פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מחויב למציאות: אי אפשר לבקר את פביאן דלף על המעבר למנצ'סטר סיטי

        על אף הביקורות בממלכה, אין שום קשר בין ראחים סטרלינג תאב הבצע וקשר אסטון וילה, שהתקשה לעזוב אך לבסוף קיבל את ההחלטה הנכונה. וסיטי? היא אחראית על אחת העסקאות הטובות ביותר של הקיץ

        מחויב למציאות: אי אפשר לבקר את פביאן דלף על המעבר למנצ'סטר סיטי
        עריכת וידאו: מרום שפיצר

        צפו בראיון הראשון של פביאן דלף לאתר הרשמי של מנצ'סטר סיטי

        פניית הפרסה של פביאן דלף לא היתה צפויה. רק לפני שבוע הוא ביטל את הבדיקות הרפואיות במנצ'סטר סיטי והצהיר שימשיך להנהיג את אסטון וילה. "לא אעזוב. אני לא יכול לחכות לתחילת העונה כדי להיות הקפטן של מועדון הכדורגל הענק הזה", הוא אמר. ואולם, ביום שישי הוא שינה שוב את דעתו ועבר לסיטי. המהלך גרר, באופן טבעי, ביקורת נוקבת. חלוץ העבר סטן קולימור, למשל, הגדיר את התנהגותו של דלף כ"חרפה". סמיכות האירועים לחתימתו המתוקשרת של ראחים סטרלינג לא הועילה אף היא. רבים הישוו ביניהם – הנה לכם שחקנים צעירים רודפי בצע, ללא מצפון וללא מחויבות. רק כסף מעניין אותם.

        האמת שונה בתכלית. אין כל דמיון בין סטרלינג לדלף. הקשר בן ה-25 כבר לא ממש צעיר, וסיפור חייו לא מזכיר את זה של סטרלינג. אמנם דלף הוגדר ככוכב פוטנציאלי בגיל צעיר, אך הוא נאלץ לעבוד קשה, לפלס את דרכו דרך מכשולים רבים, והוכיח לאורך זמן נאמנות ללא תנאי. ההחלטה המקורית לוותר על חוזה העתק שהוצע לו במנצ'סטר מצביע על כך יותר מכל דבר אחר. בסופו של דבר, הוא הפנים, בצדק רב, כי זו עשויה להיות הזדמנות חייו – לא רק מבחינה כספית, אלא בעיקר מבחינה מקצועית.

        שחקן אסטון וילה פביאן דלף (AP)
        תאב בצע הוא ממש לא. דלף (צילום: AP)

        מתקל את ווייז, מקסים את מקאליסטר

        דלף הוא שחקן בעל תכונות נדירות יחסית, כי הוא משלב יכולת טכנית נהדרת עם השקעה עצומה ועבודה שחורה. היכולת לחלוף בסלאלום בין שחקני היריב לא באה על חשבון הקילומטרז' שהוא עושה בכל משחק או הנכונות לרדת פעם אחר פעם לתיקולים. האיכויות האלה באו לידי ביטוי כבר מגיל צעיר, כאשר נחשב פביאן הצנום לעילוי של ממש בלידס. לא לחינם הוא נסע עם אימו שלוש שעות בכל כיוון ברכבות ובאוטובוסים כדי להגיע לאימונים.

        כאשר היה בן 16, כבר קיבל דלף מחמאות מהמנג'ר דאז, דניס ווייז. אחד השחקנים הקשוחים ביותר בשנות ה-90' הדריך את לידס בליגת המשנה ואהב להשתתף באימונים של קבוצת הנוער. "קיבלתי את הכדור, ופביאן פשוט נכנס בי בכל הכוח. אהבתי את זה מאוד. קמתי על רגליי, וכאשר הוא קיבל את הכדור נכנסתי בו. גם הוא קם והמשיך כאילו כלום. חיבבתי מאוד את הבחור. ראיתי מיד שהוא יודע כדורגל", הוא סיפר בדיעבד.

        את הצעדים הראשונים בקבוצה הבוגרת של לידס עשה דלף בזכות המנג'ר שהחליף את ווייז ב-2008, גארי מקאליסטר, שזכור כאחד הקשרים האלגנטיים של שנות ה-90'. גם הוא התאהב בכישרון הצעיר ממבט ראשון. כפי שסיפר מאמן האקדמיה ניל תומפסון: "גארי היה פשוט המום מיכולותיו של פביאן, כי הוא גרם לשחקנים הוותיקים להיראות מגוחכים באימונים. היה לו ביטחון עצמי, הוא העז לעשות תרגילים מרהיבים. אימנתי הרבה ילדים נהדרים בלידס, אבל הוא היה ללא ספק המוכשר ביותר שראיתי".

        מאמן אסטון וילה לשעבר גארי מקאליסטר (GettyImages)
        התאהב. מקליאסטר (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        כשאמיל הסקי נוחת עליך

        2008/09 היתה עונת הפריצה של דלף בהרכב לידס, והוא הבקיע שערים עוצרי נשימה, כולל הקפצה מ-30 מטרים לרשת סטוקפורט ודהירה לאורך כל המגרש מול ברייטון. מועדון הפאר לשעבר התדרדר אז עד הליגה השלישית, ודלף חלם להחזיר אותו למעלה. הוא לא היה רחוק מכך, אבל נכשל בפלייאוף. לו היתה לידס עולה לליגת המשנה, הקשר היה נשאר – הוא דיבר על כך פעמים רבות. זה לא קרה, ודלף ידע שהוא חייב להתקדם, אך בחר את היעד הבא בזהירות. מנצ'סטר סיטי רצתה אותו כבר אז, וגם טוטנהאם היתה בתמונה, אבל דלף העדיף את אסטון וילה של מרטין אוניל. הוא סבר שיהיה לו סיכוי טוב יותר להתברג בהרכב ולשחק על בסיס שבועי.

        דלף ילבש במנצ'סטר את החולצה מספר 18. באותו קיץ 2009, מכרה וילה לסיטיזנס את גארת' בארי. גם הוא הואשם בחוסר נאמנות, על אף שבילה בברמינגהאם את כל הקריירה עד גיל 28, וגם הוא קיבל מספר 18. אוניל ראה בדלף יורש לבארי במרכז המגרש, למרות שתכונותיהם לא לגמרי דומות, אולם לא הכל הלך לפי התוכניות. באפריל 2010 קרע הקשר רצועות בברכו השמאלית, כאשר אמיל הסקי נחת עליו באימון, ונזקק לתהליך החלמה ממושך. באותם חודשים מתסכלים, הוא דרש לקבל מהרופאים כל פרט אודות הטיפולים, התעמק בנעשה הרבה יותר מכדורגלן ממוצע, וקיבל בזכות כך את הכינוי "דוקטור דלף".

        שחקן אסטון וילה פביאן דלף (GettyImages)
        דוקטור דלף עבר המון בקריירה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        בורג מרכזי בפרויקט של הודג'סון

        לקח לו זמן לחזור לעצמו, והוא אפילו הושאל ללידס בה חווה פציעה לא קלה נוספת. רק בשלהי 2012, עם פול למברט הסקוטי על הקווים, הוא החל לממש סוף סוף את הפוטנציאל. משם, הדרך לליבם של האוהדים היתה קצרה. הם העריכו את הנשמה שהשקיע דלף בכל משחק, את הווירטואוזיות שבלטה על רקע האפרוריות הכללית של וילה, ואת כושר המנהיגות. אחד השיאים נרשם באפריל 2014, כאשר הקשר המחונן החל את המהלך שהוביל לשער הניצחון על צ'לסי, וגם סיים אותו בעקב פנומנלי. היו שקראו לזמן אותו לסגל אנגליה למונדיאל, אבל דלף עצמו נותר צנוע. "כל שחקן חולם לייצג את מדינתו, אבל אני עדיין לא שם", הוא אמר, "יש הרבה קשרים טובים ממני כרגע. אולי יום אחד יגיע גם תורי".

        תורו אכן הגיע. פרישתם של סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד איפשרה לרוי הודג'סון לרענן את השורות, ובמוקדמות יורו 2016 תפס דלף מקום מרכזי בתוכניותיו. אחרי הבכורה המוצלחת בניצחון 0:2 בשווייץ אי אפשר היה לוותר עליו.

        בעוד הקריירה שלו נוסקת, וילה צללה למעמקי התחתית, וירידה נראתה מוחשית מתמיד. הקפטן ידע שחוזהו מסתיים בסוף 2015, ויכול היה לעזוב כשחקן חופשי. מעטים היו בוחרים להתחייב למועדון לתקופה ארוכה במקרה כזה, אבל דלף בחר להיות לויאלי. הוא חתם בינואר על חוזה חדש עד 2019 ושידר התלהבות. כדי לא לצאת פראייר, הוא בכל זאת כלל סעיף שחרור של 8 מיליון ליש"ט – בדיוק הסכום ששילמה וילה בזמנו ללידס.

        פביאן דלף שחקן נבחרת אנגליה מול סלובניה (רויטרס)
        לקח את הצ'אנס בנבחרת אנגליה בשתי ידיים. דלף (צילום: רויטרס)

        ההיפך המוחלט מסטרלינג

        אקורד הסיום של העונה היה נהדר. טים שרווד הוזעק לתפקיד המנג'ר, שינה את המומנטום ושיבח את דלף בכל הזמנות. הקפטן היה ענק בדרכה של וילה לגמר הגביע. בליגה לא היו לו כיבושים, אבל הוא מצא את הרשת בדרבי מול ווסט ברומיץ' ברבע הגמר, והגיע לשיאו בחצי הגמר נגד ליברפול, בו בישל לכריסטיאן בנטקה והבקיע את שער הניצחון. ההצגות הפכו אותו לשחקן מבוקש במיוחד, והקישור של סיטי בהחלט זקוק לדם חדש אחרי עונה מאכזבת עם סגל מזדקן. לקבל את דלף במחיר מציאה היה חלום שהתגשם עבור מנואל פלגריני.

        העובדה כי הקשר קיבל רגליים קרות וסירב לחתום לפני שבוע אינה לחובתו אלא לזכותו. "החלטתי להישאר נבעה מרגשות שיש לפי כלפי המועדון וכלפי האנשים שאני עוזב. חשבתי עליהם ולא על ההזדמנות המקצועית שנפלה בחלקי", הוא הסביר שלשום. בניגוד מוחלט לסטרלינג, דלף ממש לא רצה לנטוש את הבית. עם זאת, אחרי מחשבה נוספת, וכנראה גם אחרי שיחות עם פלגריני, הוא שינה את דעתו. זה לגיטימי ונכון עבור שחקן בגילו שחווה שתי פציעות קשות. דלף הבין שצ'אנס כזה עלול לא לחזור.

        ראחים סטרלינג ליברפול חוגג שער (GettyImages)
        דלף לא רצה לנטוש את הבית כמו סטרלינג (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        רץ הרבה יותר מקשרי סיטי

        לכן אוהדי אסטון וילה לא צריכים לכעוס עליו. הם חייבים להודות לו על התרומה הכבירה להישארות בליגה בשלוש השנים האחרונות, ולאחל לו הצלחה במדים החדשים. לסיטי יש ניסיון לא מזהיר עם כשרונות אנגלים מבטיחים, והדוגמאות של ג'ק רודוול וסקוט סינקלייר בולטות במיוחד. יש תחושה שהסיפור של דלף יהיה שונה. הוא עשוי להצליח במדי התכלת אף יותר מבארי, כי הוא שחקן רב גוני יותר ומשקיען יותר. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה – דלף ביצע 1,663 ריצות במהלך העונה שעברה, לעומת 1,188 של פרננדיניו ו-661 בלבד של יאיא טורה.

        הגישה החיובית של דלף הפוכה מזו של סטרלינג, ויש יסוד סביר להניח כי הוא תרומתו ביחס להשקעה תהיה גבוהה הרבה יותר. תג המחיר של הכוכב בן ה-20 שעזב באופן כה מכוער את ליברפול יכביד עליו מאוד ויגרום לציפיות מוגזמות. מנגד, הסכום ששולם תמורת דלף, שחקן הרכב הנבחרת, נראה די מצחיק. זוהי אחת העסקאות הטובות ביותר בקיץ 2015 באירופה כולה.

        שחקן אסטון וילה, פביאן דלף, חוגג (רויטרס)
        בול פגיעה. דלף (צילום: רויטרס)