בווידאו: תקציר משחקו האחרון של פטר צ'ך במדי צ'לסי
"יש בי את המחויבות, המוטיבציה והרעב שהיו לי בתחילת הקריירה ואני אוהב את האתגרים שהפרמיירליג מציבה בפני כשאני מתמודד מול השחקנים הכי טובים בעולם ובליגה הכי מאתגרת בעולם. לכן שוחחתי עם מר אברמוביץ' לגבי ההישארות שלי בפרמיירליג ואני רוצה להודות לו מעומק לבי על התמיכה שלו בי בנושא הזה. התמיכה הזו אומרת המון בשבילי כי בלי מר אברמוביץ' מועדון צ'לסי לא היה איפה שהוא היום. מגיע לו קרדיט עצום על מה שהוא עשה עבור המועדון ועבור כולנו. אני רוצה להודות באופן אישי לכל מי שמעורב במועדון צ'לסי, לשחקנים, לצוות, למנג'רים ולכל צוות האימון שעבדתי איתו לאורך השנים (....) החשוב מהכול - תודה עצומה לאוהדי צ'לסי. עשיתי הכול בשבילכם ונתתם לי אהבה. לעולם לא אשכח את זה וזה יישאר איתי לנצח".
כך, במכתב ארוך ומפורט, נפרד פטר צ'ך מצ'לסי אחרי 11 שנה במועדון. השוער הצ'כי האגדי, שזכה עם הבלוז בליגת האלופות, בליגה האירופית בארבע אליפויות, ארבעה גביעים, שלושה גביעי הליגה ונבחר שלוש פעמים לשוער העונה בפרמיירליג, הודה לכולם. באמת לכולם? לא, הוא שכח מישהו או שאולי לא שכח אותו? צ'ך לא הודה לז'וזה מוריניו על כלום, אלא רק ל"כל צוותי האימון איתם עבדתי במהלך השנים שלי בצ'לסי". צ'ך הוא בחור אינטליגנט מאוד ושמו של הפורטוגלי לא נשמט בטעות מרשימת התודות שלו. צ'ך זכר היטב שמוריניו היה זה שלא הסכים לתת לו ללכת לקבוצת פרמיירליג אחרת, ובטח לא לאחת מיריבות צ'לסי לצמרת והמעבר התאפשר רק לאחר התערבות של הבוס הגדול.
בתחילת מאי, קצת לפני המשחק מול ליברפול בליגה, מוריניו אמר שצ'ך (איתו היו לו יחסים נהדרים) הרוויח את הזכות להחליט לאן יעבור, אבל הודה שרצוי שזה לא יהיה בפרמיירליג. כמובן שצ'ך החליט שברצונו לעזוב לאחר שאיבד את מקומו בהרכב לטיבו קורטואה. "ז'וזה מוריניו הוא דבר אחד ומר אברמוביץ' הוא דבר אחר, ודבר אחר זו ההנהלה, כי ההנהלה היא קצת ממני וקצת מאנשים אחרים", אמר אז מוריניו, "אם ההחלטה הייתה שלי, אז פטר היה נשאר כאן וזה הכול. אני הייתי מחליט שהוא יישאר ולא יעזוב לשום מקום. אפילו נגד הרצון שלו? כן. אני חושב שהמועדון חשוב יותר מהשחקן, והעונה ראינו שהמועדון זקוק לשני שוערים טובים מאוד. בלי פטר השנה, אני לא חושב שהיינו זוכים באליפות כי הוא שיחק בשישה משחקים חשובים מאוד בפרמיירליג. בלי הנקודות האלה, כנראה שלא היינו אלופים.
"לכן, מבחינתי ההחלטה היא שפטר לא הולך לשום מקום. אם אני צריך להתפשר, אז הוא יכול ללכת, אבל לא לקבוצה באנגליה. האופציה שאני מאוד לא רוצה בה היא שפטר יילך למועדון באנגליה. אבל, אני חוזר, אני רק מנג'ר והוא סמל גדול למועדון הזה ואחרי מה שהוא עשה עבור המועדון הזה מגיע לו הכול. אם ההחלטה של המועדון שונה משלי, אאלץ לקבל את זה".
ואכן, נגד רצונו של מוריניו, פטר צ'ך חתם בארסנל על חוזה ארך טווח כשצ'לסי קיבלה 10 מיליון ליש"ט עבור שוער מעולה, אבל בן 33 ועם חוזה לעונה אחת בלבד. הצ'כי דיבר בריאיון שלו לאתר הרשמי של ארסנל וגם במכתב על הרצון האדיר שלו להישאר באנגליה ו"להתמודד מול השחקנים הטובים ביותר בעולם ובליגה הטובה ביותר בעולם". הדברים האלה היו כסכין שהסתובבה בגבו של מוריניו, שנאלץ לראות את המועדון שלו מחזק את היריבה המושבעת מצפון העיר ובעיקר את המנג'ר שלה, אותו הפורטוגלי לא מחבב במיוחד. לא סתם אחת מהכותרות ב-London Evening Standard הייתה: "ונגר חוגג את הניצחון הראשון אי פעם על מוריניו עם המעבר של פטר צ'ך בבירה", כשהם מתכוונים למאזן האומלל של ונגר מול מוריניו, שעומד על 13 משחקים ללא ניצחון לקבוצה של הצרפתי מול הפורטוגלי.
כשהתברר למוריניו שאין לו דרך למנוע את המעבר של צ'ך לארסנל, הוא דרש לקבל שחקן כחלק מהעסקה - מעין דילמת הביטחון מודל הכדורגל - כשתיאו וולקוט ואלכס אוקסלייד צ'מברליין היו שני המועדפים עליו. לא ברור אם המיוחד רצה אותם כדי לחזק את צ'לסי או כדי לפגוע בארסנל, אבל הוא לא קיבל אף אחד מהם. "יש חוסר נוחות בהרבה מאוד רמות בצ'לסי מהמכירה של צ'ך ליריבה ישירה - ולא מצדו של מוריניו", כתב דייויד הינטר בגרדיאן, "בהנהלה של צ'לסי יודעים מצוין שההעברה הזו רחוקה מלהיות אידיאלית ושהאוהדים כועסים מאוד". הינטר הזכיר את המקרה בו ארסנל רצתה לשאול מצ'לסי את דמבה בה בספטמבר 2013, והבלוז משכו את התותחנים עד לשנייה האחרונה של חלון ההעברות ובסופו של דבר תקעו אותם בלי החלוץ ובלי זמן לצירוף אלטרנטיבה. "למה שנרצה לעזור ליריבה", אמרו אז בצ'לסי.
הינטר המשיך וכתב: "המקרה של צ'ך שונה מהמכירות השונות של צ'לסי למועדוני פרמיירליג, כמו חואן מאטה למנצ'סטר יונייטד ודניאל סטארידג' לליברפול. מוריניו אוהב את צ'ך ואמר בכמה הזדמנויות שונות שהוא חושב שלצ'לסי יש את שני השוערים הכי טובים בליגה. המקצוענות של צ'ך תמיד הייתה טוטאלית, במיוחד בעונה האחרונה בה הפך לשוער השני לראשונה מאז הגיע לצ'לסי. הבלוז חייבים לקוות שההחלטה הזו לא תשוב לצוד אותם".
המעבר של צ'ך מצ'לסי לארסנל לא רק היה אובדן של סמל ליריבה מושבעת, אלא גם ואולי אפילו בעיקר חיזוק התותחנים בעמדה הכי בעייתית שלהם. יינס להמאן היה שוער גדול ועמד בשער של ונגר בין 2003-2008 ואז חזר לעוד הופעה אחת ב-2011, אבל מאז 2007/8 ועד תחילת 2015/16 לא היה לארסנל שוער ברמה העולמית הגבוהה ביותר. ונגר הספיק ליפול מאז בגדול עם מנואל אלמוניה ועם לוקאש פביאנסקי ו-ויטו מאנונה, וויצ'ק שצ'סני נראה כמו שוער עם נתונים אדירים ופוטנציאל עצום, אבל לא הפסיק לעשות שטויות ולעלות לקבוצה בנקודות יקרות. דויד אוספינה, שהגיע בקיץ שעבר לאחר מונדיאל מצוין עם נבחרת קולומביה, קיבל מוונגר קרדיט בחצי העונה האחרונה, היה טוב וייצב את ההגנה. הוא כנראה השוער הכי טוב שהיה לארסנל מאז הפרישה של להמאן. ועדיין, אוהדי ארסנל וגם ונגר בעצמו - כך מסתבר - הרגישו שיש להם שוער טוב, אבל לא אחד ברמה עולמית גבוהה.
בכל שנה, כשהיה נדמה שאולי עכשיו ארסנל מסוגלת באמת להוות יריב ואתגר על התואר החשוב באמת - האליפות - זה לא קרה. הרבה מהכישלונות הללו בגלל הכישלון במציאת מחליף אמיתי לשוער בשיעור הקומה של להמאן, שכמובן הגיע אחרי שנים רבות בהן דייויד סימן היה האיש של ארסנל מאחורה. לא פלא שהאיש והשפם התראיין ב-BBC ואמר: "לא הכול תלוי בצ'ך, אנחנו עדיין צריכים בלם טוב ועוד איזה קשר סטייל פטריק ויירה או יאיא טורה, אבל לפני כן, היינו מוכרים שחקנים - כמו ססק פברגאס או גאל קלישי. המועדון מצא יציבות ומבחינה כלכלית הוא מסוגל לשלם משכורות גבוהות ולבצע רכישות בסכומים גדולים. הבאת שחקנים ברמה של צ'ך זה מה שאנחנו צריכים כדי לזכות באליפות". סימן, שרשם 75 הופעות במדי נבחרת אנגליה, דיבר על תפקידו של צ'ך ואמר: "הוא לא היה מגיע לארסנל כדי להיות מספר שתיים. יש לו תארים מאחוריו ולדעתי הוא עדיין בפריים של הקריירה שלו. יש לו לפחות עוד חמש או שש שנים לפניו. הצירוף שלו הוא בוסט אדיר לארסנל, זה מה שהקבוצה הייתה צריכה. אני בטוח שהייתה לו רשימת הצעות ארוכה כמו הזרוע שלו, אז אני מאושר שהוא בחר בארסנל".
חשוב לציין שמלבד האיכויות האדירות של צ'ך כשוער מוכח, ונגר מקבל גם שוער בן 33 עם ים של ניסיון בכל המעמדים ובכל הסרטים האפשריים. והכי חשוב: יש לו ניסיון בפרמיירליג. בדרך כלל לשחקנים, גם האיכותיים ביותר, לוקח זמן להתאקלם בפרמיירליג. אפשר לראות את זה עם מסוט אוזיל, אנחל די מריה ועוד רבים וטובים (ויקרים) מאוד, כשאולי אלכסיס סאנצ'ס הוא החריג שביניהם. אם הכול יילך כשורה, ונגר מקבל שוער מוכן בשקית, רק להציב בהרכב וליהנות וזה קריטי, במיוחד כשמדובר בעמדה החשובה ביותר במגרש. או כמו שאמר ג'ון טרי: "פטר צ'ך יחזק את ארסנל מאוד. הוא יציל להם לפחות 12 או 15 נקודות בעונה". וויצ'ק שצ'סני כבר אמר שיישאר וינסה להיאבק עם צ'ך על אפודת השוער כשפרסם בפייסבוק: "פטר צ'ך, ברוך הבא לארסנל. אני נרגש מההזדמנות שתהיה לי ללמוד מאחד השוערים הטובים ביותר בעולם". דויד אוספינה עשוי לעזוב, אולי לפנרבחצ'ה.
פטר צ'ך הפך בסך הכול לשחקן השישי שעושה את הדרך מצ'לסי לארסנל. קדמו לו ביל דיקסון, ג'ורג' גרהאם, וויליאם גאלאס, לסאנה דיארה ויוסי בניון בהשאלה. רק שלושה מהם בעידן הנוכחי (דיקסון היה ב-1953 וגרהאם ב-1966) ורק אחד מהם - גאלאס - באמת השאיר חותם והיה שחקן משמעותי בארסנל. ובכלל, התגובות אצל התותחנים להחתמה הזו היו בין אקסטזה לטירוף. מסוט אוזיל צייץ ברכות לשוער החדש, קיירן גיבס התלהב, מיקל ארטטה התרגש ותיאו וולקוט הזכיר לכולם שאת שער הבכורה שלו במדי ארסנל כבש מול.... צ'ך. ארון ראמזי צייץ: "ואוו איזו החתמה! אחד השוערים הגדולים בתולדות הפרמיירליג אי פעם. ברוך הבא, פטר צ'ך".
אחרי ההחתמה, החלו דיבורים על כך שאולי עכשיו ארסנל היא מועמדת אמיתית ורצינית לאליפות. את התשובה לכך נוכל לקבל מהר מאוד לאחר תחילת העונה, אבל מה שבטוח שהלך הרוחות השתנה מאוד בצפון לונדון בעונות האחרונות. אחרי שבכל קיץ נאלצו להיפרד מכוכב גדול כמו ססק פברגאס, סמיר נסארי, רובין ואן פרסי ועוד רשימה ארוכה ובלתי נגמרת, התותחנים לא מאבדים שחקנים ואפילו מצרפים איכות מוכחת מיריבות לצמרת. אחרי שחקנים גדולים בסכומי כסף משמעותיים שצורפו למועדון, מסוט אוזיל ואלכסיס סאנצ'ס בראשם כמובן, יש תחושה שארסנל מוכנה לצאת לקרב ואחרי שתי זכיות ברציפות בגביע, גם להתחרות באמת על התואר החשוב, האליפות.