נלחם בשביל הסמל: סיפורו של פאו ריבאס, הגארד החדש של ברצלונה

בוידאו: ריבאס מצטיין מול אולימפיאקוס בעונה שעברה

עם סיום העונה בליגה הספרדית, ערך 'אל מונדו דפורטיבו' משאל לחובבי הכדורסל הקטלאנים. במסגרת המשאל נדרשו הגולשים לשוות בדמיונם את ההחתמה המושלמת עבור ברצלונה, ולתת את קולם לשחקן הנבחר. הממצאים היו מפתיעים: מבין שלל השמות שנזרקו לחלל הוירטואלי כאופציות ריאליות, כולל כוכבים כמו ואסיליס ספאנוליס ואלכסיי שבד, האוהדים בחרו ברוב קולות דווקא בפאו ריבאס האלמוני.

לכאורה, הייתה זו בחירה תמוהה לחלוטין: לא רק שריבאס רחוק מלהיחשב לכישרון על, לא רק שאינו מהווה שדרוג אמיתי לסגל - אין לו אפילו זיקה ישירה לברצלונה. שלא כמו כישרונות רבים אחרים, הוא אפילו לא לבש את מדיה במחלקת הנוער. על אף העובדה שמלאו לו כבר 28, ברצלונה לא ראתה בו מועמד ראוי בקיצים קודמים.

אבל בבארסה, מועדון שמתהדר בכך שהוא קשוב לרחשי הלב של האוהדים, שמעו את הקולות ועשו כמצוותם. זה החל בחיזור פסיבי-אגרסיבי במהלך העונה שעברה, והפך למציאות ממשית לפני כשבועיים, כשריבאס חתם על חוזה לשלוש עונות.

ממה נבע הלחץ הפתאומי של אוהדי ברצלונה? בין היתר מכך שריבאס סיפק חתיכת יכולת מעולה בעונה החולפת בולנסיה, ומיצב את עצמו במהלכה כאחד הספרדים המובילים כיום מחוץ ל-NBA. אבל מה שבאמת היטה את כף המאזניים היו השתייכותו ועמדותיו הפוליטיות של ריבאס, שכבר הפכו לכרטיס הביקור שלו. כרטיס ביקור מהסוג שמרשים גם את אושיות הספורט הקטלאניות הגדולות מהזן של פפ גווארדיולה וחואן קרלוס נבארו, נניח.

לפעמים הנסיבות כופות מציאות, ולא להפך. זה בדיוק המקרה של פאו ריבאס. אלמלא הפיכתו לסמל קטלאני מחוץ לפרקט, ספק אם ברצלונה הייתה כה להוטה לראות אותו מכדרר בפלאו בלאוגרנה. אבל מזה כמה שנים שריבאס הוא הצירוף הכמעט בלתי נמנע, ולמעמד הזה הוא הגיע באמצעות התפתחות בשתי חזיתות: המקצועית והפוליטית, ששזורות זו בזו.

כנער הוא בכלל התעתד להיות סמל של מועדון קטלאני אחר, חובנטוד בדאלונה. כבן המקום ומתוקף ייחוסו המשפחתי – אביו היה כדורסלן די מוצלח בעצמו, ששיחק בבדאלונה בשתי קדנציות שונות ואף זכה עמה באליפות בשלהי שנות ה-70 – פאו קיבל כבוד של מלכים. אחרי שעבר בין כל המחלקות השונות במועדון מגיל 5 עד 17, ריבאס קיבל את הצ'אנס הראשון בבוגרים מאאיטו גרסיה רנסס. המאמן הוותיק ראה בו כבר אז בגרות יוצאת דופן ובשלות לא אופיינים לגילו. הגארד, מצידו, קטף את הפירות על הפרקט, אך לא שכח לצאת בכמה אמירות שסיפקו טעימה לדעתנות הנחרצת שלו. "מה שבאמת חסר לכדורסל הספרדי זה מאמנים טובים", הפגיז בראיון ראשון לתקשורת המקומית, שנערך בעודו בן 17. "יש מעט מדי אנשים אמיצים שמוכנים לתת הזדמנות אמיתית לשחקנים צעירים. ככה אף אחד לא מתקדם. רק בדאלונה ואאיטו הם אי של שפיות".

מפה לשם, ב-2009 ריבאס עזב את הקן ומצא לעצמו אי חדש של שפיות, הפעם בקאחה לבוראל. פחות או יותר באותו זמן הוא גילה את הטוויטר, כר פורה ונוח להביא לידי ביטוי את השקפותיו ודעותיו הייחודיות. כמעט כולם היו על הכוונת במסגרת התחביב החדש: פוליטיקאים, מנהיגים, מאמנים, קולגות. אף אחד לא היה חסין אש. "ספרד צועדת לעבר עתיד שחור. אם הקדנציה של ראש הממשלה לא תיגמר אחרי ארבע שנים, זה עוד ייגמר באסון", כתב באחד הציוצים השנויים במחלוקת שלו, וכשקיבל תגובות נזעמות על כך שכספורטאי מוכר עליו להימנע מלהשמיע את דעותיו בפומבי, השיב: "גם בתור כדורסלן יש לי זכויות - מותר לי להצביע בבחירות, מותר לי לחשוב מה שאני רוצה ובוודאי להגיד מה שאני רוצה".

אפילו חבריו לקבוצה חטפו לא אחת. באחד מהמקרים הוא הסתכסך עם דייויד לוגן. לוגן התלונן על משטר האימונים הנוקשה של דושקו איבנוביץ', בעוד שריבאס לא היסס לענות לו לעיני כל: "פחות דיבורים, יותר עבודה".

לא עבר זמן רב עד שריבאס הפך לסמל של ממש במאבק הקטלאני לעצמאות. למרות הפצרות חוזרות ונשנות מצד ראשי קאחה לבוראל לחדול מפעילותו ולהוריד פרופיל, הוא המשיך ביתר שאת. ריבאס, שהציג לא אחת תמיכה בהפרדה מוחלטת בין החבלים בספרד כולל קטלוניה, קיבל טור שבועי בעיתון קטלאני בו פרש את משנתו הפוליטית.

בבלוג האישי שלו הוא תואר כ"אקטיביסט וכדורסלן". לא לחינם הוא הוצג על פי הסדר הזה. "מדובר ככל הנראה בספורטאי הפעיל הכי מעורב פוליטית בדורנו, בטח מבין הקטלאנים", טוען העיתונאי הבאסקי נאצ'ו מנדסה. "מעט מאוד ספורטאים, אם בכלל, מוכנים לדון בסוגיות פוליטיות. אפילו שחקני ברצלונה בכדורגל, הסמל הכי גדול של הקטלאנים, ממעטים לדבר בפתיחות על זה. פתאום בא שחקן כדורסל אינטליגנטי, מלומד, חריף – ולא חושש להשמיע את דעתו. זה בהחלט מרענן".

למרות שבשנים האחרונות חשבון הטוויטר שלו עודכן בתדירות נמוכה יותר, ריבאס המשיך לקנות את הקטלאנים. פפ גווארדיולה, סמל מקומי בפני עצמו, הודה פעם שהוא "מעריץ את האומץ והפתיחות שלו". בחודש נובמבר האחרון, בו נערך משאל בקטלוניה על היפרדות מספרד, הוא לקח חלק פעיל בקמפיין, וביקר בחריפות את הממשלה הספרדית, שניסתה לסכל את כל העניין, בטענה ש"היא מזלזלת בערכי הדמוקרטיה". אפילו כשברצלונה ספגה קנס כבד בעקבות הבוז מצד אוהדיה בעת השמעת ההמנון הספרדי, ריבאס התגייס וכתב "זו שערורייה".

כדי לייצר את הפרופיל המושלם של סמל פוטנציאלי בברצלונה, ריבאס הצליח השניא את עצמו על ריאל מדריד. במהלך סדרת חצי הגמר הלוהטת בין ולנסיה לבלאנקוס בעונה החולפת, ריבאס האשים את השופטים ביחס מפלה. "ריאל מקבלת את כל השריקות, אבל כנראה שככה זה במדריד – הם תמיד מקבלים מה שהם רוצים. גם בכדורסל, וגם בדברים חשובים יותר", ירה, והפך בין רגע למטרה לניגוח ולבוז.

ככה גורמים לברצלונה לרדת על ארבע.

זה לא שלריבאס אין מה להציע ככדורסלן. עונת השיא בולנסיה, קבוצתו בשלוש השנים שעברו, הייתה החותמת הסופית לכניסתו לליגה של הגדולים. עד לא מזמן ריבאס נחשב לקומבו גארד חכם וקשוח שתורם בעיקר בהגנה, אך בעונה החולפת רשם התקדמות נאה גם באספקטים ההתקפיים, בעיקר בזכות העובדה שייצב את הקליעה מבחוץ. "הוא אולי לא נבחר לשחקן המשתפר של העונה, אבל לפחות מבחינתי זה היה נו בריינר. ההתקדמות שלו בשנה האחרונה הייתה עצומה", אומר העיתונאי נאצ'ו מנדסה.

בברצלונה מייעדים לו את תפקיד הגארד המחליף בעמדות 1 ו-2, אך בהתחשב בגיל המתקדם והיסטוריית הפציעות של קרלוס ארויו ולה בומבה נבארו, אין סיבה שגם בברצלונה לא יהפוך ריבאס לשחקן מפתח. בעידן שבו ברצלונה ממלאת את מחלקות הנוער שלה בזרים ומוותרת על מעט שחקנים קטלאנים איכותיים גם בבוגרים, ריבאס הוא נכס אסטרטגי. ביותר ממובן אחד, מין מצא את מינו.

"ריבאס מגיע בעיתוי מצוין לברצלונה", חותם מנדסה. "בקרוב מאוד נבארו יפרוש ובארסה תצטרך שחקן שמזדהה עם הקהל ועם קטלוניה כולה. אלכס אברינס הוא אולי היורש הטבעי מנקודת מבט מקצועית, אבל ריבאס הוא היורש האמיתי, עם כל המשמעויות הנלוות מחוץ למגרש".