תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 27:55, מקום שישי במערב (חמישי אם מתעלמים מראשי בתים).
סיימו את העונה: בהפסד 4:3 לקליפרס בסיבוב הראשון.
האלופה היוצאת חלמה על ריפיט ראשון אחרי חמש אליפויות בבודדת, אך כבר מהרגע הראשון נראתה פחות חדה וקצת שבעה. הסגנון היצירתי שהפך למזוהה עם הקבוצה של גרג פופוביץ' בשנים האחרונות נשמר, אך רמת הביצוע ירדה מעט. תרמו לכך פציעות של חלק גדול משחקני הרוטציה, שישה כאלה החמיצו כמות דו ספרתית של משחקים. בשלב מתקדם מאוד בעונה עוד היה חשש סמי-ריאלי שסן אנטוניו תמצא את עצמה מחוץ לפלייאוף במערב הצפוף, אבל הספרס כמו הספרס סיימו את העונה בגדול עם 21 ניצחונות מ-25 המשחקים האחרונים למרות לוח משחקים קשה.
הסיבה המרכזית לשדרוג הייתה קאווי לאונרד. ה-MVP של גמר 2014 החל את העונה שלאחר מכן לא טוב ובהמשך נפצע, אך ביצע את קפיצת המדרגה המיוחלת לקראת סוף העונה. ב-25 המשחקים האחרונים האלה הוא נראה כמו מועמד לגיטימי ל-MVP, כזה שלוקח על עצמו את התקפת הקבוצה ומנטרל כל מה שבא מולו בהגנה. הוא זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה לאחר שעזר לספרס לסיים את העונה במקום השלישי ביעילות הגנתית. שחקן נוסף שהיה חשוב מאוד גם להגנה וגם להתקפה לכל אורך העונה היה כישרון צעיר בשם טים דאנקן.
סן אנטוניו סיימה את העונה עם 55 ניצחונות, אחד פחות מהקבוצה עם המאזן השלישי בליגה, ובכל זאת נפלה עד למקום השישי במערב. שילוב של מאזנים פנימיים, שיטת ראשי הבתים ששלחה את פורטלנד למקום הרביעי עם מאזן פחות טוב (השיטה בוטלה הקיץ) ושיטת הקונפרנסים שהובילה לכך שהקבוצה במקום השישי במזרח, מילווקי, ניצחה 14 משחקים פחות (השיטה לא בוטלה הקיץ) הוביל לכך שהספרס פגשו בסיבוב הראשון את הקליפרס ללא יתרון ביתיות. חבורת פופ השתתפה בסדרה אחת בפלייאוף הזה, וזו הייתה הסדרה הטובה ביותר. למרות שטוני פארקר (שוב פצוע בפלייאוף), דני גרין, מאנו ג'ינובילי וטיאגו ספליטר קלעו בפחות מ-38 אחוזים מהשדה, סן אנטוניו נתנה פייט בסדרה צמודה במיוחד בכיכובם של קאווי והכשרון הצעיר דאנקן. המשחק השביעי היה איכותי במיוחד מצד שתי הקבוצות והוכרע בזכות סל גדול של כריס פול ששלח את האלופה הביתה מוקדם.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: למרקוס אולדריג' (חופשי, מפורטלנד), דייויד ווסט (חופשי, מאינדיאנה), ריי מקאלום (בטרייד מסקרמנטו), בובאן מריאנוביץ' (מהכוכב האדום בלגרד), ג'ונתן סימונס (מליגת הפיתוח), ג'ימר פרדט (חופשי, מניו אורלינס).
עזבו: טיאגו ספליטר (בטרייד לאטלנטה), מרקו בלינלי (חופשי, לסקרמנטו), ארון ביינס (חופשי, לדטרויט), קורי ג'וזף (חופשי, לטורונטו), ג'ף איירס (ללא קבוצה).
לאורך השנים, לצד המשחק הקבוצתי שהלך והתפתח, לספרס תמיד היה עוגן התקפי, מניה בטוחה לספק 20 נקודות ומעלה גם במשחקים הקשים ביותר. קודם זה היה דאנקן, לאחר מכן פארקר. ההפסד לקליפרס, בעיקר המשחקים האחרונים, הדגיש את הקושי של קאווי לאונרד לשמש כסקורר מוביל מול יריבת פלייאוף שממקדת בו את ההגנה. הבעיה הזו נפתרה כשהספרס הצליחו להשיג את השחקן המבוקש של הקיץ האחרון: למרקוס אולדריג'. רוב העונה קשה היה להאמין שלמרקוס יעזוב את פורטלנד, אבל הנפילה של הבלייזרס עזרה לו להחליט על שינוי. כצפוי, המערכת של הספרס קסמה לו יותר מכל אפשרות אחרת.
כדי שההחתמה של למרקוס, שירוויח 80 מיליון דולר ב-4 השנים הקרובות, תתאפשר, אר סי ביופורד נזקק למבצע מורכב שדרש משמעת ברזל ומוכנות להקריב מצד שחקנים רבים: קאווי לאונרד המתין שנה עם חתימה על חוזה מקסימום של 94 מיליון דולר ל-5 שנים ולא נשמעה מכיוונו כל תלונה; דני גרין חתם על חוזה יחסית נוח של כ-45 מיליון דולר ל-4 שנים. הוא אמנם לא יותר משחקן 3-and-d, אך נחשב לאחד הבכירים בליגה בשני צדי המשוואה וכנראה היה יכול להרוויח יותר במקום אחר; דאנקן וג'ינובילי חתמו לשנתיים נוספות ונתנו הנחה גדולה: דאנקן יקבל קצת יותר מ-10 מיליון דולר בשנתיים האלה, מאנו 5.7 מיליון דולר. בנוסף, ביופורד שלח את טיאגו ספליטר לאטלנטה תמורת כלום כדי לפנות מקום מתחת לתקרת השכר ואפשר לבלינלי, ג'וזף וביינס לחתום במקומות אחרים.
האם למרקוס שווה את ההשקעה הרבה? זאת אחת משאלות המפתח של העונה ב-NBA. מדובר באחד הסקוררים היציבים בליגה שבגיל 30 נמצא בשיא הקריירה. אולדריג' הוא שחקן פנים עם קליעה קטלנית מחצי מרחק (ובעונה האחרונה הרחיב את הטווח גם מעבר לקו השלוש) שאפקטיבי מאוד גם בפוסט, הוא ריבאונדר איכותי ושחקן הגנה סולידי שמסוגל להסתדר עם סוגים שונים של שחקני פנים. יש לו את כל הנתונים להשתלב בשיטה של פופ ולהיות הסקורר המוביל בתוכה. הוא יהיה החוסם המוביל בפיק נ' רול, אסור יהיה לתת לו מטר כשהוא מתגלגל החוצה ואסור יהיה לבצע עליו חילוף כי הוא יחגוג על שומרים נמוכים בפוסט. באופן כללי, הוא יוכל לחסל הרכבים נמוכים של יריבות בזכות שילוב נדיר בין משחק פוסט ליכולת להתמודד בהגנה עם שחקני חוץ.
השאלה הגדולה לגביו היא אם הוא יידע לבצע את הסוויץ' של שחקן שעובר לקבוצה איכותית ושיטתית יותר. הוא רגיל להחזיק בכדור ולקחת זריקות קשות שמובילות לאחוזי קליעה נמוכים יחסית לשחקן פנים, בסן אנטוניו הוא יצטרך ללמוד לשחק בתוך שטף המשחק ולחפש את המסירה הנוספת כשהוא לא פנוי. רוב השחקנים הבכירים יודעים לבצע את המעבר ורק מחכים לקבוצה טובה מספיק כדי שיוכלו להתייעל, אבל יש גם כאלה שמתקשים להיפרד מהרגלים ישנים.
רוטציית שחקני הפנים של הספרס קיבלה חיזוק נוסף בדמות דייויד ווסט, שוויתר על 11 מיליון דולר כשיצא מהחוזה באינדיאנה וחתם על חוזה מינימום בטקסס. ווסט בן ה-35 הוא עוד שחקן שיודע גם לקלוע מבחוץ, גם לחפור בצבע וגם למסור, הוא התעלה בכמה משחקי פלייאוף גדולים בשנים האחרונות. יהיה מעניין במיוחד לבחון את ההשתלבות שלו לצד דיאו, צמד שיכול לעשות שמות בהתקפה אך בעייתי מבחינת הגנה וריבאונד. גם הסנטר הסרבי הענק (2.21 מ') בובאן מריאנוביץ' חתם, אך האיטיות שלו עשויה להפוך אותו ללא רלוונטי ב-NBA כיום. ריי מקאלום המוכשר יחליף את ג'וזף בתפקיד הרכז השלישי, אם פארקר ופטי מילס ימשיכו להיפצע הוא יראה דקות לא מעטות. ג'ימר פרדט (כן, ההוא) חתם על חוזה מובטח חלקית וייאבק על המקום האחרון ברוטציה עם רג'י וויליאמס וראסול באטלר, אם הוא ישרוד נקבל פרק נוסף בסדרה "האם פופ מסוגל לתקן את זה".
מה מי מו
חמישייה: טוני פארקר, דני גרין, קאווי לאונרד, למרקוס אולדריג', טים דאנקן.
ספסל: פטי מילס, ריי מקאלום, ג'ימר פרדט, מאנו ג'ינובילי, ג'ונתן סימונס, קייל אנדרסון, דייויד ווסט, בוריס דיאו, מאט בונר, בובאן מריאנוביץ'.
מאמן: גרג פופוביץ' (עונה 20).
מועמד לפריצה: הסיפור הגדול בזכייה של הספרס בליגת הקיץ היה של המאמנת בקי האמון. ה-MVP של משחק הגמר היה ג'ונתן סימונס שגם קיבל חוזה בקבוצה, אך המרוויח הגדול עשוי להיות קייל אנדרסון. הפורוורד המגוון היה שחקן המפתח בזכייה, הוא היה הסקורר המוביל ויצר לעצמו את רוב מצבי הזריקה, הוא גם ריבאונדר ומוסר ברמה גבוהה. העזיבה של בלינלי פינתה מקום ברוטציית שחקני הכנף, אנדרסון הוא המועמד המוביל לקבל את המקום הזה ויש לו את הכלים להשתלב במערכת. הוא יצטרך לשפר את הקליעה משלוש, למזלו הוא נמצא בקבוצה של צ'יפ אנגלנד שנחשב למאמן הקליעה הטוב בליגה.
מועמד לדעיכה: כשחמישה מעשרת שחקני הרוטציה המרכזית הם בני 33-39, ניתן לתקוף את הקטגוריה הזו מכמה כיוונים. הפעם, אני בוחר בדאנקן. אחת ההשגות בהגעה של למרקוס הייתה שהמקומות מהם הוא אוהב לפעול זהים לאלו של הביג פנדמנטל. מאחר שמדובר בדאנקן, הפתרון הצפוי הוא שהוא יפנה את הבמה לסקורר החדש בשכונה ויתמקד בהגנה, ריבאונד ונקודות זולות. עם תוספת העוצמה בעמדות הפנים יכול להיות שפופ ייתן לו יחס מסוג מאנו: 20-22 דקות למשחק בעונה הרגילה עם מנוחות יזומות. אבל אין מה לדאוג, בפלייאוף הוא יחזור להיות בן 25.
אקס פקטור: סן אנטוניו הוכיחה בשנים האחרונות שהיא מסוגלת להסתדר גם כשטוני פארקר בתפקוד חלקי, אבל זה הרבה יותר קשה. פטי מילס נהדר ויודע להתעלות בפלייאוף, אבל הוא סקורר שלא ממש מנהל משחק. פופ זקוק לשחקן הפיק נ' רול המוביל שלו ויכול להיות שהשנה, אם פארקר יגיע בריא לפלייאוף, הוא ירוויח אותו מחדש. הנוכחות של למרקוס, שדורש יחס מיוחד כחוסם בפיק נ' רול שמתגלגל החוצה, תוכל לפתוח עבור פארקר את המטר הנוסף או את חצי השנייה הנוספת שהוא זקוק לה כדי להגיע לזריקה או מסירה טובה. החיים הרבה יותר קלים כשלמרקוס חוסם לך, אם פארקר יהיה במאי ויוני במצב פיזי שמאפשר לו לנצל את זה סיכויי האליפות של הספרס יגדלו משמעותית.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: כל תסריט שמסתיים באליפות. במקרה של הספרס, מותר לדבר גם על אליפות קלה. אם למרקוס ישתלב באופן חלק, קאווי ימשיך לשחק כמו MVP, פארקר יהיה בריא ויעיל בפלייאוף, דאנקן ימשיך להיות חייזר, מאנו ודיאו ימשיכו להיות הגאונים המטורפים שמשנים משחקים מהספסל, מילס וגרין יקלעו שלשות באחוזים הזויים ו-ווסט יספק ערך מוסף שלא ממש צריך, אלה היריבות על התואר שיצטרכו לחפש פתרונות שכנראה אין.
תסריט פסימי: החריקות בהשתלבות של למרקוס מפריעות לכל המכונה, הגוף נותן את אותותיו אצל פארקר, מאנו ואפילו דאנקן, קאווי שוב צריך שלושה חודשים להתחמם. המערב התחזק בצמרת ונחלש בשאר האיזורים, כך שעונה רגילה לא מספיק טובה של הספרס יכולה להחזיר אותם למקומות 5-6 ולהפסד בסיבוב הראשון לקבוצה מהסוג של הקליפרס או ממפיס.
תחזית: סן אנטוניו שייכת לארבע-חמש הגדולות של המערב, בכך אין ספק. כל ניסיון להמר על היררכיה בתוך החבורה הזאת בשלב הזה יהיה מוקדם מאוד. כמו תמיד פציעות וכושר ברגע הנכון יעשו חלק גדול מההבדל. הספרס נראים עמידים במיוחד לנזקי פציעות השנה בזכות רוטציה רחבה, ההגעה של למרקוס הטעינה את הקבוצה באנרגיות חדשות, לכן אני מהמר שהם יתפסו את אחד משני המקומות הראשונים ויתקרבו לאיזור ה-60 ניצחונות. אליפות? אפשרית בהחלט.