2 באוקטובר: לאוהד י' יש חלום

אחרי שביקרו החודש ב"אולד טראפורד" המפואר, אחרי שטעמו פעמיים את האיצטדיון הנעים בניקוסיה, לפני שיבקרו באיצטדיון המתוקתק בלברקוזן, חוזרים אוהדי מכבי חיפה למגרש שלהם בקרית אליעזר. החורבה שלהם בקרית אליעזר. זו שביחס אליה, גם בלומפילד, בו ישבו בשבת, הוא גן עדן.

חיפה היא עיר עם שאיפות "אירופאיות". מכבי משחקת בליגת האלופות של אירופה, שחר בוס בקנה מידה "אירופאי", פנחס זהבי מגדולי הסוכנים באירופה, יעקובו עוד ישחק באירופה, ברקוביץ' כבר מזמן באירופה. אירופה ואירופה. הופה הופה.

אבל אוהדי מכבי, אלה שהביאו ל"אולד טראפורד" את מספר הצופים הכי גדול שהגיע אי פעם מאותה "אירופה", חוזרים כעת לצעוד כפופי גב על המדרכות האסיאתיות ושבילי האספלט המובילים לחורבה הפרטית שלהם. חוזרים להידחס בתורים הסרוחים. מוטחים לקרקע המציאות.

הגיע הזמן להסתכל עליהם. הרגע הזה של סוף הסיבוב הראשון בליגת האלופות, רגע של שקט אחרי באסת מנצ'סטר וצהלת אולימפיאקוס, דורש מהנהלת מכבי להעיף מבט מקיף יותר, קשוב יותר, לעבר האוהדים שלה. אלה שקורעים את הכיס, קורעים את הגרון, וחוזרים לקרית אליעזר רק כדי לקרוע שם גם את התחת.

במילים אחרות: זה הזמן להתחיל לעשות את האיצטדיון החדש של חיפה. לא לדבר עליו, מדברים כבר מאה שנה, אלא לעשות. זה הזמן של שחר להעלות את פרויקט "אירופה" שלו בדרגה אחת נוספת. את חלום ליגת האלופות הוא הגשים השנה, הוא בפנים, אבל כדי למצוא את עצמו בעתיד במקום טוב בליגה הזו, הוא צריך איצטדיון שמכבד את המועדון שלו. את המאמן והשחקנים. את הקהל. את הנשיא שחר עצמו.

איצטדיון הוא עסק יקר מאוד, זה ברור. שחר לא אמור לממן אותו. אבל הרגע הזה, בו מכבי חיפה היא "גאווה לאומית" כמעט יחידה, הוא הרגע הנכון ביותר עבורו להוביל מהלך מקיף, שבסופו, עוד כמה שנים, יעמוד בחיפה איצטדיון לתפארת. זה האיצטדיון שבעוד הרבה עשרות שנים ייקרא על-שמו של יעקב שחר.

לשחר יש את הכוח הארגוני, הכלכלי, התקשורתי, כדי לגייס למהלך כזה את ראשי המשק והפוליטיקה (וכמובן הספורט). בואו נראה את עמרם מצנע, למשל, מתחמק עכשיו משותפות מלאה בפרויקט הזה. עם תכנון נדל"נ וכספים נכון, אפשר להקים בחיפה איצטדיון הכי "אירופאי", כמעט מבלי לפגוע בכיסים של אזרחי העיר והמדינה. המחסום העיקרי זו הבירוקרטיה. שחר מסוגל לגייס אותה לצידו.

יש בחיפה קולות שחוזרים ומתעקשים: שחר בוס מצוין, אבל האוהדים לא מאוד מעניינים אותו. בניגוד לבעלי קבוצות אחרים, הם מסבירים, הוא לא "אוהד מכבי אמיתי". במשחק בטדי שבו לקחנו אליפות אחרי שבע שנים, הם מדגימים, הוא היה עם מכבי תל אביב כדורסל בפיינל- פור בפריז (הו כמה אירופאי). איזה "אוהד מכבי אמיתי", הם שואלים, היה מחליף את טדי בפריז. גם לתאומים, הם תוהים, זה היה קורה?

שחר הביא את חיפה עמוק לאירופה. אוקטובר 2002 הוא הזמן הנכון עבורו להביא את אירופה לחיפה. כי הרי בניגוד לטענות, אין כמוהו "אוהד מכבי אמיתי". מכבי חיפה, לא תל אביב. בכדורגל, לא בכדורסל. והנה הוא מוכיח את זה, ומגשים את חלומו של כל אוהד מכבי אמיתי, ומקים בחיפה איצטדיון. תכף תראו.