איפשהו באמצע הראיון התחלנו לדבר על מכבי תל אביב. רק עלו השמות באוויר של ערן זהבי, גילי ורמוט, ואיאד אבו עביד כבר השלים את המשפט לבד. "טל בן חיים, נוסא איגייבור. כולם היו בהפועל, מה לעשות?". את האהבה הגדולה של המגן/בלם הצעיר להפועל תל אביב ואת היותו אוהד אדום שגדל ביציעי בלומפילד, אי אפשר לפספס. אבל כאשר נשאלה השאלה הראשונה על מכבי תל אביב, הוא ירה מיד: "לא מתעסק בהם".
אז החלטנו לחטט עוד קצת בפצע הפתוח של כל אדום.
בתור אוהד לא צובט הלב לראות את השחקנים האלה שם?
"תשמעו לי, בהפועל יהיו שחקנים שיגיעו למקומות יותר גבוהים. אל תשכחו שזו קבוצה שיש בה הרבה צעירים והיא תרוץ לפחות עוד שנתיים ביחד".
חידדנו עוד קצת את הסכין ושאלנו אותו את מי הוא מעריך יותר - את שי אבוטבול או גילי ורמוט? ואז נפרץ הסכר.
"את מי אני מעריך יותר? ברור שאת שי. הוא כל החיים שלו אוהד הפועל תל אביב ושיחק שם, וגם עכשיו כשהוא לא בתכניות הוא לא הולך ללכלך על המועדון כי הוא רוצה בהצלחה שלו. הבנאדם גדל בתוך הפועל והוא בחיים לא יגיד שום דבר רע על המועדון. כל זמן שירצו אותי בהפועל אני אשאר שם. אין מצב שאני אעבור למכבי. ערן זהבי זה ערן זהבי ושיהיה לו בהצלחה. אני יכול לדבר על עצמי, וכל עוד ירצו אותו בהפועל גם אני ארצה להיות שם. שחקנים אמרו לא למכבי חיפה ולמכבי תל אביב בשביל לבוא להפועל תל אביב, כי זה משהו מעבר לכסף. יכולתי כבר עכשיו בחיפה להרוויח יותר כסף מהפועל, אבל הלב שלי הוא עם הפועל. אומרים שחלומות קיימים כדי להגשים אותם ואני את החלום הזה הגשמתי".
ואת מה שעשה גילי ורמוט אחרי הדרבי אתה מצליח להבין?
"יש לי חברים שהיו שרופים על ורמוט. בשבילם הוא היה סוג של אלוהים. ויום אחרי לראות את זה היה אסון. התקשר אליי חבר והתחיל ממש לבכות".
כמו שהבנתם איאד אבו עביד רק בן 20 וכבר הגשים חלום. המגן שפרץ בעונה שעברה במכבי נתניה החבולה, הגיע לקבוצה עליה פנטז. אחרי עונת התאקלמות לא פשוטה בליגת העל עכשיו גם הוא יודע שממנו ומחבריו הצעירים יש לא מעט ציפיות שהם יצטרכו לממש. רגע לפני פתיחת העונה והעלייה לטדי, המגן הצעיר של הפועל חולם לעשות את זה בגדול עם האדומים ונותן לנו הזדמנות להכיר אותו.
שנה אחת בליגת העל כבר חישלה אותו לקראת הצפוי לו ביום שני. ואת מה שעבר מול בית"ר ירושלים בעונה שעברה הוא עדיין מתקשה לשכוח. "זה היה ממש לא נעים. זו גם פעם ראשונה שנתקלתי בדבר כזה. היה לי מאוד קשה, לא ידעתי איך להתנהג תוך כדי משחק. לא ידעתי מה לעשות כשזרקו עליי חפצים ופגעו בי. עברו עליי רגעים מאוד מאוד קשים, אבל זה רק מחזק אותי. זה היה קשה כי המשפחה שלי הייתה ביציע והם ראו איך מקללים וזורקים עליי דברים, וגם הם הרגישו רע מאוד עם זה. אבא שלי הרגיע אותי ואמר לי שאם לא הייתי שחקן טוב אף אחד לא היה מתייחס אליי. כל דבר שהוא רע אפשר להסתכל גם על הצד הטוב שבו, ככה אני בחיים. אני אגיד את האמת: לא ממש אכפת לי מהקהל הזה של בית"ר. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, אני מתעסק בקהל שלי".
למה אתה או שחקנים ערבים אחרים לא יורדים מהמגרש במקרים כאלה?
"זו החלטה לא קלה לבוא ולרדת מהמגרש. אני בא לשחק כדורגל, לא לחנך אנשים. אם הקהל שלהם רוצה להתנהג ככה אז שיתנהג. זה חבל לי, אבל אין לי מה לעשות עם זה".
התפקיד שלך במגרש הוא לרוץ על הקו. לא יכול לצאת מצב שהקהל משפיע על המשחק שלך?
"בחיים לא. את הגישה למשחק ואת צורת המשחק שלי אני לא משנה עבור אף אחד".
איך אתה מסתכל על המשחק הזה מול בית"ר?
"אני בא לייצג את הפועל. זה משחק ראשון שלנו בליגה וניתן הכול כדי להביא שלוש נקודות".
כלומר מבחינתך אין משמעות נוספת למשחק?
"אני מייצג את הפועל בכל משחק. נכון שהפועל נגד בית"ר זה לא עוד משחק בליגה. אני משתדל לקחת את המשחק הזה כחוויה, ומה שיעשו אוהדי בית"ר ממש לא מעניין אותי".
אריאל הרוש גם היה איתך בעונה שעברה בנתניה. מה הוא אמר לך אחרי התקרית עם אוהדי בית"ר?
"הרוש הוא באמת בנאדם נדיר וחבר מעבר לכדורגל. הוא דיבר איתי אחרי המשחק. הוא הסביר לי מהניסיון שלו איך צריך להתמודד ולא להתייחס לדברים כאלה".
האש מהקהל של בית"ר תופנה אליו?
(צוחק) "ניקח חצי-חצי".
אתה חושב שהמצב יכול להיפתר?
"לא ממש, לצערי. נכון שבהתאחדות מענישים אותם, אבל הם לא לומדים".
אז שוב, למה לא לרדת מהדשא?
"זו החלטה קשה. אני יכול להגיד שאם הקהל של הפועל היה מתייחס ככה לשחקן מקבוצה אחרת, הייתי מרגיש רע מאוד עם זה. בגלל זה הקהל של הפועל הוא הכי טוב בעולם כי מכבדים כל שחקן, לא משנה מי הוא. הפועל זה באמת מעבר לכדורגל ואני מרגיש כמו משפחה במועדון הזה".
יש שחקנים כמו וואליד באדיר שאף פעם לא התבטאו מבחינה פוליטית או במקרים של גזענות. אתה חושב שהוא עשה נכון?
"כן, גם אני אחד כזה. אני כל החיים שלי גדלתי בסביבה של יהודים. אנחנו גרים במועצה אזורית עם הרבה מאוד קיבוצים ואני אחד שדוגל מאוד בדו קיום. אני שמח שהפועל זה מקום שחושב אותו דבר. פוליטיקה זה ממש לא מדבר אליי. אני אפילו לא קורא עיתונים. אותי לימדו לקבל כל בנאדם איך שהוא. זה מה שטוב בכדורגל, שאין את הדברים האלה. בחדר הלבשה של קבוצה אתה יכול לראות ערבי, יהודי, דרוזי, שחור או לבן וכולם כמו אחים. בגלל זה כולם אוהבים כדורגל".
לפני שלוש שנים אבו עביד כמעט הגשים חלום אחר ועבר לשחק בבראונשוויג, שעלתה בדיוק לליגה הראשונה בגרמניה והזמינה אותו למבחנים. אלא שבעיות בין טוברוק לבין הגרמנים טרפדו את העסקה. בעונה שעברה, פרץ המגן בנתניה תחת רוני לוי. רגע אחרי סיום העונה המתינו לאבו עביד שתי הצעות קוסמות: אחת ממכבי חיפה, שם ידע שיש לו צוות אימון שהוא מעריך ואוהב והם מרגישים כך כלפיו, והשנייה מהפועל תל אביב, עליה חלם בילדותו.
ההתלבטות בין הירוק לאדום ממש לא הייתה פשוטה עבור המגן הצעיר, ששיתף במחשבות שרצו במוחו רק לפני שלושה חודשים. "במכבי חיפה יש את רוני לוי שאוהב אותי ורצה אותי ואת רונן גבאי (עוזר מאמן) שהיה איתי שבע שנים ברציפות בנוער של טוברוק. הוא טיפח אותי ונתן לי את הבמה ועברנו לבוגרים של נתניה ביחד, אבל מגיל קטן אני אוהד הפועל וזה היה החלום שלי לשחק שם. מבחינתי שני המועדונים הללו הם הכי גדולים בארץ. אחרי שחשבתי עם עצמי, התייעצתי עם אבי נמני ודיברתי גם עם גבאי וגם עם אמיר כבירי, החלטתי ללכת להפועל תל אביב בגלל שהם בנו עליי מקצועית ובגלל שזה מה שהלב שלי רצה".
לא לקחת סיכון מסוים כשהגעת להפועל תל אביב? בכל זאת, זה מועדון הרבה פחות מסודר ממכבי חיפה בשנים האחרונות, והמאמן לא מכיר אותך בכלל.
"אני לא קורה לזה סיכון, אלא אתגר. זו קבוצה חדשה ומועדון בבנייה שאני רוצה להיות חלק מהתהליך הזה. ידעתי שאני מגיע על תקן שחקן מוביל, וחוץ מזה הקהל של הפועל הוא הקהל הכי טוב בארץ. אין קהל שאחרי שלושה הפסדים יקום ויעודד את הקבוצה. מבחינתי להגיע להפועל בתור שחקן זו הייתה סגירת מעגל בשבילי כי הייתי אוהד הקבוצה".
ציינת קודם שהיית עם הנבחרת הצעירה אחרי שנגמרה הליגה. חצי מהשחקנים בנבחרת האולימפית בערך נמצאים עכשיו בהפועל תל אביב. זה הקל על ההחלטה שלך?
"זה באמת היה חלק מהעניין. היום שום דבר לא נעלם מהתקשורת וכולם ידעו את מי הפועל רוצה. היינו במחנה אימונים שבועיים וחצי ויצא לנו לדבר לא מעט פעמים. את האמת, אני ובן רייכרט שיגענו את כולם לבוא להפועל. אני והוא מכירים מגיל קטן ושנינו אוהדי הפועל. דיברנו עם עומרי אלטמן והסברנו לו מה זה הפועל, ושאם הוא יבוא יהיה שחקן מרכזי בקבוצה. שכנענו אחד את השני ואני שמח ששלושתנו סגרנו בסוף בהפועל".
איך ההתרשמות שלך מססאר מנדיונדו עד עכשיו?
"הוא מאמן יסודי וסופר מקצוען. הוא יודע תמיד מה הוא רוצה לעשות לפני כל שבוע. הוא מאמן שעובד על הרבה מאוד מוטיבציה ולשחק עם הלב. אסור לי לשכוח שהוא עבד עם מאמן נבחרת ספרד ולמד ממנו הרבה דברים. הוא אחד שלא מדבר על עצמו, למרות שהוא שיחק באתלטיקו מדריד. הוא בא לפה להעביר את הידע שלו ויש הרבה מה ללמוד ממנו. עשיתי איתו שיחה עוד לפני שהצטרפתי לקבוצה וראיתי כמה ניסיון יש לו. הבנאדם הזה עבד עם השחקנים הכי גדולים בעולם ומרגישים את זה. הוא לא אחד שבא לפה להעביר פה את הזמן".
תן דוגמה.
"הוא התעקש שהמועדון יקנה את ה-GPS ומאז שזה נכנס רואים שהרמה של האימונים עלתה. אי אפשר לזלזל או לשקר אצלו באימונים. הוא גם גורם לך להרגיש שאם אתה משקר אז זה לעצמך. הוא לא אחד שאפשר למרוח בסיפורים. הוא גם היה כדורגלן והוא יודע בדיוק מי מתאמץ ומי לא. חוץ מזה שגם בתור בנאדם הוא אישיות. באימון הוא סופר מקצוען, אבל אחרי האימונים כיף לבוא ולדבר איתו. עוד לא היה משחק שלא ידעתי מה אני צריך לעשות בו.
אתה מרגיש שהוא כבר מצא את הנוסחה שתצליח בהפועל או שהוא עדיין מחפש?
"ההרכב כבר די התגבש, ככה שנראה לי שהוא די יודע כבר מה הוא רוצה. הוא עדיין מנסה עוד דברים, אבל יש כיוון. אסור לשכוח שיש 18 שחקנים חדשים בקבוצה והכול חדש כאן, כולל צוות האימון. צריך לתת לזה זמן. זה לא דומה בכלל למה שהיה בהפועל בשנים האחרונות. אנחנו ממש מרגישים את ההשקעה שיש במועדון ואני ממש רוצה להחזיר לכבירי על ההשקעה שלו".
דיברת על כמה ההשקעה בהפועל תל אביב הייתה גדולה העונה. בעונה שעברה בנתניה חווית את ההפך המוחלט. תספר קצת מה עבר עליך ועל השחקנים שם.
"קודם כל, לפי דעתי מה שעשינו בנתניה בשנה שעברה זה היה ההישג הכי גדול בליגה. קבוצה שהשחקנים לא מקבלים משכורת במשך שישה או שבעה חודשים, והם עדיין נותנים את הנשמה שלהם כל שבוע ועושים הכול כדי שהקבוצה תישאר בליגה, אין דברים כאלה בשום מקום. קרדיט גדול מזה גם מגיע לרוני לוי ולרונן גבאי".
מאיפה הבאתם את הכוחות האלה להילחם כל שבוע?
"האמת שאותי אישית פחות עניין הכסף. אני עליתי מהנוער ולי היה הכי חשוב שיכירו אותי ויתרשמו ממני בתור שחקן. רוני נתן לי במה גדולה ואנשים לאט לאט התחילו להכיר אותי. איכשהו הצלחתי להפוך את המצב הרע של הקבוצה למשהו טוב בשבילי. גם התקשורת כל הזמן דיברה עלינו וככה גם יותר הכירו אותנו השחקנים. אסור לשכוח שהמצב היה גרוע מבחינת הרבה שחקנים. אנשים שם היו צריכים להביא אוכל הביתה ולא מקבלים משכורת".
אז למה לא שבתתם לגמרי?
"זה גם היה בלתי אפשרי כי המצב שלנו לא אפשר לשבות. היינו ממש בתחתית ובסכנת ירידה, וידענו שאם נרד ליגה זה גם כתם על הקריירה של כל אחד מאיתנו".
לא עשיתם פה תקדים? כלומר, הוכחתם שקבוצה יכולה לא לשלם לשחקנים שלה שנה שלמה ועדיין לא נענשת על זה.
"לא יודע. אסור לשכוח שאלי שגב שבא לנתניה לפני שנתיים כשהמועדון היה מפורק, הוא השקיע הרבה כסף והחזיר אותו לליגת העל. לי אין כעס עליו. המזל הוא שהיה לנו חדר הלבשה מאוד חזק והוא זה שהחזיק את הקבוצה. שחקנים כמו אריאל הרוש וערן לוי כל הזמן היו מדברים ואפילו הזרים באו נלחמו עוד יותר מכולם, וכשהם עושים את זה זה מושך את כולם אחריהם כי להם הרבה יותר קל לעזוב. בוא נגיד שאם לא היינו עולים לשחק זה גם היה פוגע בנו. כששבתנו בשבוע לפני הפועל עכו דאגו לנו כסף. בכלל, רוב השחקנים קיבלו את הכספים שם. לי חסר עדיין פרמיות על נקודות".
יוסי מזרחי אמר לפני שעזב את הקבוצה כי המצב של המועדון על הפנים והדברים לא קשורים רק לכסף. למה הוא התכוון?
"הייתה הרגשה נוראית באופן כללי. הייתה תחושה שהמועדון מתרסק. זה לא רק השחקנים, יש גם את האפסנאים ואת המזכירה ואת החשב ואף אחד לא קיבל כסף. זה יצר אווירה קשה מאוד בכל המועדון. בגלל זה אני חושב שזו הגדולה שלנו, שהצלחנו להתחזק עם כל הרע הזה והפכנו להיות קבוצה הרבה יותר טובה".
איך אתה מסביר את התוצאות הגרועות עם יוסי מזרחי ואת המהפך שעשיתם עם רוני לוי?
"המצב לא היה טוב בקבוצה ואי אפשר היה להחליף את כל השחקנים, אז בסוף יוסי לקח עליו את האחריות. אני מאמין שגם איתו היינו נשארים בליגה. רוני הגיע והכניס רוח חדשה. נתן לנו להבין שרואים אותנו כל שבוע ושאנחנו גם משחקים בשביל עצמנו. הוא הסביר לנו שאם הקבוצה תהיה טובה, כל השחקנים בסופו של דבר גם ישתדרגו".
זה מפתיע שרוני לוי הצליח לחדור ללב שלכם, כי בכל מקום שהוא אימן דיברו על כמה שהוא קשוח.
"לי אישית יש עד היום חיבור מצוין עם רוני. אני לא אשכח בחיים את מה שהבנאדם הזה לימד אותי. הוא היה לוקח אותי לשיחות אישיות. שולח לי סמסים 'בהצלחה' כשיצאתי לנבחרת. זה אחד האנשים שאני הכי אוהב ומעריך בכדורגל הישראלי. בהתחלה כשהוא הגיע הפחידו אותי שהוא לא אוהב צעירים והוא קשוח. הלוואי שכל מי שיעבוד איתי יהיה כמו רוני לוי. אין שום מאמן בעולם שלא אוהב שחקנים חרוצים וכל מה שהוא היה אומר לי מבחינתי זה קדוש. הוא התחבר למוסר עבודה שלי".
נחזור להפועל תל אביב. לאן היא מכוונת העונה?
"הקבוצה הזו בתהליך של בנייה ובעונה הבאה היא תדבר חזק. מה שייחשב לטוב זה פלייאוף עליון. אני מרגיש שהקבוצה מספיק טובה כדי להגיע לשם. אולי אנשים פה בתקשורת יורדים על הקבוצה, אבל יש לנו את מה שצריך להגיע לשם. עד כמה רחוק נגיע? את זה אני לא יודע, אבל לקבוצה הזו יש פוטנציאל גדול. כל שחקן שיש בקבוצה הזו המקום שלו בצמרת. ההפסדים האלה לא מדאיגים אותי".
יש הרבה חבר'ה צעירים בקבוצה, הלחץ לא יכריע אתכם?
"לחץ מוציא ממני דברים טובים. תראו מה עבר בקיץ על רייכרט. אם זה היה קורה לשחקן אחר הוא היה מתמוטט. זה רק מראה על האופי של הבנאדם. כל הזמן אני ואלטמן דיברנו איתו והרגענו אותו, והנה בסוף זה קרה והוא הגיע להפועל".
חשבתם שיש מצב שהוא לא יהיה בהפועל תל אביב העונה?
"לא היה ספק שהוא יהיה בהפועל העונה. חשבתי שזה יהיה תהליך קצת יותר ארוך, אבל לא היה לי ספק שזה יקרה".
לא נוצר מצב שיש קצת יותר מדי ציפיות ממנו? בכל זאת, הוא עדיין שחקן מאוד צעיר.
"יש לו אופי של ווינר לבנאדם הזה. אני לא דואג לו. יש לו חוצפה חיובית וכיף לשחק איתו. הוא קצת משוגע, במובן החיובי של המילה. אין הרבה שחקנים כאלה שאכפת להם כל כך ומבינים מה זה הפועל תל אביב. למרות שהוא לא גדל במועדון, הוא יודע מה זה הפועל".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים?
"אם לא בהפועל, אז בעזרת השם בחוץ לארץ. כל שחקן שואף להגיע לשם, אבל הראש שלי הוא בהפועל ואני מקווה להחזיר לקהל הזה. אפילו לא הצלחתי להירדם אחרי ההפסד מול מכבי פתח תקוה. זה אף פעם לא קרה. אני לוקח כל הפסד אישית גם בגלל שאני אוהד. לא יודע איך להסביר את זה, אבל ככה זה".
