פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        רק לא להסתחרר: מה למדנו מהזכייה של מכבי תל אביב בגביע ווינר?

        הזכייה בגביע ווינר מנעה ממכבי תל אביב להיכנס לסחרור מסוכן כבר בספטמבר, אבל במקביל גם אימתה את החששות המוקדמים לגביה. הספסול של רוצ'סטי, השילוב עם פארמר ולאן הקו הקדמי הזה יכול לקחת את גודס ביורוליג? רמז: לא רחוק. שי האוזמן מנתח

        רק לא להסתחרר: מה למדנו מהזכייה של מכבי תל אביב בגביע ווינר?

        מוטי דניאל, מגדולי השחקנים שהיו לנו כאן, צוטט פעם כאומר שזכייה בתואר עם מכבי תל אביב מרגישה בעיקר כאבן שירדה מהלב. מבחינתם של הצהובים, מטרתו היחידה של טורניר גביע ווינר, מודל 2015, הייתה להימנע מסחרור מסוכן כבר בספטמבר. ואי זכייה גם הפעם, למען הסר כל ספק, הייתה מייצרת מערבולת כבר בסוכות. מהבחינה הזאת, הניצחון של מכבי אמש (שני) על הפועל אילת השיג את המטרה.

        מכבי תל אביב ניצחה 80:87 את הפועל אילת וזכתה בגביע ווינר

        גיא פניני: "בשנה שעברה הפסדנו את גביע ווינר וזה רדף אותנו כל העונה"

        דווין סמית' שחקן מכבי תל אביב לאחר ניצחון בגמר גביע ווינר (ברני ארדוב)
        אבן ירדה מהלב. שחקני מכבי תל אביב עם הגביע (צילום: ברני ארדוב)

        מעבר להנפה, טורניר קדם העונה הציג בפנינו עוד כמה פרמטרים מעודדים למדי מבחינתה של נציגתנו ביורוליג: כוח האש העצום שיש למכבי בקו האחורי בכלל וביכולת הקליעה מבחוץ בפרט; שובם של הפורוורדים האבודים והפצועים דווין סמית', גיא פניני ובריאן רנדל; ההתאקלמות המהירה של אמבקווה, שאפשרה למכבי להציג מספרי ריבאונד התקפה שלא ראינו ממנה בעונה שעברה בעת הזאת. גם לא במשחקים נגד קבוצות מהשלולית.

        ואחרי שאמרנו את זה, בואו נדבר על הבעיות. כי לפחות נכון לעכשיו, וזהו שלב מוקדם מאוד בהכנה, נראה שהחששות המוקדמים מהאופן שבו נבנה הסגל הצהוב זוכים לאישוש ראשוני. קודם כל, נתחיל מחברי מפלגת הציונים הכלליים, האזרחים פארמר ורוצ'סטי. קשה להפריז בכישרון ההתקפי שיש לגארדים המובילים של מכבי. קליעה מטורפת מבחוץ, יכולת לייצר מהפיק אנד רול, אייקיו כדורסל גבוה, יכולת מסירה מרשימה. בראשותם, תוכל הקבוצה של גודס לפרק קבוצות לגורמים במהלך העונה, כולל ביורוליג וכולל במשחקים מול יריבות חזקות שם. מצד שני, עדיין לא קיבלנו תשובה לשאלה האם השניים האלה יכולים להחזיק בצוותא את הקו האחורי במשחקים שבהם לא יוכלו להזיק ליריבה במגרש הפתוח ובהתקפות מתפרצות.

        מצד שלישי, כן קיבלנו תשובה ראשונית ליכולת שלהם לשמור. או שלא לשמור. אלא אם זו הוראה מלמעלה נוכח אירועי המנהלת האחרונים, גודס מצמץ ראשון, כבר בשלב כל כך מוקדם של העונה, ושלח את רוצ'סטי לספסל בתחילת המשחק – כדי שיהיה לו לפחות גארד אחד ששומר (אוחיון). ולמי שתהה אם מדובר רק בהחלטה פוליטית, אפשר היה לראות כיצד בתחילת הרבע השלישי, מול ההגנה של רוצ'סטי, נכנס אפיק נסים בקלות למשחק וקולע נקודות קלות. אגב, מספר הדקות בהן נהנתה היום מחזיקת גביע ווינר הטרייה משירותיו של רוצ'סטי כישראלי היה מצומצם למדי. במרבית הדקות הוא שיחק כשלצידו שני ישראלים אחרים (מתוך השלושה: פארמר, אוחיון ופניני). מעניין ממה חששו במכבי יותר. האם ממשחק ההתקפה של קאליף וויאט ואפיק נסים או מזה של אלדד אקוניס, מוטי אמסלם וכל שאר אלה אשר חרדים לגבולות ארצנו הקדושה ומבקשים לחסום את שטף הפליטים שבא להפר את הצביון היהודי הקדוש.

        בכל מקרה, עם או בלי אוחיון בחמישיה, מכבי תל אביב מראה בשלב זה כמה שהיא מסוכנת בהתקפת המעבר וביכולת הקליעה מבחוץ. כולל שני האלמנטים האלה יחדיו. זה יפה, זה נחמד ואפילו מרשים, אבל לא בטוח שזה מאוזן מספיק. בעבר, אגב, הציגה מכבי תל אביב סגלים התקפיים מרשימים למדי שלקו בקטגוריות הקליעה. בשלב זה, מודל 2015/16 מציג את ההפך הגמור.

        טיילור רוצ'סטי שחקן מכבי תל אביב עם בריאן רנדל (ברני ארדוב)
        גודס מצמץ ראשון ושלח אותו לספסל. טיילור רוצ'סטי, מימין, לצד בריאן רנדל (צילום: ברני ארדוב)

        ועכשיו לקו הקדמי. טרבור אמבקווה נראה בסדר גמור עד כה. אקטיבי, נייד, פינישר טוב מתחת לטבעת, יכולת קליעה מהקו. מה שלא רואים ממנו זו נוכחות פיזית מיוחדת, בשני הצדדים של המגרש. את אלה קיוותה מכבי להשיג, אולי, מהסנטר הנוסף. גם בריאן רנדל נראה עד כה בסדר גמור ומעלה. נו, אתם יודעים, בריאן רנדל. אחד שתורם כל כך הרבה, עד שלא נעים להציק ולדבר על בעיית הקליעה (0 זריקות ל-3 אתמול), על בעיית העבירות החוזרת (גם אתמול) ועל האלמנט ההוא שכולם מקווים שלא יחזור על עצמו גם העונה. גם הטאלנט הצעיר בנדר נראה בסדר, אם נתעלם מהמשחק מול אילת. משחקן שהיה שווה כמעט 27% לשלוש בעונה שעברה ברמת גן מהלאומית, מנסה הפרוספקט של וויצ'יץ' למצב עצמו כסטרץ' פור עם קליעה יציבה מבחוץ. גם ויטור פבראני נראה בסדר. במיוחד בדקות בהן לא שיחק.

        מי שחושב שהקו הקדמי הזה טוב מספיק כדי לקחת את מכבי לטופ של היורוליג הוא אדם אופטימי למדי. הכל כמובן אפשרי, כי אסור לשכוח את לקחי העונה האחרונה של דיוויד בלאט בצהוב, אבל קשה לראות את מכבי הולכת עד הסוף בלי לבצע שני שינויים בקו הקדמי. או לפחות אחד. בלי להפוך את רנדל ואולי גם את אמבקווה לשחקני ספסל, כשהם מגובים או מחליפים 5 ו-4 שיכולים לתרום כבר השנה. כי זה נחמד לספר שיש סבלנות ומוכנים לחכות שהברזילאי יחלים ושהבוסני-קרואטי המוכשר יגדל, אבל אנחנו לא קונים את זה.

        גם גודס לא. הוא כל כך סומך על שני אלה בשלב זה, שנתן להם אתמול 13 דקות במשותף, וזרק כבר בשלב זה את פניני לדקות לא מעטות בעמדה 4. כולל עם רנדל ב-5.

        שחקן מכבי תל אביב טרבור אמבקווה (קובי אליהו)
        נייד, פינישר, אבל לא מספק נוכחות פיזית. טרבור אמבקווה (צילום: קובי אליהו)

        והייתה עוד קבוצה אחת בגמר. במובן אחד יש לאריק שיבק בעיה משותפת עם גיא גודס. גם להפועל אילת יש יותר מדי שחקנים שמשחק ההגנה שלהם בינוני, אינסטינקטיבי מדי או סתם לא טוב. יכולת התקפה יש שם דווקא בשפע. פאלמר, נסים ובמיוחד וויאט אתמול שיחקו הרבה מתחת לרמה הרגילה שלהם, אבל סביר להניח שמהם תקבל סגנית האלופה את המספרים ההתקפיים שהיא צריכה. השאלה היא מי מהם רוצה או יכול לשמור. הקו הקדמי הזר של אילת, עם אטריות ארוכות ואתלטיות כמו אלאדי אמינו ולסלי אמור לשחק מעל לראשים של לא מעט קבוצות בשלולית, אבל לא בטוח ששני אלה קשוחים מספיק כדי לשים גוף מול כאלה שיגיעו כדי לשחק פיזי. ולמרות שהפועל ירושלים הצליחה להוכיח את ההיפך בעונה שעברה, לא פשוט לנצח שבוע אחר שבוע בקבוצה שאין בה אף גבוה שיכול לקלוע מבחוץ.

        מהבחינה הזאת, חרף המחמאות המוצדקות שהקבוצה של שיבק מקבלת בהמשך לטורניר מוצלח למדי, נדמה שיש שם עבודה לא קלה בכלל. גם בגלל סגל שאיננו עמוק דיו, אפילו אם וכששלומי הרוש יתחיל להיכנס לעניינים. בכל מקרה, לשלב הזה אילת נראית בסדר גמור, בעיקר בגלל אלישי כדיר המצוין, וכמועמדת בכירה לתפוס את אחד משני המקומות שישארו פנויים בפיינל פור (ילדים, תנו ברעשנים), ביחד עם מכבי ראשון לציון.

        אלישי כדיר שחקן הפועל אילת (ברני ארדוב)
        אילת עדיין מועמדת בכירה לפיינל פור. אלישי כדיר (צילום: ברני ארדוב)