רוחות של שינוי: על העונה שצפויה לשיקגו בולס

בוידאו: הבן של לברון מחקה את אבא

מאזן בעונה שעברה: 32:50, מקום שלישי במזרח.

סיימה את העונה: הפסד 4:2 בסיבוב השני לקאבס.

העונה האחרונה תחת משטרו הנוקשה של המאמן טום ת'יבודו, כמו קודמותיה, נגמרה בטעם מר, גם אם לא כאכזבה רבתי. חזרתו המדוברת של דרק רוז למגרשים התקבלה ברגשות מעורבים, כאשר לעיתים הוא נראה ממש שתי טיפות מים כמו השחקן שהיה בעונת ה-MVP שלו, ולעיתים צל דהוי שעושה יותר נזק מטוב. פאו גאסול שהגיע מהלייקרס נתן עונת קאמבק מרשימה בגיל 34, וניקולה מירוטיץ' שהגיע מאירופה הוכיח שהוא מוכן לתרום כבר כרוקי. החיבור של הצמד מנבחרת ספרד לצד עונת פריצה נפלאה מג'ימי באטלר חיפה על חוסר היציבות של רוז, והעונה רוויית הפציעות של ג'ואקים נואה. גאסול ובאטלר הובילו את התקפת הבולס לעונה שבה הייתה העשירית בטיבה בליגה, באופן שפיצה על הירידה המסוימת באינטנסיביות של ההגנה (11 בליגה). 50 ניצחונות שווים מקום שלישי במזרח אחרי אטלנטה וקליבלנד, ובשיקגו ניסו להתעלם מהקרע הפומבי במיוחד של ההנהלה וקואץ' ת'יבס, והתכוננו לפלייאוף גורלי.

בפוסט-סיזן הבולס עשו את העבודה מול מילווקי באקס המבטיחה. הבאקס הצעירים אמנם סחבו את שיקגו למשחק שישי במילווקי, אך השוורים הזועמים התעוררו, וחיסלו את הקבוצה הביתית במשחק שנגמר בהפרש היסטורי של 54 נקודות. המשוכה הייתה גבוהה מדי מול הקאבס של לברון ג'יימס בסיבוב השני, והקבוצה ראתה את לברון מדיח אותה בפעם הרביעית בשש העונות האחרונות. בסדרה, שהייתה עמוסת-פציעות בשני הצדדים, היו כמה משחקים צמודים ומרגשים. סל ניצחון של דרק רוז במשחק השלישי נענה בסל ניצחון של לברון במשחק הבא. המשחק החמישי נגמר בהפסד צמוד, ו-38 נקודות מקינג ג'יימס. את המשחק המסכם הבולס מנסים לשכוח, והם יצאו לחופשת הקיץ אחרי תבוסה צורמת בביתם, 93:74.

באו: ג'ורדן קרופורד, בובי פורטיס (רוקי) כריסטיאנו פליסיו (רוקי).

עזבו: נאזר מוחמד.

בהנהלת קבוצה לא עשו הרבה בקיץ בכל הקשור לצירוף שחקנים חופשיים, אולי כי הם היו עסוקים בניסוח הודעת השחרור הקטנונית של טום ת'יבדו ממשרת המאמן. ההצהרה שיצאה לתקשורת שפכה אור מאוד לא מחמיא על ג'ון פקסון וגאר פורמן, כמו גם התזמון המאוחר של ההחלטה, שהייתה ידועה לכל הרבה לפני שהעונה נגמרה. האם בבולס ניסו למנוע מת'יבודו להשיג את משרות האימון האחרות? הארגון לא יוצא נקי בסיפור הזה, וכל זה מול מאמן כדורסל משובח, גם אם שנוי במחלוקת, שניצח 62.4 אחוזים בחמש שנותיו בעיר.

במקומו הובא פרד הויברג שאימן במכללת איווה סטייט שהוחתם לחוזה של 25 מיליון דולר לחמש שנים, שהפך לחוזה סטנדרטי כמעט למאמנים נטולי-ניסיון במקצוענים (הכוונה לניסיון כמאמן ראשי, להויברג עבר כעוזר-מאמן במינסוטה). הויברג, ששיחק גם בבולס במהלך עשר שנותיו ב-NBA, מקורב לאנשי הקבוצה, והלחישות על הזיווג נשמעו עוד לפני שהמשרה התפנתה באופן רשמי.

בגזרת הסגל, כאמור, הגרעין נשאר כשהיה, והבולס ביצעו בהצלחה את המשימה הכי חשובה שלהם בקיץ, כשהחתימו את ג'ימי באטלר לחוזה מקסימום, כ-90 מיליון דולר לחמש שנים, עם אופציית שחקן בעונה האחרונה. הבולס לא הצליחו להגיע להסכמה על הארכה עם באטלר בתחילת העונה, ונאלצו לבלוע גלולה מרה של כמה עשרות מיליונים כמחיר על עקשנותם. השחקן המשתפר של עונת 2014/15 התפוצץ עם 20 נקודות ו-5.8 ריבאונדים למשחק, ונבחר למשחק האולסטאר. מייק דאנליבי הוחתם על חוזה נוח מאוד, 15 מיליון לשלוש שנים, וקירק היינריך בחר לנצל את אופציית השחקן שלו ולהישאר לעונה נוספת, וקשה להאמין שהוא היה משיג יותר מ-2.8 מיליון דולר שמובטחים לו. ג'ורדן קרופורד הובא ברגעים האחרונים של הקיץ כחיזוק לעמדות הגארד מהספסל, שלא בדיוק נוסך ביטחון מאחורי דרק רוז, שבעצמו צריך להוכיח שהוא מסגול לחזור לתפקוד מלא. כמו בכל הקיץ, גם השנה פאו גאסול חרך רשתות עבור נבחרת ספרד שזכתה בזהב, בהופעה היסטורית שאמורה לשמח כל אוהד של הבולס.

בקבוצה בחרו את הביגמן בובי פורטיס בבחירה ה-22 בדראפט. על אף שכנראה שמצבת הגבוהים של הבולס מלאה עד אפס מקום, בליגת הקיץ פורטיס עשה את הרושם בתור עוד בול-פגיעה של ההנהלה, המתמחה בבחירת דראפט מאוחרת בסיבוב הראשון. אל תתפלאו אם הבולס יבצעו טרייד רציני בהמשך העונה, עם ארבעה גבוהים שיכולים להיות שחקני חמישייה פרודוקטיביים, צעירים נוספים שמחכים להזדמנות, וספסל שחסר סקורר-יוצר בעמדות החוץ.

חמישייה: דרק רוז, ג'ימי באטלר, מייק דאנליבי, פאו גאסול, ג'ואקים נואה.

ספסל: ניקולה מירוטיץ', טאג' גיבסון, טוני סנל, ארון ברוקס, דאג מקדרמוט, קירק היינריך, ג'ורדן קרופורד, בובי פורטיס, קמרון ביירסטו, אי'טוואן מור, כריסטיאנו פליסיו.

מאמן: פרד הויברג, עונה ראשונה בליגה.

מועמד לפריצה: ניקולה מירוטיץ' התפוצץ בחצי השני של עונתו הראשונה בליגה. הסטרץ' פור שהגיע מריאל מדריד היה שני בליגה בנקודות ברבע הרביעי אחרי פגרת האולסטאר, והגיע למקום השני במשאל רוקי העונה. מירוטיץ' לא היה צפוי לדלג מעל טאג' גיבסון בהיררכיה מוקדם כל-כך, אך הוכיח כמה הוא קריטי להתקפת הבולס, בין אם בתור היוצר העיקרי ובין אם בתור קלע המרווח את המגרש. גם תזמון הפציעה של גיבסון אפשר זאת, כמובן, אך אם זה מה שמירוטיץ' שווה בעונת ההסתגלות שלו למשחק האמריקני, ניתן להסיק שהקפיצה הבאה אמורה להגיע כבר השנה. גם אם לא יצליח לנשל את נואה או את פאו מהחמישייה, צפוי לו תפקיד מרכזי בעונה הקרובה, בקבוצה מקווים שיצליח להתייעל בקליעה שלו מבחוץ.
מועמד לדעיכה: ג'ואקים נואה הגיע למקום הרביעי במשאל ה-MVP בעונת 2013/14, אך העונה האחרונה הייתה ירידה תלולה במיוחד, עם פציעות מגבילות לצד התוספת של פאו ומירוטיץ' שהורידה מהנטל ההתקפי שלו. נואה הוא עדיין ליבה הפועם של הקבוצה, מה שמקשה על חיפוש טרייד עבורו, אבל בכושרו הנוכחי יכול להיות שהוא הגבוה הרביעי בטיבו בסגל.

אקס פקטור: הבאת פרד הויברג הייתה השינוי המרכזי בקיץ, בעוד שהסגל נשאר כמעט זהה. לו הייתי מקבל גישה למחנה אימון של קבוצה אחת – הבחירה בשיקגו כמעט מתבקשת. עם הגנה שאין לה הרבה לאן להתקדם, הויברג ינסה להפוך את המוניטין הנהדר שלו כמאמן התקפה למציאות בעונתו הראשונה, ואם עברו באייווה סטייט מהווה איזושהי אינדיקציה, הרי שיש סיבות לאופטימיות בעיר הרוחות. הויברג ינסה להרים משמעותית את הקצב, עם סטים שכוללים דגש על ריווח מקסימאלי, הרבה תנועה של השחקנים והכדור, ולא מעט הסתמכות על חכמת המשחק של הגבוהים. יש לו את הכוח אדם הדרוש למשימה. המוסרים הנפלאים שמאכלסים את עמדות הפנים עשויים להתברר כיעילים במיוחד לצד חודרים טובים כמו רוז ובאטלר בהתקפה יותר יצירתית וקצבית ממה שהבולס הורגלו בעידן-ת'יבס. מעבר לכך, הויברג יהיה חייב להצליח איפה שקודמו ספג ביקורות קשות, ולמצוא רוטציה רחבה יותר במהלך העונה הרגילה. סנל ומקדרמוט חייבים לקבל הזדמנות להראות מה יש להם לתת, גם אם יתבררו כנכסים לטרייד ותו לא.

תסריט אופטימי: בקבוצה מאמצים במהירות את ההתקפה החדשה וכל האפשרויות שהיא פותחת. נואה וגאסול מוסרים יחד תשעה אסיסטים לערב, רוז פורח בתפקיד פחות דומיננטי, וג'ימי באטלר הופך לקלעי שלוש קטלני בנוסף לכל. הספסל מקבל הזדמנות ומראה שהוא ראוי, הרוטציה נראית יותר כמו זו של סן אנטוניו ופחות כמו מסע אלונקות. בקבוצה לא פוגשים את לברון בפלייאוף. 22:60, והפסד מכובד בגמר לקבוצה עדיפה מהמערב. מייקל ג'ורדן מצייץ אימוג'י של הנהון.

תסריט פסימי: געגועים לשנות ה-90. שחקני הקבוצה פורקים עול תחת צוות האימון החדש. ההגנה מידרדרת למרכז הטבלה, ושפת הגוף של השחקנים על המגרש גוררת דיווחים על בעיות בחדר ההלבשה. רוז ובאטלר לא מוצאים את האיזון ביניהם, נואה נראה גמור ופאו נראה סחוט. ההתקפה החדשה זקוקה לעוד זמן כדי להתבשל והויברג מוצא את עצמו מתגונן בכל ראיון לתקשורת. ג'ורדן קרופורד מכריז על עצמו כ"ג'ורדן הכי טוב ששיחק בשיקגו אי פעם" ומוגלה מהעיר. 36:46, מקום שישי והפסד בסיבוב הראשון. פאניקה ברחובות.

תחזית: השינוי בעמדת המאמן היה הכרחי, על אף הגאונות של ת'יבס בהגנה, ועל אף הדרך שבה המעבר ממנו נעשה. הויברג יכניס התקפה חדשה שתטיב עם כולם בטווח הרחוק, בעיקר עם רוז, באטלר ומירוטיץ', ואני צופה שיפור בדירוג כבר העונה. בהגנה הויברג אמור לנהוג כמו סטיב קר בקיץ שעבר, ולא לשנות הרבה. היסודות כבר שם, וגם אם האינטנסיביות תרד במהלך העונה הרגילה ותחזור רק בפלייאוף זה כנראה לטובה – ככה פועלות קבוצות שלא מאומנות ע"י ת'יבס בכל אופן. הסגל הוכיח כבר שהוא פגיע לפציעות, והן – או המנוחה שאמורה למנוע אותם – ודאי ישפיעו על מאזן הקבוצה. מאזן 31:51 ומקום שלישי במזרח, הפסד לג'יימס בסיבוב שבו הם יפגשו את קליבלנד (גמר המזרח ככל הנראה).