אחורה פנה: סימני השאלה סביב הקו האחורי של הפועל ירושלים

במכבי תל אביב ממשיך להיות שקט. טוב נו, למעט ההחתמה המפוצצת של רפי בוגטין בעמדת עוזר המאמן השני, מהלך שמוכיח שיש בקרבנו אנשים שכן מתייחסים לכדורסל הנשים המקומי כאל משהו שהוא חלק ממשפחת הכדורסל. אז ננצל מכאן את הבמה כדי לאחל הצלחה למאמן ותיק ועתיר ידע כמו בוגטין בדרכו החדשה, וננסה מכאן להתקדם לדברים חשובים לא פחות במערך הצהוב.

כי הימים והשבועות חולפים, ומכבי ממשיכה לחפש. על פי הידוע לנו, ממתינים עדיין לאיוש עמדה מספר 4 בשני זרים. כשיכול להיות שאחד מהם יהיה דראגן בנדר, או לחילופין מישהו שאשכרה יוכל לתרום לקבוצה כבר השנה. בכל מקרה, בין אם הולכים על זר + בנדר או על שני זרים, המשימה קשה. אין ספק, בשלב הזה, שמספר השחקנים הפנויים והרלוונטיים לא גדול, בטח כשמלפפונים אפשריים לוטשים עיניים לכיוון המחנות הקובעים בליגה של אדם סילבר. בטח כשהשוק הסיני ממשיך לתת בראש. אם התרגלנו עד לפני שנים מספר שהליגה ההיא באסיה מושכת בעיקר כוכבי עבר או שחקנים שהיו על הגבול באזור החיוג של היורוליג, אז הסיפור כבר שונה לגמרי. תשאלו את ג'רמי פארגו אם אתם רוצים. או את אנדרו גאודלוק. אז נכון שיש עדיין לא מעט שחקנים משמעותיים שחוששים לעשות את הצעד לכיוון סין.

גם בשל קשיי ההסתגלות האפשריים, גם מאחר שהכדורסל שם הוא עדיין די קרקסי אבל בעיקר לאור מעמדו המשפטי והחוזי של שחקן הכדורסל שם. עניינים שמובנים מאליהם במחוזותינו, דוגמת זכויותיו של שחקן פצוע, הולכים לעיתים לאיבוד בתרגום לסינית. אבל למרות כל הכוכביות, הכסף כאן מדבר. והכסף שהקבוצות הסיניות יכולות להציע, בתוספת תקופת הליגה, עצימות האימונים וכן הלאה – מקשה על קבוצות אירופאיות בכלל ועל כאלה בעלות תקציב מוגבל, דוגמת הצהובים, בפרט.

שחקן אחד שהיה על הרדאר של מכבי אבל בחר אחרת, ולא לסין או לכסף הגדול, הוא ג'ואי דורסי. האיש שימשיך להרוויח בעונה הבאה כסף מדנבר נאגטס בחר יורוקאפ, בחר גלאטסראי והסתפק בסדר גודל של 650,000$. אנחנו לא באמת יודעים מה מכבי מציעה כספית לעמדה הזאת, אבל יש להניח שהסכום הנקוב לעיל עובר מבחינתה בשלום.

אנחנו כן יודעים שלאור הליהוק ההגנתי הבינוני ומטה שיש לקבוצה של גיא גודס בקו האחורי, מחפשים לתקן באמצעות ההחתמות שנותרו. ואנחנו יודעים שג'ואי דורסי יכל לענות על חלק לא קטן מהדרישות – ואנחנו יודעים שזה מה שגודס אכן רצה. אז רצה. לא שמישהו שואל את דעתו חס וחלילה.

האמת? אי אפשר כאן, לשם שינוי, לבוא בטענות למקבלי ההחלטות האמיתיים במכבי. ג'ואי דורסי הוא לא 4 ולא משנה כמה הוא נמדד בסנטימטרים. הוא לא עונה על הדרישות המקצועיות שמכבי צריכה בנישה הזאת, בטח ובטח לא אלה ההתקפיות. מצד שני, מתבקש לשאול שאלה אחרת. בואו נניח שפבראני לא חתום עדיין, ושמכבי צריכה לבחור בינו לבין דורסי. זאת, כשמגמת ההחתמות הברורה הקיץ היא ללכת על שחקנים בטוחים, על מלכי סלים וכן הלאה.

האם עדיין היו בוחרים הפדרמנים בברזילאי המוכשר? התשובה האינסטינקטיבית שלי, אם זה מעניין מישהו, היא שכן. עדיין היו בוחרים בביג גאי מדרום אמריקה. ממש לא בטוח שבצדק.

אם כבר גלאטסראיי, אז רצוי להזכיר שהטורקים, שהוזכרו עד לא מזמן בהקשרים של פשיטת רגל ויד, בונים חתיכת סגל, עם סטפון לאזמה וקיילב גרין בפנים. עם בלייק שילב ומיצוב בעמדה 3. אבל לפחות נכון לעכשיו, הקו האחורי של הפועל ירושלים נראה הרבה יותר טוב מאשר זה של עתמאן. טוב נו, אולי בגלל שעדיין אין לגלאטסראיי קו אחורי.

דיברנו בשבוע שעבר על הקו הקדמי של אלופת המדינה. בואו נקדיש כמה מילים לעמדות הגארד: אי.ג'יי רולנד, ברייסי רייט, יותם הלפרין, בר טימור + דונטה סמית' ורפי מנקו בעמדה 3. לפחות על פניו, שיפור לא קטן לעומת העונה שעברה. עם כל הכבוד לעבר של דרווין קיצ'ן ולאופי של טיי מקי, האיש שהגיע מבנביט הוא פשוט שחקן טוב יותר. שמביא איתו ערך מוסף גדול יותר. גם בכדורסל, גם בפיזיות. לפחות בתאוריה, גם מרייט אמורים לראות יותר העונה, בין היתר לאור הגמישות בחוק הרוסי (אליהו ופישר בפנים) שעשויה להקנות לו עוד דקות שאינן מאולצות.

ועדיין יש כאן לא מעט עניינים. קודם כל יותם הלפרין, על מצבו הבריאותי. עושה רושם שהנסיונות של ירושלים להתחזק בעמדות הגארד הישראלי כשלו. לא יבזורי ולא מקל. לכל היותר מנקו על חשבון אדם אריאל. לא משהו שמרעיד את אמות הסיפים. גם עניין הקליעה מבחוץ דורש מחשבה. הפועל ירושלים הציגה בפנינו עונה קוטבית למדי בתחום המטריצות. חושך מצרים באירופה מול תצוגות קליעה מול יריבות מהשלולית. רולנד מהווה שיפור לעומת קיצ'ן בפרמטר הזה, אבל השאלה היא אם זה מספיק. קשה מאוד לנצח בכדורסל אמיתי בלי יכולת קליעה טובה מספיק, עם כל הכבוד (ויש המון) לג'וש דאנקן.

נזכיר שוב, למי ששכח. הפועל ירושלים, אלופת המדינה הגאה, שיחקה כדורסל לא מספיק טוב בחלקים משמעותיים של העונה שעברה. כשלה כשלון חרוץ באירופה. כדי לעשות את הצעד קדימה, היא צריכה להעמיד קבוצה טובה יותר ושלמה יותר. אז סגל איכותי יש, ללא צל של ספק. בטח ביחס לתקציב. וגם המשכיות, כפי שכתבנו, יש ובגדול.

ועדיין, יש לא מעט נקודות מדאיגות. במיוחד בקו הקדמי, אבל גם באחורי.

רוצים לדבר על קווים אחוריים? מה דעתכם על קבוצה שבשתי עמדות הגארד שלה מציבה את אלכסיי שבד, טייריס רייס, זוראן דרגיץ' ופטרי קופונן? אחרי הזכייה ביורוקאפ בעונה שעברה, כשנדמה היה לרגע שהאחות הקטנה ממוסקבה מסוגלת להכאיב לקבוצה של איטודיס, הגיעה סדרת גמר ה-VTB והציגה התרסקות קבוצתית בכלל ושל טייריס רייס בפרט. הווינר הגדול של יורוליג 2014 ויורוקאפ 2015 נראה לפתע אדיש, מבולבל, לא מרוכז התקפית ולא מחויב הגנתית. קשה מאוד להציב קו שיתן פייט למערך הגארדים של צסק"א, אבל זה לא מה שמונע מחימקי לנסות.

הקבוצה הזאת, שמשך שנים מקבלת מחמאות במיוחד לאור היכולת שלה להציג המשכיות משנה לשנה (אוגוסטין, מוניה ובמיוחד פול דיוויס), קולטת שני פליטי NBA ומצוותת אותם לרייס וקופונן. כשהיא מסתכלת ימינה ושמאלה, גם לאור ההתחזקות המסוימת העונה ביורוליג, חימקי של השנה מבינה שהיא שווה הצלבה – במקרה הגרוע.

יונתן שולדברנד עדיין מחפש קבוצה. על פי פרסומים זרים, אמור הענק הבלונדי המזוקן לנחות בנהריה או באשדוד, אם ולאחר שיסיים לריב עם הפועל תל אביב. הפועל, נו, אתם יודעים. הקבוצה ההיא, בעלת העקרונות, שחותמת עם שחקן על חוזה ארוך טווח ואז מתחילה במניפולציות שמטרתן להתחמק מתשלום. אגב, לגיטימי לגמרי לומר לשחקן תחת חוזה שיחפש מקום אחר, ואז לעשות איתו חשבון של מה חייבים ומה לא. לחלוטין. אבל לא כשזה מגיע מזאת שמטיפה לכולם מוסר.

אז בהנחה שהישראלי-שבדי שלנו מגיע לקבוצה של אריק אלפסי או צביקה שרף, לא יזיק לו לשאול את עצמו איפה טעה והיכן שגה. איך יכול להיות שגבוהים ישראלים פחות מוכשרים ומטה רצויים ומבוקשים, בעוד הוא משתרך מעט מאחור. התשובה במקרה הזה ידועה, והיא נוגעת לאופיו של שולדברנד. שלא בטוח עד כמה מתעניין בכל מה שקורה מסביבו ועד כמה אכפת לו. ואגב, שילוב בינו לבין צביקה שרף (כשיש שם גם את אייזיה סוואן), יכול להיות מאוד מעניין. או מוצלח. או מצחיק למדי.