מי אמור, איטס מיגל: מיגל ולוסו מוכן למכבי תל אביב

אם פורטוגל מבקיעה שער אחרי קרן, הגיוני להניח שאשף הכדורים הנייחים מיגל ולוסו חתום על ההגבהה, כפי שעשה, למשל, בפתיחת המשחק מול ישראל במוקדמות המונדיאל לפני שנתיים ברמת גן, אז נגח ברונו אלבש לרשתו של דודו אוואט ופתח את החגיגה הגדולה שהסתיימה בתיקו 3:3. ואולם, אתמול הייתה התמונה הפוכה. דווקא ריקרדו קווארסמה ניגש לנקודת הקרן בזמן פציעות באלבניה, בעוד ולוסו הגיח בעוצמה מרהיבה ונגח כדור בלתי ניתן לעצירה כדי להעניק לנבחרות ניצחון 0:1 דרמטי.

הקשר היה על סף דמעות מהתרגשות, ואפשר להבין אותו. הוא קירב מאוד את הפורטוגלים להעפלה, היה זה משחקו הראשון במדי הנבחרת מזה שנה בדיוק, והוא נקם בנבחרת שכמעט וחיסלה את הקריירה שלו במדים הלאומיים. ב-7 בספטמבר 2014 הגיעה אלבניה לפורטוגל, ניצחה 0:1 וגרמה להתפטרותו של פאולו בנטו. המאמן ספג גם כך ביקורת נוקבת על הכישלון המהדהד במונדיאל, ורבים ציפו שיפנה את כסאו מיד עם שובו מברזיל, אבל בנטו התעקש להמשיך. הפיאסקו בפתיחת קמפיין המוקדמות ביורו היה הקש ששבר את גב הגמל, ומבחינת ולוסו היה זה אסון של ממש.

בנטו היה המאמן הלאומי השמרן ביותר שאפשר לדמיין – היו לו 11 שחקנים עליהם סמך בעיניים עצומות, והוא לא שינה את ההרכב אלא אם נתקל באילוצים חיצוניים. ולוסו היה חלק מההרכב הזה, ולא סתם. בנטו, שסיים את הקריירה בספורטינג ליסבון, החל לאמן את הקבוצה הצעירה של המועדון כאשר תלה את הנעליים, ומצא בה את הקשר המחונן. כאשר קודם המאמן לקבוצה הראשונה ב-2005, הוא לקח את ולוסו איתו, וקיבל ממנו תפוקה נהדרת. הם סייעו זה לזה רבות, ולכן ולוסו עזב את ספורטינג רק אחרי פיטוריו של בנטו ב-2009. כאשר קיבל המאמן את המינוי בנבחרת, הפך מיגל לבאנקר האולטימטיבי, ובדרך כלל הצדיק את האמון.

אליה וקוץ בה. ולוסו היה מזוהה ביותר עם בנטו, ולכן נפילתו של המאמן גררה באופן טבעי את הקשר יחד איתו. כאשר כיסחו הפרשנים לבנטו את הצורה על כך שאינו מוכן להצעיר את הסגל, עמד ולוסו בקו האש. כאשר עזב בנטו, היה ולוסו הקורבן הראשון בעידן המאמן החדש פרננדו סנטוס. הוא לא זומן במשך שנה תמימה, והיה מתוסכל עד כאב. "קשה לי מאוד לא לראות את שמי ברשימת שחקני הסגל. בכל פעם הלב דופק חזק, כי אני כל כך רוצה לעזור, אבל אני מאמן שההזדמנות עוד תגיע", הוא אמר.

היא באמת הגיעה. השעייתו של טיאגו ופציעתו של וויליאם קרבאליו פינו מקומות בקישור, וסנטוס החליט, בצעד שהפתיע רבים, להשיב את ולוסו. אוהדי ספורטינג, שאוהבים אותו ללא פשרות, חגגו. אחרים הביעו תמיהה על חזרה לימי בנטו. ולוסו ידע שהוא חייב לקחת את הצ'אנס בשתי הידיים, כאן ועכשיו. הוא עשה זאת בדרך הכי לא שגרתית מבחינתו, כי הרי הוא הודה בעצמו בראיונות כי יש לו משחק ראש בעייתי מאוד. לכבוש שער כה חיוני, בעיתוי כה דרמטי מבחינה אישית וקבוצתית, ועוד בנגיחה – פשוט אי אפשר לחשוב על פתיחה טובה יותר לעונה שעשויה להיות חשובה וגורלית עבור ולוסו.

בקיץ 2016 יסתיים חוזהו של ולוסו בדינמו קייב. הוא הגיע לבירת אוקראינה לפני שלוש שנים בצעד מפתיע אחרי שנתיים טובות מאוד בגנואה והופעה נהדרת ביורו 2012. השיקול המרכזי בבחירה היה נעוץ בהשתתפות בליגת האלופות, וגם לשכנועים של המאמן הרוסי יורי סיומין היה חלק עצום בהחלטה. אלא ששום דבר לא הלך לפי התוכניות. סיומין פוטר חודשיים בלבד בתוך עונתו הראשונה של הפורטוגלי בקייב, ומיגל לא נהנה בלשון המעטה לשחק עבור מחליפו הנוקשה אולג בלוחין. ההרפתקה בליגת האלופות בסתיו 2012 הסתיימה רע, וחמור מכך – דינמו ראתה את שחטאר ממשיכה לזכות באליפות ב-2013 וב-2014, ולכן בשתי העונות הקודמות כלל לא נטל ולוסו חלק בצ'מפיונס ליג.

ללא חברים במדינה זרה שנקלעה עם הזמן למשבר פוליטי, עם מאמן לא נוח, ובליגה ברמה נמוכה יחסית, איבד ולוסו את המוטיבציה. הוא בילה את זמנו החופשי במשחקי פלייסטשיין באינטרנט עם נאני, ידיד אמת עוד מימי ספורטינג, ולא הסתיר בראיונות שהוא מרגיש רחוק מאור הזרקורים באוקראינה. בקיץ 2014 הוא אף הגיש בקשה למכור אותו, אך נענה בסירוב. העונה שעברה היתה מאכזבת מבחינה אישית, כאשר פציעות הצטרפו לשברון הלב מניפוי מהנבחרת, אבל לפחות דינמו קייב השתפרה. עם המאמן הצעיר סרגיי רברוב היא זכתה בדאבל, ושבה לליגת האלופות מהדלת הראשית.

ההעפלה למפעל האירופי החשוב ביותר החזירה את ולוסו לחיים וגרמה לו להישאר. הפעם הוא היה זה שדחה הצעות לא רעות מאיטליה – ידוע כי מילאן הייתה מוכנה לשלם 6 מיליון יורו תמורת שירותיו. הוא העדיף לסיים את החוזה הנדיב מבחינה כספית באוקראינה ולעבור בקיץ כשחקן חופשי. אלא שהוא כבר יהיה אז בן 30, וכדי לעבור לקבוצת פאר ולקבל שכר טוב, שלא לדבר על מקום בסגל הנבחרת ביורו, הוא חייב להוכיח את עצמו על הבמה הגדולה ב-2015/16.

אז הנה לכם ולוסו עם מוטיבציה בשמיים. את העונה בליגה האוקראינית הוא פתח נהדר, עם שער ניצחון בקרב צמרת מול דניפרו וכדור חופשי מופלא לרשת קרפטי לבוב (הסרטון למטה). כעת, אחרי החזרה האדירה לשורות פורטוגל, הוא מוכן לפתיחת ליגת האלופות שזימנה לו הגרלה מסקרנת במיוחד – גם פורטו אשר אוהדיה לא מתים עליו, וגם צ'לסי של ז'וזה מוריניו. תוצאות טובות מול השתיים לא מובטחות, אבל מול מכבי תל אביב זה כבר סיפור אחר. לא יהיה בדינמו שחקן מחויב יותר למשימה בסוף החודש באצטדיון העירוני בחיפה מאשר ולוסו, ולאלופת ישראל כדאי מאוד לקחת בחשבון את המומחיות הנדירה שלו בבעיטות חופשיות.

ולוסו רגיל להתגבר על קשיים ולנצח. כילד, הוא סבל מעודף משקל, הוקנט על ידי בני גילו, ואפילו נזרק מקבוצת הנוער של בנפיקה בטענה שהוא שמן מדי. אז הוא הלך לאקדמיה של היריבה העירונית, נכנס לדיאטה, עבד בחדר הכושר, ותוך מספר שנים התגאה בגוף אתלטי מושלם. המטרה תמיד הייתה להגיע הכי גבוה שאפשר, ולא לחינם הוא מאוהב דווקא בלברון ג'יימס. "הוא נותן לי השראה, וזה לא משנה שהוא משחק בענף אחר", אומר הפורטוגלי שמודה כי הוא נוהג להיות ער בלילות כדי לצפות ברוב משחקי קליבלנד.

פעם המודל לחיקוי היה אביו, אנטוניו ולוסו, שכיכב במשך עשור וחצי כמגן בנפיקה. אלא שמאז התגרשו הוריו, הפך האב לאויב של ממש עבור בנו. הקשר האשים אותו בגניבת כספים מהמשפחה ואפילו תבע אותו בבית המשפט. בשלב מסוים, הוא אף סירב להיות מזוהה עם שם משפחתו, וביקש להדפיס רק את שמו הפרטי, מיגל, על חולצותיו – בדיוק כפי שעושה ממפיס דפאי שננטש על ידי אביו כאשר היה בן ארבע.

אנטוניו ולוסו היה בסגל פורטוגל כאשר היא העפילה לחצי גמר אליפות אירופה על אדמת צרפת ב-1984. כעת, בחלוף 32 שנה, רוצה הבן להיות אף הוא באליפות אירופה בצרפת, וכל משחק בליגת האלופות קריטי מבחינתו. הדרך להגשמת החלום עוברת במפגשים מול מכבי, והוא יותר ממוכן למשימה.