14 במאי 2011. יותר מ-80 אלף צופים חיכו להכרעה בסטאד דה פראנס, כאשר ליל ופריס סן ז'רמן התישו זו את זו בגמר הגביע. שחקני הקבוצה מבירת צרפת רצו להעניק לקלוד מאקללה ולגרגורי קופה מתנת פרישה הולמת בדמות תואר, אבל הקפטן הוחלף בפתיחת המחצית השנייה בגלל זעזוע מוח והשוער הפך לגיבור הטראגי. קופה אמנם עצר פנדל בתוספת הזמן, אבל זה קרה רק אחרי שהופתע בדקה ה-89 ונכנע לכדור חופשי מסובב של המחליף לודוביק אוברניאק. "10 דקות הספיקו לאוברניאק כדי לכבות את האור על הקריירות של קופה ומאקללה", נכתב לאחר השער שהעניק לליל את הגביע. בדרך לדאבל סנסציוני של הקבוצה וטרבל אישי של הקשר, שחגג את הולדת בתו בחלוף שבועיים.
לודוביק אוברניאק חתם לשנתיים במכבי חיפה. צפו בראיון הראשון שלו
אלא שמאז אותו ערב בו "חיסל את האגדות", גם הקריירה של אוברניאק לא ממש מוארת.
הייתה לו תקופה של פריחה מחודשת בבורדו, מעבר לגרמניה שהתגלה כטעות, רגע מלחיץ בטורקיה ויותר מדי צרות עם נבחרת פולין. בסופו של דבר, קצת יותר מארבע שנים אחרי שער הניצחון הדרמטי בגמר הגביע, וכשהוא מתקרב לגיל 31, הקשר הכל כך מוכשר הזה מוצא עצמו דווקא בישראל. כמו אחד, ז'רום לרואה, שנחת כאן כמעט באותו גיל. היכולות דומות, הרזומה מרשים וגם האופי לא כל כך שונה. אאוטסיידר עם נפש של אומן.
לודוביק אוברניאק הוא איש מץ בכל רמ"ח איבריו. הוא נולד בפרברי העיר מצפון מזרח צרפת, שיחק מגיל 6 בקבוצות הילדים של מץ וישב יחד עם אחיו ביציע האוהדים השרופים. כאשר היה בן 14, ראה את רובר פירס סוחף את מץ למאבק אליפות שהסתיים בסופו של דבר עם סגנות היסטורית. שלוש שנים לאחר מכן, אוברניאק (לצד עמנואל אדבאיור) הוביל את קבוצת הנוער של המועדון לזכייה בגביע גמברדלה היוקרתי ומיד הוכתר ליורשו של פירס.
גם מאמן הקבוצה הבוגרת ז'אן פרננדז התלהב מהביצועים, והחליט להעניק לאוברניאק חוזה מקצועני. ז'אן פייר גויאר, מאמנו של אוברניאק בקבוצת הילדים, אמר: "כשלודו רוצה משהו, הוא יעשה הכול כדי להשיג אותו. זה מה שהופך אותו למה שהוא. יש לו סגנון משלו והוא תמיד מחפש את הפתרון, מאז שהיה ילד". אחרי שעלה עם מץ לליגה הבכירה והראה ניצוצות מול הגדולות, כולל שער בכדור חופשי לרשת פריס סן ז'רמן (ולא בפעם האחרונה בקריירה, כאמור), אוברניאק החל לקבל הצעות. מץ חסרת היציבות ירדה שוב ב-2006, ואחרי חצי עונה בליגה השנייה כבר לא יכלה להחזיק יותר את היהלום שלה. קלוד פואל לחץ וליל רכשה אותו תמורת כ-1.2 מיליון יורו.
לודו שיחק בכל המשחקים עד סוף העונה, אבל לא שמר על עקביות ונע בין ההרכב לספסל. שערים לא היו. גם העונה הבאה הייתה בינונית למדי, עם שני שערים ו-10 בישולים ב-33 הופעות בליגה. ב-2008/09 הסיפור היה שונה. רודי גרסיה הגיע והציב את אוברניאק בעיקר בכנף ימין, משם רגל שמאל הקטלנית שלו באה טוב יותר לידי ביטוי. אחרי חצי עונה היו לאוברניאק שבעה שערי ליגה, ובסיומה היו לו תשעה - שיא אישי אותו לא הצליח לשחזר מאז. עם פריחתו של אדן הזאר פחתו דקות המשחק של אוברניאק, שבעונת הדאבל ב-2010/11 כאמור היה כבר על תקן סופר-סאב.
לאחר הדאבל ראה אוברניאק שמעמדו לא משתנה. בליל התאהבו ברעיון לפיו הוא נכנס כמחליף ומשפיע על המשחק, אך הקשר רצה יותר מזה. אחרי חצי עונה, הוא החליט על מעבר שני בקריירה. שוב בחודש ינואר. גרסיה נלחם על מנת להשאירו וניסה לשכנע אותו לפחות לסיים את העונה, אבל לודו ידע שהוא חייב לשחק כדי לייצג את נבחרת פולין ביורו הביתי ב-2012 ובחר בבורדו, שם פרנסיס ז'ילו הודיע כי הוא מתכוון לבנות עליו. הקרדיט אכן ניתן, אוברניאק כבש במשחקו השני ובהופעה השלישית כבר כיכב עם צמד ובישול. נגד מי? נגד ליל כמובן. האקסית לא יכלה לשמאלית של אוברניאק, שהוצב מאחורי החלוץ וחרץ את גורל ה-4:5 המשוגע בדקה השלישית של תוספת הזמן. "לודו יכול להתרגל לכל עמדה", החמיא ז'ילו. "הוא יכול לשחק במרכז השדה או במיוחד מאחורי החלוץ, שם הוא חופשי ויכול להיות מכריע. הוא מאוד נהנה בעמדה הזו. טוב לדעת שיש על מי לסמוך בעתות לחץ".
בפולין יתקשו להסכים עם דבריו של ז'ילו. ב-2008 הם נתקלו לראשונה בשם של אוברניאק, שגילה כי יש לו אפשרות לשחק עבור נבחרת פולין בזכות סבו שנולד ליד פוזנן. לאור העובדה שסיכוייו להגיע לנבחרת הבוגרת של צרפת היו קטנים למדי, למרות ההופעה הבודדת שלו בנבחרת הצעירה, לאוברניאק לא היו התלבטויות. ב-2009 אזרחותו אושרה ובחודש יולי של אותה שנה זומן לסגל למשחק נגד יוון, כשמסביב מחאות פוליטיות נגדו ונגד יתר המתאזרחים. גם השחקנים נהגו בו בחשדנות, אבל במשחק הידידות מול יוון הוא נכנס כמחליף לאחר ההפסקה, ובחלוף פחות משתי דקות מצא את הרשת. בדקה ה-79 כבר השלים צמד אישי ובכורה חלומית. "המשחק הזה קנה לי לגיטימציה בעיני הסגל", אמר אז באופטימיות. הוא טעה.
בכל פעם שתוצאות הנבחרת לא השביעו רצון, האצבעות המאשימות הופנו לעבר המתאזרחים, ובראשם אוברניאק. טענו שהוא לא מחויב, שהוא לא משחק למען הדגל ושלא באמת אכפת לו מהנבחרת. הכול מפני שלא ידע אפילו מילה בפולנית. גם בצרפת היה אוברניאק מעט אאוטסיידר, או כמו שהעיד על עצמו: "אני לא משחק פלייסטיישן עם החבר'ה, לא בקטע של מחשבים וכל זה. אני מעדיף אומנות ומכירות פומביות". בפולין זה הורגש ביתר שאת. המתאזרח הצרפתי לא התחבר עם השחקנים המקומיים, שמעולם לא ראו בו אחד משלהם. גם כשחרג ממנהגו וניסה לשחק איתם בפלייסטיישן. הבעיה העיקרית הייתה עם השלישייה מדורטמונד. גם כשהיה טוב, לא זכה לפרגון הראוי. כשהנבחרת כשלה ביורו הביתי, הוא סומן בגלל התסכול שהפגין כאשר הוחלף במשחק נגד רוסיה.
בשלב מסוים הכול התפוצץ. במוקדמות יורו 2013 הורחק אוברניאק במשחק החוץ במונטנגרו, והקפטן יקוב בלאשצ'יקובסקי רתח: "ברור שאנחנו כועסים עליו, אתה לא מגיב כך לפרובוקציה. הדבר הכי גרוע שזה חוזר על עצמו. זה קרה לו גם נגד מקסיקו. בפעם הראשונה עוד אפשר לקבל את זה, אבל בפעם השנייה אי אפשר להתעלם". לודו הגיב: "אני בן 28 ומבין לבד מתי אני טועה. קובה לא צריך לחנך אותי. אני לא יודע אם זה רעיון טוב לבקר חבר לנבחרת בצורה פומבית". בכל מקרה, אוברניאק הפנים את המסר. השחקנים לא רצו אותו בנבחרת ואליהם הצטרף גם נשיא ההתאחדות זביגנייב בונייק, שהיה מהאנשים שגייסו את הצרפתי ובמרץ 2013 יצא לפתע נגדו: "הוא משחק איתנו כבר ארבע שנים ולא משתפר. הוא לא מהיר ולא מסוגל לעבור שחקן. יש לו טכניקה טובה והוא בועט טוב את הקרנות והכדורים החופשיים, אבל הוא לא עשה כאן כלום".
אוברניאק, שהקפיד לא לדבר עם התקשורת הפולנית, הגיב באופן נדיר: "לא דיברתי כי לא רציתי להוסיף אש למדורה. ידעתי שלא משנה מה אגיד, זה רק יזיק לי. זה היה השבוע הכי גרוע שלי בפולין. הימים האחרונים היו קשים במיוחד, מעולם לא חיכיתי כל כך לחזור הביתה. עברו בראשי הרבה מחשבות אפלות, אבל אמשיך לחרוק שיניים ולהילחם. נבחרת פולין חשובה מאוד עבורי, לכן זה כל כך כואב. אני מרגיש שאני נטל, גלגל רזרבי. מבקרים אותי מכל כיוון ואני לא חושב שזה מגיע לי". אחרי כחודשיים הודיע אוברניאק על פרישה מהנבחרת. הוא חזר בהמשך, אבל מאז משחק הידידות נגד גרמניה במאי אשתקד, הוא לא לבש שוב את מדי הנבחרת. זו שלא באמת פתחה בפניו את הדלת.
חוזרים לבורדו. למועדון הזה היו את כל המרכיבים כדי להפוך לבית אמיתי עבור אוברניאק, כפי שהיה לפני כן עבור יוהאן גורקוף. מטרות הקבוצה צנועות, התקשורת לא לוחצת והעיר מציעה אופציות נרחבות בתחומים המעניינים אותו: אומנות ויין. בעונה השנייה המשיך לשכנע עם שישה שערי ליגה, שלושה בישולים וזכייה בגביע. לעתים שיחק מאחורי החלוץ, במקרים אחרים הוצב בצד ימין וכשהוזז לשמאל ושיתף פעולה עם בנואה טרמולינאס, כינו את שני האיכותיים והמתחכמים "צמד הקוויאר". כל עוד היה כשיר גם פתח בהרכב. אלא שבעונה השלישית, למרות היותו שחקן מוביל (ארבעה שערים וארבעה בישולים ב-19 משחקי ליגה) החליט לשנות אווירה. בורדו הסתבכה בתחתית בחלק הראשון של העונה ואוברניאק רצה לעזוב. ברגע האחרון של חלון ההעברות - זה של ינואר כמובן - ורדר ברמן שילמה 2 מיליון יורו והקשר נדד לגרמניה, בהמלצת שחקן העבר יוהאן מיקו שעשה מעבר זהה ב-2002 והוביל את ברמן לדאבל. לצערם של כל המעורבים, החיקוי לא התקרב אפילו למקור.
היציאה מצרפת בינואר 2014 לא עשתה טוב לאוברניאק. הוא כבש שער בכורה כבר במשחקו השני נגד בורוסיה מנשנגלדבאך, אבל לא הסתגל לסגנון הגרמני. מהר מאוד, שני הצדדים הבינו שהשידוך לא משרת אף אחד. לודו עוד שותף בשני משחקי בונדסליגה בעונה שעברה, אך בינואר הוחלט לשלוח אותו לחצי שנת השאלה בריזספור הטורקית. מעבר רביעי בקריירה, פעם רביעית שזה קורה באמצע העונה. דווקא התקופה הזו החזירה את חדוות המשחק לאוברניאק. בריזספור ראו בו שם גדול והתגאו שהגיע. הם קיבלו תרומה נאה של שני שערים ושלושה בישולים - כולם במשחקים שהיו שווים נקודות חשובות במאבקי התחתית. עד בואו, הקבוצה לא ניצחה ולו פעם אחת בבית. איתו, ריזספור הרוויחה מחדש את אמון האוהדים והצליחה לשרוד בליגה.
הישרדות הייתה מילת המפתח גם במשחק הביתי נגד פנרבחצ'ה ב-4 באפריל, כאשר אוברניאק חש ברע והלחיץ את כולם. הוא הוחלף בדקה ה-30 והובהל לבית החולים, ובדרך לשם התגלו הפרעות בקצב הלב. השחקן נבדק וקיבל את האישור לשוב לאימונים בחלוף שבוע, כשהוא מבהיר: "אין שום בעיית לב. זו הייתה בסך הכול תשישות כי עליתי לשחק חולה. אין מה לדאוג". אבל מאמנו חיקמט קרמאן לא נרגע: "הוא עבר טיפולים לפני המשחק, אבל התעקש לשחק. הלוואי שלא הייתי נותן לו, אולי סיכנתי את חייו. בענייני הלב אסור לקחת סיכונים. למזלו זה לא היה משהו רציני. הוא אוהב כדורגל, אוהב את הקבוצה ורוצה לתת תמורה לכסף שהוא מקבל. אין דוגמה טובה ממנו ליתר השחקנים הזרים בטורקיה. הוא באמת מקצוען. הוא שיחק במועדונים גדולים, יש לו אישיות אחרת".
לטורקים היה רצון אמיתי להמשיך את ההתקשרות עם הצרפתי-פולני, אבל אופציית הרכישה בגובה 1.5 מיליון יורו הייתה גדולה עליהם. ההתקשרות עם ברמן (חוזה עד 2016) חייבה את אוברניאק לשוב לגרמניה, והוא התאמן עם קבוצת המילואים של המועדון כשבמקביל סוכנו חיפש לו קבוצה אחרת. הייתה מחשבה על חזרה לצרפת (גנגאן התעניינה) ובמקביל נעשו פניות מצד מינכן 1860, פאוק סלוניקי וסטנדרד ליאז', אך דבר לא הבשיל לכדי משא ומתן. גם ההתעניינות מצד ראיו וייקאנו לא הייתה רצינית, ובשבוע שעבר שוחרר אוברניאק מהאימונים כדי לקדם עסקה שתאפשר לברמן לחסוך את חוזהו המשמעותי (700 אלף יורו שאמורים היו לצמוח ל-900 אלף העונה). מכבי חיפה הושיטה יד, הקשר נענה והוא שוב ילבש ירוק. והפעם, לראשונה בקריירה, המעבר לא מתבצע בינואר.
אז מה מכבי חיפה מקבלת? קודם כל, את אחד השחקנים הטכניים ביותר שדרכו במגרשי ליגת העל. גרגורי קופה, השוער מתחילת הכתבה, אמר ש"לאוברניאק יש את אחת השמאליות הכי טובות שראיתי בצרפת". על ביצוע המצבים הנייחים שלו אפילו בפולין אין עוררין. יש לו דיוק, עוצמה וטכניקה גבוהה. גם בהרמות הכדורים ולא רק בבעיטות. בשנים האחרונות הוא שיחק בכל עמדה בקישור. בפולין התבקש לנהל משחק ולהפעיל את רוברט לבנדובסקי, אך לא עשה את זה בצורה מספקת. בטורקיה שיחק לעתים כאחד משני קשרי האמצע והראה שיפור בהבנת התפקיד וביכולת שלו להפעיל את החלוצים. את התקופה המוצלחת ביותר שלו בצרפת עשה כשחקן כנף ימין, אך אוברניאק עצמו מעדיף לשחק מאחורי החלוץ. חופשי.
היציאה מצרפת דרשה ממנו לשנות חשיבה. במדינה בה נולד, הוא יכול היה להרשות לעצמו להיחשב עוף מוזר. "טיפוס רגיש ואינטליגנט מאוד ביחס לכדורגלנים", תיאר אותו ז'ילו. במקומות אחרים הוא נתפס כמתנשא. חוסר היכולת להשתלב בנבחרת פולין ולאחר מכן בגרמניה, הובילה לשינוי גישה עם המעבר לטורקיה, שם היה פתוח יותר והתחבב במהרה על חבריו לקבוצה ועל האוהדים שנהנו מכישוריו במשך כמה חודשים. האישה, אגב, נשארה בבית בצרפת.
לא בטוח שמכבי חיפה, לפחות במצב הצבירה הנוכחי שלה, היא המקום האידיאלי עבור אוברניאק. הלחץ מבעבע בכרמל, בעוד הקשר הצרפתי פרח בעיקר כאשר לא היו ממנו ציפיות גבוהות. ועל העמדה של מי הוא יישב? האם מדובר בסוף הדרך של יוסי בניון כשחקן הרכב? מצד שני, אם בחיפה יידעו איך לטפל בו, הם עשויים לקבל גרסה עדכנית ופורה יותר של ז'רום לרואה, גם אם הוא כבר מעבר לשיאו. או בקיצור: כל מה שרובן ראיוס אמור היה להיות, ולא היה.
