בווידיאו: גומיס מנצח את ארסנל באמירויות
לטוויטר של עידן ויניצקי
בקצה הצפון-מזרחי של איטליה, ממש סמוך לגבול עם אוסטריה, שוכנת בין ההרים עיירה ציורית בשם מראנו. אחד מגדולי הסופרים בכל הזמנים, פרנץ קפקא, הפך אותה פעם לביתו לכמה שנים והוא ממש לא היחיד שהגיע למראנו על מנת ליהנות משני הדברים שמפרסמים אותה יותר מכל: היין הנהדר, ומכוני הספא הבריאותיים והסופר-יוקרתיים שלה.
כל שבוע של טיפול באחד מאותם מכוני ספא עולה כ-4,000 ליש"ט, כך שמדובר בתענוג שרק מעטים יכולים ליהנות ממנו. במהלך הפגרה החולפת, אחד מהמעטים הללו היה החלוץ הצרפתי של סוונסי, בפטימבי גומיס. בינתיים, נראה שזה עובד טוב מהצפוי. גומיס הגיע לאנגליה לפני שנה, התקשה להשתלב וספג ביקורות על משקל עודף. לקראת סוף עונת הבכורה שלו בפרמיירליג, הוא החל להיכנס לעניינים לאיטו ואז נסע לטיפול במראנו. כשחזר משם, סיפר: "הגעתי לאנגליה בגיל בו אני מושך יותר תשומת לב. אני לא איזה ילד בן 20 שאף אחד לא מכיר. העונה אני מגיע לאימונים לפני הזמן, עושה יותר מתיחות. דיברתי על הטיפול הזה עם זינדין זידאן, גם הוא הולך לשם הרבה פעמים. זה הרבה יותר מסתם דיאטה בריאותית, זה ניקוי רעלים שלם ואני מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו".
מי שלא צריכות להרגיש טוב מזה שגומיס מרגיש טוב, הן הגנות הפרמיירליג. בינתיים, הוא מצא את הרשת בכל אחד משלושת מחזורי פתיחת העונה וכעת הוא ינסה לעשות את מה שאף אחד לא עשה עד כה העונה בליגה ולמצוא את הרשת של מנצ'סטר יונייטד, כדי להוביל את הברבורים מוויילס לניצחון שלישי ברציפות על השדים האדומים ולהמשיך את פתיחת העונה החלומית שלו, ושל הקבוצה.
כמעט שבע שנים חלפו מאז שגומיס, ילד הפלא של סנט אטיין, חורר את ההגנה של הפועל תל אביב בגביע אופ"א וגרם לליון לחטוף אותו. היום, הילד כבר בן 30 ואומנם אין לו חום גבוה, אבל גם לא מספיק הישגים אמיתיים בקריירה. גביע אחד עם ליון, 12 הופעות ושלושה שערים בלבד בנבחרת צרפת (אף שער לא במשחק רשמי) וזהו בערך. אם ממש תתעקשו, הרי שגומיס גם מחזיק עדיין בתואר "השלושער המהיר בתולדות ליגת האלופות", תוך שבע דקות בלבד ב-1:7 החשוד משהו של ליון על דינמו זאגרב בדצמבר 2011.
מה שעוד יש לגומיס זו בעיה רפואית שגורמת לו ללחץ דם נמוך ומובילה אותו להתעלף ברגעי לחץ. זה קרה לו שלוש פעמים ב-2009, מיד לאחר שיצא מהחממה של סנט אטיין והפך לשחקן של ליון הגדולה וזה קרה לו בחודש מרץ האחרון, ברגע שזעזע את הפרמיירליג.
כבר בדקה השישית של הפסד הליגה 3:2 לטוטנהאם, גומיס צנח אל כר הדשא. שחקני שתי הקבוצות והאוהדים ביציע הביטו בתדהמה ודאגה במתרחש, כאשר הקהל המקומי בווייט הארט ליין בוודאי זכר את פבריס מואמבה, שחקנה של בולטון ששלוש שנים קודם לכן קרס באותו אצטדיון במהלך משחק רבע גמר הגביע. מואמבה התאושש, אך נאלץ לפרוש מכדורגל. גומיס לעומת זאת, הרגיע במהרה את כולם.
"זה נראה הרבה יותר מפחיד ממה שזה באמת", הוא צייץ בחשבון הטוויטר שלו ממיטתו בבית החולים, לשם נלקח כשהוא בהכרה מלאה, אחרי שכבר במהלך הטיפול במגרש הוא פקח את עיניו והחל לדבר עם הרופאים, "הייתי נתון ללחץ ועייפות, גם בשל מצבו הבריאותי של אבי, דבר שגרם לי לטוס הלוך ושוב לצרפת כל הזמן. תודה שאתם דואגים לי, אבל אני בסדר עכשיו", הוסיף גומיס ולאחר שטס הביתה לצרפת להתאוששות קלה, חזר במהרה לוויילס ולמגרשים.
הלחץ הזה, שגרם למחלה של גומיס להתפרץ פעם נוספת, היה קשור כפי שהוא אמר לבעיות במשפחה, אבל לא רק. הקליטה שלו בפרמיירליג הייתה מאוד מסובכת והרצון שלו להוכיח רק הפך אותה ליותר קשה. אחרי השער הראשון שלו במדי סוונסי, שער ניצחון ב-0:1 בגביע הליגה מול רות'רהאם יונייטד, גומיס סיפר: "במועדון הקודם שלי, ליון, היינו טסים המון ובזמן הפנוי במטוס תמיד הייתי משחק 'פוטבול מנג'ר' במחשב שלי. אז לפני שחתמתי בסוונסי, לקחתי את הקבוצה במשחק וכך למדתי להכיר את החברים החדשים שלי הרבה יותר טוב".
הרצון וההשקעה המיוחדת היו שם מהרגע הראשון, אבל ההצלחות לא. הברבורים מאצטדיון החופש הביאו אותו בהעברה חופשית מליון, שם כבש כמעט 100 שערים בחמש עונות. הוא קיבל מסוונסי חוזה לארבע שנים, אך בחצי העונה הראשונה בעיקר ישב על הספסל וראה איך ווילפריד בוני הופך לסנסציה וממשיך את קו "החלוץ המצטיין", שפורח תחת השיטה של הקבוצה, קו שהחל לאט לאט עם דני גרהאם, התגבר עם מיצ'ו והגיע לשיא מסוים עם בוני.
לגומיס זה לא התאים והוא התלונן בתקשורת: "הייתי אמור לשחק לצד ווילפריד, לא להתחרות איתו על העמדה ולהיות מחליף", אמר ל"קנאל פלוס" הצרפתי, "יש הרבה שאלות שאני צריך לשאול את עצמי. אני צריך לחשוב על הדברים, כי לא קיימו כאן את מה שהבטיחו לי. בגילי, קשה לי מאוד לשבת על הספסל. האם אעזוב את סוונסי? זו אפשרות", הוסיף בתסכול.
אלא שמי שעזב בסופו של דבר היה דווקא בוני, שנמכר בסכום שיא עבור סוונסי כבר בינואר למנצ'סטר סיטי. מאותו רגע, גומיס החל לקבל הזדמנויות ואילו הנהלת הוולשים נאלצה להדוף שמועות על התעניינות בו מצד קריסטל פאלאס, ווסטהאם ואפילו ארסנל, ששמה קפץ לרגע.
בחצי השני של העונה, גומיס הזכיר פתאום איזה מכונת רחבה אימתנית הוא יכול להיות והחל לכבוש בקצב שהוא רגיל. לאחר הפיגוע במערכת שארלי הבדו, הוא מצא את הרשת מול ווסטהאם וציין את השער עם שליפת דגל צרפת, מה שהוביל לתמיכה גדולה בו במולדתו.
בהמשך, מצא את הרשת עוד שש פעמים בעשרת המחזורים האחרונים של העונה, כולל השער שנתן לסוונסי 0:1 דרמטי ומפתיע בחוץ מול ארסנל. אחרי שהשווה ל-2:2 נגד מנצ'סטר סיטי (סוונסי הפסידה בסוף 4:2), הוא כבש את הממלכה עם חגיגת השער שלו, כאשר נפל על ברכיו והחל לזחול ולשאוג כמו אריה: "השער היה מרשים, אבל לא כמו החגיגה", ציינו באנגליה.
למרות השיפור הניכר, גם בקיץ היו דיבורים על כך שגומיס עשוי לעזוב וכמה קבוצות פזלו לעברו ובראשן, אל אהלי העשירה מדובאי, שהציעה לרכוש אותו תמורת שבעה מיליון ליש"ט והציעה לגומיס עצמו חוזה על סך 3.5 מיליון ליש"ט, ללא מסים. מפתה מאוד. אולם בסוונסי נעמדו על הרגליים האחוריות והבהירו שהחלוץ לא משוחרר בשום אופן ותמורת שום סכום. הקבוצה צירפה הקיץ את אנדרה איוו ובנתה על השילוב בין השניים. "בפטימבי כאן כדי להישאר", הבהיר המנג'ר גארי מונק ונזכר בתלונות של גומיס, "ברור שהוא היה מתוסכל מתחילת התקופה שלו כאן, כי הוא חלוץ גדול ואנשים שכחו מה הוא עשה בקריירה שלו. הוא שיחק בליגת האלופות, בנבחרת, כבש המון שערים בכל עונה. הוא שחקן ענק, שרצה להיות גאה בעצמו, להגיע להישגים ולהיות הכי טוב. לפעמים אנשים אומרים דברים מטופשים, אבל עברנו את זה והתקדמנו הלאה".
כאמור, גומיס פתח את העונה בכושר פנטסטי. במחזור הראשון, בחוץ מול צ'לסי, הוא השווה בפנדל ל-2:2 מיד לאחר שטיבו קורטואה הורחק. שבוע חלף ובדקה התשיעית נגד ניוקאסל הוא כבש באלגנטיות אחרי בישול מבריק של ג'ונג'ו שלבי. במחזור השלישי, באצטדיון האור, העלה את סוונסי ליתרון בדרך ל-1:1 מול סנדרלנד. הקבוצה במקום השישי אחרי שלושה מחזורים.
אחרי שלושת המחזורים הללו ובתוספת סיום העונה שעברה, לגומיס היו שמונה שערים בתשעה משחקי ליגה, הנתון הטוב ביותר מבין כל שחקני הפרמיירליג לצד קון אגוארו. בין חמש הליגות הבכירות באירופה, היחידים שכבשו יותר ממנו בתשעת המחזורים האחרונים שלהם הם כריסטיאנו רונאלדו (11 שערים), זלאטן וליאו מסי (10) ואדינסון קבאני ולואיס סוארס (9). לא רע בכלל. "הוא לא עלה כלום והגיע בגיל מבוגר יחסית, אז אם הוא היה נכשל בסוונסי, אף אחד לא היה מתרגש יותר מדי. הוא לא מהיר או חד כמו בוני, אבל גומיס בהחלט הוכיח את עצמו. הוא משחק העונה כמו חתול פרא", נכתב באתר הסטטיסטיקות "Squawka".
גומיס עצמו נהנה מפתיחת העונה המוצלחת ומשיתוף הפעולה עם איוו, שבינתיים עובד היטב: "אני יודע כמה הוא שחקן טוב, בעיקר מול השער, כי הוא הראה את היכולות שלו בליגה הצרפתית וחשוב שיהיו לנו הרבה שחקני התקפה מוכשרים. אישית, השערים שאני כובש מצוינים לביטחון שלי. אני שמח על הדרך בה פתחתי את העונה, אבל הכי חשוב שהקבוצה פתחה עם תוצאות טובות", אמר לאחר המחזור האחרון.
באתר "מטרו" הבריטי החמיאו: "הוא החלוץ שרצינו שיהיה. בפה ספג ביקורת לא הוגנת בעונה שעברה והוכיח בחצי השנה האחרונה כמה הוא טוב. הוא כובש, מגיע למקומות הנכונים במגרש, יוצר מצבים ועוזר המון בהגנה. תענוג לראות אותו".
בניגוד לציפיות, הכושר הטוב של גומיס לא סידר לו מקום בסגל הנבחרת שזומן השבוע לקראת משחקי ההכנה בפורטוגל ומול סרביה. בעוד כתשעה חודשים, צרפת תארח את היורו, אולי ההזדמנות האחרונה של גומיס להותיר חותם אמיתי גם ברמת הנבחרת. ההופעה האחרונה שלו הייתה אי שם ב-2013, אבל אם הוא ימשיך כך, גם דידייה דשאן לא יוכל להתעלם ממנו בסוף: "הבעיות שהיו לי עם ליון עלו לי במקום בנבחרת ואחרי שאתה יוצא קשה לחזור, כי התחרות עצומה. אבל טוב לי בסוונסי ונראה מה יקרה. אני מתגעגע מאוד לשיר את המארסייז במדי הנבחרת". סיפור קפקאי?