תרופת פלא: מסע ההתאוששות של חגי אלמוג והפועל ירושלים במדור הפודיום

נפתח בקטע מהמדור לחיפוש קרובים:

רוברטו קולאטי ומשפחתו עזבו את ישראל, לדיסלדורף, גרמניה. החלוץ הישראלי-ארגנטינאי, שבעונה האחרונה שיחק בא.א.ל לרנקה, עשה רילוקיישן "מסיבות משפחתיות וסיבות שקשורות לכדורגל".

ועכשיו, לשלושת הסיפורים של השבוע. "הפודיום".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

האליפות של הפועל ירושלים, כל הכתבות

דני קליין: "אנחנו יצרנו את הסדקים הראשונים במכבי". צפו

הפועל ירושלים חגגה אליפות עם אוהדיה

האלופה בבית הנשיא

"בכל פעם שעמדו לדחוף לי מחטים לכבד, לעמוד השדרה, לאיפה שאתה רוצה, הרופאים תמיד היו אומרים: 'תיזהר, זה עומד לכאוב'. ואני תמיד עניתי להם: 'חבר'ה, אני אוהד הפועל ירושלים - זה כואב'".

חגי אלמוג (31), ישראלי שהיגר זמנית לסן פרנסיסקו, הוא אדם שהחיים לא תמיד היו טובים אליו, אבל הוא תמיד היה ויהיה טוב אליהם. אדם שבשעה של שיחה, אפילו בטלפון, יגרום לכם לחשוב אחרת על הרבה דברים; יגרום לכם להבין מה מהותי ומה פחות; יגרום לכם לרצות לרקום כל משפט שני שלו על כרית.

האליפות ההיסטורית של הפועל ירושלים, מהמרגשות שבאליפויות ישראל, הופכת להיות מרגשת הרבה יותר כשמבינים עד כמה קו החיים של אלמוג הוצמד העונה לדופק של הקבוצה. חגי דעך איתה, והרבה יותר ממנה, וקם איתה, והרבה יותר ממנה.

"זה פשוט ניצחון משולב בניצחון משולב בניצחון", הוא אומר לוואלה ספורט.

איזה ווינר.

חגי אלמוג הוא שמאלי, עיוור צבעים, מתנחל, אלרגי לחיטה ואוהד הפועל ירושלים. עוד שהיה בכיתה ז', ילד טוב מעלה אדומים, היה בורח מבית הספר שבעיר העתיקה כדי לראות את עדי גורדון משחק כדורסל.

העולם התמקד בו באופן אישי כבר ממזמן, וב-2001 הוא היה במדרחוב בן יהודה בירושלים.

קצת לפני חצות שני מחבלים מתאבדים ומכונית תופת התפוצצו. 11 בני אדם נרצחו, ואלמוג נפגע מרסיסים, כוויות והדף. שנה עברה, והוא התחתן עם אהובתו אילה. הוא תמיד היה איש ספורט, אהב לראות ולעשות. היה רץ מרתונים ורץ אחרי הפועל. ב-2007, אחרי האופנסיב של טפירו וסל הניצחון של ארנולד, אילה נשברה, בכתה ומאז לא הגיעה משחקי הקבוצה. "אולי עכשיו זה סוף סוף ישתנה", אומר חגי. "עכשיו כשיש לנו צלחתתתת!", הוא צורח.

לזוג הצעיר נולדו צמד ילדים - נועה ולביא - והחיים לא היו קלים. אפשרויות התעסוקה, המוראל הלאומי והגזענות, מספר חגי, ערערו את רוחם. הוא היה פקח ברשות הטבע והגנים, וכשחברה טובה הציעה למשפחה להתנדב במחנה קיץ באמריקה - קאמפ ניומן בסנטה רוזה - הרעיון קסם להם. לקחת פסק זמן מהארץ, להתנדב, לעשות כבוד, לתת הסברה. ב-2011 הם עשו רילוקיישן לצפון קליפורניה, ואחרי קיץ נהדר הם קיבלו הצעה להישאר לעוד שנה. הם נשארו.

בקיץ שלאחר מכן, כפי שנזכר אלמוג, "החיים עשו ונהפוכו".

החבר'ה הישראלים במחנה הובילו את כולם בפרויקט ליצירת שביל בתוך יער. "שביל החלומות", הם קראו לו.

במהלך הפעילות במעמקי הסבך, קרציות התנפלו עליהם. אלמוג, כמו כל אחד, אמר לעצמו 'יהיה בסדר'. "נזכרתי במאיר אריאל, בדקתי שאין לי חום כמה ימים לאחר מכן ושכחתי מזה", הוא אומר.

"מי ידע שזה יחזור כדי לדפוק אותי".

100 ילדים ומדריכים עבדו בסבך הזה, וכמה חודשים לאחר מכן, רק הגוף של חגי החל להתפרק. הוא עבר בין רופאים בקליפורניה, וכל אחד אבחן משהו אחר. פרקינסון, ניוון שרירים, טרשת נפוצה. "אלף מחלות, ואף אבחון לא החזיק יותר משבועיים", הוא אומר. אז התקשר אלמוג לרופאת המשפחה בישראל. היא סיפרה לו שלפי הסימפטומים, יכול להיות שנדבק במחלת ליים. המחלה הוכרה לראשונה בעיירה Lyme שבקונטיקט.

"כדאי לך להיבדק", אמרה הדוקטור. הוא נבדק, והמצב הידרדר והידרדר, ואכן התברר שחלה בליים. זו מחלה שכיחה בארצות הברית, ונדירה בישראל. "זה פגע לי בכל מערכת שאפשר לדמיין", הוא אומר. שרירים. פרקים. דם. קיבה. הכול. "החיידק אכל את מה שמצפה לי את העצבים", הוא מסביר. "את קצות האצבעות שלי אני לא חש ולא אחוש לעולם. יש לי כאבי פנטום שלא ייעלמו. אזורים בגוף שלי ישדרו כאב לעד. זה מבלבל את המוח - זה אחד הדברים הקשים, ונפצעתי הרבה פעמים - כולל בפיגוע". לא אחת, הרגיש שהסוף קרב.

בסוף 2013 החל בטיפולים קדחתניים, וזה רק החמיר. "לפני כמה חודשים", הוא מספר, "לא יכולנו לנהל את השיחה הזו בכלל. המוח שלי היה כל כך מעורפל, מהתשישות, מהכאב, מההתקפים. הייתי מגמגם. כל ערב סבלתי. נפיחות, חום, פגיעה בשווי משקל. כאבי תופת. היו תקופות שהפנים שלי היו משותקות. לא יכול לאכול, לא יכול לשתות אפילו עם קשית, לא יכול לשרוק ולא לקרוא לכלב. בן 28, כמו אחרי שבץ". והמשפחה - אישתו, בתו, בנו - איתו. בבית, ברגעים הכי נוראיים. בבית החולים. בכל מקום. חייהם השתנו בגללו.

את התרופות הרבות הוא קיבל דרך קטטר, שהוכנס לתוך החזה. "עשו חור ודחפו צינור לתוך הלב שלי", הוא מספר. בעקבות כך, לא יכול היה לטוס לארץ בשנים האחרונות. "היו כמה שלבים שכמעט חזרנו, אבל מזל שלא - כי הטיפול הכי טוב למחלה הוא באמריקה", הוא אומר. "לפני שאבחנו שזה ליים, רציתי לחזור. חשבתי שאני עומד למות, ואם כך, עדיף לעשות את זה בארץ אבותיי. עם המשפחה. עם החברים. עם הפועל. למות באיזה ארון אדום".

וכמה שהטיפול טוב, ככה הוא יקר. חגי ניסה ככל האפשר להגיע לעבודה, כאדריכל נוף, כי בלי ג'וב אין ביטוח. "ידעתי שברגע שלא יהיה לי כוח לעבוד, אני מת. הגעתי כבר למצב מאוד מסוכן. אמרו לי שזהו, הוספיס". לקראת סוף 2014, אחרי שנה של טיפול, החשבונות כבר האמירו לכ-100 אלף דולר, וברור שהמצב כבר לא אפשר תעסוקה. הוא בקושי הצליח לצאת מהמיטה. כל הכסף שאילה וחגי חסכו במשך חייהם - אזל. ואז חבר ילדות הרים את הכפפה, ופתח בקמפיין לאיסוף ממון להמשך הטיפולים.

שם, שוב נקשרו חגי אלמוג והפועל ירושלים. הקבוצה שיתפה את הקמפיין לתרומה באתר שלה, ובעמוד הפייסבוק. זה הקנה חשיפה אדירה. בנוסף, אורגן ערב התרמה בירושלים, ובמועדון ביקשו מאנשים להגיע ולתרום. זו היתה התקופה הרעה של ירושלים, וכשחבריו של אלמוג יצרו את הקשר הראשוני, הפועל היתה עם חמישה הפסדים רצופים. "אתה נאחס", אמר חגי החלש לאחד מאלה שיצרו את הקשר עם המועדון שאהד.

לאירוע הגיעו כמה מאנשי הקבוצה, וגם טייווין מקי, שחתם רק שלושה שבועות לפני כן. זו היתה הצלחה אדירה. "מקי הגיע לאירוע?", הוא שואל בפליאה. "הייתי כל כך חולה בימים האלה, שאני לא זוכר כלום".

העונה של ירושלים כאילו נחלקה לשניים. לפני ערב ההתרמה לאלמוג, ואחריו - אז דפקו ריצה של 2:22, ריצה שהסתיימה עם צלחת ראשונה מזה 72 שנה. "החל מפברואר, כשהם התחילו להתאפס על עצמם, החלה הנסיקה המטאורית בבריאות שלי", אלמוג מספר. "לאט לאט הצלחתי לעשות עוד ועוד. פתאום, אני יוצא לחצר, מצליח להיות רבע שעה בגינה עם הבן שלי. זה היה מדהים".

לפני שבועיים, כשמכבי תל אביב הפסידה לאילת במשחק החמישי והודחה, אלמוג קיבל בשורות קצת יותר משמחות - תלוי את מי שואלים. הרופאים הודיעו לו שהמחלה בנסיגה, ושהמחטים והתרופות ייעלמו בהדרגה. המחלה תישאר בגופו לעד, אבל מערכת החיסונים שלו, כך לפי הדוקטור, חזקה דיה. "אני בסוג של שמירת הריון", הוא אומר. "אני צריך להקפיד לא להתייבש ולא להתקרר, שלא יהיה שום דבר שיכניס אותי לעוד סבב כזה של שנתיים. זה קורה להרבה אנשים, אבל אני מאמין שאני יותר נינג'ה מכל האמריקאים האלה, ואני מאמין שהרפואה תתקדם ועוד מעט ימצאו פתרון".

ברגע שקיבל את החדשות הנהדרות, אלמוג מיד חשב על טיסה ארצה. להיות עם ירושלים בגמר. אבל הקטטר עדיין תקוע בלב, ואסור לו לטוס. אולי בעוד חודש וחצי, אם הכול יילך כשורה, הוא יוסר. "אם לא הצינור בלב, הייתי בארנה. לא היה דבר שמונע ממני, גם אם הייתי צריך לחפור עם היד. קיוויתי שאהיה בריא מספיק בשביל להיות בארץ, אבל אין אושר גדול מזה שבאותו שבוע גם אומרים לך 'אין יותר אינפוזיות' וגם 'הפועל ירושלים לקחה אליפות'. אני כל כך מבסוט!".

את משחק האליפות הוא העביר עם פליי ביי פליי. רפרש כמו משוגע. "הייתי באמוק מזה שבכלל אמרו שהאליפות בכיס שלנו, כי גם אחרי המשחק הראשון חשבתי שאילת עוד תזכה. הפועל ירושלים אלופה בלבאס את האוהדים שלה, וזה היה קלאסי להפסיד ב-16. אמרתי לכולם 'אתם פותחים פה', והנה, אילת הובילה במחצית. אבל הפעם היינו ווינרים. הפעם, היו לנו שחקנים ישראלים עם כבוד".

כשהמשחק עמד להיגמר, והפער היה פער "שאפילו הפועל ירושלים לא יכולה לפספס", הוא התחיל לשאוג. "צרחתי מאושר, צרחתי וצרחתי, לא נרגעתי. אנשים לידי חשבו שצריך לאשפז אותי. שוב".

בבוקר שלמחרת יצא לחצר והצטלם עם הדגל האדום של הפועל, "מעונת היול"ב". בכל מקום על הפלנטה בו גר, תמיד תלה דגל אדום על גג הבית. עוד במעלה אדומים, ואז בנווה ארז, מאחז בלתי חוקי בגזרת רמאללה. ועכשיו בסנטה רוזה, קליפורניה.

השבוע ראה קרציה זוחלת על הרצפה. הוא שרף אותה עם ברנר. "סיכול ממוקד", אמר. "אני כבר לא לוקח סיכונים".

אז הפועל ירושלים אלופה, וחגי אלמוג מרגיש הכי טוב מזה שנים. ומה עכשיו?

חשוב לו רק להגביר את המודעות למחלה - "ישראלים לא מפחדים מקרציות ואף פעם לא נבדקים. אני מכיר רק עוד מקרה אחד של ליים בישראל, והבחורה שהיתה חולה, מתה".

חשוב לו למסור שהמוטו של הפועל ירושלים הכי נכון בעולם - "יש בנו אהבה, והיא תנצח".

ויותר מכך, חשוב לו להגיד תודה - "תודה לחברים ולכל מי שתרם. ותודה גדולה למשפחה שלי, שתמכה בי ונשארה איתי למרות שהייתי חולה ומעאפן".

תודה לך, אדון חגי אלמוג. תודה לך שנשארת איתנו. תהיה בריא. אמן.

מוטי פוזילוף הוא מאמן כדורגל, שמאס בקושי שבלמצוא שחקנים לקבוצות שלו. נמאס לו להיות מוזן רק משמועות. אז הוא החליט, בשיתוף חברת אפגייט מוביל, ליצור מאגר שיכיל את כל הכדורגלנים בישראל. כל גיל, כל רמה, כל ליגה. בהשראת פוטבול מנג'ר ומאניבול, הוא בנה את uscout.co.il, מאגר של 35 אלף כדורגלנים, בתשלום, שמכיל את כולם - ערן זהבי ועד ילדים בני 13. לטענת פוזילוף, זהו המאגר היחיד בישראל שמכיל את כל הכדורגלנים הרשומים בהתאחדות לכדורגל. "כל אחד שנרשם לאתר יכול למפות את כל הכדורגלנים לפי עיר, לפי קבוצות, לפי תפקיד וכו'", הוא מסביר. הוא גאה בכך שהתקשר לכל מאמן בישראל, וכל אחד מהם עזר לו בהזנת הפרטים המקצועיים עבור כל השחקנים - החל בתפקיד וכלה ברגל בועטת.

לכל כדורגלן יצרו עמוד משלו, שמכיל בין היתר את מקום מגוריו, גילו, תפקידו, קבוצתו, מספר החולצה, נתונים אישיים ועוד. שחקנים שנרשמים לאתר יכולים לרכוש הפקת סרטון וידאו עליהם, לצרכי סקאוטינג. כל השחקנים במאגר מחזיקים בציון, שמשתנה לאחר כל משחק. הציון מבוסס על אלגוריתם שפיתחו פוזילוף וחבורתו. הציון נע בין 1 ל-5, על פי האלגוריתם. הוא מסביר:

"אם השחקן כובש במצב של 0:0, זה שווה יותר ניקוד מכיבוש במצב של 0:4. אם הוא כובש מול יריבה חזקה, זה שווה יותר מאשר אם כבש מול יריבה חלשה. אם הוא משחק הרבה דקות, זה מוסיף. אם המאמן לא מחליף אותו בפיגור 1:0 אלא רק כשהמשחק גמור, גם זה משנה. אם שחקן קפץ שנתון, גם". ועוד ועוד. הציון הנפלט יחסי לקבוצה ולליגה בה משחק השחקן. וכך, כל מאמן או קבוצה בישראל, יכולים לקבל הערכה על כל השחקנים במדינה. השחקנים, מצדם, יכולים לפתח את העמוד שלהם, לעקוב אחר הציון, ובעיקר - לקבל הודעות מקבוצות שרוצות אותם. אם, למשל, הפועל ראשון לציון נערים א' מחפשת מגן שמאלי בן 15, כל המגנים השמאליים בני ה-15 יקבלו הודעה על כך.

מכבי תל אביב, עירוני קרית שמונה, הפועל פתח תקוה, הפועל ניר רמת השרון, טוברוק, מכבי יפו, ראשון לציון, הפועל רמת גן ועוד כמה קבוצות כבר נרשמו לשירות - כך לפי פוזילוף. המטרה הראשונית, לפיו, היא להגיע לכמה מאות מאמנים ולכמה אלפי שחקנים מנויים.

"עמיר תורג'מן ממכבי, למשל, לא רצה להירשם בהתחלה", פוזילוף אומר. "הוא אמר לי שהשחקנים הטובים פונים למכבי ורוצים לשחק בשורותיה. הסברתי לו שבדיוק בגלל זה הוא צריך אותנו. בשביל לאתר את הילדים שלא פונים, שמתביישים, שאין להם את הדרך. אצלנו הוא יכול לגלוש ולגלות מי הכי טובים בכל עמדה ובכל שנתון". הצהובים, כאמור, בפנים.

פוזילוף טוען שהציונים מדויקים מאוד, ברוב המקרים, וכדי לבדוק אותו ביקשנו המלצות על מציאות בליגה הלאומית ובליגה א'. אלה בעלי הציונים הגבוהים ביותר, פר ליגה.

מציאות בליגה הלאומית, על פי uscout.co.il:

- דידיה קוגבניה, בן 19, חלוץ מבית"ר תל אביב רמלה, ציון: 4.55
- יחיא עיסא, בן 24, קשר אחורי מבני לוד, ציון: 4.21
- לנרי קהינדה, בן 21, חלוץ מהפועל עפולה, ציון: 4.20
- אימורו לוקמן, בן 30, קשר מבני לוד, 4.19

מציאות בליגה א', על פי uscout.co.il

- פאדי זיאדה, בן 27, חלוץ מהפועל הרצליה, ציון: 3.96
- קווין ריינשטיין, בן 24, קשר אחורי מהפועל הרצליה, ציון: 3.84
- אברהם מלכה, בן 31, קשר מהפועל בית שאן, ציון: 3.81

נסיים את הטור, הפעם, בהצצה למזוודות של לוק רידנאור.

הנה השבוע שעבר על גארד אורלנדו מג'יק, 4 נקודות למשחק העונה

רביעי: מאורלנדו לממפיס, תמורת הזכויות על ג'אניס טימה.

חמישי: מממפיס לשארלוט, עבור מאט בארנס.

חמישי: משארלוט לאוק סיטי, עבור ג'רמי לאם.

הסיבה לשגעת? עד 11 ביולי חוזהו של רידנאור לא מובטח, והקבוצות ניצלו את הקטע כדי ליצור מרווח תחת תקרת השכר, או מקום ברוסטר.

אחרי חמישה ימי שריצה בסגל של הת'אנדר, רידנאור שוב הועבר בעוד טרייד - הפעם לטורונטו, תמורת הזכויות עבור תומיסלב זובצ'יץ' וחריגת שכר. אגב, ביחד עם חוזהו הריק של רידנהאור, אוק סיטי גם שלחה כסף מזומן לרפטורס. וכן, ההערכה בקרב כתבי ה-NBA, היא שבימים הקרובים חוזהו של רינדהאור ימשיך לעבור.

ארבע נקודות, חמש קבוצות, שישה ימים. שבוע לספר לנכדים.