בוידאו: מסיבת העיתונאים לפתיחת העונה של קליבלנד
תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 44:38, מקום שמיני במזרח.
סיימו את העונה: בהפסד 4:2 לאטלנטה בסיבוב הראשון.
בחמש השנים האחרונות הנטס נמכרו למיליארדר הרוסי מיכאיל פרוחורוב, עברו לברוקלין וחנכו אולם חדש. פרוחורוב הנחה את הג'נרל מנג'ר בילי קינג לעשות הכל, בלי להתחשב בהוצאות ובעתיד, כדי לבנות קבוצה גדולה כמה שיותר מהר. קינג ביצע, ותוך שנתיים וחצי הביא לקבוצה בטריידים את דרון וויליאמס, ג'ו ג'ונסון, פול פירס וקווין גארנט ונתן בתמורה כל שחקן צעיר וכל בחירת דראפט אפשרית. אבל דרון החל להיפצע ולא חזר ליכולת מימי יוטה, שלושת האחרים כבר מבוגרים, הסנטר ברוק לופז נפצע ובקושי שיחק בעונה בה הכל היה אמור להתחבר והשיא של הקבוצה הזאת היה קצר מאוד ונגמר בסיבוב השני ב-2014.
העונה שעברה הייתה הראשונה בה העתיד ההוא שראשי המועדון הזניחו הפך להיות ההווה המייאש. המאמן ג'ייסון קיד זיהה ספינה טובעת ונטש ובמקומו מונה ליונל הולינס, פירס עזב, גארנט לא היה רלוונטי יותר, דרון בקושי תפקד, לא היו צעירים שיכולים להיכנס לנעליים שלהם. ברוק לופז היה טוב, תד יאנג שהגיע במקום גארנט במהלך העונה היה סולידי, בויאן בוגדנוביץ' ומייסון פלאמלי הראו ניצוצות ובכך נגמרו הבשורות הטובות. רוב העונה ברוקלין נראתה כבויה, מבחינה סטטיסטית זאת הייתה הקבוצה הנדירה הזאת שלא טובה בכלום, גרועה במעט דברים וממוצעת כמעט בהכל.
ריצה של עשרה ניצחונות ב-12 משחקים לקראת סוף העונה עוד עזרה לנטס לגרד מקום בפלייאוף עם 38 ניצחונות. בסיבוב הראשון לופז ו-JJ העלו רמה, דרון התפוצץ למשחק אחד ואלן אנדרסון הגיע בכושר קליעה מצוין, מה שעזר לברוקלין למתוח את אטלנטה לסדרה של שישה משחקים. הייאוש נעשה טיפה יותר נוח, אבל רק לרגע.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: רונדיי הוליס ג'פרסון (רוקי, בחירה 23, בטרייד מפורטלנד), כריס מקולו (רוקי, בחירה 29), אנדראה ברניאני ושיין לארקין (חופשיים, מהניקס), תומאס רובינסון (חופשי, מפילדלפיה), ווין אלינגטון (חופשי, מהלייקרס).
עזבו: דרון וויליאמס (שוחרר וחתם בדאלאס), מייסון פלאמלי (בטרייד לפורטלנד), מירזה טלטוביץ' וקורי ג'פרסון (חופשיים, לפיניקס), אלן אנדרסון (חופשי, לוושינגטון), ארל קלארק, ג'רום ג'ורדן ודריוס מוריס (ללא קבוצה עדיין).
זה היה הקיץ הראשון בעידן הנוכחי של הנטס שכלל התייחסות לעתיד מעט רחוק יותר מהעונה הקרובה ולשיקולי תקרת שכר ומיסים. המהלך המעניין של הקיץ היה השחרור של דרון וויליאמס. דרון ביקש לעזוב, לא נמצא טרייד אפשרי אז הוא הגיע לסיכום על ביי-אאוט בו יקבל 27.5 מיליון דולר מתוך ה-43 מיליון שנותרו לו בחוזה, את הסכום ברוקלין פרסה לחמש שנים כך שבקושי יפגע בתקרת השכר שלה. שיקול מרכזי בהחלטה לשחרר את דרון היה הרצון של פרוחורוב להימנע מהתוספת למס שמשלמות קבוצות שנמצאות מעל תקרת המס שלוש מתוך ארבע שנים (ה-repeater tax). תוצאה נוספת היא שבקיץ הבא יהיה לברוקלין, לראשונה זה זמן רב, מקום מתחת לתקרה, אבל זה נכון לרוב קבוצות הליגה ולנטס יהיה קשה להיאבק על השחקנים החופשיים האטרקטיביים.
לעומת זאת, צמד שחקני הפנים קיבלו חוזים חדשים וגדולים. לופז יקבל 60 מיליון דולר בשלוש השנים הקרובות, תד יאנג יקבל 50 מיליון בארבע שנים. הם יצטרפו לג'ו ג'ונסון, שנכנס לשנה האחרונה של החוזה העצום שלו, כשלושת השחקנים הבכירים בסגל. שאלת המפתח מבחינתם היא שאלת המוטיבציה: עד כמה הם יצליחו לגייס כוחות להוביל קבוצה בינונית ולחבר לקבוצה את הצעירים החדשים שסביבם? האם לופז ויאנג יסתפקו בחוזים שקיבלו ו-JJ יעדיף לשמור את הרגליים לקונטנדרית בה יחתום בקיץ הבא?
בדראפט הייתה לברוקלין הבחירה ה-29, אך קינג דאג להשיג בחירה נוספת. תמורת מייסון פלאמלי, שערך הטרייד שלו היה גבוה יותר מהערך שלו בקבוצה עם לופז, הוא קיבל מפורטלנד את הבחירה ה-23 ורונדיי הוליס ג'פרסון. מדובר בשחקן שנראה כאילו נוצר במעבדה כדי לשמור על שחקני כנף, הוא אתלט עצום עם ידיים לא נגמרות ומבנה מושלם. התקפית אין לו כמעט מה להציע והזריקה שלו תהיה אחת המכוערות בליגה, בברוקלין מקווים שהוא יתפתח למשהו באיזור של טוני אלן ומייקל קיד גילכריסט. בבחירה ה-29 קינג לקח את כריס מקולו, פאוור פורוורד עם פוטנציאל בשני הצדדים, אך גם שחקן שקרע את הרצועה הצולבת ולא ברור מתי יחזור. בכל מקרה מדובר בפרוייקט עתידי, לא שחקן שישפיע העונה. קינג יתגעגע לפעילות בדראפט, כי בקיץ הבא וב-2018 הבחירה של הנטס הולכת לבוסטון וב-2017 לסלטיקס תהיה אפשרות להחליף בחירה.
חלק גדול משחקני המשנה עזבו, ובמקומם קינג הביא בעיקר שחקנים שעד כה התקשו לממש את הפוטנציאל שלהם, כי זה מה שניתן להשיג בחוזי מינימום. השם המוכר ביותר הוא ברניאני, בחירה קצת מוזרה למחליף היחיד של לופז בעמדת הסנטר. האיטלקי לא שיחק יותר מ-42 משחקים באף אחת מהעונות האחרונות, בעוד שלופז החמיץ שתיים מארבע העונות האחרונות כמעט במלואן. פציעה של ברוק השנה תכניס את הולינס לבעיה מאוד רצינית.
בשאר העמדות יהיה יותר עומק ויהיה דם צעיר. לארקין, אלינגטון, הוליס-ג'פרסון ורובינסון יצטרפו לבוגדנוביץ' ואולי גם סרגיי קראסב כדי ליצור רוטציה שמלאה בשחקנים שרעבים להזדמנות. הרעב יגבר עוד יותר מאחוריהם, מאחר וקינג החתים שמונה שחקנים על חוזים חלקיים ולא מובטחים שיתחרו על שלושה-ארבעה מקומות שנותרו בסגל בידיעה שבברוקלין השנה מי שירשים את הולינס יכול בקלות למצוא את עצמו ברוטציה. ואלה שמות, כדי שלא נהיה מופתעים אחר כך: דונלד סלואן, ראיין בוטרייט (שני פוינט גארדים עם פוטנציאל), דנטיי ג'ונס הוותיק, מרקל בראון, קווינסי מילר, ווילי ריד, ג'סטין הארפר וכריס דניאלס.
מה מי מו
חמישייה: ג'ארט ג'ק, ג'ו ג'ונסון, בויאן בוגדנוביץ', תד יאנג, ברוק לופז.
ספסל: שיין לארקין, סרגיי קראסב, ווין אלינגטון, רונדיי הוליס ג'פרסון, כריס מקולו, תומאס רובינסון, אנדראה ברניאני.
מאמן: ליונל הולינס (עונה תשיעית כמאמן ראשי ושנייה בברוקלין).
מועמד לפריצה: כאמור, ברוקלין השנה היא כר פורה לפריצות והסגל כולל כמה הבטחות לא ממומשות. רובינסון נמצא בקבוצה החמישית שלו בארבע שנים ועם הזמן נראה יותר דומה לשחקן רוטציה, אלינגטון מגיע אחרי עונה די יעילה בלייקרס ויהיו דקות פנויות בעמדות הכנף שיכולות להיות רשומות על שמו. אך המועמד שלי הוא שיין לארקין. הפוינט גארד הצעיר לא קיבל הזדמנות בדאלאס ונאלץ לנהל התקפת משולש, לא להיט לרכזים דומיננטיים, בניקס. השנה הוא יהיה הפוינט גארד הבכיר על הספסל ותהיה לו הזדמנות לנהל חבורת מחליפים אנרגטית. יש לו יכולות מגוונות של קליעה מבחוץ, חדירה וראיית משחק, אולי זו ההזדמנות שלו לחבר הכל.
מועמד לדעיכה: ג'ו ג'ונסון דעך קצת בכל אחת מארבע השנים האחרונות, באופן כללי הוא ירד בתקופה הזאת מ-18.8 נקודות למשחק ל-14.4. השנה הוא יצטרך לקחת חלק משמעותי יותר מהעול ההתקפי, אבל בגיל 34 לא בטוח שהוא עדיין מסוגל. יכול להיות שהוא יצליח להתייחס לעונה הזאת כשנת חוזה ולמצוא בעצמו כוחות מחודשים, אבל סיכוי סביר שהתוצאה תהיה ירידה באחוזים או המשך הירידה בתפוקה גם כשאין מספיק יוצרים אחרים בסגל.
אקס פקטור: מעטים במועדון מצטערים על העזיבה של דרון וויליאמס, הוא נחשב לדמות שלילית בחדר ההלבשה והיחסים שלו עם הולינס היו בעייתיים. אך גם כשהוא רחוק משיאו הוא היה פוינט גארד מוכשר מאוד שסיפק 13 נקודות ו-6.6 אסיסטים למשחק בעונה החולפת. בהיעדרו, עול ניהול המשחק ייפול על ג'ארט ג'ק. מדובר בשחקן וותיק שהיה יעיל בסיטואציות מסוימות, אך עד כה לא הוכיח שהוא מתאים להיות רכז מוביל. הוא יותר סקורר ממנהל משחק, נוטה יותר מדי לזריקות קשות מחצי מרחק וחלש מאוד בהגנה. בגיל 32 קשה לצפות ממנו להשתנות, השאלה היא אם הוא מסוגל לרתום את הנסיון שצבר כדי לשפר את היעילות שלו ואם הולינס יידע לבנות מערכת שמנצלת את היתרונות שלו ומחביאה את החסרונות. זו לא תהיה הפתעה גדולה גם אם ג'ק ימצא את עצמו במהלך העונה בתפקיד השחקן השישי שמתאים לו יותר בעוד שלארקין, סלואן או בוטרייט יקבלו הזדמנות בחמישייה. ברוקלין זקוקה לפוינט גארד איכותי אחד, כשכרגע זה סימן שאלה גדול אם יש לה.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: לופז נראה כמו פרנצ'ייז פלייר עם 20 נקודות למשחק, JJ משתלט על המאני טיים של משחקים, יאנג וג'ק יעילים, הוליס ג'פרסון נראה כמו סטופר איכותי מהרגע הראשון, השילוב בין הוותיקים לצעירים מוביל לשילוב בין נסיון לאנרגיות, החמישייה השנייה סוחפת. ברוקלין שוב נכנסת לפלייאוף ושוב מותחת מדורגת בכירה, הפעם עם תחושה שבשנה הבאה ניתן להתקדם עוד קצת.
תסריט פסימי: לופז עשה את שלו עם החוזה שקיבל, מזניח את הגוף ונפצע בינואר, בלעדיו אין להולינס התקפה והגנה בצבע והסגל שלו הוא אחד החלשים בליגה. השילוב בין וותיקים לצעירים מוביל לשילוב בין אדישות לפזיזות, הצעירים בעיקר מבהירים למה לא הצליחו עד כה, ההתקפה מבוססת על זריקות קשות של ג'ק ו-JJ. מקום 14 במזרח והרבה תקוות לקראת הגרלת הלוטרי. בבוסטון.
תחזית: קשה להיות אופטימיים לגבי ברוקלין. עם כל הכבוד לנסיון לחפות על כך עם כל מיני צעירים עם פוטנציאל לא ממומש, הנטס משכנו את העתיד לפני כמה שנים ועכשיו ישלמו את המחיר. זאת קבוצה עם שלושה וחצי שחקנים מוכחים וסימני שאלה בוהקים בעמדות הפוינט גארד והסנטר. הבריאות והיכולת של לופז יקבעו אם מדובר באחת מחמש הקבוצות הגרועות בליגה או רק אחת מהעשר. בבוסטון יעקבו בדריכות.