקליל והצפוי של ניו אינגלנד בדאלאס הפצועה קבע ביום ראשון בלילה תקדים ב-NFL. לראשונה בתולדות הליגה, שש קבוצות פתחו את העונה עם מאזן של 0:4. עוד לפני המשחק הזה של הפטריוטס, אטלנטה וסינסינטי גירדו ניצחונות בהארכה וטיפסו ל-0:5 ובסדרה השנייה, גם דנבר וגרין ביי השיגו ניצחון חמישי ברציפות (קרוליינה, השישית, הייתה בשבוע החופש שלה).
על פי נתוני העבר, 91 אחוז מהקבוצות שפתחו את העונה עם מאזן 0:5 הגיעו לפלייאוף, כך שייתכן ששליש פלייאוף סגור לנו כבר עם פתיחתו של הרבע השני של העונה. מה זה אומר? קודם כל, בהמשך לטענה שעלתה כאן כבר העונה, זה אומר שהליגה אולי קצת גדולה מדי והפערים בין הקבוצות הטובות לכל השאר בולטים. מעבר לכך, זה אומר שמסתמן לנו העונה ראש חץ איכותי מאוד, גם ב-AFC עם ניו אינגלנד, סינסינטי ודנבר וגם ב-NFC עם גרין ביי, אטלנטה, קרוליינה וגם אריזונה, שאומנם שמטה משחק אחד אבל נראית מצוין. כשכל אלה ייפגשו בפלייאוף, והן כנראה ייפגשו, יעופו ניצוצות.
בפודקאסט שלו עם קאזין סאל, ביל סימונס אוהב לשחק משחק בשם "מי כבר הודחה?" ולשאול בכל שבוע מי הן הקבוצות שאיבדו סיכוי ריאלי להגיע לפלייאוף. אם כבר בשלב זה של העונה יש לנו שש-שבע קבוצות שלמעט התפרקות מפתיעה, יהיו בפנים, הרי שבמקביל אפשר לסמן את אלה שיכולות להתחיל לחשוב על 2016. מיאמי, נטולת המאמן והשאיפות, נראית כזו וגם בולטימור, אחרי ההפסד הביתי לקליבלנד, לא צפויה לשנות את גורלה. מה-AFC דרום, רק אינדיאנפוליס באמת מסוגלת לזכות בבית וכל האחרות יהיו רחוקות מהווילד קארד וקנזס סיטי המאכזבת, שחטפה הפסד רביעי ברציפות, לא תגיע גם היא, בטח בלי ג'מאל צ'ארלס שגמר את העונה (וכנראה שגם לא אוקלנד, למרות היכולת הלא רעה).
בצד השני, ב-NFC מזרח המוזר אי אפשר לפסול אף אחת, אבל בצפון דטרויט המפורקת בחוץ וכנ"ל לגבי הסיינטס בדרום, כאשר שם יכולים להתחיל להתכונן לחילופי המשמרות, לגבי שון פייטון על הקווים ואולי גם לגבי דרו בריס מאחורי הסנטר. הימור לא פרוע: גם סן פרנסיסקו לא תעלה לפלייאוף העונה. עשר קבוצות שאין להן צ'אנס ריאלי כבר באמצע אוקטובר, עוד שבע שצפויות להעפיל ונשארנו, למשך לא פחות מ-12 שבועות, עם 15 קבוצות שיילחמו על חמישה מקומות. יהיה נחמד.
דאון שני ו-5:
ואם כבר מדברים על נחמד, הרי שבסדרה הראשונה ביום ראשון סופסוף קיבלנו תמורה לאגרה, ולרד זון. למרות שהמחזור הרביעי לא הפגיש באף אחד מ-14 המשחקים שלו שתי קבוצות עם מאזן חיובי, הרי ששמונת המשחקים שנפתחו בשעה 20:00 סיפקו המון אקשן ומתח ולאורך חלקים גדולים מהן, נדמה היה שקבוצות הליגה סופסוף יצאו מהלם פתיחת העונה, התחילו להתחבר ושיחקו פוטבול ראוי.
כרגיל ב-NFL, כמעט כל מה שקורה בחודש הראשון צריך להימחק במהרה מהזיכרון הקולקטיבי (מישהו אמר ניו אינגלנד בקנזס סיטי?) והתכלס מתחיל במקביל להשתלטות הוורודה הנוראית.
כך, ביום ראשון ראינו את ג'יי קאטלר משאיר את הפציעה מאחור ומביא אופי כדי להשאיר את העונה של שיקגו בחיים, את סינסינטי מוכיחה שאולי הפעם, באמת, זו השנה שלה עם קאמבק ענק על הראש של הסיהוקס, את וושינגטון ממשיכה להציק ליריבות חזקות ממנה, אבל גם את אטלנטה ממשיכה להראות שתחת דן קווין יש לה בדיוק את טיפת האופי הזו להכריע משחקים צמודים שהייתה כל כך חסרה לה בשנתיים האחרונות עם מייק סמית. את ג'יימיס ווינסטון עולה, וצונח, ועולה שוב ברכבת הרים קלאסית לרוקי. את קליבלנד מדהימה בהארכה בבולטימור, בפאלו עוקצת בטנסי עם טיירוד טיילור הסנסציוני ואפילו את ארון רוג'רס מוכיח שהוא אנושי וסופסוף מאבד כדור בבית ועדיין, מנצח די בקלות. התקפה רדפה התקפה, מהפך רדף מהפך ועכשיו נשאר רק לחכות ליום ראשון הקרוב. כמה כיף זה פוטבול לפעמים.
דאון שלישי ו-42:
איפה בכל זאת פחות כיף בימים אלה? בדטרויט למשל. מת'יו סטאפורד ומחליפו ביום ראשון, בתבוסה הביתית מול אריזונה, דן אורלובסקי, מסרו יחד לשיא ניסיונות אי פעם ב-NFL, לא פחות מ-70 כדורים. גם זה לא ממש עזר לליונס, שהתרסקו ברבע השני וראו את הקהל נוטש את פורד פילד בהמוניו עוד לפני ההפסקה. לקראת סיום המשחק התרחש רגע מעניין (תלוי את מי שואלים), כאשר הקרדינלס שלחו למגרש במקום קרסון פאלמר לגארבג' טיים את דרו סטנטון וכך נוצר סוג של איחוד מרגש בינו לבין אורלובסקי, שניים מחמשת הקוורטרבקים שיחקו עבור הליונס בעונת ה-16:0 האיומה של 2008.
זו הפעם הראשונה מאז אותה עונה שהאריות פותחים עם 5:0 ומעמדו של המאמן ג'ים קולדוול (שכבר הודה שהבעלים מרת'ה פיירסטון פורד הודיעה לו שהיא מאוד לא מרוצה מהמצב), כמו גם של הקוורטרבק המאכזב מת'יו סטאפורד, שנראה שיצא לחלוטין מאיזון, לא בטוחים כלל לקראת המשך הדרך. למראות שדטרויט היא הקבוצה היחידה בליגה בלי ניצחון, המחשבות על עוד 16:0 רחוקות מאוד כמובן כרגע וצריך לזכור שמלבד ההתפרקות הביתית מול אריזונה המעולה, הליונס הפסידו משחקים די צמודים עד כה במגרשים קשים כמו סן דייגו, מינסוטה וסיאטל (שם היו קרובים מאוד לנצח) ובבית לדנבר. בשבועיים הקרובים דטרויט מארחת את שתי היריבות לבית, שיקגו ומינסוטה ואז מרוויחה עוד משחק, כאשר במקום לפגוש את קנזס סיטי בארוהד, היא תשחק מולה בוומבלי. העונה הזו כבר אבודה, אבל שלושת השבועות הללו יקבעו הרבה לקראת העתיד בעיר המכוניות.
דאון רביעי ו-16:
נסיים את הסיכום השבועי עם הסיפור הביזארי של השבוע. שבע דקות לסיום המשחק באוקלנד, דרק קאר הוביל דרייב יפה לתוך שטח המגרש של דנבר, כאשר הריידרס בפיגור שתי נקודות בלבד, 9:7 והחור השחור כבר מריח את ההזדמנות לנצח סופסוף את פייטון מאנינג. אלא שפתאום, אאוט אוף דה בלו, תרתי משמע, קאר, שהיה במשחק טוב עד לאותו רגע, מסר כדור לא בכיוון בכלל. זה נחת דווקא בידיים של כריס האריס ג'וניור ושחקן ההגנה של הברונקוס אמר תודה והחזיר פיק סיקס ל-74 יארד, שסידר לבסוף את הניצחון לאורחים.
ולמה אאוט אוף דה בלו? כי לפי הסיפור שהביא ג'ון בריץ' מ-CBS, יומיים לפני המשחק, חברי קבוצת ה"בלו איינג'לס" (המלאכים הכחולים), טייסי הראווה של חיל הים האמריקאי, שמייצרים מופיעים מרהיבים, ביקרו באימון הריידרס לקראת המשחק. ביום ראשון אחר הצהריים, אחרי שסיימו אירוע באזור מפרץ סן פרנסיסקו, הם כנראה החליטו לבדוק מה שלום הריידרס וטסו מעל האצטדיון במבנה יפהפה, בדיוק ברגע בו קאר ניסה לשנות תרגיל ולצעוק לשחקני ההתקפה את המהלך החדש. אף אחד לא שמע אותו, הכדור הלך לאיבוד והמשחק איתו וה"בלו איינג'לס" הפכו, בן רגע, לאויבי המפרץ.