נאבד בתרגום: מנדיונדו לא מצליח להטמיע שיטה בהפועל תל אביב

לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

הכי טוב: איסו לינגאנה

פחות טוב: עופר ורטה

קהל בית"ר ירושלים: מול הפועל ידעו בבירה כמויות מרהיבות יותר, אבל שיעול-שיעול-אלי-טביב, וזה מה יש. זה נראה שהבוס פתח הקיץ בקמפיין 'איך להבריח את הקהל שלי מטדי', וגם בזה הוא נכשל. יותר מ-17 אלף בית"רים הגיעו, למרות המכירה של דסה ואזולאי, למרות ה"אני הולךךךךך", למרות האשמתם בכל דבר שזז. למרות הקמפיין הלא מוצלח של טביב, חשוב לציין: העוצמה בכל זאת היתה שם, וגולת הכותרת היתה הדגל הענק, שכיסה את כל היציע המזרחי. ציון: 8

קהל הפועל תל אביב: כ-3,000 אדומים עשו את הדרך הפקוקה לירושלים, והם עזבו, כלעומת שבאו, אחרי כלום על הדשא אבל עם "אינתה עומרי" בלב. בסיום המשחק נשארו האדומים כחצי שעה, בהוראת המשטרה, עד שייצאו אוהדי בית"ר. למזלם של אוהדי הפועל, בחצי שעה זו לא נערך משחק. ציון: 8

פינת הקלישאה: "אם אתה לא כובש, אז כנראה שלא מגיע לך לנצח" (סלובודאן דראפיץ')

מאמן מהטריבונה (בכל משחק, במחצית, אוהד אחד יתראיין למדור זה ויגיד מה היה עושה בהפסקה לו היה מאמן הקבוצה) — יובל גימשי, יבנה, אוהד בית"ר:

"הייתי משנה משהו בהגנה. מוציא את קפילוטו או כחילה, שם בלם אחר - לא משנה מי. אחרי כמה דקות במחצית השנייה מעבה עם עוד קשר אחורי, וזהו. ההתקפה עובדת טוב" (תגובת המדור: ההתקפה עובדת טוב, יובל, הא?!)

ססאר מנדיונדו פשוט חלף על פני עמדת הראיונות, כאילו - וכנראה באמת - לא ידע שאמור לעצור ולתת כמה הגיגים לעיתונאים שחיכו לו. הוא המשיך בדרכו במסדרון, ואל הדלת, ועל האוטובוס. סלובודאן דראפיץ' ניצל את ההזדמנות, והגיע לשאת דברים. ליביו אנטל אחריו. אריאל הרוש אחריו. או-אז מצאו האנשים הנכונים בהפועל תל אביב את מנדיונדו, הסבירו לו להיכן צריך להגיע ולמה. בדיוק כשהספרדי סוף סוף הופיע, שוב, עמדת הראיונות היתה תפוסה. הוא כנראה כבר ממש רצה, אבל מה לעשות, שניר משען עמד לנאום. "הוא צריך לחזור לאזור הצפון", הסבירו אנשי בית"ר לאנשי הפועל, שהסבירו לקואץ', שנעלב ששחקן צעיר של היריבה בא לפניו בשרשרת המזון - עם כל הכבוד לאזור הצפון. אז הוא פשוט הלך הביתה.

הזוי. ככה זה נראה גם על הדשא.

הרגע השני הכי עוצמתי של הערב התרחש כשאריאל הרוש עלה בליווי מאבטחים, בריונים שהיו אמונים על חייהם של סדאייב וקאדייב. אוהדי בית"ר שרו לו בעוז את שיר השטנה שהיה מתנגן ביציעים כנגד יוסי אבוקסיס. טדי זז מרוב אמוציות. אותם אוהדים, אגב, החליפו לאחרונה שיר כנגד איציק קורנפיין, עם שמו של אלי טביב. הלחן אותו לחן. ככה זה. המושאים מתחלפים, השנאה נשארת. בצל הנאצות, אוהדי הפועל הרעיפו אהבה על השוער שהדף מוורמוט לזהבי, אי שם ב-15 במאי 2010. המאבטח הראשי, אגב, סיפר לאחר המשחק שמשימת הרוש היתה קלה - הרבה יותר מאשר לשמור על הצ'צ'נים.

הרגע הכי עוצמתי של הערב התרחש כאשר נמסרו הרכבי הקבוצות. אתה קורא את ה-11 של קואץ' ססאר ולא מבין כלום. רשימת מכולת של שמות, ולהוציא את הרוש לא היית מהמר מי ישחק איפה. ומה המערך? ואלגרבלי? הוא בכלל בהפועל תל אביב? בבקרה יודעים על כך? למעט מערך עם שני שוערים יחדיו - הרוש את חתוכה - מנדיונדו בחר בהרכב הכי מוזר שיכול היה.

שיימן וספורי ויחזקאל לא בסגל. וגוטליב מחוץ להרכב. ובאמת, אין שם שלא נכתוב וזה לא יהיה מוזר. לא משנה איזה מערך ניסית לצייר, זה לא הסתכם ב-11. 4:4:5? 8:3:1? לכו תדעו. בדף ההרכבים לא צוין שמו של גבי בורשטיין על ספסל הפועל, ונשאלת השאלה האם היה לקואץ' מתורגמן? האם שם לב שאדי גוטליב, הבלם הפותח שלו, לא פתח? האם הבחין שבמשך 93 דקות קבוצתו מיאנה להשלים שתי מסירות וחצי? האם קלט שבדקה ה-86, במצב של 0:0 מול בית"ר ירושלים — עדיין לא FC באזל — הוא הוציא את עומרי אלטמן, קשר שתופקד כחלוץ, והכניס את אבו אל היג'א, מגן שתופקד כקיצוני ימני? האם התכוון לכך שרק בדקה ה-93 הוא הכניס את החלוץ היחיד בסגל, דודו ביטון?

לאורך 90 דקות מנדיונדו לא נראה כאילו הוא מאמן קבוצת כדורגל אלא בחור בבליינד דייט. מי אתה, איזה תפקיד וחיה שמתחילה באותה אות?

הפועל שיחקה כדורגל רע - לפחות בעיני מי שחיפש כדורגל טוב. וכדי שלא נואשם, חלילה, בשנאת זרים ובחוסר סבלנות, נמשיך במתן החסד לעוד כמה שבועות. לפחות. אבל הזוי זה אכן היה - גם שחקנים בקבוצה העידו.

את מנדיונדו קשה לאמוד בזמן הקצר שהוא פה. האינטרקציה בינו לבין התקשורת מצומצמת עד לא קיימת, וגם כשקיימת היא נחצצת על ידי מתורגמן. את מה שיוצא לו מהפה הרוב לא מבינים, ואת מה שטמון בראשו הרוב לא יודעים. לפי מה שאמר לשחקניו, וגם בקצרה למצלמות הטלוויזיה, הוא מרגיש שעמד במטרה שלו. הוא ביקש לא לספוג, לשחק זהיר, להילחם. בשל כך הותיר בחוץ כמה חבר'ה שבעיניו היו רכים מדי. גם לאחר המשחק הפגין נחת. ובמובן מסוים, עד כמה שזה מוזר, אפשר להבין אותו, קצת: תיקו בטדי, במחזור פתיחה של קבוצה חדשה לגמרי.

אז או שבאמת הצדק בעיני המתבונן, וזה היה רע מאוד, או שמדובר בגאון שאת יצירותיו אנחנו, האנשים הפשוטים, לא יכולים להבין בזו העת. אולי זה מיסטר מיאגי כזה, שגורם לשחקניו להבריק את מכוניתו עם שעווה, לצבוע את הגדר, לנקות את הרצפה, ובלי שהם מבינים הוא יוצר מהם מכונות לחימה. אולי "ואקס און" שווה ערך לאבו אל היג'א קיצוני ימני, ו"ואקס אוף" זה אבו עביד מגן שמאלי. אולי בעוד כמה משחקים עץ הבונזאי של מיסטר מנדיונדו ייראה לפי הספר. אולי בעוד כמה שבועות הפועל סאן שלו תיתן ליריבות בעיטה ישר לתוך הסנטר.

אבל בינתיים, אם-כן, בעין בלתי מזוינת זה היה בלתי ניתן לצפייה, וסגנון המשחק נראה כמו ההרכב - נאבד בתרגום. סלובו דראפיץ' הצטרף למופע הקומי-טראגי של מנדיונדו, ועל הדשא זה נראה כאילו 22 שחקנים צולעים אחרי עצמם. לתצוגת חוסר התיאום הזו הצטרפו החבר'ה מהרפואה, שלא הצליחו להחליט איך לפנות את רייכרט הפגוע - אמבולנס-דשא או אלונקה, ושלחו למגרש את שתי האופציות בו-זמנית. התסכול היה רב. גם אמיר כבירי, שישב במעלה יציע העיתונאים, הפגין רפרטואר של צעקה פה, יד על המצח שם.

שריקת הסיום סימנה 1,927 ימים מאז הפעם האחרונה שהפועל תל אביב ניצחה בטדי. מאז שהרוש היה בצד הלא נכון של הדאבל. איך אותה עונה התחילה? בטדי, עם בית"ר מול הפועל, ו-0:0 משעמם.

לכל הדואגים - אל. קיים יותר סיכוי שדניאל סאן בעצמו ישחק חלוץ בהפועל מאשר שהתסריט ההוא ישחזר את עצמו.

orenjos@walla.co.il