אליפות העולם בראגבי יוצאת לדרך: ניו זילנד תשמור על התואר?

ארבע שנים אחרי שניו זילנד אירחה את אליפות העולם בראגבי ואף רשמה את הזכייה השנייה בתולדותיה, תצא לדרך מחר (שישי, שידורים חיים בספורט 2) באנגליה (יחד עם שמונה משחקים שיתקיימו בקרדיף, ויילס) הגרסה השמינית של הטורניר היוקרתי ביותר של הענף, כאשר במשך השבועות הקרובים ייאבקו 20 נבחרות על תואר אלופת העולם. המוקד יהיה באצטדיון האגדי בטוויקנהאם, לונדון, שם ייערכו גם משחק הפתיחה של הטורניר (אנגליה – פיג'י) וגם משחק הגמר שלו, אליו מקווה המארחת להעפיל.

הנבחרות הוגרלו לארבעה בתים בני חמש נבחרות כל אחד, כאשר כל נבחרת תקיים למעשה ארבעה משחקים עד ששלב הבתים יגיע לסיומו ב-11 באוקטובר. בשבוע שלאחר מכן, ב-17 וב-18 באוקטובר, יתקיימו רבעי הגמר. חצאי הגמר ייערכו ב-24 ו-25 באוקטובר והגמר הגדול, ב-31 באוקטובר. שתי הראשונות מכל אחד מהבתים יעפילו לרבע הגמר כאשר שמונה הנבחרות הללו, כמו גם הארבע שתסיימנה במקום השלישי בבתים השונים, יבטיחו את מקומן באליפות הבאה, שתתקיים בעוד ארבע שנים ביפן. כל ניצחון בשלב הבתים שווה ארבע נקודות ועל תוצאת תיקו מקבלים שתי נקודות. הנבחרת המפסידה לא זוכה כלל לנקודות, אלא אם הפסידה בפחות משבע הפרש ואז היא זוכה לנקודה אחת. בנוסף, כל נבחרת שמשיגה ארבעה "טרייז" (מגיעה עם הכדור לקצה המגרש של יריבתה) במשחק אחד, זוכה לנקודת בונוס, ללא קשר לתוצאת הסיום. כלומר, הכי הרבה הנקודות שנבחרת יכולה לצבור בשלב הבתים הוא 20 (ארבע לניצחון ועוד נקודת בונוס כפול ארבעה משחקים).

בית המוות. עד לפני כמה שבועות, אנגליה נראתה החזקה בבית, אבל שניים מכוכביה, דילאן הארטלי ומאנו טוילאגי, נזרקו מהנבחרת בגלל בעיות משמעת והמאמן סטיוארט לנקסטר ויתר גם על כובש הטרייז המצטיין מהאליפות הקודמת, כריס אשטון. אנגליה נראתה רע עד משחק ההכנה האחרון מול אירלנד ומי שיוביל אותה הוא הקפטן כריס רובשו. האנגלים נהנים באופן מסורתי משמינייה חזקה וג'ורג' פורד ואוון פארל צפויים לייצר הרבה נקודות בעזרת הרגליים עבור השושנים האדומות.

באוסטרליה יש הרבה בלגן מאז האליפות האחרונה. ב-2013 פוטר המאמן רובי דינס בעקבות תוצאות רעות. יואן מקנזי החזיר לוולאביס את הביטחון ואף רשם משחק ראשון ללא הפסד באוקלנד מול ניו זילנד, אולם גם הוא התפטר לאחר עימות עם ההתאחדות. מייקל צ'יקה החליף אותו והמשיך את מסע ההתאוששות, שהגיע לשיא עם זכייה בטורניר המרובע השנה, מול האול בלאקס, דרום אפריקה וארגנטינה. סטפן מור יוביל נבחרת עם שחקנים בולטים בשורה האחורית כמו דייויד פוקוק. מרכז המגרש תמיד חזק באוסטרליה ושם יבלטו וויל גניה וקוויד קופר, כאשר החזרה של הוותיקים דרו מיצ'ל, אדם אשלי קופר ומאט גיטאו, תוסיף ניסיון. לאוסטרלים יש גם את אחד השחקנים המלהיבים בענף היום, ישראל פולאו.

ויילס נחלשה מאז הזכייה האחרונה באליפות שש האומות ב-2012 וחמש דקות לתום משחק ההכנה האחרון, גם איבדה את כוכבה לי האלף פני, שקרע רצועות בברך. לסאם וורברטון יש חשבון לסגור לאחר שהוא סיים את האליפות הקודמת עם כרטיס אדום, 20 דקות מפתיחת חצי הגמר. ויילס לא צפויה ויכולה להפתיע את שתי הבכירות בבית, אולם יש לה היסטוריה עגומה מול נבחרות האיים והפעם היא תפגוש את פיג'י, לא כבר הפסידה ב-2007 משחק שמנע ממנה העפלה לרבע הגמר. פיג'י מלהיבה, אך חזקה בעיקר בראגבי שביעיות ולא מספיק טובה עדיין לראגבי 15. הקיצוני נמאני נאנדולו הוא השחקן הבולט שלה. אורוגוואי, האחרונה שעלתה לטורניר אחרי ניצחון בפלייאוף מול רוסיה, לא צפויה לעשות הרבה בעיות.

אם בית א' הוא בית המוות, הרי שבית ב' הוא הקל ביותר וזו תהיה הפתעה אם דרום אפריקה לא תסיים אותו עם מלוא 20 הנקודות. ז'אן דה ויליה מוביל נבחרת חזקה שמשלבת צעירים עם ותיקים. האחים דו פלאסי בשורה הראשונה, הוצאות החוץ יגיעו ברובן לויקטור מאטפילד המנוסה או לאחד משני הצעירים אייבן אצבת ולוד דה יאחר. שאלק ברגר שב לשורה האחורית עם הכישרון העולה סיאה קוליסי, פורי דה פרי ומורנה סטיין יובילו את מרכז המגרש ואילו בריאן הבאנה יהיה המוציא לפועל וזקוק לשישה טרייז בלבד על מנת לעבור את ג'ונה לומו ככובש הטרייז הבולט בתולדות האליפות וככובש הטרייז המוביל אי פעם בראגבי.

סקוטלנד נחלשה בשנים האחרונות והיא וסמואה יתמודדו על ה"זכות" לחטוף ברבע הגמר מול היריבה שתגיע מפסגת בית א'. גרג לידלאו הוא הקפטן של הסקוטים הגאים, בעוד שסמואה יכולה להתגלות כנבחרת מלהיבה שמתקלת חזק מאוד. הכוכב שלה הוא הקיצוני אלנסה טוילגי, שבמשחק ההכנה האחרון, מול דרום אפריקה, הורחק לאחר שכמעט הוריד את ראשו של דה ויליה. יפן וארצות הברית הן נבחרות משתפרות, אך ישמשו כתפאורה בבית הזה.

מאז הזכייה שלה לפני ארבע שנים, ניו זילנד עומדת על מאזן מדהים של 42 ניצחונות, שלושה הפסדים ושתי תוצאות תיקו. את 2013 היא סיימה עם 100 אחוזי הצלחה ושלושת שחקני השנה החולפת של האיגוד העולמי ישחקו במדיה באליפות הזו (דן קרטר, קירן ריד וברודי ריטאליק). ריצ'י מקקו הפך לאחרונה לשחקן עם הכי הרבה הופעות בינלאומית אי פעם וישחק באליפות שלישית בקריירה יחד עם סגל שכמעט כולו חגג בטורניר הביתי ב-2011. עבור חלק מהשחקנים, כמו טוני וודקוק, קווין מיאלאמו, מא'אה נונו, קונרד סמית', קרטר ומקקו, מדובר בהופעה אחרונה במדים השחורים, אך לאול בלאקס יש גם סוללת כוכבים צעירה בדמות ארון סמית', בן סמית' וג'וליאן סאביאה.

האלופה תפגוש את ארגנטינה המשתפרת, שמחזיקה בקו קדמי חזק בראשות הקפטן אוגוסטין קריבי ומציגה ותיקים דוגמת חואן מרטין פרננדס לובה, חואן מרטין לגיסמון וחואן מרטין הרננדס במרכז השדה. הפומאס ינצחו מתישהו כנראה את ניו זילנד, אבל כנראה שזה לא יקרה באליפות הנוכחית. טונגה הפיזית, עם שחקנים שמשחקים בניו זילנד, תתן פייט לשתי הנבחרות הנ"ל ותבדר בזכות ה"סיפי טאו", שמזכיר את ריקוד ה"האקה" האגדי של ניו זילנד. גאורגיה ונמיביה בעיקר יהנו מהחוויה.

אירלנד (שאגב מייצגת את כל האי, כולל צפון אירלנד) הגיעה לשיא לפני כחודש עם המקום השני בדירוג העולמי, אולם רשמה מאז שני הפסדים, בבית מול וויילס ובאנגליה, מה שקצת פגע בביטחונה. אחרי שתי אליפויות רצופות בטורניר שש האומות, האירים מסתמנים כחזקים בבית הזה, כאשר פול אוקונול מוביל קבוצה איכותית עם צובר נקודות מצוין דוגמת ג'וני סקסטון ועם ג'יימי היסליפ, יליד טבריה ואחד מכוכבי הנבחרת.

על צרפת, פיינליסטית 2011, עובר משהו רע. הנבחרת לא זכתה בשש האומות מזה חמש שנים וב-2013 סיימה את הטורניר אחרונה. באליפות הקודמת הצרפתים כמעט גנבו את התואר למרות הרבה מתיחות עם המאמן מארק ליברמונט, שמאז כבר הוחלף. אלא שתחת המאמן החדש והקפטן לשעבר, פיליפ סט. אנדרה, הנבחרת משחקת לא טוב. טיירי דוסותוואר, שכנראה יסיים את הקריירה אחרי האליפות, יוביל את הצרפתים.

מאיטליה היו ציפיות להתקדם אחרי שכמעט עלתה לרבע הגמר ב-2007, אך זה לא קרה והנבחרת סיימה 10 מ-16 טורנירי שש האומות בהם השתתפה במקום האחרון ומעולם לא השיגה בהם יותר משני ניצחונות. סרג'יו פאריסי יככב, כנראה בפעם האחרונה בנבחרת וגם מרטין קסטרוג'ובאני צפוי לפרוש בסיום הטורניר. קנדה ורומניה ישלימו את הבית הזה.