פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מבולבלים? גם אנחנו: ערב עם נבחרת ישראל אחרי ההדחה מהיורובאסקט

        כספי לא הבין, אליהו התאכזב מהדרך ואדלשטיין חיפש תשובות. שליחנו לליל בילה במחיצת נבחרת ישראל את השעות שאחרי התבוסה לאיטליה וראה שחקנים שלא יודעים איך מסכמים אליפות שהחלה באופטימיות זהירה, נמשכה באופוריה והסתיימה עם מכה אנושה לאגו

        מבולבלים? גם אנחנו: ערב עם נבחרת ישראל אחרי ההדחה מהיורובאסקט
        צילום: יהונתן אליהו, עריכה: קובי אליהו

        שעות ספורות לאחר התבוסה לאיטליה, ארז אדלשטיין חיפש מה לאכול. זמן רב עבר מאז הבאזר, אך המאמן נראה נסער מכדי לאכול, כשיתר הנבחרת מתיישבת במלון לסעודת ראש השנה באווירה מאופקת משהו. בצר לו, פנה המאמן לברירת המחדל: מקדונלד'ס, כמובן. כשחזר, רק מנת גלידת סאנדיי קטנה נראתה בידיו.

        נראה היה שאדלשטיין זקוק למנת הסוכר הזו בלילה מריר שכזה. מאז שאיטליה נתנה לנבחרת בעיטה חזרה ארצה, הוא מסתובב במלון בניסיון להבין איך זה קרה לו. "לא ככה רצינו להיראות", הוא חוזר שוב ושוב על אותה מנטרה. במסדרון הארוך והצר שבו ניצבים החדרים שבקרוב יינטשו, מנהלים אדלשטיין ויוגב אוחיון שיחה ערה. תכף ייפרד אוחיון מיתר חבריו, וייסע עם דגן יבזורי למחנה האימונים של מכבי תל אביב. גם דיאור פישר ורוברט רות'בארט לא יהיו חלק מהנסיעה של ישראל ארצה דרך בריסל. כיאה לנבחרת שחטפה 30 הפרש, השחקנים מתפצלים ואיש איש ממשיך לדרכו כמעט בדממה מוחלטת.

        ארז אדלשטיין מאמן נבחרת ישראל (AP)
        היה זקוק למנת סוכר. ארז אדלשטיין (צילום: AP)

        פרט למאמן, נראה שהשחקנים לא ממש יודעים כיצד לעכל את הסיומת העגומה לטורניר האופטימי הזה. פיני גרשון מנסה לשבור את הקרח עם כמה הלצות, אך נוחל הצלחה חלקית בלבד.

        "אפשר היה להבין איכשהו הפסד בסיטואציה הזאת, אבל הדרך קצת מאכזבת", אומר ליאור אליהו המותש, שרק כמה דקות לפני כן בלס בחוסר חשק את האוכל הבינוני שהוגש לארוחת הערב. "יש לפעמים סיטואציות שאני לא מצליח לפענח ולהבין למה ואיך. אני מסכים שהאנרגיות לא היו בשיאן. אין לי תשובה לזה. לא באנו למשחק הזה כמו שהיינו צריכים להגיע".

        זה היה פינאלה משונה לאליפות שכמעט כולה בסימן חיובי. מצד אחד, היכולת המעודדת ורוח הלחימה של הנבחרת הזכירו נשכחות. מאידך, הדרך המפותלת הזו הסתיימה בשתי תבוסות אחת אחרי שנייה, שמותירות טעם רע בפה. "באליפות כל כך אינטנסיבית וכל כך דינמית יש הרבה עליות וירידות", מוסיף אליהו. "עכשיו אנחנו בדאון וקודם לכן היינו בהיי. אי אפשר לחשוב עכשיו שהכל היה חרא. היו הרבה רגעים יפים, הרבה שמחה, הרבה אהבה והרבה רגעים של ביחד. רואים את זה הכי טוב בתמונות, שכולנו מתחבקים אחד עם השני ונהנים להיות אחד עם השני. גם ברגעים הקשים אנחנו אוהבים להיות ביחד ואנחנו חברים טובים".

        שחקני נבחרת ישראל בכדורסל חוגגים (אתר רשמי , מתוך חשבון האינסטגרם של עומרי כספי)
        "היו הרבה רגעים יפים". שחקני הנבחרת מאושרים (האינסטגרם של עומרי כספי)

        את האליפות הזו ליווה החבר אנטי קליימקס מקרוב .ישראל הגיעה כמעט נטולת ציפיות בעקבות ההפסדים בהכנה, רק כדי להתעורר בזמן הנכון ולרשום ניצחונות קלאץ'. כשנדמה היה שהעסק עלול להתפרק והאידיליה עשויה להתערער בעקבות המפלה בדקות האחרונות מול בוסניה, בא ריכוז מרשים במשחק העוקב מול פולין. ישראל צלחה מהמורות מנטליות לא פשוטות, רק כדי להתרסק על המזח כשכולם החלו לשים עליה עין.

        הכדורסל הייחודי לישראל, שבניגוד גמור למגמה השולטת באליפות כלל מעט מאוד איומים מבחוץ, היכה גלים בימים האחרונים. אם מאמן נבחרת פינלנד הנריק דטמן הודה אחרי ההפסד לישראל כי "גיליתי נבחרת הרבה יותר ייחודית ביחס אלינו", אלסנדרו ג'נטילה כבר שופך סודות במסיבת העיתונאים. "כשבאנו למשחק הזה ידענו שישראל משחקת כדורסל שונה וקצת מוזר. לכן רצינו לשלוט במשחק מהרגע הראשון ולהשליט את הסגנון שאנחנו חושבים שיהיה לנו טוב יותר במשחק הזה", הוא אומר.

        זאת הייתה האליפות של עומרי כספי, והיא נגמרה בקול ענות חלושה. לראשונה בקריירה התוודענו לעומרי כספי שמלבד הכישרון הטבעי מסוגל לסחוף אחריו נבחרת שלמה ומרגיש בנוח בתור האופציה מספר אחת בהתקפה. החיבור המצוין עם גל מקל וההתבגרות של כספי ביחס לאליפות הקודמת אפשרו לו להראות דברים שלא הראה קודם לכן. והנה, זה שוב נראה נגמר ברע. "נצטרך לחשוב בינינו מה קרה פה", אמר הקפטן. "לא היינו חדים מספיק. ממש לא באנו לכאן כאילו עשינו את שלנו. זו לא הייתה ההרגשה וזה לא היה הכיוון שלנו, רצינו לנצח במשחק הזה".

        עומרי כספי שחקן נבחרת ישראל (AP)
        זו הייתה האליפות שלו. עומרי כספי (צילום: AP)

        זאת הייתה האליפות שהחזירה את נבחרת ישראל ליסודות. ללחימה, להקרבה, לביחד. והנה, בא גל גדול, ושטף את הכל. זה היה טקס סיום לא מכובד לנבחרת שעשתה הרבה מאוד של קולות של אופטימיות. לאו דווקא ברמת התוצאות, בהן עמדה ישראל בציפיות; אלא יותר בכל מה שקשור לדברים מסביב.

        לרוב היה חיבור מאמן-שחקנים, לרוב היה חיבור שחקנים-שחקנים, אפילו חיבור מנהל מקצועי-שחקנים, אך כעת, אחרי בלואאוט שכזה, ראוי לשאול את כל אותן שאלות מחדש. ישראל לא יכולה הייתה לבקש לעצמה יריבה פחות נוחה מאיטליה לערב שכזה. החבורה מארץ המגף היא אולי הנבחרת הקטלנית באירופה כשהיא נכנסת לקצב, וישראל אפשרה לה לעשות זאת למן הרבע הראשון.

        לישראל היה את הסגל השני הכי מבוגר באליפות. באליפות הבאה ליאור אליהו יהיה בן 32. גם כספי, מקל, אוחיון, סביר להניח, יהיו מעט אחרי השיא המקצועי שלהם. באליפות הזו הם החזירו את ישראל למקומה הטבעי, אך לא מעבר. האם זה היה הצ'אנס האחרון של הדור הזה?