שערי הממלכה פרוצים: על המחדל האנגלי בטיפוח שוערים לנבחרת

בוידאו: אוהדי נבחרת אלבניה חוגגים את ההעפלה ליורו

ספרד ואנגליה קיימו אתמול (שני) את משחקן האחרון במוקדמות היורו שלא שינה דבר מבחינתן, ועלו בהרכבים חסרים מאוד. לכן גם שוערי המשנה קיבלו הזדמנות לעמוד בין הקורות, ואלו התוצאות – דויד דה חאה, אחד השוערים הטובים בעולם, החליף את איקר קסיאס בשורות הספרדים וסיפק הצגה אלוהית עם מספר הצלות עוצרות נשימה כדי להבטיח ניצחון לא מוצדק באוקראינה (0:1). מנגד, בשער אנגליה החליף ג'ק באטלנד את ג'ו הארט. ג'ק מי? רק מומחי הכדורגל מכירים את שמו של שוער סטוק סיטי. זאת ועוד - על הספסל האנגלי ישב טום היטון בן ה-29 של ברנלי מליגת המשנה. ויסנטה דל בוסקה הושיב על הספסל את סרחיו ריקו בן ה-22, גיבור הזכיה של סביליה בליגה האירופית בעונה שעברה.

זוהי התמצית המזוקקת של המציאות. בספרד יש פס ייצור של ספרדים ברמה הגבוהה ביותר, באנגליה אין למאמן הלאומי אופציות ראויות מאחורי הארט, במיוחד כאשר פרייזר פורסטר פצוע. זה לא משבר זמני, אלא מחדל מתמשך לאורך יותר מעשור, ודי להסתכל על הסגלים בפרמיירליג כדי להבין את גודל המצוקה, וגם את הסיבות הישירות אליה. במשפט אחד – המועדונים האנגלים ויתרו מראש על טיפוח שוערים. הם לא יודעים לעשות זאת, לא רוצים לעסוק בזה, ומעדיפים לקנות שוערים מכל רחבי העולם על מנת להימנע מהמטרד הזה. כל שוער אנגלי מבטיח נזרק באופן אוטומטי בהשאלה לליגת הנמוכות, והולך שם לאיבוד.

רשימת הטעויות הקשות של שוערים שהרסו לאנגליה קמפיינים שלמים יכולה למלא ספרים, ואפילו דייויד סימן יהיה שם עם השער של רונאלדיניו ברבע גמר מונדיאל 2002. פול רובינסון בעט באוויר במקום בכדור בהפסד בקרואטיה במוקדמות יורו 2008, סקוט קארסון ספג שער אומלל במיוחד מניקו קרנצ'אר מול אותה קרואטיה בוומבלי ודאג שאנגליה לא תעפיל. רוברט גרין נתן לכדור של קלינט דמפסי להתגלגל מתחת לבטנו לרשת במשחק מול ארצות הברית במונדיאל 2010. דייויד ג'יימס הפך לבדיחה מהלכת. זוכרים את השמות של ריצ'ארד רייט, כריס קירקלנד ובן פוסטר? הם סומנו פעם כאופציה לשוערי עתיד של אנגליה. זה לא בדיוק קרה.

בעידן פאביו קאפלו כמאמן אנגליה, זימוני שוערים היו אבסורדיים באופן קיצוני, אבל קשה להאשים בכך את האיטלקי דווקא. ב-2008 הוא קרא לדגל את ג'ו לואיס ששיחק בפיטרבורו מהליגה הרביעית. ב-2010 זומן פרנק פילדינג, ששיחק בלידס מהליגה השלישית בהשאלה מבלקבורן. ב-2011 כמעט ערך הופעת בכורה דייויד סטוקדייל, אז השוער השלישי של פולהאם שנדד בהשאלות שונות ומשונות. עזבו את קאפלו – גם הודג'סון לקח ליורו 2012 את גרין, ששיחק אז בליגת המשנה עם ווסטהאם, וכשוער שלישי את באטלנד הצעיר, שבילה את העונה שקדמה לטורניר בהשאלה מברמינגהאם סיטי לצ'לטנהאם טאון מהליגה הרביעית.

סביר להניח שלחלק מהשוערים שהוזכרו יש פוטנציאל לא רע, אבל איך יממשו אותו אם לא יתנסו ברמה הגבוהה על בסיס שבועי? כולם מסכימים כיום שפורסטר הוא הגיבוי האולטימטיבי להארט, במיוחד אחרי העונה הטובה בסאות'המפטון ב-2014/15. אלא שפורסטר מעולם לא קיבל צ'אנס בניוקאסל בה גדל, נזרק ללא הפסקה בהשאלות לליגות הנמוכות, ופרץ לתודעה רק כאשר חצה את הגבול צפונה וגילה יכולת נהדרת בסלטיק. רק אז החליטו הקדושים של רונאלד קומאן להמר עליו, אך לרוע המזל מדובר בשחקן עם נטיה לפציעות, ולא ברור אם יהיה כשיר לאליפות אירופה ובאיזה כושר יגיע לשם.

להארט שיחק המזל כי הוא הבשיל עוד לפני שמנצ'סטר סיטי הפכה למועדון פאר שלא סופר את הכסף. סוון גוראן אריקסון העניק לו את הבמה עוד ב-2007 במנצ'סטר סיטי, ועונת ההשאלה בברמינגהאם ב-2009/10 לא עצרה את התקדמותו אלא דווקא סייעה לו. סיטי לא ראתה טעם לקנות שוער יקר כאשר אליל ביתי הוכיח את עצמו, אבל כל יתר מועדוני הצמרת בפרמיירליג הולכים בכיוון אחר לגמרי.

לארסנל לא היה שוער אנגלי מאז סימן, ואחרי שני פולנים נמצאים כיום בסגל פטר צ'ך הצ'כי ודויד אוספינה הקולומביאני. מנצ'סטר יונייטד מחזיקה את סם ג'ונסטון הצעיר, אבל זורקת אותו בהשאלות, ואפילו בעת משבר דה חאה הוא לא היה רלוונטי, וסרחיו רומרו הארגנטינאי נרכש במקומו. במשך שנים ארוכות, שימש אנדרס לינדגור הדני שוער משנה וחסם את דרכם של הצעירים, ולא נשכח לציין גם את ההחתמה של ויקטור ואלדס בעונה שעברה.

לצ'לסי היו בדרך כלל שלושה שוערים זרים. כאשר צ'ך עבר לארסנל הקיץ, הוחתם אסמיר בגוביץ' הבוסני במקומו כגיבוי לטיבו קורטואה הבלגי (וזה הנס שאיפשר לבאטלנד לשחק סוף כל סוף בהרכב סטוק). פציעתו של קורטואה גרמה לז'וזה מוריניו לצאת לשוק ולהחתים את מרקו אמליה, האיטלקי הוותיק שבילה שנים רבות על ספסל מילאן, ולא שיחק כלל אשתקד. מה אמור לחשוב על כך האנגלי ג'מאל בלקמן, כבר בן 21 וללא דקת משחק בבוגרים?

אדם בוגדן ההונגרי יושב על הספסל כמשנה של סימון מיניולה הבלגי בליברפול. טוטנהאם החתימה לפני שנה את מישל פורם ההולנדי, שוער הרכב בסוונסי, כדי שישמש גיבוי להוגו לוריס הצרפתי. חואל הספרדי הוא המחליף של טים הווארד האמריקאי באברטון. השוערים של ווסטהאם הם אדריאן הספרדי ודארן רנדולף האירי. קספר שמייכל הדני עומד בין הקורות בלסטר, ועל הספסל מחכה האוסטרלי בן ה-43 מרק שוורצר. טים קרול ההולנדי של ניוקאסל נפצע בשבוע שעבר במשחק נבחרתו, ורוברט אליוט האירי אמור להחליפו לפני שיוחתם שוער זר אחר. אפילו העולה החדשה בורנמות, שמטפחת צעירים אנגלים רבים, בחרה לסמוך על הפולני בן ה-35 ארתור בורוץ כשוער ראשון.

המצב לא פחות מקטסטרופלי. צריך להרחיק עד שנות השמונים כדי להיזכר במאבק אמיתי על אפודת השוער הראשון של נבחרת אנגליה בין מועמדים ראויים. למונדיאל 1986, למשל, נסעו פיטר שילטון הענק, כריס וודס היציב, והשוער השלישי היה גארי ביילי ממנצ'סטר יונייטד, אליל נעוריו של פטר שמייכל. עוד קודם לכן, התחרה שילטון בריי קלמנס האגדי, ולפני כן מול גורדון בנקס האגדי עוד יותר. באותם ימים, היו בליגה האנגלית לפחות 10 שוערים שניתן לזמן לנבחרת ללא בושה. עכשיו יש בקושי שניים.

זה לא צריך להיות כך. קסיאס ודה חאה הפכו לכוכבי על כי הם קיבלו הזדמנות בריאל מדריד ובאתלטיקו מדריד בגיל צעיר מאוד. בבונדסליגה כל שוער צעיר מוכשר מקבל הזדמנות בהרכב. מנואל נוייר עמד בשער שאלקה מגיל 20. ברנד לנו קיבל צ'אנס בלברקוזן בגיל 19, וכמוהו גם מארק אנדרה טר סטגן במנשנגלדבאך. באיטליה תמיד היה גיבוי ראוי לג'יג'י בופון שגרם לקריסת החלום הבינלאומי של שוערים מעולים רבים בשני העשורים האחרונים. כשהוא יתלה את הכפפות יום אחד, מתיה פרין של גנואה כבר מוכן להיות היורש.

לא צריך להסתכל רק על נבחרות צמרת. לשווייץ יש לפחות חמישה שוערים שהיו נכנסים בהליכה לסגל האנגלי. גם בליגה הרוסית משחקים לפחות ארבעה שוערים רוסים שרוי הודג'סון היה לוקח בעיניים עצומות. ברוב מדינות אירופה מתייחסים לטיפוח שוערים ברצינות, ואנשי מקצוע נהדרים עוסקים במלאכה. רק באנגליה נגזר על השוערים הצעירים לדעוך במעמקי הליגה השלישית, ואם הארט לא יהיה כשיר לאליפות אירופה, יהווה הדבר אסון של ממש עבור שלושת האריות.