בוידאו: מסיבת העיתונאים לפתיחת העונה של קליבלנד
תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 33:49, מקום רביעי במזרח.
סיימה את העונה: הפסד 0:4 בסיבוב הראשון לוויזארדס.
עמוסי אדרנלין מעונה מדהימה, שהסתיימה על חודה של נקודה בסדרה של שבעה משחקים בפלייאוף, הראפטורס באו לעונת 2014/15 עם משהו להוכיח. במשחק השביעי מול הקהל הביתי לקייל לאורי הייתה הזדמנות לנצח את הסדרה בשניות הסיום אך פול פירס חסם אותו, ושלח את הנטס לסיבוב השני.
לאורי וחבריו ידעו שאת הטעם הרע אפשר להסיר רק בפלייאוף, אבל קודם עליהם להבטיח את השתתפותם. למזלם של הקנדים הם משחקים בבית הגרוע ביותר בליגה, הבית האטלנטי. גם בעונה שבה ההגנה שלהם מידרדרת למחוזות השליש האחרון בליגה (מקום 23 במדד היעילות) הם הצליחו לזכות בראשות הבית בקלות יחסית, הרבה בזכות התקפה מתואמת יותר (מקום שלישי). התפוקה של לאורי צנחה בחצי השני של העונה, אחרי שהחצי הראשון הנפלא שנתן שלח אותו לחמישיית האולסטאר (בעזרת ציוץ של ג'סטין ביבר). הקו האחורי של לאורי ודמאר דרוזן החמיץ במשותף 34 משחקים, אבל הספסל, ההמשכיות והמבצר הביתי שמרו את הקבוצה בצמרת המזרח, והבטיחו לה את יתרון הביתיות במפגש עם וושינגטון וויזארדס ואותו פול פירס בסיבוב הראשון בפלייאוף.
סוף-סוף בפלייאוף, עם הזדמנות להוריד את הקוף מהגב, הראפטורס התפרקו לחלוטין מול המכשפים, והפסידו בסוויפ מהסוג הכי מביך זה שמתחיל בשני הפסדים אצלך בבית. ג'ון וול, בראדלי ביל ומי עם לא פול "האמת" פירס לעסו את הראפטורס האומללים כמו בזוקה, וירקו אותם החוצה לקיץ ארוך של חשבון נפש.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: דמארה קרול, אנתוני בנט, קורי ג'וזף, לואיס סקולה, ביסמאק ביאמבו, דלון רייט (רוקי), נורמן פאוול (רוקי) ורונלד רוברטס.
עזבו: אמיר ג'ונסון, לו וויליאמס, גריוויס ואסקז, צ'אק הייז, טיילר הנסברו, לנדרי פילדס, גרג סטימסמה.
מסאי יוג'ירי הוא אחד המנהלים המוערכים בליגה, ובמקום לרדוף אחרי השמות הגדולים בקיץ, יוג'ירי התמקד במשימה מעשית יותר לפתות את דמארה קרול החוצה מאטלנטה. הוא הצליח (זה עלה לו 58 מיליון לארבע שנים), אך איבד שני שחקנים שהיו חשובים מאוד בגרעין הקבוצה, אמיר ג'ונסון ולו וויליאמס. יותר משהיה הפאוור-פורוורד הפותח של הקבוצה, ג'ונסון היה הסנטר המסיים שלה, במקומו של הליטאי המוכשר יונאס ולנצ'יונאס, שלא הצליח לשכנע את צוות האימון שהוא מוכן לאתגר. לו וויליאמס, הזוכה בתואר השחקן השישי של העונה, עזב בשביל להצטרף ללייקרס, ולו רק בשביל האפקט הקומי שבניסיון לשחק לצד ניק יאנג.
במקום ג'ונסון יעלה בחמישייה פטריק פטרסון, ככל הנראה, ובעמדת המחליף הובאו לואיס סקולה וביסמאק ביאמבו בחוזים נוחים. בעמדת הרכז, על אף היותו אחד המחליפים הטובים בעמדה שלו, בקבוצה לא היססו לבצע טרייד על גריוויס ואסקז בתמורה לבחירת סיבוב ראשון ממילווקי יחד עם הבחירה ה-46 של הדראפט האחרון. הראפטורס החתימו את קורי ג'וזף על חוזה של 30 מיליון דולר לארבע שנים (שנה אחרונה אופציית שחקן) בתקווה שיתפוס את מקומו של ואסקז. לג'וזף הקנדי תהיה הזדמנות להצדיק את המספר הזה, בתור הרכז המחליף של לאורי, יחד עם תקרת השכר שממשיכה להתנפח משנה לשנה. בדראפט הם בחרו רכז נוסף, דלון רייט בן ה-23 וקיבלו את הסקנד-גארד נורמן פאוול בטרייד עם הבאקס, ובקבוצה מקווים שהשניים יצליחו להיכנס לרוטציה כבר העונה. קורי ג'וזף לא נשאר לבד, ולצידו הובא קנדי נוסף שסוחב משקולת לא פחות כבדה - אנתוני בנט. הבחירה מספר 1 בדראפט 2013 שב הביתה כדי להשכיח את הרושם הרע שהותיר מחוצה לו, של פלופ מהדהד.
קרול לא נשאר זמן רב עם תואר השחקן היקר בקבוצה, כאשר יוג'ירי וצוותו הגיעו להסכמה עם הסנטר יונאס ולנצ'יונאס על הארכת חוזהו, 64 מיליון דולר לארבע שנים החל מעונת 2016/17. נכון למה שאנחנו יודעים עכשיו, המספר הזה גורם להנהלת הראפטורס להיראות טוב מאוד. ולנצ'יונאס בהחלט השאיר כסף על השולחן למען ביטחון כלכלי, וזו המטרה של ההארכות האלה מנקודת המבט של הקבוצות.
מה מי מו
חמישייה: קייל לאורי, דמאר דרוזן, דמארה קרול, פטריק פטרסון, יונאס ולנצ'יונאס.
ספסל: ג'יימס ג'ונסון, אנתוני בנט, לואיס סקולה, טרנס רוס, קורי ג'וזף, ביסמאק ביאמבו, ברונו קבוקלו, דלון רייט, נורמן פאוול, לוקאס נוגיירה, רונלד רוברטס.
מאמן: דוויין קייסי, עונה שביעית בליגה וחמישית בטורונטו, מאזן 227:207.
מועמד לפריצה: יונאס ולנצ'יונאס. המילה "מועמד" מקלה על הבחירה בליטאי. אני לא בטוח שיש לו עוד מדרגה רצינית לטפס, אבל במצבם של הראפטורס, הם בונים על תשובה חיובית לשאלה הזו. עם זאת, השיפור של ולנצ'יונאס לאו דווקא יישפט על פי הגדלת הנתח ההתקפי, אלא קודם כל ביכולת לזכות באמונו של קייסי, ולשחק ברגעים המכריעים של המשחק. על אף שעשה לעצמו שם כשחקן התקפה יעיל וריבאונדר טוב, ולנצ'יונאס מצא את עצמו על הספסל לטובת פטריק פטרסון ואמיר ג'ונסון.
ג'יי-ואל לא הצליח להיות עקבי כמגן בצבע ובפיק-אנ-רול, והיריבות ניצלו זאת עד תום. עם עזיבתו של ג'ונסון, לראפטורס אין הרבה אפשרויות ריאליות הגנת הראפטורס לא תוכל לעמוד בדקות רבות של פטרסון וסקולה בעמדות הפנים, ואת מה שביאמבו נותן בהגנה על הצבע הוא לוקח עם ריבית בכל אספקט אחר של המשחק. על-כן הצלחת הקבוצה תלויה ביכולת של ולנצ'יונאס להוכיח שיפור מהותי בפרמטרים שבעונה האחרונה הותירו אותו על הספסל.
מועמד לדעיכה: טרנס רוס. כמו הקטגוריה הקודמת, גם מועמד קלאסי לדעיכה אין לדינוזאורים. אולי דעיכתו של טרנס רוס היא יותר דעיכת הציפיות שלנו מטרנס רוס. זאת מפני שהוא רק בן 24, ולא באמת הראה משהו שאפשר לדעוך ממנו, פרט למשחק של 51 נקודות שרק הפיח בנו עוד תקוות שווא. גם בהנהלת הקבוצה מיצו את הטיזינג, והחתימו את קרול לעמדת הסמול-פורוורד הפותח. רוס מתקשה להבין את הקונספטים של הגנה קבוצתית, ובצד השני הוא מוגבל ביותר עם הכדור. הכישרון הפיזי של רוס תמיד ירחף מעל השחקן הבינוני שהוא בסטנדרטים של ה-NBA. אבל אולי העונה נוכל לשחרר קצת מהתסכול ולקבל את הדאנקים המזדמנים שלו באהבה שאינה תלויה בדבר, ורצף שלשות אקראי מבלי להחמיץ פנים אל מול המסך.
אקס פקטור: מסאי יוג'ירי. כמה הזדמנויות יהיו לנו להכניס ג'י.אם לקטגוריה הזו? כמו המנהלים האחרים, מסאי מושך בכל החוטים. שלא כמו כולם, למסאי יש את האומץ הדרוש, המנדט לפעול, ואת הסיבות לעשות זאת. יוג'ירי, שכמעט העביר את לאורי בטרייד רגע לפני שהבין שהקבוצה שלו תסיים בטופ-4 של המזרח, יודע שהתקרה של הסגל הזה לא מדגדגת אליפות, והוא ילחץ על ההדק בלי היסוס עם מישהו ייתן לו את מה שהוא מחפש. המנדט לפעול משליך גם על מעמד המאמן. באותה מידה שלא פיטר את קייסי עם כניסתו לתפקיד כי לא הייתה לא סיבה לעשות זאת, כך הוא יכול לסלק את המאמן אם תהיה לו אחת. יוג'ירי מאוהב בשחקנים מסוגו של קרול, ובקרול עצמו אפילו, ועכשיו הוא קיבל אותו. תהיו בטוחים שההידרדרות ההגנתית של הקבוצה בעונה שחלפה הייתה בגדר כרטיס צהוב לקייסי, שהוא כזכור מאמן בעל אוריינטציה הגנתית מובהקת.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: ההכנסה של קרול לחמישייה משמנת את כל הצירים במכונה ההתקפה יותר מתבססת על שלשות ומסירות, ובהגנה הוא לוקח מידיו של דרוזן את האיום המרכזי בכנף, והאחרון מתפנה ליעל את עצמו בצד השני. ולנצ'יונאס מככב בהתקפה בעונה של 18 נקודות למשחק, וגם מוכיח את עצמו בהגנה. פטרסון לא מספק את כל מה שג'ונסון נתן לקבוצה, אך הקליעה שלו מרווחת את ההתקפה ונותנת מקום לפוסט-אפ של ולנצ'יונאס לצד חדירות של דרוזן, לאורי וג'וזף. המזרח נראה כמו ליגת קט סל ליד ענקי המערב, והקנדים משתחלים למקום השלישי עם מאזן 29:53. הפסד בסיבוב הראשון. סתם, הפסד בגמר המזרח לקבוצה שהם לא אמורים לנצח.
תסריט פסימי: קרול לא מתחבר להתקפת הבידודים של קייסי מסתבר שרול-פליירס יותר טובים כשיש לידם מי שיעשה את התפקידים האחרים, כמו למסור להם. ההגנה ממשיכה לצנוח, ולנצ'יונאס משחק בקלאץ', אך לא בגלל שהוא מוכן, אלא כי אין מי לשים במקומו. קייסי מפוטר באמצע העונה והשחקנים רואים בזה סימן שאפשר לקפל מוקדם. 40:42, מקום שביעי במזרח, הפסד בסוויפ בסיבוב הראשון.
תחזית: המזרח השתפר, בעיקר באזור מרכז הטבלה, אך הוא עדיין נחות בהרבה. הראפטורס יקבלו מקרול שחקן ראוי לחמישייה של קונטנדרית, אבל יתגעגעו לג'ונסון (בעיקר בהגנה), וויליאמס ו-ואסקז (רק בהתקפה). קרול לא ישחזר את העונה האחרונה בתוך הסביבה החדשה, אבל יוסיף ממד של יציבות. ולנצ'יונאס יראה שיפור מסוים, ואולי גם קורי ג'וזף בתפקיד הרכז המחליף. אני לא מחסידיו של קייסי, אבל הוא מצליח להוציא מאמץ ומחויבות משחקניו, ויחד עם הכישרון שכבר שם זה אמור להספיק לעונה שלא נופלת בהרבה מזו הקודמת. 36:46, מקום שישי במזרח. הפסד בסיבוב הראשון, לא בסוויפ.