עונת ההחתמות של הקיץ ב-NBA הגיעה לשלב הרגיעה אחרי שבועיים ראשונים סוערים. המסה הקריטית של השחקנים החופשיים המשמעותיים מצאה בית חדש או ישן, ומהשבוע השלישי של יולי והלאה העיסוק הוא בשאריות. עדיין נשארו כמה עניינים לסגור, רובם קשורים לקליבלנד (חתימה עם טריסטן תומפסון ומתיו דלבדובה, החלטות לגבי ג'יי אר סמית' ומה לעשות עם החוזה של ברנדון הייווד) ודנבר (מכירת חיסול: כן או לא), ועכשיו הגיע תור שחקני הדרג השלישי בשוק החופשי לחפש בית, אבל בתמונה הגדולה ניתן לסכם את הקיץ. זמן טוב להפנות זרקור אל כמה החתמות, גדולות וקטנות, שעברו מתחת לרדאר בתוך הטירוף.
דמארה קארול בטורונטו
זה היה החוזה הענק הראשון של הקיץ, 60 מיליון דולר לארבע שנים, וזוכרים אותו בעיקר ככזה, אבל אחרי שהתבררו הסטנדרטים החדשים - זאת כבר נראית כמו החתמה מצוינת של טורונטו. כמעט לכל קבוצה יהיה בשנים הבאות הרבה מקום מתחת לתקרת השכר כדי לנסות לפתות שחקנים איכותיים בעזרת חוזים גבוהים מאוד, השאלה החשובה היא באילו קבוצות השחקנים האלה יבחרו. רוב השחקנים המבוקשים נשארים בקבוצות שלהם; היכולת של טורונטו להביא שחקן בכיר של יריבה ישירה במזרח היא הישג חשוב שבקונסטלציה מסוימת אולי גם יעזור לה למשוך שחקן בכיר יותר בשנתיים הבאות.
קארול אמנם נחשב רוב העונה לצלע החמישית של החמישייה הגדולה של אטלנטה (הוא היחיד בחמישייה הזאת שלא נבחר לאולסטאר), אבל בפלייאוף ההיררכיה התהפכה. בשני הסיבובים הראשונים - בשני הניצחונות שנתנו להוקס מקום בין ארבע הגדולות - קארול היה בקלות השחקן הטוב ביותר של אטלנטה. הוא קלע בשני הסיבובים האלה 17.1 נקודות למשחק ב-52.4 אחוזים מהשדה, עם 2.1 שלשות למשחק ב-43.9 אחוזים, והוסיף 6.8 ריבאונדים ו-2.2 אסיסטים על 1.1 איבודים. בגמר המזרח ההתקפה שלו נפגעה כי הוא השקיע בהגנה טובה על לברון ג'יימס. לאחר שהסתובב בליגה שש שנים בלי להותיר רושם מיוחד, קארול המציא את עצמו מחדש באטלנטה כשחקן שלם ונטול חסרונות שתורם בשני הצדדים ויודע להשתלב במשחק התקפה קבוצתי. לראפטורס היה חסר בדיוק שחקן מסוגו ולא הייתה להם דרך אחרת לקחת צעד נוסף קדימה מאשר להחתים אותו.
לו וויליאמס בלייקרס
אחת המסקנות השקטות של הקיץ היא שעמדת הפוינט גארד רוויה עד כדי כך שהיא לא משתתפת בחגיגת הבזבוזים. כמעט לכל הקבוצות כבר יש פוינט גארד בכיר, לכן סקרמנטו הייתה היחידה שהתעניינה ברייג'ון רונדו והיכולת להשיג את טיי לואסון במחיר מבצע לא מזיזה במיוחד לליגה כרגע. יחד עם הפוינט גארד, גם הקומבו גארד הסקורר פחות מוערך מהצפוי. בזמן שכל איש גבוה מקבל חוזה ענק וקבוצות רבות על כל שחקן ששומר וקולע שלשות, המפגיז שעולה מהספסל מתקבל באדישות. הקליפרס שיווקו ללא הצלחה את ג'מאל קרופורד, וגארי ניל, שלפני שנתיים כיכב בגמר, חתם על מעט יותר מהמינימום בוושינגטון (עוד החתמה שקטה וטובה).
אך יותר מכל אלה הפתיע החוזה הנוח של השחקן השישי של העונה החולפת. צעיר בכמה חודשים מקארול אחרי עונה נהדרת ובשיא הקריירה שלו, לו-וויל חתם על חוזה של 21 מיליון דולר ל-3 עונות - פחות מקוסטה קופוס, למשל. הוא לא התפשר כדי להגיע לקבוצה טובה, ומצא עצמו בלייקרס. מבחינה אסטרטגית לא ברור מה נותנים ללייקרס כרגע שחקנים כמו לו-וויל ורוי היברט בזמן שהמטרה צריכה להיות לפתח את הצעירים, אך לחוזה כזה לא אומרים לא. יכול להיות שיש פה כשל שוק שהלייקרס ניצלו ויוכלו להשתמש בחוזה הזה כדי להשיג נכסים עתידיים מקבוצה שמחפשת הצלחה עכשווית במהלך העונה או בקיץ הבא. כך או כך, יופי של עסקה.
ג'וש סמית' בקליפרס
יחסית חם מהתנור, ומכיוון שזה קרה אחרי תקופת השיא של הקיץ, תשומת הלב התקשורתית כבר הייתה במקומות אחרים. לצד החוזים הגדולים, היו גם כמה שחקנים שהעדיפו להרוויח הרבה פחות כדי לשחק בקבוצה גדולה. על מו וויליאמס ודיוויד ווסט דיברו לא מעט, ג'וש סמית' בקליפרס זה לא פחות גדול וחשוב. השחקן השנוי במחלוקת הזכיר במהלך הפלייאוף שבהחלט יש לו מה לתרום בקבוצת צמרת, כשהיה חשוב מאוד בקמפיין גמר המערב של יוסטון. בקליפרס הוא יעלה מהספסל כמחליף של אחד הכוכבים הגדולים בליגה, אך אין זה אומר שהוא לא יוכל לתרום.
אחד המהלכים האפקטיביים ביותר של יוסטון בפלייאוף היה הפיק&רול בין ג'וש לדוויט הווארד שפעמים רבות נגמר בדאנק של הסנטר. זה מהלך קשה במיוחד לשמירה כי הוא מערב את שני שחקני הפנים, מה שמכריח אחד מהם לשמור על מוביל הכדור בפיק&רול ואת שחקני החוץ להיות אלה שבאים לעזרה. סמית' יוכל לעשות בדיוק אותו הדבר עם דיאנדרה ג'ורדן, ודוק ריברס אמור לארגן את הדקות כך שהשניים האלה ישתפו פעולה כמה שיותר. סמית' יוכל לשחק גם לצד בלייק גריפין בהרכב נמוך יותר בו הוא יהיה זה שמספק את המטריה האווירית. ההחתמה הזו מוסיפה מימד נוסף לקליפרס ופותחת בפני דוק אפשרות לארגן חמישייה כמעט מכל סוג.
ברנדן רייט בממפיס
ממפיס איבדה את קופוס והביאה במקומו את רייט. היא תשלם לו 18 מיליון דולר ב-3 שנים, הרבה פחות מה-33 מיליון ל-4 שנים שהיווני ירוויח בסקרמנטו, אך ככל הנראה שדרגה את עמדת הגבוה המחליף. לא בגלל שרייט בהכרח שחקן טוב יותר מקופוס - הם כל כך שונים שקשה לשפוט - אלא בגלל שהוא מוסיף משהו שהיה מאוד חסר בסגל של הגריזליס בשנים האחרונות: גבוה נייד. ככזה, הוא יתאים הרבה יותר לשחק לצד זאק רנדולף או מארק גאסול.
רייט הוא מהשחקנים המשונים בליגה. בשנים האחרונות בדאלאס הוא סיפק נתוני יעילות מהגבוהים בליגה, אך עשה זאת במינונים נמוכים. הוא מסיים נהדר בצבע, לא עושה טעויות וחוסם טוב, אבל לא פיתח איכויות הגנתיות של סנטר פותח וזקוק לאחרים שיפעילו אותו. הוא נהנה מאוד ממשחק הפיק&רול של דאלאס ופחות הסתדר במקומות אחרים; בממפיס נוכל לבדוק איך הוא משתלב לצד שני גבוהים דומיננטיים מאוד. בעיקר מעניין השילוב שלו לצד מארק גאסול עם יכולת המסירה הנהדרת. לא אופתע אם יתברר שהשילוב הזה קטלני, ושגאסול אפילו טוב יותר כשיש לידו גבוה נייד. רייט הוא לא שחקן שיביא שינוי גדול, אבל ממפיס זקוקה רק לכמה שינויים ושדרוגים קטנים, אולי כאלה שהוא ומאט בארנס, אם זו אכן התחנה האחרונה שלו הקיץ, יכולים להביא.
ריי מקאלום בסן אנטוניו
כן, עוד פעם אלה. כמה פעמים ראינו את הספרס מביאים שחקן אלמוני, או כזה שלא רצו בשום מקום אחר, ובמערכת של פופ הוא הפך לשחקן משמעותי? אחד כזה, דני גרין, קיבל מסן אנטוניו חוזה של שמונה ספרות לעונה הקיץ. מקאלום יקווה להיות עוד אחד ברשימה הזאת. בסך הכל פוינט גארד שלישי, מחליף לקורי ג'וזף שחתם בטורונטו, אבל בעיות הבריאות של טוני פרקר ופטי מילס עשויות להפוך אותו לשחקן חשוב ברוטציה.
מקאלום לא לחלוטין אלמוני, הוא צעיר מבטיח שעשה כמה דברים יפים בסקרמנטו בעונה השנייה שלו בליגה. בדיוק לפני שנה הוא כיכב בליגת הקיץ ונבחר שם ל-MVP עם כמה הצגות גדולות, בחצי השני של העונה הוא ניצל פציעות כדי להפוך לפוינט גארד הפותח של הקינגס. ב-30 משחקים בהם פתח סיפק מספרים של 11.3 נקודות, 3.8 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים על 1.7 איבודים. סן אנטוניו קיבלה אותו במתנה, תמורת בחירת סיבוב שני עתידית. אם הוא יידע להשתלב במערכת, יש לו נתוני פתיחה מצוינים כדי להפוך לעוד בורג חשוב במכונה המשומנת.
