השוטרים שחצצו בין המפגינים הפרו-פלסטינים לבין חברי הקהילה היהודית במונפלייה היו כל כך רבים, שהיו יכולים לשמור את המפגינים אחד על אחד. במונפלייה נערכו זמן רב להפגנה הזאת, דיברו עליה כמה ימים טובים, ובסוף ההר הוליד עכבר. בשני המחנות, כך נראה, היו חסרים שחקני מפתח. בקהילה היהודית ציפו לתמיכה של יהודים נוספים שמתגוררים בסביבות העיר, שלא באה; הפעילים הפרו-פלסטינים חיפשו שוב ושוב נציגים מוסלמים בקהל, אבל נותרו רק עם קמצוץ מפגינים שקיבל תשלום מראש על השתתפותו באירוע.
וכך, פחות או יותר, נראה גם המשחק שאחרי. צרפת שיחקה בחצי הילוך, ישראל הושיבה את הכוכבים שלה, ומה שיצא זה ערב מפוהק שקיבל עוד ועוד ניסיונות החייאה על ידי התזמורת המקומית שביציע. לכן, ברשותכם, נעבור לדבר החשוב באמת.
יום ראשון, 19:30, נבחרת ישראל מול איטליה בשמינית גמר היורובאסקט. ליד המשחק הזה, הכל משני כרגע.
מה הסיכוי להפתיע את האיטלקים הנפיצים בשמינית? לא מאוד נמוך, אם לשמוע לרחשים במחנה הישראלי. מבין 24 הנבחרות שהעפילו לאליפות, איטליה היא היריבה המרה ביותר של ישראל. לא פחות מ-21 פעמים הן נפגשו במשחק רשמי, והעליונות של החבורה מארץ המגף באה לידי ביטוי באופן אבסולוטי, עם מאזן 4:17. למרות זאת, ישראל ניצחה בשניים מתוך שלושת המפגשים האחרונים פעם אחת ביורובאסקט 2011 ופעם נוספת במוקדמות לאותו טורניר בדיוק. יניב גרין היה חתום על הניצחון האחרון עם קליעת עונשין שסידרה לישראל 95:96 דרמטי.
"שיחקנו נגדם לא מעט פעמים, לפי דעתי ניצחנו אותם בפעם האחרונה, אבל יש לאיטליה כבר כוכבים גדולים שלוקחים את הרוב המוחלט של ההחלטות. ראינו אותם קצת בטלוויזיה, יהיו לנו כמה ימים להתכונן אליהם. הם שונים מהצרפתים, למרות שהם לא פחות טובים מהם"', אמר שיאן ההופעות של הנבחרת בסיום.
לאיטליה יש שחקני התקפה נהדרים, וכמו בימי סיינה העליזים, סימונה פיאנג'אני עיצב עבור השחקנים שלו סגנון משחק מהיר וקצבי, שמבליט את יכולות הקליעה שלהם. "איטליה אולי סופגת הרבה נקודות באליפות, אבל זה גם בגלל מספר הפוזשנים הגבוה שיש במשחקים מולה. צריך למדוד את ההגנה שלהם בפרמטרים אחרים. בכל מקרה, כדי לנצח אותם נצטרך להיות ממש בשיאנו", אמר לנו העיתונאים ארז אדלשטיין, בזמן שעל המסך הסמוך טורקיה עדיין ניסתה להוריד מעליה את איסלנד ולהבטיח שהיריבה הבאה של ישראל אכן תהיה האזורי.
גרין הזכיר בדבריו את שני הניצחונות האחרונים על איטליה, אבל באחד מהם היריבה חסרה את הנשק מספר אחת שלה כיום, דנילו גלינארי. הפורוורד של דנבר, שחזר מפציעה ארוכה והוצנח הישר אל תוך אתגר החמישה-משחקים-בשישה-ימים של היורובאסקט, הוא לא רק הכוכב הגדול של איטליה, אלא גם הדבק שלה.
"בפעמים האחרונות שניצחתם אותנו הכוכבים היו מרקו בלינלי ואנדראה ברניאני, שני שחקנים מצוינים, אבל ממש לא מנהיגים", מנתח העיתונאי פייטרו גווריני. "עם גלינארי בתור הכוכב שהוא היום זה אופרה אחרת לגמרי בשביל איטליה. ובכלל, נוספו לאיטליה מאז כמה שחקנים עם אופי. גלינארי, אלסנדרו ג'נטילה, אנדראה צ'ינצ'אריני. אלה שלושה שחקנים קשוחים מאוד שמוסיפים לנבחרת פן מנטלי חשוב".
גלינארי הוא אולי ה-MVP של האליפות עד כה. הוא מדורג שני בנקודות למשחק באליפות (21) ומפגין נוכחות פיזית שלכל הנבחרות שאיטליה פגשה עד כה - והיא פגשה נבחרות משובחות - לא הייתה תשובה לה (סוחט הכי הרבה עבירות באליפות עם 8.2 למשחק, וקולע בלא פחות מ-64 אחוז מהשדה). לאורך השנים גלינארי מיעט לשחק בנבחרת הבוגרת, בעיקר על רקע שלל פציעת שונות ומשונות, אך כעת הוא בשל כדי להחזיר את איטליה למקומה הטבעי בצמרת הכדורסל האירופי, אחרי שנים של אכזבות.
"במובן הזה הנבחרת שלנו די דומה לשלכם. גם אצלנו יש לשחקנים מוטיבציה גבוהה להוכיח את עצמם אחרי כישלונות קודמים. ברניאני ובלינלי נראים הרבה יותר מחויבים ביחס לשנים קודמות, כנראה שגלינארי סוחף אותם אחריו", אומר גווריני.
אם יש יתרון אחד לישראל על פני איטליה, מעריך גווריני, הוא טמון בכימיה הקבוצתית. "לאיטליה יש הרבה מאוד כישרון, אבל החיבור ביניהם טעון הוכחה. ברניאני ובלינלי ששיחקו ביחד בקיצים קודמים לא הפכו לצמד קטלני כמו שחשבו שהם יהיו, וגלינארי בקושי שיחק איתם בעבר. לעומת ישראל, שהשחקנים שלה מכירים אחד את השני בצורה עיוורת, איטליה נראית כמו אוסף כישרונות. במשחקי נוקאאוט עשויה להיות לזה השפעה מכרעת".
טוני פארקר אמר פעם בראיון לתקשורת הצרפתית כי "לא משנה איזה שחקנים יש לה וכמה היא נחותה מאיתנו, ישראל היא תמיד היריבה הכי קשוחה שיש".
"אני בטוח שהוא התכוון אלינו. נחרתנו אצלו בזיכרון לתמיד, לא חושב שהוא ישכח אותנו אף פעם", אומר שמוליק ברנר בשיחה מישראל. בזמן שפארקר שייט על הפרקט במונפלייה וסיים משחק פושר ללא נקודות וללא יותר מדי מאמץ, ברנר נזכר בתקופה ההיא, לפני קרוב ל-20 שנה, בה הפך לסיוט של מי שעתיד להיות אחד מגדולי הכדורסלנים הגדולים בכל הזמנים.
נבחרת הקדטים ההיא, בכיכובו של ברנר, הייתה הסוס השחור של טוני פארקר בראשית הקריירה שלו. השנה הייתה 1997. שלוש פעמים נפגשו הינוקות של ישראל וצרפת בזמנו, ושלושת המשחקים הסתיימו בניצחון כחול-לבן. כשמביטים לאחור על הסגלים של הנבחרות, מבינים את גודל ההישג. בישראל כיכבו אורי יצחקי, ברנר ואביאל יצחק, פורוורד אנונימי למדי שנעלם מהרדאר לא הרבה זמן לאחר מכן. בצד השני, צרפת הייתה בעיקר הצגה של איש אחד.
במפגש הראשון, בטורניר חצי גמר האליפות, ישראל ניצחה בשיניים בזכות מהפך נדיר. 50 שניות לסיום צרפת הובילה בשמונה נקודות, אך שלוש שלשות רצופות של נתנאל סילאם, עוד אנונימי, קבעה ניצחון. אחר כך הן נפגשו פעמיים בטורניר הגמר, וישראל הקטנה עשתה זאת שוב לצרפת ולפארקר הפייבוריטים. "באיזשהו שלה הוא ממש התחיל לשנוא אותנו, כי הוא פשוט לא הצליח לנצח אותנו", נזכר ברנר. "המפגשים היו מאוד טעונים ויצריים, כך שנוצרה יריבות של ממש. בכל המשחקים היינו אחד על השני ראש בראש. שמרתי אותו מאוד חזק. מדהים לחשוב שבזמנו הייתה לנו פחות או יותר את אותה מהירות. בזמנו הצלחתי לעצור אותו, אבל שנתיים אחר כך, באליפות אירופה לנוער, היה נראה שמישהו שם לו טיל מאחורה. פתאום הוא היה מהיר בצורה שאי אפשר לתאר בכלל, ואף אחד באירופה לא היה יכול לשמור עליו".
"לא מזמן הסתכלתי על תמונות מהאליפות הזאת וממש התרגשתי", נזכר אביאל יצחק, עוד אחד מגיבורי הטורניר ההיא, אותו ישראל סיימה במקום השלישי, מקום אחד מעל צרפת ופארקר. "עשינו משהו שמעט מאוד נבחרות הצליחו לעשות, ובדיעבד הסתבר שעשינו את זה מול אחד הכוכבים הכי גדולים שיש. היה לנו את אחד ממאמני ההגנה הכי גדולים שהיו בישראל, בוב גונן. הוא הכין אותנו איך עוצרים את פארקר. שמוליק ברנר לקח אותו בתור משימה מיוחדת, ולא הפסיק לתסכל אותו. היום, כשאני רואה את פארקר בטלוויזיה, אני לא יכול שלא להיזכר בזה".
ארבע אליפויות NBA. שש הופעות באולסטאר. מדליות ארד, כסף וזהב בירובאסקט. והחל מהשבוע רשימת ההישגים הארוכה של טוני פארקר כוללת גם את מלכות הסלים של כל הזמנים ביורובאסקט. עכשיו רק נותר לסגור מעגל ולעשות את הדבר המתבקש: להזמין את שמוליק ברנר לאחד על אחד.
