דובב גבאי נמצא בקיץ של התאקלמות. לפני חודשיים עזב את הפועל באר שבע לאחר חמש שנים ועבר לבית"ר ירושלים;קצת לאחר מכן עבר מהבית בבירת הנגב למגדל דירות מאובזר ברמת גן; לפני תריסר ימים הפך לאב. אבל הכול נראה קטן עליו. הוא עם הראש במשחק נגד הפועל תל אביב ביום שני בטדי, כבר מתחיל לחלום עליו בלילות.
עם גבאי קבענו בדירתו, אך התינוק הקטן רוצה את השקט (או הרעש) שלו והוחלט לרדת ללובי של הבניין. בבניין מולו גר דור מיכה, אלי דסה אולי יצטרף בקרוב, מסוג של המגדלים שכדורגלנים אוהבים מהודרים, מבודדים, שקטים. גבאי עדיין בהתאקלמות, בודק מאיפה נכנסים, איך יוצאים לחצר ולאן מובילה כל יציאה. "לא הספקתי כמעט להיות כאן", הוא אומר, מתרץ את העובדה שהתקשה למצוא את המיקום הנוח לשבת ולדבר. "היו לי את הטיסות עם בית"ר והלידה של אשתי. אני עדיין חדש כאן".
במחזור האחרון של העונה שעברה כבשת שער נגד בית"ר ירושלים ולא חגגת, הרבה לפני שחתמת בבית"ר. מה ההסבר?
"היו הרבה ספקולציות ושמועות סביב הנושא הזה. מה שקרה הוא שהיינו אחרי ההפסד בגביע, קיבלנו ארבעה שערים מחיפה ושלושה מקרית שמונה והרגשתי שזה לא נכון לחגוג. זה לא קשור לבית"ר, הייתה הרגשה רעה מאוד ותקופה כל כך מדכאת שלאף אחד לא היה חשק לחגוג".
מה הביא אותך לבית"ר ירושלים?
"ההסבר פשוט. היו לי בעיות עם באר שבע. חשבתי שמגיע לי שכר גבוה יותר ואז הגיעה ההצעה מבית"ר והחלטתי שאני הולך על זה. אמרתי לעצמי תמיד שבקריירה שלי - אני חייב לעצמי להגיע לבית"ר ירושלים באיזשהו שלב. זה לא היה עניין של יותר כסף. שחקן שמשחק במכבי תל אביב או בבאר שבע משתכר בסכומים אחרים. יש סכומים של שחקנים מובילים. בבאר שבע הרגשתי שהיה פער גדול מאוד ביני לבין שחקנים אחרים, ושהגיע לי יותר. לפחות חשבתי שמגיע לי יותר. עשיתי דברים מדהימים בבאר שבע".
"לא עזבתי על כסף", חשוב לו להדגיש. "עזבתי על מעמד. זה דבר חשוב מאוד עבורי. בנוסף, ראיתי מה הולך להיות בבאר שבע, והרוטציה בהתקפה. ידעתי שאנשים ייפגעו מכך, ולא רציתי להיות מאלה שנפגעים".
מה התפקשש מולם? למה נראה לך שהם לא היו מוכנים לשלם את הסכומים שאתה חשבת שמגיעים לך?
"אני לא יודע איפה זה התפקשש. מבחינת המספרים נתתי לא פחות ואפילו יותר מכאלה שהרוויחו יותר ממני. קרה מה שקרה עם אלישע וזה נגמר".
זה היה רק עניין של הנהלה או גם של הצוות המקצועי החדש?
"אם אלישע היה נשאר הוא היה נלחם עליי, אין לי ספק. זה בן אדם ומאמן שאני אוהב ומעריך. למעט העונה האחרונה הוא נתן לי קרדיט בכל המשחקים, עד שנפצעתי. וביום שחזרתי קרעתי שריר. אחרי חודש חזרתי, וקרעתי את אותו שריר. הפסדתי סיבוב שלם".
אגב החזרה המוקדמת והפציעות החוזרות - אחת הביקורות שהיו על באר שבע זאת ההתנהלות ברמת הצוות המקצועי והרפואי, שנראתה רחוקה מאוד ממכבי תל אביב.
"אני לא יודע אם זה נכון. קרע בשריר זאת פציעה משקרת ומשהו שקורה להרבה שחקנים. לפני האימון שחזרתי עברתי אימונים של ניתורים, ספרינטים, בעיטות והנעת כדור, אבל אז בעטתי בשמאל ושוב קרעתי את השריר. יכול להיות שהייתי צריך לקבל ליווי של עוד שבוע אבל אי אפשר לדעת. השנה בבאר שבע יש צוות גדול, מספר מאמני כושר, צוות נוסף, ג'י.פי.אס, אתה רוצה שאני אספור כמה נפצעו? בן ביטון, אילוז, עוד מגן ימני, שלומי ארבייטמן עם מתיחה בארבע-ראשי. גם כשיש את הכול מבחוץ דברים קורים. אולי זה סתם מזל רע. שיחקתי כילד עם רוביל סרסור במכבי פתח תקוה, השחקן הכי חזק ששיחקתי איתו והוא נפצע כל שני וחמישי".
לא חששת לבוא לבית"ר של טביב עם כל אי הוודאות מסביב?
"אני לא מטומטם. קראתי, ראיתי וידעתי בדיוק מה קורה בבית"ר. התייעצתי גם עם חברים, אבל כשמגיעה הצעה מבית"ר ירושלים לא אומרים לא. אני מחדרה, 90% שם אוהדי בית"ר, זאת קבוצה שאני מאוד אוהב ויקרה ללבי. אני הבטחתי לעצמי שלא משנה מה קורה, אני אהיה חייב להגיע לבית"ר ירושלים. כילד הייתי מגיע למשחקים בתקופה של רונן חרזי, הייתי נוסע עם דוד שלי ועוקב אחריהם, זה משהו שהופך להיות חלק ממך. כשחתמתי נזכרתי בילדות, איך הייתי הולך אחרי הקבוצה. האווירה במועדון הזה שהוא רץ זה משהו שלא רואים בשום קבוצה בארץ. זאת אהבה, טירוף, כמות אדירה של קהל".
מה שונה בין בית"ר לבאר שבע?
"כשהייתי בבאר שבע ושמתי גול, אז בעיר מרגישים את זה. בעיר אוהבים את הקבוצה ובמיוחד כשיש הצלחות בשנתיים האחרונות. אבל כשהייתי יוצא מבאר שבע, אם מישהו אחד מזהה אותי ואומר משהו, אז זה בסדר. כשאתה בבית"ר, בכל פינה מזהים אותך, רוצים להצטלם ואומרים משהו. כשאשתי עמדה ללכת הלכתי לקנות אוכל בבית חולים ופתאום כמות של אנשים באו אליי. אתה מקבל עשרות ומאות הודעות, תמיכה בכל פינה, אי אפשר לתאר כמה זה כיף".
בבית"ר יש תחושה שאתה יכול להיות באנקר. המוביל. עד כמה זה היה חסר לך עד עכשיו?
"אני חושב שזה חסר לי מאוד. רציתי הכרה יותר גדולה. עשיתי דברים יפים בבאר שבע, אבל אם אני אתן אותו דבר בבית"ר אני אקבל הכרה אחרת, ומעבר. רציתי לשחק בבית"ר. זה לא שהיה לי רע בהפועל באר שבע. אני מודה לאלונה [ברקת], לבעלה אלי, לאסי [רחמים], לאנשים במועדון ולאוהדים. היה לי חיבור מצוין ואין לי מילה אחת רעה לומר עליהם, רק דברים טובים".
ואז אתה מגיע לבית"ר, משחק ראשון בטדי והלך לך כמו בפנטזיה.
"כן, היה מדהים. זה מה שחיכיתי לו כל השנים. לא יצא לי להיות אף פעם באווירה כזאת. לא היה לנו כושר ל-60 דקות ושיחקנו כמו מטורפים. האווירה והקהל ניצחו לנו את המשחק".
.
ואז הגיעו אירועי שרלרואה, טביב הודיע שהוא עוזב ועוד פעם בלגן. היו לך חרטות?
"לא. היתה תקופה מאוד קצרה של אי ודאות, אבל זה היה מאוד קצר. הבעיה היתה שאחרי זה היה קשה להיכנס לפוקוס, שחקנים לא ידעו מה לעשות. התקשורת בלבלה אנשים, שחקנים צעירים לא הבינו מה קורה. לפי הפרסומים כאילו כל השחקנים שלנו היו בדרך לקבוצות אחרות וזה הוציא את כולם מפוקוס".
לא סתם הוציא מפוקוס, נראיתם רע מאוד בגביע הטוטו.
"לגביע הטוטו אין קשר לכלום, זה משחקי אימון פלוס. גם עם הפועל באר שבע חטפנו בעונה שעברה 3 מבית"ר ואחרי זה 3 מהפועל פתח תקוה שעשו עלינו משולשים עם 'אולה אולה' ותראו איפה אנחנו סיימנו ואיפה הם. עושים מזה הרבה יותר ממה שזה".
בוא נחזור לשרלרואה. השתוללתם שם ושילמתם על זה.
"בעשר הדקות הראשונות קיבלנו שישה צהובים, שחקן אחרי שחקן, זה היה לא נורמלי. אמרו לי אחרי זה שבטלוויזיה זה נראה מוצדק. במגרש לא חשבנו ככה, באנו לשחק חזק. אני חושב שגם האווירה יצרה סוג של אנטי אצל השופט. הוא היה צריך לעצור את המשחק וזרקו אחד על השני אבוקות, זה גרם לו להיות עצבני וזה השפיע עליו".
כשחקן בבית"ר אתה עומד בפני דילמה לגבי התפרעויות עתידיות של הקהל. לא משנה אם תבקר או תשתוק - בכל מקרה יבקרו אותך.
"אני לא מפחד ממיקרופון, אם יש לי משהו להגיד אני אגיד. התפקיד שלי הוא לעזור לבית"ר להתקדם על המגרש. לא באתי לחנך את הבעלים, האוהדים או כל אחד אחר. אותי הביאו לעזור על המגרש ואני לא צריך להתראיין או להתייחס לכל דבר שקורה או לא קורה ולהביע את דעתי, זה לא ייתן כלום".
חזרתם למלון אחרי ההודעה של טביב, ישבתם כל השחקנים והיה שקט גדול, תחושה של סוף.
"כן, זה היה יום לא קל להיות שחקן בית"ר ירושלים. טביב הוציא את ההודעה שהוא עוזב ושחקנים לא ידעו מה קורה איתם. תוסיף לזה שהפסדנו 5:1 וכולם היו ברצפה. תצחקו, אבל עד היום אני חושב שיכולנו לעבור אותם למרות ה-9:2 בסיכום. איבדנו קצת את הראש במחצית השנייה בבלגיה ומשם הכל התגלגל, אבל יכולנו לעשות את זה".
כבר שכחו לך את הגול שם.
"לא נורא, בעזרת השם נזכיר לכולם גול יותר טוב נגד הפועל או במשחק גדול אחר".
השבוע נגד רעננה היתה לך החמצה גדולה מול שוער. החמצה כזאת נגד הפועל ואתה לא ישן בלילה.
"גם אחרי ההחמצה מול רעננה לא ישנתי בלילה. אני שונא להחמיץ, אבל טוב שזה קרה עכשיו וזה נשמר למשחק הבא. שהדברים האלה יקרו רק בגביע הטוטו".
הדבר האמיתי זה הפועל תל אביב בשני, אתה יודע במה מדובר.
"לא, האמת שאני לא יודע מה זה, אני רק יכול לתאר. בית"ר ירושלים והפועל תל אביב הן קבוצות חדשות, שתי הקבוצות עדיין לא יודעות למה לצפות אחת מהשנייה, אי אפשר לדעת מי פייבוריטית. אני יכול להגיד שנעלה לכל משחק במטרה לנצח; זו בית"ר ירושלים, מועדון ענק שצריך ללכת על גישה מאוד ברורה - לנצח בכל משחק. זה יקרה? לא. גם ברצלונה לא מנצחת בכל משחק, אבל לבית"ר אסור לפחד משום קבוצה".
בבאר שבע היה את ברדה ובוזגלו. כאן מצפים ממך להיות מנהיג, אפילו עוד יותר לאחר עזיבת דסה, אזולאי וקריאף.
"אני אוהב את זה. אני מאוד אוהב את הקטע של המנהיגות. זה דבר כיף, אני אוהב שמפילים עליי המון ורוצה לקחת על עצמי. אני לא מפחד מביקורת, אני מחמיר עם עצמי יותר מאחרים. זה כיף להגיע למועדון שמצפים ממך להוביל. אני אוהב את הלחץ והמתח, אלה דברים שגורמים לי לעשות דברים יותר טוב. המשחקים הכי טובים שלי בבאר שבע היו תחת לחץ,כשהיה צריך את הנקודות. פה אני עוזר הרבה לצעירים עם הערות. לעודד, לתמוך, אני מאוד שמח להיות במעמד הזה".
עד שהיה לך חבר שגדל בחדרה כמו שלומי אזולאי זה נגמר מהר והוא עזב.
"כן, דיברנו לפני שבאתי וגם כשהייתי כאן התחברנו. רציתי מאוד שהוא יישאר, כמו גם דסה, אבל יש לנו מספיק שחקנים טובים שיצטרכו לקחת אחריות. שלומי ודסה היו מאוד מוערכים כאן והם שחקנים פנטסטים ואני מפרגן להם. אני לא יודע מה זה יעשה לקבוצה הביאו בלם, ממה שאני קורא צריך להגיע גם דן איינבינדר ואולי נתחזק בעוד שחקן. אני חושב שאנחנו קבוצה טובה שחייבת להיות בפלייאוף העליון".
מנטאלית, אתם מוכנים להפועל?
"אחרי הרביעייה שחטפנו מבאר שבע היה דאון גדול. דיברנו בינינו ואמרנו שיש משחק אחד נגד רעננה לפני הפועל תל אביב, בואו ננצח אותו כדי לעשות שקט במועדון. דברים לא נלקחים בפרופורציות בבית"ר, בן אדם אומר משהו הכי קטן זה כותרת, זה משהו מדהים, תמיד כיף לאנשים קרוא ולשמוע על אירועים בבית"ר ירושלים. הייתה אווירה לא טובה אז אמרנו בואו נעשה שקט כדי להגיע רגועים להפועל תל אביב, זה משחק גדול שיכול להרים אותנו ונגיע מוכנים".
הפועל תל אביב חוותה קיץ רע יותר מבחינת תוצאות בגביע הטוטו, אבל זה סגל שעל הנייר יכול להתפוצץ בטדי.
"אוקיי, אז אנחנו נעשה את הכול כדי שהם לא יתפוצצו, ונעשה את הכול כדי להתפוצץ עליהם. מה שעובר לי בראש זאת האווירה שהייתה נגד אורבדאסי. אם תהיה אותה אווירה, כל שחקן ייתן 200 אחוז ונאכל את הדשא. אף שחקן לא יכול לתת פחות מ-200 אחוז באווירה כזאת. זאת אווירה שלא חווים גם בעולם, אי אפשר לתאר אותה במילים. אם נקבל את אותה אווירה ביום שני דברים טובים יקרה על המגרש, אני בטוח. תמיד רציתי לשחק במשחקים כאלה. בתחילת המשחק, כשסלילי הנייר עפו למגרש בטדי, אפילו הקפטן של אורבדאסי בא אליי ואמר לי: 'וואו, זה מדהים מה שהולך כאן".
נחזור לבאר שבע. מה קרה לכם בשנתיים האלה, קרסתם בפלייאוף, בגמר הגביע. מה היה חסר לכם?
"בשנה ראשונה הגענו לפלייאוף העליון סחוטים. מקסמנו את היכולת והסגל היה קצר. אחרי ההפסד למכבי הרגשנו שנגמר סיפור האליפות ושיצא כל האוויר. בשנה שעברה עוד פעם הגענו למכבי תל אביב, הפסד ויצא כל האוויר. בסוף מכבי עשו כמה תוצאות רעות ואכלנו את הלב על כך שפספסנו. אבל צריך להודות, מכבי מדהימה עם סגל הכי טוב בארץ ולקחו בצדק את האליפויות".
כמה גמר הגביע עדיין יושב לך בראש? 6:2.
"גמר הגביע זה הפספוס של החיים שלי. תשאל את אליניב ברדה, אמרתי לו במלון: 'אליה, אתה הולך להניף את הגביע'. הייתה לי תחושה אמיתית שעושים את זה. זה לא הבדלי הרמות בינינו. אני אגיד יותר מזה, מכבי לא הייתה כזאת טובה באותה תקופה ולא הייתה עם כל ההרכב, היו חסרים להם הרבה שחקנים וזה עוד יותר כואב".
יש הסבר למה שקרה שם?
"קשה להסביר. קח לדוגמא את המקרה עם אלישע. בוא ניקח מה קרה אחרי זה, הפסדנו 4:0 לחיפה, 6:2 למכבי תל אביב ו-3:1 לקרית שמונה. עכשיו תגיד שיש השפעה, אני לא יודע. שחקן כדורגל אמור להתנתק מהכול והשתדלנו לעשות את זה, אבל התחיל איזשהו מצב לא נעים בתוך המועדון וזה משהו שלא קרה אצלנו עד אז. הכל היה חזק במועדון, שום דבר לא יצא לתקשורת, ריבים בחדר ההלבשה ושחקנים שעפים מהאימונים, כלום לא יצא".
אתה מדבר על הגמר ונראה שעדיין כואב לך.
גבאי משתתק לכמה שניות, הפנים משדרות ניסיון להיזכר בטראומה. "קשה להסביר עד כמה זה כואב", הוא אומר. "יצאנו לפני החימום לראות את האווירה באיצטדיון. אנחנו מסתכלים וכל היציעים של באר שבע היו מלאים ושל מכבי עדיין לא. לבאר שבע זה היה חשוב יותר, לא לקחו המון זמן תואר והייתה הרגשה חזקה מאוד בעיר שזה הולך לקרות. גם אצל הצוות המקצועי והשחקנים הייתה תחושה שבאר שבע לוקחת גביע. ואז עולים למגרש ומתפרקים. שמעתי דברים הזויים על המשחק הזה. חשוב לי להבהיר שכולם רצו לנצח את המשחק וכל השטויות שדיברו זאת הזייה".
אבל זה משהו שקורה לכם בכל המשחקים נגד מכבי, גולים מוקדמים בתחילת המחציות. אתם חוזרים ושוב סופגים.
"בגמר הגביע, גם במחצית, במצב של 2:1, אמרנו שאנחנו הולכים לעשות את זה. ואז, איך קיבלנו את השלישי? בקרן. אני לא יודע לשים את האצבע על דבר אחד שאגיד שהוא גרם לתבוסה. כמה זה משפיע עליי? זה יכאב לי עד סוף החיים. זה המשחק הכי קשה שחוויתי בקריירה. זה משחק שגם חודשיים לאחר מכן - אתה פשוט מרוסק. אתה אומר לעצמך, 'הגביע הזה היה יכול להיות שלי'. גם אם מפסידים יש דרך, אי אפשר להפסיד ככה. בגול השישי פשוט רציתי להיעלם מהמגרש. לעשות ככה", הוא מראה עם היד, "ולא להיות שם. בסיום לא דיברתי מילה, הלכתי הביתה כמו זומבי, לא יכולתי לדבר עם אף אחד".
עם האישה, המשפחה?
"עם אף אחד. מה יש להגיד אחרי דבר כזה?!".
"אין, זה הרג אותי", הוא ממשיך. "תמיד אני אומר שהיה לי טוב בבאר שבע פרט ליום אחד - גמר הגביע. זו השפלה שאני לא אשכח אותה במשך שנים, ואולי בכל החיים. אני לא יכול עד היום להסביר מה קרה שם. רציתי להיעלם, לקבור את עצמי, לראות את כל הקהל שאכזבנו היה כאב לב. אי אפשר להסביר איך הרגשתי שם, הכי רע שבן אדם יכול להרגיש".
ואת הנימה הרעה הזו רק הבן, בן תריסר הימים, יכול להעלים. הוא מסתכל בנייד, מדפדף בין התמונות, ומחייך. "כשהוא שוכב עליי, ואני מרגיש את הנשימות שלו - אין דבר טוב מזה בעולם".
וסוף סוף, אולי, נעלמות לרגע המחשבות הטורדניות מאותו גמר גביע. ככה זה, כנראה, עם התחלות חדשות. בן זכר. בית נהדר. וכן - בית"ר ירושלים.
