מי מפחד מהצבי? העונה שתעבור על מילווקי באקס

בוידאו: הבן של לברון ג'יימס מחקה את אבא

מאזן בעונה שעברה: 41:41, מקום שישי במזרח.

סיימה את העונה: הפסד 4:2 לשיקגו בולס בסיבוב הראשון.

אחרי שנים בלימבו של ה-NBA, עם בעלים שלא מרפה, וקבוצה שלא מצליחה למשוך אליה אף כוכב, עונת 2013/14 הייתה גלולה מרה אך הכרחית, כשהקבוצה הביכה את עצמה עם המאזן הגרוע בליגה, והשיגה את ג'בארי פארקר עם הבחירה השנייה בדראפט. אבל הכל הולך הפוך במילווקי, ובעונה האחרונה השיפור המדהים, שהקפיץ את הקבוצה למקום השישי במזרח, נעשה למרות שפארקר החמיץ את רוב העונה עם פציעה, ולמרבה האירוניה פתאום האוהדים והתקשורת מתרגשים מעונה של חמישים אחוזי הצלחה. מה שהשתנה הוא לא ההווה, אלא העתיד.

ג'ייסון קיד החליף את המאמן לארי דרו במהלך שנראה לקוח ממשחקי הכס, אבל עם התוצאות קשה להתווכח. במהלך העונה בקבוצה המירו את ברנדון נייט במייקל קרטר וויליאמס, בתקווה שקיד יראו את בבואתו ברכז המוכשר והלא יעיל, וכך נוצרה לה חמישייה ארוכה וקפיצית שחנקה קבוצות עם ההגנה שלה. הבאקס שמרו בהתלהבות תזזיתית בדרך להגנה השנייה בטיבה בליגה. בעונתו השנייה יאניס אנטטוקנמפו עשה קפיצת מדרגה מתבקשת מכישרון בלתי-מלוטש לאולר שוויצרי עם סט כישורים נדיר, ונראה שנשאר ליווני המון מקום לטפס. כריס מידלטון המשיך להפגין שייכות, ואפילו התחיל להראות שהוא ממש טוב.

וכך, בבריכה של הרדודים הידועה בתור המזרח, מילווקי שחתה מהר בהרבה ממה שציפינו ממנה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הצליחו לגרור את שיקגו למשחק שישי, שבו הבולס העצבניים החזירו את הילדים למציאות עם תבוסה אפית של 54 נקודות הפרש.

באו: גרג מונרו, גריוויס ואסקז, כריס קופלנד, רשארד וון (רוקי).

עזבו: ארסן איליאסובה, זאזא פצ'וליה, ג'ארד דאדלי.

אחרי הפארסה האיומה שנגררה לאורך הקיץ שעבר בפרשת קיד, הקיץ הנוכחי היה הרבה פחות שנוי במחלקות בבאקס, והם זכו לכמה הצלחות מרשימות בגזרת סגל הקבוצה. לאחר עונה שבה מעמדו היה מעורער, חוזהו של הג'י.אם ג'ון האמונד הוארך בשנתיים ע"י הבעלים החדשים שירשו אותו, אך עוזרו דיוויד מורוואי פוטר. לפני כן, בקבוצה רשמו את אחת ההחתמות היותר מרשימות שלהן בשוק השחקנים החופשיים, כשהנחיתו את גרג מונרו המבוקש על חוזה לשלוש שנים ו-52 מיליון דולר, עם אופציית שחקן בעונה האחרונה. מונרו משתלב נהדר בתכניות של הקבוצה שזקוקה לגו-טו-גאי, ואת חסרונותיו ההגנתיים כשחקן פנים היא יכולה להסתיר עם טונות של אתלטיות ואגרסיביות משאר העמדות על המגרש.

ארסן איליאסובה, זאזא פצ'וליה וג'ארד דאדלי הועברו בטריידים ללא תמורה אמיתית מעבר למקום בתקרת השכר, והבאקס השתמשו בו כדי להחתים את כריס מידלטון הנהדר לחוזה של חמש שנים ו-70 מיליון דולר עם אופציית שחקן בשנה האחרונה. עם המספר הזה נראה לכם מוגזם עבור שחקן שמעטים מכירים מחוץ לחוגי הליגה הפנימיים, דעו שבאותם חוגים מחשיבים את המספר הזה למחיר מציאה עבור שירותיו. כריס קופלנד שהגיע מהפייסרס הוחתם לעונה.

בכל מה שקשור להתקדמות פנימית, ג'בארי פארקר חוזר מהפציעה לפי הלו"ז, שזה מעודד, ויאניס אנטטוקנמפו ממשיך לתפוח. אחרי שבקיץ שעבר צמח בשלושה ס"מ, בקיץ הנוכחי הגריק-פריק גדל לרוחב, כשהוסיף מסה ניכרת של שרירים. כך הילד הצנום שנבחר בדראפט 2012, שהתנשא ל-2.06 מ' שעליהם פוזרו בקמצנות כ-89 ק"ג, התנפח לבחור בגובה 2.11 מ' ששוקל משהו באזור של 106 ק"ג. יאניס פתח בכל אחד ממשחקיה של יוון באליפות אירופה. אחרי כמה הופעות מרשימות ביותר, גם אם לא עקביות, ניתן לראות את הפוטנציאל הגדול שלו מתחיל להתעצב, ואין סיבה שזה לא יטפטף אל עונתו השלישית במילווקי.

הסגל של הבאקס אמור להתלכד במהירות בשנתו השנייה של קיד בקבוצה, ולבנות על ההצלחה של השנה שעברה על מנת לעשות את הצעד הבא בפלייאוף. במילווקי מצאו גם זמן לשיווק מחדש כשחשפו לוגו ומדים חדשים שגם הם, כמו הקיץ של הקבוצה, התבררו כלא רעים בכלל.

חמישייה: מייקל קרטר וויליאמס, כריס מידלטון, יאניס אנטטוקנמפו, ג'בארי פארקר, גרג מונרו.

ספסל: או.ג'יי מאיו, גריוויס ואסקז, ג'ון הנסון, ג'רד בייליס, מיילס פלאמלי, כריס קופלנד, טיילר אניס, דמיאן אינגליס, רשארד וון, חורחה גוטיירס.

מאמן: ג'ייסון קיד, עונה שנייה בקבוצה, שלישית סך הכל (79:85).

מועמד לפריצה: גרג מונרו. היה אפשר ללכת עם יאניס גם העונה, והפוטנציאל שלו גדול מספיק כדי להצדיק את זה. אבל מונרו נכנס לסיטואציה שתפורה למידותיו באופן כל כך מובהק, שאין אלא ללכת על הביגמן החדש של הבאקס. לאחר שגם סטן ואן גנדי לא הצליח לשמן את ההתקפה החורקת של הפיסטונס, כשדראמונד ומונרו דורכים זה על זה תחת הסלים, העונה מונרו יוצב בעמדת הסנטר. במילווקי נוצרה חממה של אתלטים ארוכי גפיים שיכסו את החורים שהוא יפתח בהגנה, ובהתקפה הוא ישחק תחת מאמן יצירתי שלא שכח את האפקטיביות של הקרבות על האותיות. מונרו בן ה-25 עשוי להתברר בתור השחקן הטוב ביותר של הבאקס בעונה הבאה, אולי אפילו אולסטאר, ונראה שהתפאורה החדשה הולמת את כישוריו.

מועמד לדעיכה: מיילס פלאמלי הוכיח את עצמו כשחקן רוטציה סביר בכל אחת משלוש הקבוצות שבהן שיחק. הוא פועל שחור אתלטי ואגרסיבי שמספק נוכחות מתחת הסלים, ומסוגל להשלים אלי-הופ בעת הצורך. אך השנה הונחת מעליו אחד הביגמנים הכי טובים במזרח, והרצון לפרוע את ההשקעה בשחקן הבית ג'ון הנסון בוודאי ישחק תפקיד בדחיקת הסנטר מדיוק במורד ההיררכיה. עדיין תחת חוזה הרוקי שלו, לפלאמלי יש ערך בטרייד, ואולי מילווקי תנסה לבדוק את השוק עבורו, בהנחה שהיא מרוצה מההתקדמות של הנסון שנמצא בשנת חוזה.

אקס פקטור: גם אם היה מנסה, מייקל קרטר וויליאמס לא היה מצליח לבחור לעצמו מאמן מתאים יותר למידותיו מאשר רכז העבר האגדי. קיד נתן לו את המפתחות ודאג לשלם כבר על הביטוח. לאחרונה, הניסיונות לרדת על קרטר וויליאמס הפכו לסוג של פטיש. למרות שיש אמת בטענות כנגד בחירת הזריקות שלו, והזריקות שלו בכלל, אל לנו לשכוח שהכישרון של קרטר וויליאמס בן ה-23 עוד עשוי להפוך אותו לכוכב אמיתי. הקליעה שלו נוראית, אין ספק, וקבלת ההחלטות שלו דורשת בחינה מחודשת של סדר העדיפויות. אבל בעונתו השלישית המשחק אמור להאט עבורו, ומגבלותיו הן מהסוג ששחקנים נוטים לשפר במהלך הקריירה. ראיית המשחק (שביעי בליגה בהזדמנויות לאסיסטים), הגודל והאתלטיות שלו, אלה כבר דברים שקשה יותר ללמד. העונה של הבאקס תקום ותיפול על ההחלטות שלו עם הכדור. אם הוא יצליח להעניש שומרים על המטר שהם יתנו לו, ואולי לקצץ מעט מאיבודי הכדור לטובת הנעת כדור שמרנית, לבאקס יהיה סיכוי לעבור סיבוב בפלייאוף, וגרעין מפחיד לשנים הבאות. אם לא – גריוויס ואסקז מהדק את השרוכים בציפייה.

תסריט אופטימי: מונרו נותן עונת אולסטאר ומתגלה כשומר סביר כשלא מצפים ממנו לחסום זריקות בצבע. פארקר חוזר מוכן ומוקדם, מגדיל את הטווח הקליעה שלו לקשת השלוש, ועושה את הקפיצה של העונה השנייה למרות הפציעה, במיוחד בהגנה. יאניס גם הוא עושה צעדים (גדולים מאוד) לעבר הכרה כשחקן מיוחד, וקרטר וויליאמס מנצח ביד רמה על ההתקפה המשופרת עם עשרה אסיסטים לערב. ההגנה ממשיכה לחנוק, מידלטון לא מחכה כדי להפוך את החוזה שלו למגוחך. 31:51, מקום שלישי במזרח, הפתעה בסיבוב השני והפסד 4:1 בגמר המזרח. עבודות הבנייה של האולם החדש מואצות, והבאקס מוכתרים כקבוצת העתיד במזרח.

תסריט פסימי: הגרעין עדיין צעיר מדי, אין לקיד מה למכור בהתקפה, כי אי אפשר להחביא את עקב האכילס של הקליעה מבחוץ. מונרו נחנק בצבע ואין מי שיקלע ג'אמפ-שוט. בהגנה הוא מדגים כיצד השיג את המוניטין המפוקפק שלו. קרטר וויליאמס מפסיד דקות לואסקז, או.ג'יי מאיו מפסיד דקות לרשארד וון. פארקר חוזר ומשחק 15 דקות לערב בחודש הראשון, הוא מאבד גובה וביטחון ונראה פחות טוב מאשר בעונת הרוקי שלו. אנטטוקנמפו מקבל פלאשבקים מעונתו הראשונה בקבוצה. ואף אחד לא "מפחד מהצבי" כמו שאומר סלוגן הקבוצה, כי צבאים הם לא מפחידים. 44:38, מקום תשיעי במזרח. אין פלייאוף. אין עתיד מבטיח. קשה.

תחזית: מונרו לא יקבל צ'אנס טוב יותר לככב. יאניס ימשיך לצוד את המבטים של כולם, קרטר וויליאמס יתקדם בהתקפה ו/או בהגנה, פארקר ימשיך פחות או יותר מאיפה שעצר, ויעשה עוד צעד לעבר הכוכב שהוא אמור להיות. הספסל המשודרג יסייע לרוטציות המשונות של קיד, שהוכיח שההגה בידיים טובות, לפחות מבחינה מקצועית. חוסר הניסיון והקליעה יפגעו בהם בפלייאוף. 35:47, מקום חמישי במזרח והפסד צמוד בסיבוב הראשון והרבה אופטימיות ברחבי וויסקונסין.