18 בפברואר 1994 נכנס לספרי ההיסטוריה של הבונדסליגה כתאריך מוזר וביזארי במיוחד. מעולם לא היה דבר כזה, ולעולם כנראה גם לא יהיה. דואיסבורג, העולה החדשה דלת המשאבים, ניצחה 0:1 את ברמן ועלתה למקום הראשון בטבלה עם הפרש שערים שלילי. 29 שערי זכות, 30 שערי חובה. זה ממש לא היה גימיק של תחילת העונה. הסנסציה התרחשה אחרי 22 מחזורים, כשנותרו 12 משחקים בלבד לסיום. העיתונאים החלו לחשב את הסיכויים האם תיתכן אלופה עם הפרש שערים שלילי? הם לא מצאו תקדים כזה בעולם כולו.
פחות משנה קודם לכן היתה דואיסבורג קבוצה במשבר בליגה השנייה. רצף של תוצאות מאכזבות העמיד את העלייה בסכנה, המאמן אובה ריינדולס פוטר, ובמקומו קודם מקבוצת המילואים אבאלד לינן בן ה-39. משחק הבכורה שלו הסתיים בהפסד בפרייבורג, בעוד האוהדים ממתינים לשחקנים בדרכם לאוטובוס ותוקפים פיזית את מיכאל טרנאט, לימים כוכב באיירן מינכן ונבחרת גרמניה. הם שרקו בוז לכולם, פרט ללינן שהיה מבחינתם האליל הבלתי מעורער. הם ידעו היטב למה.
הכוכב שאיחר לישיבת המפלגה
לינן היה שם דבר בכדורגל הגרמני כשחקן בשנות ה-70' וה-80'. את רוב הקריירה הוא בילה בבורוסיה מנשנגלדבאך, והתפרסם לא רק כקשר נמרץ וחסר פשרות על המגרש, אלא גם כפעיל השמאל הפציפיסטי. עם שיער ארוך מאוד ומראה אנרכיסטי למדי, הוא השתתף בהפגנות רבות, אסף חתימות נגד ניסויים גרעיניים, התפקד למפלגת "רשימת השלום", ואפילו רץ מטעמה בבחירות לפרלמנט מטעם מחוז מנשנגלדבאך, בהן קיבל שני אחוזים מהקולות. אוהדים רבים העריצו אותו כשחקן וכאדם, אך הוא סירב בתוקף לחלק חתימות. "החתימה שלי שווה בדיוק כמו שלך", אמר לינן לכל מי שניגש אליו.
במסגרת הפעילות הפוליטית פגש לינן גם את אשתו, שלא ידעה דבר על כדורגל ובזה למשחק. ב-1 במאי 1984, יום הפועלים הבינלאומי, איחר אבאלד לישיבת המפלגה, ואהובתו כעסה עליו מאוד. "מדוע איחרת?" היא שאלה בזעם. "המשחק נכנס להארכה", הסביר לינן. היה זה חצי גמר המדהים בין גלדבאך לברמן, בו ניצחו הסייחים 4:5. כל המדינה דיברה על הדרמה הכבירה, אבל לאשתו של לינן זה לא הזיז. "איזה גביע ואיזו הארכה? למה עזבת קודם? אי אפשר לסמוך עליך", היא אמרה.
"לינן ילמד אתכם לנצח"
את הרגע הזכור ביותר שלו על הדשא חווה לינן דווקא באופן כואב במיוחד ב-1981 תיקול פראי של בלם ברמן נורברט זיגמן הותיר חתך את הירך לאורך 25 סנטימטרים, עד הבשר והגידים. הקשר נראה המום מהפציעה, אך קם על רגליו כדי לסגור חשבון עם העבריין. זו היתה הגישה של לינן הוא לעולם לא נכנע. אוהדי דואיסבורג התאהבו בו מהרגע הראשון כאשר הגיע לקבוצה ב-1987.
במהרה הוא החל לעבוד כעוזר מאמן במילואים לצד קריירה כשחקן, והתקדם כאשר תלה את הנעליים ב-1992. חודשים ספורים לאחר מכן, הוא כבר היה המאמן הראשי של הקבוצה, וביציעים תלו את הכרזה נגד השחקנים המאכזבים: "לינן ילמד אתכם לנצח". כמה שהאוהדים צדקו! בבכורה הביתית של לינן הושג ניצחונו הראשון, ודואיסבורג עלתה בקלילות לבונדסליגה.
לקראת עונת 1993/94 הגדירו אותה כל הפרשנים כמועמדת כמעט ודאית לירידה, והרכש לא היה מזהיר. מעטים העריכו את הפליימייקר הבלונדיני ממזרח גרמניה, אובה ויידמן. מעטים עוד יותר הכירו את החלוץ האלמוני פטר קוצלה ששיחק עד אז רק בליגה השווייצרית והוחתם מגראסהופרס. מה רבה היתה ההפתעה כאשר הצמד הזה החל לתת הצגות שבוע אחרי שבוע. באופן כמעט בלתי נתפס, שרדה דואיסבורג 10 מחזורים ללא הפסד בפתיחת העונה, והגיעה לשיאה כאשר התארחה אצל האלופה ברמן. קבוצתו של אוטו רהאגל חמישה שערי בית במשך כל העונה הקודמת והתפרסמה בזכות הגנת ברזל. דואיסבורג החדירה לרשתה חמישייה במחצית אחת וניצחה 1:5. גרמניה היתה בהלם.
הופ למקום הראשון
התצוגה ההתקפית המהפנטת לא ממש אפיינה את דואיסבורג. לינן הכיר היטב את מגבלות הסגל, ובנה את קבוצתו סביב הגנה יציבה ולוחמנית, עם יציאות מהירות מאוד למתפרצות. הבלמים הקשוחים טורסטן וולרט ויואכים הופ היוו את העוגן. "הופ, הופ, הופ", נהנו לצעוק השדרים אחרי כל קרב אווירי בו ניצח שחקן ההגנה הגבוה. ויידמן היה אחראי על משחק המעבר, וקוצלה שיגע את היריבות עם מהירות מסחררת והמון חוצפה חיובית. כאשר משהו לא הסתדר, היתה לדואיסוברג נטיה להתפרק, והיא הובסה 4:1 במנשנגלדבאך, 5:0 בקרסלרואה ו-4:0 בשטוטגרט. ואולם, בדרך כלל העסק דווקא התחבר, והזברות של לינן סחטו ניצחונות דחוקים.
הבונדסליגה היתה צמודה מאוד בעונה ההיא, צמודה מאי פעם. ביציאה לפגרת החורף בתום 20 מחזורים, דורגה דואיסבורג במקום השביעי, אך שתי נקודות בלבד הפרידו בינה ללברקוזן בפסגה. במשחק הראשון של 1994, העניק לה שער של הקפטן וולרט ניצחון 1:2 על לייפציג. כעבור שישה ימים, במשחק שנערך ביום שישי בערב, השלימה דואיסבורג דאבל על ברמן עם 0:1 קטן משער של קוצלה, ומצאה את עצמה במקום הראשון. היא היתה אמורה לאבד אותו בשבת לטובת פרנקפורט או לברקוזן, אך שתיהן הפסידו במפתיע והותירו את הזברות בטופ, עם הפרש השערים השלילי. לדואיסבורג היו 10 נצחונות בלבד ב-22 מחזורים, עם שבע תוצאות תיקו וחמישה הפסדים, אבל זה הספיק.
משחק העונה ההזוי
האופוריה ברחובות דואיסבורג היתה בלתי נתפסת. כל אוהד שומר את הימים הקסומים האלה עמוק בליבו. היה זה נס מדהים שהתגשם, וגם השחקנים החלו לחלום. "אף אחד לא סופר אותנו, אבל אולי עוד נהיה אלופים", חייך השוער יורגן רולמן. "העיר פשוט השתגעה", נזכר לימים הופ. קוצלה היה הגיבור האולטימטיבי, והיו שקראו לברטי פוגטס לזמן אותו לנבחרת. החלוץ המתולתל עם השיער הארוך תלש את הטבלה מהעיתון והצטלם איתה. "תראו, אנחנו במקום הראשון!" הוא צהל למצלמה, וכל האוהדים נהרו לפאב שלו שהפך להצלחה מסחרית מסחררת. כן, אתם קוראים נכון, כוכב דואיסבורג ניהל בשעות הפנאי פאב במרכז העיר. הוא סיים את העונה עם 13 שערים והוקלט שר את המנון הקבוצה קולו עדיין מתנגן באיצטדיון בכל משחק ביתי.
במחזור ה-23 נערך משחק העונה המטורף ביותר שידעה גרמניה באיירן מינכן, השניה בטבלה בפיגור נקודה מהמובילה הסנסציונית, אירחה אותה באיצטדיון האולימפי. שחקני דואיסבורג מעולם לא קיבלו חשיפה תקשורתית כזו, ואת הלחץ לפני שריקת הפתיחה אפשר היה לחתוך בסכין. לרוע המזל, הדרמה לא נמשכה זמן רב. הבווארים, עם פרנץ בקנבאואר על הקווים, הובילו 0:4 כבר במחצית, וזו היתה גם תוצאת הסיום. הלוחמים של לינן צנחו הישר למקום הרביעי, הפעם עם הפרש שערים מינוס חמש.
הפאב נרגם באבנים
הם לא התאוששו מזה, והסינדרלה מעדה. בליגה כה צפופה, מספר תוצאות רעות, כולל תבוסה ביתית 7:1 לקייזרסלאוטרן, דרדרו את דואיסבורג למרכז הטבלה, והיא סיימה את העונה במקום התשיעי, במרחק שמונה נקודות מבאיירן האלופה, וגם שמונה נקודות מעל הקו האדום. גם חלום ההעפלה לגביע אופ"א, שנראה ממשי לאורך חודשים ארוכים, לא התגשם.
לקראת עונת 1994/95 ניסו הזברות לנצל את המומנטום ולבנות סגל חזק יותר. לינן כבר סיכם עם החלוץ עמנואל אמניקה שכיכב במונדיאל, אך העסקה נפלה כאשר ספורטינג ליסבון נכנסה לתמונה עם הצעה כספית גבוהה יותר. "אלוהים אמר לי ללכת לפורטוגל", התנצל הניגרי. זה לא בישר טובות, והציפיות המוגזמות עלו לקבוצה ביוקר. היא הפכה לשאננה מדי, רוח הלחימה נעלמה, ולינן מצא את עצמו במשבר ענק. באוקטובר כבר החלו להישמע ביציעים דרישות לפטרו, וזה אכן קרה אחרי התבוסה הביתית 5:0 להמבורג, שהותירה את דואיסבורג עם שתי נקודות בלבד מ-11 מחזורים.
הזברות צללו מגן עדן הישר לגיהינום. קוצלה, שיכור מהצלחות תרתי משמע, גילה יכולת מזעזעת, והאוהדים שכחו במהרה את תרומתו לנס הגדול. הם רגמו באבנים את הפאב שלו, בעוד הקבוצה לא מצליחה לעשות דבר על הדשא. בקיצור, דואיסבורג ירדה ללא קרב.
געגועים לבונדסליגה תחרותית
כל גיבורי הסיפור הזה הלכו ודעכו. קוצלה נשכח לחלוטין, וגם ויידמן, וולרט והופ לא התקרבו לעולם ליכולת השיא. לינן התנסה כעוזרו של יופ היינקס בטנריפה, ואז המשיך בקריירה עם אכזבות רבות והישגים מעטים. ב-2010 הוא פוטר מאולימפיאקוס אחרי הפסד למכבי תל אביב בליגה האירופית. דואיסבורג חזרה מספר פעמים לבונדסליגה, אך לא תקעה בה יתד, ולפני שנתיים הורדה גם לליגה השלישית בגלל אי סדרים כספיים. הקיץ היא שבה לליגה השניה, עם תקוות זהירות.
סיפורה של עונת 1993/94 נוסטלגי מאוד. הוא מחזיר אותנו לעידן בו הבונדסליגה היתה תחרותית ומרתקת, לתקופה בה שליש מהקבוצות חלמו על אליפות בתחילת העונה. בשנים האחרונות הרסה השליטה של באיירן את הליגה הגרמנית וגזלה מאיתנו את העונג הזה. קבוצה קטנה כמו דואיסבורג לא תוכל עוד להוביל את הטבלה אחרי 22 מחזורים. הלוואי שהאליפות לא תוכרע מתמטית עד פברואר.
אבל לפחות בגביע הכול עדיין אפשרי. הגרלת הסיבוב הראשון זימנה לדואיסבורג דרבי ביתי לוהט עם שאלקה 30 קילומטרים בלבד מפרידים בינה לבין גלזנקירשן, וההתרגשות עצומה. אוהדי הזברות זוכרים שבמשחק האחרון מול הכחולים הם הובסו 5:0 בגמר הגביע, אבל עצם ההעפלה למעמד היוותה הישג גדול. הם רוצים לנקום ולהתחיל את העונה ברגל ימין, ועל הדרך להיזכר כיצד ניצחו את שאלקה פעמיים בעונה המדהימה ההיא לפני יותר משני עשורים.