בדרך לאנדזון: סיכום המחזור השני לעונת 2015

בפרק ה-13 של העונה ה-12 של "איש משפחה", החבורה מגיעה למשחק ביתי של הפטריוטס מול בפאלו ורואה איך ניו אינגלנד שומטת יתרון מבטיח, בדרך להפסד עשירי ברציפות. לאחר ששחקני הבילס מודים לאל על הניצחון, פיטר גריפין וחבריו יוצאים לחפש את אלוהים ולברר מה יש לו נגד הפטריוטס. התשובה, על פי הסדרה: הוא כועס כי ביל בליצ'יק אף פעם לא מחייך.

אלא שסדרות מצוירות לחוד ומציאות לחוד ובמציאות הזו, נראה שבליצ'יק והיושב במרומים דווקא חברים טובים, אחרת קשה להסביר את השתלשלות העניינים שעוברת על האלופה המכהנת. כמה ימים בלבד לפני שהעונה יצאה לדרך, בניו אינגלנד עוד היו כאלה שדיברו על הפסד מכובד לפיטסבורג, הפסד צפוי בבפאלו, ניצחון ביתי מול ג'קסונוויל החלשה ותבוסה אפשרית בדאלאס, הכול כמובן בראשותו של ג'ימי גארופולו הצעיר והבינוני, שאמור היה להחליף בתפקיד הקוורטרבק את טום בריידי המושעה.

פתאום, בריידי חזר, הפטריוטס שייטו מול פיטסבורג, בריידי התפוצץ על הראש של בפאלו (בפעם המי-יודע-כמה) עם 466 יארד ואם כל זה לא מספיק, הרי שבשבוע הבא ג'קסונוויל, קבוצה שלא ניצחה בחוץ מאז ה-1 בדצמבר 2013, מגיעה לפוקסבורו ולקינוח, את המשחק הרביעי בסדרת "משחקי ההשעייה של בריידי", הפטריוטס יקיימו בדאלאס, מול קאובויס נטולי דז בריאנט וטוני רומו. במקום הסיוטים של האוהדים על 3:1 ומרדף אחרי מיאמי (שבעצמה נפלה מול ג'קסונוויל איכשהו), היום במסצ'וסטס כבר חושבים על ה-0:4, לפני הנסיעה לאינדיאנפוליס, שכמו שראיתם הלילה, לא ממש משחקת פוטבול.

"ביל אימן את המשחק הזה יותר טוב ממני" (יש תרגום בעברית ל-Outcoached?), אמר בהכנעה מאמן הבילס רקס ריאן, שלמרות כל הטראש טוק שהוא ושחקניו עשו השבוע, בניסיון להוציא קצת את היריבה מהזון והאיזון שלה, שוב נכנע. זה היה ההפסד השמיני של סקסי רקסי בתשעת המפגשים האחרונים מול הפטריוטס ומי זוכר היום שהוא היה פעם המאמן שהפחיד את ניו אינגלנד יותר מכל אחד אחר. "הייתי בצד הסופג לא מעט פעמים כשהילד הזה מתחמם", החמיא ריאן להצגה של בריידי, שסיים גם עם שלושה טאצ'דאונים, התקרב מרחק טאצ'דאון אחד מהצטרפות לדן מרינו, ברט פארב ופייטון מאנינג במועדון ה-400 ועלה למאזן 3:24 מוחץ בקריירה מול הבילס.

כמעט כמו באותו פרק ב"איש משפחה", הפטריוטס שמטו יתרון גדול, כאשר ברבע האחרון ריצת 0:19 של בפאלו צימקה ממינוס 24 למינוס חמש בלבד, אבל דני אמנדולה, עם אחת מתפיסות השנה ולוגאן ריאן, עם חטיפה שסגרה עניין, הספיקו לניצחון ולפחות לפי פתיחת העונה ולמרות היכולת הטובה של הג'טס עד כה, גם השנה קשה לראות מי תאיים על הפטריוטס בבית הזה. אולי אפילו בליצ'יק יחייך בסוף.

ומאלה שהאל מחבב לאלה שהוא החליט להתעלל בהם. לדאלאס יש כנראה הרבה מאוד עבודה ביום כיפור בניסיון להתגבר על חוסר המזל המשווע ממנו היא סובלת. היריבות מסביב כל כך בינוניות, הג'איינטס ב-2:0, פילדלפיה ב-2:0, וושינגטון, ובכן, היא וושינגטון ודווקא עכשיו, בשני המחזורים הראשונים של העונה, דאלאס סופגת מכות כואבות כל כך בזו אחר זו.

אז מה עושים עכשיו? בינתיים, הקאובויס מפגינים אופי נהדר. בלי דז בריאנט ובלי טוני רומו, ועם שיא מועדון שלילי בעבירות, 142 יארד, הם עדיין הצליחו לנצח בפער דו ספרתי בפילדלפיה. ברנדון ווידן והסיפור המופלא שלו על רוקי בן 28, אולי יזכו לעדנה כעת, בניגוד לכל התחזיות (ה-QBR שלו מאז 2012 הוא הנמוך ביותר בליגה, 26.2 בלבד). ג'ייסון וויטן הולך להפוך לאיש מפתח בהתקפה בשבועות הקרובים עוד יותר מתמיד ולמעשה, אין שחקן אחד בסגל של הקאובויס שלא יצטרך להתעלות כדי שהפתיחה המצוינת של העונה לא תהפוך במהרה להתרסקות.

הלו"ז, כמו תמיד ב-NFC מזרח, מאוד מסובך. ששת המשחקים הבאים של דאלאס הם: אטלנטה בבית, ניו אורלינס בחוץ, הפטריוטס בבית, הג'איינטס בחוץ ואז סיאטל ופילדלפיה בבית. המטרה שנראית ריאלית כרגע היא להגיע לנקודת אמצע העונה עם מאזן חיובי, כלשהו. משם, בריאנט, שאתמול עדכן על מצבו הבריאותי תוך כדי המשחק וביטל כל מיני דיווחים על היעדרות ארוכה יותר מהצפוי ורומו, שגם הוא מנסה לשוב למגרשים מוקדם יותר מהדיווח הראשוני, עשויים לחזור לעניינים ולתת קצת יותר אפשרויות להתקפה. רומו ובריאנט היו יחד על המגרש ב-4,032 מהלכים התקפיים מתוך ה-4,105 של דאלאס מאז 2011 והקבוצה מחזיקה במאזן 9:6 במשחקים בלי רומו מאז הפך לקוורטרבק הקבוע באמצע 2006, כך שכל משחק של הקאובויס בתקופה הקרובה הולך להפוך לחוויה בפני עצמה, לא ממש מהסיבות שקיוו להן בג'רילנד בתחילת העונה.

לראשונה בתולדות ה-NFL, כן, בפעם הראשונה בהיסטוריה הארוכה של הליגה הזו, אוקלנד, ג'קסונוויל, קליבלנד, טמפה ביי ו-וושינגטון ניצחו כולן באותו יום. בשנים האחרונות התרגלנו להפתעות במחזורי פתיחת העונה, בהם הקבוצות החזקות עדיין לא מאורגנות לחלוטין והקבוצות החלשות מנצלות ימי התעלות ומדהימות. אלא שהפעם, אוסף הסנסציות היה גדול מהרגיל.

הריידרס הראו אופי מול בולטימור, הג'אגוארס היממו את מיאמי, הבראונס הורידו לקרקע את טנסי, הבאקנירס הפתיעו בניו אורלינס והרדסקינס היו גדולים על סנט לואיס. אולי מלבד הניצחון של קליבלנד, כל שאר התוצאות הללו הושגו מול יריבות שעל הנייר, טובות יותר משמעותית. כמה זמן תימשך "מסיבת ההפתעה" הזו? קשה להאמין שיותר מדי, אבל לפחות אחרי המחזור השני, ובעוד קבוצות כמו בולטימור, סיאטל והג'איינטס, שלוש מארבע האלופות האחרונות, וגם אינדיאנפוליס, עדיין מחפשות ניצחון בכורה, יש כאלה שיכולות להגניב חיוך קטן מתחת לשפם.

48 נקודות. זו הכמות ששיקגו חטפה, בבית, מאריזונה. הכמות הזו הגיעה אחרי 31 נקודות שהקבוצה ספגה, גם כן בבית, מגרין ביי במחזור הפתיחה. 2:0 משפיל מאוד עבור הברס, שגם איבדו את ג'יי קאטלר לפציעה בשריר הירך האחורי לפחות לשבועיים הקרובים ושחילופי המאמנים והבאתו של ג'ון פוקס ושל מתאם ההגנה ויק פאנג'יו, שבא מסן פרנסיסקו, ממש לא עוזרים להם לשנות את גורלם.

בעונה שעברה, לשיקגו היו הפסדים בהם הרשתה ליריבות 38 נקודות (בבית מול הפאקרס), 51 (בניו אינגלנד), 55 (בגרין ביי) ו-41 (בבית מול דאלאס) וגם אם ההתקפה תשים כמות סבירה, כמו 23 הנקודות שהשיגה בכל אחד משני המחזורים הראשונים השנה, בלי שינוי קיצוני בחלק הדפנסיבי, שוב יהיו זעזועים בעיר הרוחות בקיץ הקרוב. אה, כן, והמשחק הבא שלהם הוא בסיאטל, אז שיהיה בהצלחה עם זה.

משהו אחרון, בקטנה: המסירות המשוגעות האלה של ג'וני פוטבול, לטאצ'דאונים של קילומטר וחצי, הופכות את כל סיפור ה"הוא כזה גרוע ודושבאג" להרבה יותר מסובך, לא?