צפו בביצועיהם של הכישרונות הגדולים בדראפט
כמו בכל שנה, גם דראפט 2015 היה עמוס נרטיבים והבטחות. אמנם ציפינו להרבה יותר אקשן בגזרת הטריידים, אך קשה להתלונן על העניין שמביאים איתם הרוקיז החדשים של הליגה. הרי לכם רשימה חלקית ביותר של המנצחים (+), המפסידים (-), והמשחקים באש (+-) מדראפט 2015.
המנצחים
+ דנבר נאגטס. לא ברור איך עמנואל מודיאיי צנח עד לבחירה השביעית. בדומה ג'אליל אוקפור, למשל, גם המוניטין של מודיאיי סובל מהמחלה ששמה נכנס לז'רגון הספורט האמריקאי, ה-"recency-bias" מחלת הזיכרון הקצר, בתרגום חופשי. נכון, המשחק מתרחק מגארדים בעלי קליעה בעייתית, הכישרון שלהם לא מכסה על כך באותה אפקטיביות באקלים שבו שלוש נקודות שווות כל-כך הרבה יותר משתיים - אבל כל זה לא משנה את העובדה שעמנואל מודיאיי פה בשביל להישאר, ולהשאיר את חותמו על הליגה. יש לו תכונות ויכולות שפשוט אי אפשר ללמד את הרכז הפותח שלך, ואת מוסר העבודה כדי לפתח את כל השאר. כן, כולל הקליעה. הוא חזק ו/או זריז מהרוב המוחלט של מי שישמור עליו, הוא מבין את המשחק אינטואיטיבית, יש לו ראיית משחק נהדרת ואת המוכנות להשתמש בה. הנאגטס יכולים להיות מאושרים שהוא נפל אליהם. מודיאיי הוא רכז העתיד של הנאגטס, מה שהופך את טיי לאוסון לרכז העבר. זה לא כל-כך נורא - הוא בעצמו לקח את המפתחות מצ'ונסי בילאפס, אבל נראה שייאלץ לפתוח פרק חדש בקריירה במקום אחר. יהיה מעניין לראות מה דנבר יכולה להשיג עבור הרכז המוכשר, עכשיו שכולם יודעים שהם חייבים להעביר אותו.
צפו בביצועיו של מודיאיי מהעונה האחרונה בסין
+ מיאמי היט
פט ריילי רגיל לקצור את הפירות שלו על חשבון טעויות של אחרים, וג'סטיס ווינסלו הוא לא השחקן העשירי בטיבו בדראפט הזה. סטנלי ג'ונסון הפתיע את החזאים ודילג מעליו. ווילי קולי-סטיין נבחר שישי (הו, סקרמנטו! מי בישיבה שם אמר "אנחנו לא צריכים את מודיאיי, יש לנו את דארן קוליסון"?). ווינסלו הולך להתאים שפלורידה כמו כפפה ליד. ההשוואות לג'יימס הארדן וג'ימי באטלר הן עצלות במקרה הטוב, אבל לסווינגמן יש פוטנציאל הגנתי אדיר, ויכולת לפתח את משחק ההתקפה שלו. יש לו אינסטינקטים בריאים שמרימים את התקרה שלו כפרוספקט, וההגנה שלו טובה מאוד והיא הולכת לקנות לו דקות רבות בקריירה, אפילו שהיא לא שם עד הסוף.
+ אורלנדו מג'יק
קשה להגיד שמריו הזוניה נפל לחיקם בבחירה החמישית, אבל הפינות בפאזל של רוב האניגן מתחילות להתחבר, וזה מעודד. אחרי שנים שבהן המג'יק בחרו לפי בעיקר לפי כישרון הגנתי, השנה הם התייחסו לבעיית הקליעה של הסגל הצעיר שלהם, ועוד איך. באופן אירוני, בעונת הרוקי שלו הזוניה צפוי לקבל תפקיד דומה מאוד לזה שהיה לו השנה, כסוג של גאנר מהספסל, למרות שיש לו את הכישרון להתברג לחמישייה, אולי כבר עכשיו. הרבה מאוד אנשי מקצוע צופים לקרואטי מספרד עתיד מזהיר במיוחד. המאמן הטרי של אורלנדו סקוט סקיילס והזוניה הולכים להתנגש זה בזה, בעוצמה ובאופן רב-פעמי. אם השניים יצליחו לפתח חיבור דרך העקשנות המשותפת שלהם, אולי הם לא יהרגו אחד את השני. הדאגות לגבי האופי של הזוניה אמתיות, והוא יצטרך לנפנף את התדמית הגיי'.אר סמית'ית שדבקה בו על המגרש, אבל הפוטנציאל שלו יכול לשים אותו מעל כל מחזור הדראפט שלו. בזמן ששאר הפרוספקטים התחלקו לקבוצות לפי המיקום שחזו להם פרשנים, והתאמנו יחד בתקווה שסקאוטים יקפצו לבקר, "סופר מריו" שיחק בסדרת הגמר של הליגה המקומית השנייה בטיבה בעולם. באחד מהמשחקים הוא שפך 18 נקודות ב-25 דקות על הראש של ריאל מדריד, הקבוצה הכי טובה מחוץ ל-NBA כיום, ומסתבר שזה שווה להאניגן הרבה יותר מעוד ראיון/בדיקה/גופנית/אימון אישי. בצדק.
+ פראן פרצ'ילה
"הניקס מסריחים! הניקס מסריחים!!!" הפרשן הצבעוני שוב נתן את שורת המחץ של הדראפט, והפעם הוא לא חיכה עד הבחירה העשרים. בשנה שעברה שהוא טבע את המושג "עוד שנתיים נוכל לומר עליו שעוד שנתיים" כשהתייחס לבחירה של הראפטורס בברונו קבוקלו. השנה, לפני שהוא גיבה את ההימור על קריסטפס פרוזינגס הלטבי, פראן הרגיש צורך לשפוך מים קרי על כל אוהדי הניקס המאוכזבים בבארקליי סנטר. בהמשך הוא יספר את סיפור הפציעה בבריכה של ניקולה מילוטינוב, הבחירה האלמונית של הספרס בסוף הסיבוב הראשון. מאיפה הוא מביא את זה כל פעם?
+ ג'ון קאליפרי
קואץ' קאל מנצח בכל דראפט. הוא בא עם חיוך של חתן בר מצווה, חוגג את ההצלחה של התכנית שלו, ושותל בראיונות את הסלוגנים שמכוונים למי שיגייס בעתיד. אפשר להגיד על קאליפרי הרבה דברים, אבל אי אפשר לקחת ממנו את הכישרון לצוד כישרונות. ארבעה שחקנים מקנטאקי נכנסו ללוטורי, וכשיותר מרבע מהנבחרים בלוטורי שיחקו אצלך, אתה כנראה עושה משהו נכון.
המפסידים
- סקרמנטו קינגס
אפילו לאנשים שבתוך הארגון קשה להבין מי מקבל את ההחלטות של הקינגס, וההחלטות האלה מפוקפקות במקרה הטוב. הבחירה בווילי קולי-סטיין לא מתיישבת טוב עם הסגל של הקבוצה, וזה שיקול שמותר להתעלם בו מתי שבוחרים את השחקן הכי טוב שנותר על הלוח. בבחירה השישית, קולי-סטיין לא היה השחקן הכי טוב על הלוח. WCS הוא שומר מדהים בוורסטיליות שלו, ועשוי להתגלות כאתלט חד-פעמי בליגה. אבל יש סיכוי שהוא מינוס רציני בצד השני של המגרש, וגרוע מכך לא בטוח שהוא יודע את זה. האפסייד שם, אבל אוהדיה המתוסכלים של הקינגס לא קיבלו הרבה סיבות להסתכל קדימה ולקוות לעתיד טוב יותר.
- שארלוט הורנטס
אחרי ביסמאק ביומבו, קודי זלר ונואה וונלה, הקבוצה של מייקל ג'ורדן ממשיכה לבחור ביגמנים שישחקו במקום הביגמנים שהיא בחרה קודם. הבחירה בפרנק קמינסקי עשויה להשתלם להם - היא לא גרועה בפני עצמה - אבל כל שנה ההורנטס מחבלים במה שהם עשו בשנה שקדמה לה. השנים האחרונות לא היו הצלחה משגשגת עבור הצרעות בדראפט, והחזון שלהם לא יכול להמשיך להתעדכן ולהשתנות מדי שנה. קמינסקי הוא פאוור-פורוורד מוכשר וגבוה שמבחינה התקפית מתאים לכיוון שאליו הולכת הליגה. אבל הגנה שמסתמכת על הנוכחות שלו ושל אל ג'פרסון בצבע היא הגנה שתשאיר שם הרבה נקודות ליריבותיה. וונלה הועבר בינתיים הלאה, ולמען האמת, שארלוט יכולה להיות מאוד מרוצה מעונת המלפפונים שלה: קמינסקי וניקולה באטום שהגיע מפורטלנד יכולים להוסיף לה הרבה ממה שחסר בקליעה ובקריאת המשחק. יש עוד תקווה, אך כרגע שארלוט נמצאת בלימבו של מרכז הטבלה, וצריך יותר מפרנק "הטנק" כדי להוציא אותה משם.
ה"משחקים באש"
+- פילדלפיה 76'
קשה להגיד על פילדלפיה שהיא מפסידה, כי אף אחד לא יודע איזה משחק היא משחקת ומה המטרות שלה בדיוק. אי אפשר להאשים את הסיקסרס על הבחירה בג'אליל אוקפור, שהיה הקונצנזוס להיבחר ראשון רוב השנה, אבל הסגל שסם הינקי בנה לא נראה כמו משהו שראינו קודם, והשעון מתקתק על הניסוי שלו. פילי צוללת עמוק כבר בשנים האחרונות, והאוויר מתחיל להיגמר לה. על אף שכבר יש לה שני ביגמנים צעירים וצמאים לניסיון, האוהדים קיבלו מתנה מקבוצה שלא נתנה להם הרבה סיבות לחייך בשנים האחרונות. אוקפור מגיע לקבוצה הכי משונה בליגה אחרי שהלייקרס הפתיעו ובחרו את דיאנג'לו ראסל בבחירה השנייה. בכל הנוגע למשחק של הפורוורד, תרשו לי לשחות קצת נגד הזרם לרגע. חשוב לזכור שעם כל השינויים המרתקים שהמשחק עובר, שחקן שאפשר לבנות סביבו התקפה הוא עדיין המצרך הכי יקר ונדיר בליגה. וגם אם אוקפור יישאר בדיוק אותו שחקן שהוא היום, מה שלא סביר כלל, הוא עדיין יכול לעשות קריירה אל ג'פרסונית לתפארת. אף אחד לא יכול להאשים ג'י.אם שמקבל ביג מן עם תפוקה כזו בבחירה הראשונה בדראפט ממוצע. אוקפור הולך לקפל הגנות ולהשיג נקודות לעצמו ולכל שחקן NBA בסגל של פילי, אם כי אין הרבה מהם. קל ללכת לאיבוד בין כל הפוטנציאל והתקרות, ולשכוח כמה טוב שחקן כמו אוקפור יכול להיות כבר בטווח הקצר.
+- ניו יורק ניקס
קריסטאפס פורזינגס מסתמן בתור השחקן הכי מסקרן במחזור של 2015. בגובה 2.15 מ' הוא מגרה את בלוטות הדמיון של כל סקאוט שרואה אותו, עם ידית וניידות חריגים בנוף. ב-NBA, הנתיב שלו להצלחה יהיה מורכב ביותר - הרבה דברים יצטרכו להסתדר במקום כדי שפורזינגס יהיה הסופרסטאר שהוא יכול להיות. הנבחר הרביעי בדראפט לא יתרום הרבה בשנה-שנתיים הראשונות שלו באמריקה, אבל הרצפה שלו היא של רול-פלייר-על שמסוגל לרווח את המשחק לאחרים בצד אחד, ולחפות על הטעויות שלהם בצד השני. קשה שלא להתאהב, אפילו אם אתה פיל ג'קסון. הרבה מאוד אנשי מקצוע מריירים בחלומותיהם על הזכות לעבד הפוטנציאל הגולמי של הלטבי מספרד. עם זאת, השילוב של פורזינגס עם אנדראה ברניאני מטריד משהו, ואולי שווה לשים את הלוקרים של השניים בנפרד. האוהדים שעשו את הדרך מניו יורק חטפו את שלהם מפראצ'ילה, והם מקווים ששריקות הבוז שלהם יתבררו כלא מוצדקות (כמובן שזה לא יפריע להם להגיב כך גם לבחירות הבאות של הניקרבוקסרס).
בהמשך גילינו כיצד הטוויטר משנה את כללי המשחק ג'ריאן גרנט לא הספיק אפילו להוריד את הכובע של הוויזרדס כשהמראיינת שאלה אותו על המעבר לניו יורק, שקיבלה אותו עבור טים הארדאווי ג'וניור. לג'ריאן, נצר למשפחת גרנט שהיא כמו אצולה ב-NBA, יש אפסייד רציני בגלל הגודל שלו לעמדה והיכולת שלו ליצור עם הכדור בידיו. אתו ועם "הזינגר", הולך להיות שמח בתפוח בשנה הבאה.
+- בוסטון סלטיקס
הם לקחו את טרי רוז'ר בבחירה ה-16, אף שאולי היה זמין גם בבחירה ה-27, ואת אר.ג'יי האנטר במקום ה-27, אף שהיה צריך להיבחר 16. האמת שבאופן אישי התמכרתי למשחק של האנטר, ויהיה מעניין לראות את השניים בשיטה של בראד סטיבנס.
