It will be a killa"
And a chilla
And a thrilla
When I get the gorilla
"In Manila
קצת אחרי 11 בבוקר במנילה, הפיליפינים, והשמש זרחה כמו שמעולם לא זרחה. זרחה עד כדי סינוור. עד כדי עיוורון. זה היה ב-1 באוקטובר - כמו היום, רק לפני 40 שנה - כש-25 אלף איש החלו לזרום החוצה מה"אראנטה קולוסיאום". הם קיבלו את הבום של השמש, ובתוך האולם החשוך והחנוק ישבו להם שניים שהשמש שקעה להם על הקריירה. אולי לא ידעו, אולי כן, אבל חייהם החלו להידרדר לעבר החשכה. רבים מגדירים את האירוע כ"קרב הגדול בהיסטוריה", אבל ככל שנקפו השנים הכול הבינו - עבור מוחמד עלי וג'ו פרייז'ר, זה היה "הדבר הכי קרוב למוות".
זה היה קרב אחד יותר מדי.
ארבע שנים וחצי קודם לכן, 1971, הטרילוגיה הכי גדולה בענף החלה להיכתב. קרב המאה במדיסון סקוור גארדן. שניהם היו גדולים ובלתי מנוצחים, ואפילו פרנק סינטרה לא הצליח להשיג כרטיס (אל תדאגו לבחור, הוא התחזה לצלם וראה את הקרב ממרחק של מטר). פרייז'ר הדהים והפיל את עלי על התחת, ונותר אלוף העולם. שלוש שנים לאחר מכן, עלי זכה לגומלין וניצח את פרייז'ר, שהספיק להפסיד את החגורה לג'ורג' פורמן. מוחמד וג'ורג' נסעו על זאיר כדי להילחם בראמבל אין דה ג'אנגל, וזו היתה שעתו היפה של עלי. נוקאאוט בסיבוב השמיני החזיר לו את התואר, שבע שנים אחרי שנאלץ לוותר עליו בשל פרשת מלחמת וייטנאם. אז מה נשאר? הקרב המכריע מול פרייז'ר. נשיא הפיליפינים, פרדיננד מרקוס, ניצל את הצ'אנס להסית את תשומת הלב ממלחמת האזרחים במדינתו השסועה, ומימן את הקרב.
נוסעים למנילה.
ואז זה התחיל להיות מגעיל.
עלי, שתמיד ידע להעליב את היריבים שלו, להיכנס לראשם, המשיך באותו קו עם פרייז'ר. "גורילה", "טיפש", "חסר השכלה", "אנקל טום". הוא השתמש בכל כינוי גנאי, מעליב, גזעני שיכול היה לחשוב עליו. פעם אחת אף הגיע לחדרו של פרייז'ר, עם אקדח. "אהרוג אותך", צעק, ויש החושבים שמדובר באקדח צעצוע ויש הטוענים שלא. יריביו הקודמים של עלי התעצבנו על השיטות האלה. פרייז'ר לא כעס - הוא נפגע עמוקות. כשעלי היה מושעה, סמוקינג ג'ו הציע עזרה, תרם כסף. הוא לא יכול היה לקבל את היחס הנוראי מצד האלוף. הוא פשוט נעלב עד עמקי נשמתו. כשעלי, רועד מפרקינסון, הדליק את משואת האולימפיארדה באטלנטה 1996, פרייז'ר אמר: "חבל שלא דחפו אותו לתוך האש".
"היו לי פצעים בלב בגלל המילים שלו", הודה ג'ו זמן קצר לפני מותו. "ביליתי שנים בלחלום עליו, בלרצות לפגוע בו". פעם אחת, במהלך צילומי אולפן לקראת הקרב, הוא גם פגע. עלי השתמש ב"בור" אחד יותר מדי, והשניים החלו להילחם על הסט.
מוחמד ידע לפגוע ביריבו עוד לפני הקרב, אבל גם החיים שלו היו בבלגן. הנישואים לבלינדה כנראה הפסיקו לרגש, ולפיליפינים האלוף טס עם הפילגש, ורוניקה פורש. כשעלי נפגש עם הנשיא, הוא הציג אותה כ"אישתי". וכשהאישה האמיתית קראה בעיתון על האישה האחרת, היא עלתה מיד על טיסה לפיליפינים, עם תשע מזוודות, נכנסה לחדר המלון של עלי, שברה שולחן, יצאה מהחדר עם תשע מזוודות, וחזרה הביתה. יופי של הכרזת גירושים, לא?
למען הפריים טיים בארצות הברית, הקרב נקבע ל-10 בבוקר. בחוץ, כך סיפרו, 50 מעלות, ובתוך האולם, עם הלחות והצפיפות והאטימות ובעיקר האורות שמעל הזירה - זה הרגיש כמו תנור.
עלי היה אז הספורטאי הכי מוכר בעולם. אולי האדם הכי מפורסם בעולם. אבל בפיליפינים, בניגוד לכל מקום אחר בו דרך, הוא לא היה פייבוריט הקהל. הם היו נוצרים, ולא אהבו את המתאגרף המוסלמי הזה. וכשהוצג בזירה ספג בוז, כפי שסיפר העיתונאי ג'רי אייזנברג, שנכח באולם וסיקר את הקרב עבור "ניו ג'רזי סטאר לדג'ר".
הפעמון צלצל, וב-42 הדקות שלאחר מכן העולם צפה ב"קרב הטוב בהיסטוריה", כפי שטוען בוב ארום; ב"קרב האכזרי ביותר אי פעם", כפי שטענו העיתונאים שנכחו שם. זה היה שילוב סגנונות מושלם, בין שני אנשים שלא היו בשיאם אבל עצם היריבות הזו העלתה אותם אל מעבר לרף הדמיון. "הם עשו אחד את השני טוב יותר", טוען אייזנברג. "הם נלחמו טוב יותר ממה שהיו יכולים, בגלל זהות היריב. זה מה שעשה אותם לבלתי נפרדים. הם היו יכולים להילחם על קרח נמס בגרינלנד. זה כל מה שהם היו צריכים. הם לא נלחמו על אליפות העולם. הם נלחמו על האליפות שבין שניהם".
האולם המבושל השפיע על שניהם, כבר בני 31 (ג'ו) ו-33 (מוחמד). כפי שנכתב ב"גארדיאן", "ככל שהסיבובים חלפו, רק הלב הגדול דחף את שניהם להמשיך". עלי פתח טוב, והימם את פרייז'ר. הוא היה מלא ביטחון, ושלח אגרופים כמו ששלח טראש טוק. פרייז'ר התעצבן והגיב. החל מהסיבוב השישי הוא הפך את הקרב, ובסיבוב העשירי עלי כבר הרגיש שחייו בסכנה.
והפעם הוא לא רקד. הוא גם לא השתמש ברופ-א-דופ, השיטה בה ניצח את פורמן. הוא פשוט החליף אגרופים עם אחד הפאנצ'רים החזקים בתולדות המקצוע. הקרב החל להתהפך בסיבובים הדו ספרתיים, ובסיבוב ה-13 נרשם הסוויץ' האמיתי. עלי פירק את הפרצוף של פרייז'ר. האחרון לא ראה בעין שמאל - זכר לתאונה ישנה - והאגרופים של מוחמד סגרו לו גם את העין השנייה. בהמשך, פגז של עלי העיף לפרייז'ר את מגן השיניים מהפה, והסוף היה נראה קרוב.
ואז הגיע הסיבוב ה-14.
האגרוף כבר לא שיחק תפקיד. לא סגנון ולא טקטיקה. רק האגו הגדול של שני הלוחמים. בכבשן הלוהט שבפיליפינים, השאלה היתה רק מי ימות אחרון. "אני נשבע שראיתי שעלי הכניס בפרייז'ר 30 אגרופים אדירים - כל אחד מהם חזק יותר מהאגרוף שהפיל את פורמן בזאיר - וכל זה רק בסיבוב ה-14", כתב פרנק מגי ב"דיילי מירור". פרייז'ר, מגשש את דרכו באפלה, ניסה להחזיר.
כשהפעמון צלצל, ונותר רק סיבוב אחד, שתי האגדות נפלו בשרפרפיהן.
לפי הסיפורים, עלי ביקש שיחתכו לו את הכפפות. "זה הדבר הכי קרוב למוות", אמר לפינה שלו. הוא לא היה מסוגל אפילו לשבת. למזלם, הפינה של פרייז'ר פעלה מהר יותר.
המאמן של פרייז'ר, אדי פאץ', החליט שהוא ראה מספיק.
"אל תעזר להפסיק את הקרב המזוין הזה", גער פרייז'ר. אבל כשהלוחם לא הצליח לראות כמה אצבעות מחזיק פאץ' מול עיניו, המאמן קיבל את ההחלטה. "זה נגמר", אמר לאיש שלו. "אף אחד לא ישכח מה עשית כאן היום". הם הודיעו לשופט, שבישר למחנה עלי, שקם, הניף ידיו - רק כדי להתמוטט בחזרה לתוך פינתו.
פרייז'ר התאושש כמה דקות לאחר מכן, אבל עלי לא. הוא היה נראה צל של עצמו, בקושי דיבר, בקושי זז. "רק אלוהים היה יודע מה היה קורה אם הקרב לא היה מופסק שם", אמר המנג'ר של עלי, ג'ין קילרוי.
עם אלוהים או בלעדיו, הכול בעצם נגמר שם, במנילה, אחרי הסיבוב ה-14. "זו היתה ה'הורה' האחרונה של שניהם", אמר איש האגרוף הוותיק של AP, אד שאוילר. "שניהם היו צריכים לפרוש אחרי הקרב הזה".
שניהם בחרו להאריך את הקריירה עוד קצת, ושניהם - איך לא - תלו את הכפפות באופן סופי בדצמבר 1981. זה היה, כמובן, מאוחר מדי. פרייז'ר לא התאושש מנטלית, הפסיד שוב לפורמן, יצא להפסקה בת חמש שנים ולאחר תיקו מול פלויד קאמינגס פרש סופית.
עלי נלחם עשר פעמים נוספות, עשר פעמים בהן נראה כמו צל של מה שהיה. הרבה טוענים שהת'רילה אין מנילה, בעיקר, היה האירוע שגרם או האיץ את הפרקינסון. המכות שספג מפרייז'ר גרמו לנזק בלתי הפיך. אחרי הפסד מביך לטרבור ברביק הג'מייקני, הוא נפרד מהענף. "כנראה שלכל דבר יש סוף", אמר, "אפילו למוחמד עלי".
לפני ארבע שנים מת ג'ו פרייז'ר. השניים הספיקו להשלים, בערך. "לפרפר ולי היו עליות וירידות", אמר סמוקינג ג'ו, "היו המון רגשות, והרוב היה שלילי. אבל סלחתי לו. הייתי מוכרח. בסופו של דבר, אתה חייב לזרוק את הכול מהחלון. אל תשכחו שהיינו צריכים אחד את השני, כדי להפיק את הקרבות הכי גדולים בהיסטוריה". "העולם איבד אלוף גדול", ספד עלי בהלוויה.
לפני חודש, כך נכתב ב-AP, נחשף הפסל לכבוד פרייז'ר, בעירו פילדלפיה. בנו של המנוח, מארוויס, מצא שם הודעה.
"לג'ו פרייז'ר ממוחמד עלי", היה כתוב שם. "נוח על משכבך בשלום, ג'ו, עד שניפגש שוב. בפעם הבאה לא נילחם. רק נחבק אחד את השני".
במובן מסוים, זה בדיוק מה שהם עשו במנילה - היום לפני 40 שנה.
צפו בקרב המלא
לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
orenjos@walla.co.il