מדורים ובלוגים

דבר כזה לא רואים כל יום: סיפורם של ניקיטה רוקאביציה ופרנקו קאלרו

עבר בגרמניה, פצצות בלבנון, כמעט מסי בגיל 12, כמעט שחקן מכבי תל אביב. ויאריאל, אתלטיקו, אוסטרליה וישראל. הבלוג של אופיר סער מכיר לכם שני שחקנים זרים עם סיפור מרתק: ניקיטה רוקאביציה, שחתם בבית"ר, ופרנקו קאלרו, שעכו מנסה לגייס 2,500 דולר כדי להחתימו

19/09/2015
one

בווידאו: אחד השערים האחרונים והיפים של רוקאביציה באוסטרליה

הטכנולוגיה - בנעל

הפתרון הטבעי לכאב הברכיים קרוב מתמיד - עם החזר מקופ"ח

מוגש מטעם אפוסתרפיה

ניקיטה רוקאביציה: הפתרון המהיר של בית"ר?

לפני שמדברים על הקשר האוקראיני-אוסטרלי החדש של בית"ר ירושלים, ניקיטה רוקאביציה, צריך פשוט לשמוע מה חושב עליו בן שהר, ששיחק איתו תקופה קצרה בהרטה ברלין. "ניקיטה שחקן ברמה גבוהה, הופתעתי שהגיע לארץ", אומר שהר. "הוא שחקן כנף עם מהירות ותנועה לעומק שלא רגילים לראות כאן. שיחקנו תקופה קצרה יחסית ביחד בהרטה, אבל הוא אחד שהיה עם הרטה גם בבונדסליגה 2 וגם בבונדסליגה 1. אנשים בארץ לא מבינים אולי מה זה לשחק ברמות האלה של גרמניה, זה עולם אחר לעומת הליגה שלנו".

במוצאי שבת פוגשת בית"ר ירושלים את בני יהודה וניקיטה, ככה קוראים לו כולם, צפוי לקבל דקות משחק ראשונות. הוא עדיין חלוד וצפוי לשחק מקסימום במחצית השנייה. בית"ר ירושלים נראית לא טוב עד עתה ועם בעיות ניהוליות ומקצועיות רבות ומגוונות, ורוקאביציה יכול אולי להיות השחקן שיעשה את הסוויץ' מהאנרגיות השליליות סביב המועדון שעדיין לא התאושש מטראומת שרלרואה.

האיש שיעשה את הסוויץ'? רוקאביציה חותם על החוזה(צילום: אתר רשמי, בית"ר ירושלים)

ניקיטה בן ה-28 נולד באוקראינה ובגיל 14 היגר עם משפחתו לאוסטרליה, מבלי שידע אז מלה באנגלית. הוא הגיע לעיר פרת', שם גם גדל במועדון המקומי פרת' גלורי. באפריל 2008 הגיע למבחנים בהאנובר, שהחליטה לא להחתימו. הוא עבר לטוונטה וממנה הושאל לרוסלאריה הבלגית. שנתיים לאחר מכן הוא חזר לגרמניה, כשקיבל חוזה בהרטה ברלין שהייתה באותה תקופה בליגה השנייה. ניקיטה עזר לה לעלות ליגה עם ארבעה שערים ו-12 בישולים (מקום שני בליגה) והתחיל למעשה את השלב האמיתי של הקריירה שלו. אגב, עד שהגיע לגרמניה הוא שיחק כחלוץ 9 ושחקן מטרה. לאורך השנים טען שזה התפקיד בו הוא יכול לבוא לידי ביטוי הכי טוב, אבל היו שחשבו אחרת.

עונה לאחר מכן ניקיטה שיחק עם הרטה בבונדסליגה, כבש שער אחד ובישל ארבעה ב-24 משחקים. זה היה השער היחיד שלו בקריירה בבונדסליגה. הוא אמנם לא הצליח בליגה הראשונה ולאחר מכן שיחק במיינץ בליגה השנייה, אך עבורו זאת הייתה סגירת מעגל לאחר שנדחה ב-2008 והגיע לבונדסליגה בדרך הקשה.

אגב, כששאלנו אותו על כך לאחר החתימה בבית"ר, האוקראיני-אוסטרלי סיפר: "מאוד רציתי להצליח בגרמניה וההצלחה עם הרטה הייתה ההוכחה שלי לעצמי שאני ראוי לרמות האלה. אני תמיד בטוח שאם הייתי מקבל מספיק הזדמנויות, אז גם בליגה הראשונה הייתי מוכיח את עצמי. ייתכן שיצאתי מוקדם מדי מאוסטרליה ישירות לליגה הגרמנית החזקה, אבל אף פעם אי אפשר לדעת ולא מוותרים על הזדמנות כזאת".

סגר מעגל בגרמניה. רוקאביציה במדי מיינץ(צילום: GettyImages)

בעונת 2013\2012 הוא עבר למיינץ, רשם 8 הופעות נוספות בבונדלסיגה אך לא התאקלם וגם סבל מפציעת ראש למשך מספר חודשים. הוא ירד עם מיינץ לליגה השנייה, שם רשם 19 הופעות בעונה בינונית שהביאה לעצירה בקריירה שלו. בקיץ שעבר ניקיטיה הגיע להתרשמות במחנה האימונים של מכבי תל אביב שבדקה אפשרות לאזרח אותו בשל היותו נשוי לישראלית. לאחר שבמכבי תל אביב הבינו כי מדובר בתהליך ארוך, שקלו להחתימו כזר אך לבסוף החליטו לחפש שחקן התקפה ולא שחקן כנף.

אגב, אחת הסיבות שניקיטה לא קיבל יותר מדי הזדמנויות בבונדסליגה ואולי אף הגיע בגללה לישראל, נוגעת למספרים הנמוכים שלו. שער בונדסליגה אחד, ממוצע שנתי שלא עובר את הארבעה וכמות דומה של בישולים בעונה. בן שהר מבין זאת אחרת: "מספרים בגרמניה ביחס לישראל, זאת לא בעיה. הקושי שם לא דומה לקושי כאן. מתמודדים שם ברמה כל כך גבוהה שאין קשר בין המספרים ששחקן מייצר שם לבין מה שהוא מסוגל לייצר כאן".

שהר ממשיך: "היתרון הגדול שלו זאת המהירות. אם בגרמניה המהירות שלו הייתה יתרון, אז ברור שבארץ זה משהו שלהגנות יהיה קשה מאוד נגדו. לדעתי הוא יהיה ההפתעה הגדולה של בית"ר השנה, אבל כדי שזה יקרה צריך שיהיה חיבור וגם סבלנות. הוא לא התאמן כמה חודשים והוא צריך להיכנס בהדרגה לעניינים. מה שהביא אותו לכאן זאת אשתו הישראלית והעובדה שנולד לו ילד. אחרת הוא לא היה כאן. זה טוב לכדורגל שלנו ששחקן כמו ניקיטה מגיע לארץ. לא מגיעים לכאן הרבה זרים עם נתונים פיזיים כאלה".

אגב, בעונה שעברה ניקיטה חזר הביתה לאוסטרליה לווסטרן סידני. הוא הצטרף אחרי שהקבוצה זכתה בליגת האלופות של אסיה ושיחק עימה במפעל בעונה החדשה (שער אחד ושני בישולים). לניקיטה יש 13 הופעות בנבחרת אוסטרליה ושער אחד. ההופעה האחרונה שלו בנבחרת הייתה ב-2013. הוא הגיע לבית"ר לשנה אחת עם אופציה לעונה נוספת ולא פוסל כלום בעתיד. הוא יבדוק את האפשרות להתאזרח כאן ואולי להישאר בשנים הבאות. אם יתאזרח הוא כבר יהיה אוקראיני-אוסטרלי-ישראלי. נשמע כמו התחלה של בדיחה. בבית"ר מקווים שזה מה שירים את המועדון מאווירת הנכאים שבה כולם נמצאים. .

היתרון הגדול שלו - המהירות. רוקאביציה במדי נבחרת אוסטרליה(צילום: GettyImages)

פרנקו קאלרו: מלבנון לישראל

בימים אלה מתאמן בהפועל עכו חלוץ ארגנטינאי בשם פרנקו קאלרו. המאמן ירון הוכנבוים מעוניין לצרפו, אך במועדון מנסים לארגן כסף לצורך העסקה. בשל הבעיות הכלכליות במועדון, גם סכום של 2,500 דולר לחודש הוא לא פשוט עבור עכו ומחפשים ספונסר שייקח עליו את העלויות הכלכליות.

אבל עכו היא לא הסיפור, אלא מסע חייו של השחקן. מסע לא שגרתי גם עבור כאלה שראו הכול בכדורגל. קאלרו נחשב לכישרון גדול בגילאי צעירים בארגנטינה, אך עשה מעט מאוד בבוגרים ברמה המקצוענית ואת מרבית המשחקים שיחק בליגות חובבניות. לאורך הקריירה הוא היה רשום באתלטיקו מדריד, מינכן 1860, ויאריאל ו-פ.צ ציריך, אך לא רשם משחקים רשמיים באף אחת מהן. הוא הושאל למספר חודשים לכל אחת מהן, אך לא זכה לטעום דשא וגם לא ספסל, יחד עם שאר הסגל.

כילד קאלרו (26) דווקא היה כישרון שסימנו אותו. בגיל 12 אספו אותו עם ילדים אחרים מרחבי ארגנטינה והוציאו אותו ל"מונדיאל עד גיל 12" שנערך באורלנדו, ארצות הברית. השבוע שאלנו את קאלרו על כך והוא סיפר: "זאת חוויות הילדות שלי. נחשבתי לכישרון גדול בארגנטינה ולקחו את הילדים הכי מוכשרים לטורניר באורלנדו, ארצות הברית. לא כל כך הכרנו אחד את השני. הביאו אותנו מכל ארגנטינה והייתי מלך השערים שם עם 16 שערים", ומוסיף עם חיוך: "הייתי המסי של גילאי 12, אבל הרבה דברים לא התחברו כמו שצריך בהמשך".

קאלרו הוא יליד רוסאריו, גדל ואוהד את ניואלס, בדיוק כמו יליד אחד של המקום, ההוא מברצלונה. קאלרו מספר על האליל: "מסי מאוד מחובר לרוסאריו ואוהב את ניואלס. הוא מגיע בחופשות שלו, בקשר עם החברים שגדל איתם ועוזר להרבה מאוד אנשים. הוא מרגיש מאוד מחוייב. יצא לי לראות אותו בחופשות שהגיע והוא מתנהג כמו כולם, לא רוצה שיסתכלו עליו אחרת, רוצה להיות אותו הילד שעזב בגיל קטן ולהיות עם החברים שגדל איתם. הוא הגאווה של המקום. ברוסאריו תמיד חיים בתחושת פספוס שמסי היה צריך לעזוב בגיל כל כך צעיר בגלל התרופות והטיפולים הרפואיים ולא נשאר לשחק בניואלס שכולנו נהנה ממנו".

פרנקו, איך אתה מסביר את הקריירה שלך? היית רשום במועדונים אדירים באירופה ביחס לישראל, אך באף אחד מהם לא מופיע ששיחקת אפילו משחק רשמי אחד.

"הייתי צעיר והקשבתי לאנשים וסוכנים, עשיתי הרבה טעויות. חתמתי בספרד ומכאן הסוכנים והקבוצות התחילו לשחק איתי. העבירו אותי כל שלושה חודשים למקום אחר. טעיתי שעשיתי קפיצה ישר למועדונים כאלה ולא שיחקתי. בויאריאל כן שיחקתי כמה משחקים (כנראה בליגת המילואים – א"ס), אך מהר מאוד העבירו אותי הלאה והרבה פעמים יצאתי לליגות נמוכות בספרד ויוון כדי להשתחרר מחוזים".

"טעיתי שעשיתי קפיצה ישר למועדונים גדולים ולא שיחקתי". קאלרו(צילום: באדיבות המצולמים)

רק לעשות סדר בקריירה של קאלרו - הוא עזב את ניואל'ס בגיל 16 ועבר לאורוגוואי. התחיל בנוער של נסיונל, והמשיך לדוראנסו מהליגה השנייה שם. הוא יצא לתקופות של שלושה חודשים באתלטיקו מדריד, ציריך, מינכן 1860 ואז חזר לארגנטינה. שיחק בארחנטינוס דה רוסאריו ואסטודיאנטס ריו קוארטו (ליגה חמישית בארגנטינה) ואז השתייך כמה חודשים לוויאריאל בעונה בה היתה בליגה השנייה (2012/13). משם עבר לקבוצות סריניאנה ורוברס (ליגה רביעית בספרד), שתי תחנות בפרו -פונו ואלפונסו אוגרטה (ליגה שנייה בפרו), קיסאמיקוס (ליגה שלישית ביוון) והאחרונה הייתה אל אנסאר מלבנון.

בלבנון זה כבר סיפור אחר לגמרי. לא מעט שחקנים עוברים לשם בגלל הכסף השחור והסכומים היפים שאפשר להרוויח. לא מעט דרום אמריקנים מגיעים לשם וזוכים לחוזה חלומי ביחס לבית או לליגות נמוכות באירופה. קלארו חתם ביולי האחרון על הסכם בו ירוויח 18 אלף יורו בחודש, אך לא הספיק ליהנות ממנו יותר מדי, ומהר מאוד הוא ברח מביירות.

השבוע הוא הסביר: "הלכתי בגלל ההצעה הכספית, אבל גם עם הכסף וגם עם המדינה יש בעיות. בכדורגל דווקא נהניתי, אבל המדינה הזאת בבאלגן ואווירת מלחמה. יורדים למטה, שומעים פיצוץ ומסבירים לך שמכונית תופת התפוצצה ברחוב ליד. היה מקרה שנסענו לאימון, היו יריות ושינינו את כיוון התנועה ובכלל אמרו לנו שאין איך להגיע ועלינו להסתבוב ולחזור הביתה. אף אחד לא רוצה לחיות באווירה כזאת, אחרי שעה 17:00 בערב בעייתי להסתובב. מודיעים לך שזה מסוכן ובאחריותך. לפעמים יש פחד להוציא ראש מהחלון כשרואים את כל הפצצות. יש שם בעיות פוליטיות שאני אפילו לא הבנתי מי נגד מי. בסופו של דבר החיים חשובים מהכל, מהר מאוד הבנתי שאני צריך לברוח, כמו שחקנים זרים נוספים".

וכשעזבת, אמרת שאתה מגיע לישראל?

"לא, אמרו לי שאסור. טסתי לאיסטנבול ורק שם עשיתי את השינוי כיוון לישראל. הבנתי מה המשמעות. ישראל היא גן עדן, אני רוצה להיות כאן ולמצוא פה את הבית שלי להרבה שנים. כל ארגנטינאי שהיה כאן או כאלה שאני פוגש אומר שמדינה כמו ישראל לא אמצא בשום מקום וזו הארץ להקים בה בעתיד את המשפחה שלי. הלוואי ודרך הכדורגל זה יקרה".

אחרי לבנון, ישראל היא גן עדן. קאלרו בשדה התעופה בביירות(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully