קאלה דרשלר בראיון: "באירופה, קורצקי לא מקבל עבודה במשך שנים"

צפו בראיון עם קאלה דרשלר, באולפן וואלה!NEWS

"יש סיבה עיקרית לכך שירדנו, ואתם מספיק פיקחים להבין מה היא", אמר מאמן הפועל פתח תקוה אחרי ה-2:4 מול מ.ס. אשדוד; 2:4 שלא הספיק להישארות בליגת העל. ולא משנה מידת הפיקחות של עיתונאי הספורט של ישראל, ואוהדי הכדורגל שבה, כולם הניחו שקורצקי רמז שקאלה הוא הסיבה.

בראיון לוואלה ספורט, קאלה דרשלר (41) עונה: "לכל מאמן יש את הדרך שלו, והוא בוחר מה שהוא רוצה להגיד ומה שהוא לא רוצה להגיד. כנראה שלמאמן האקס שלי יש בעיה ב-PR (יחסי ציבור), וזו לא פעם ראשונה ולא פעם אחרונה. כשאני אהיה מאמן, אשאר מאחורי השחקן – לא משנה המצב. ובכל זאת, אני לא רואה שהוא אמר 'קאלה'".

אתה חושב שיש סיכוי שהוא לא דיבר עליך?

"אולי דיבר על האוהדים, אולי על ההנהלה. שאלו אם דיבר על קאלה, הוא שתק".

אולי כי לא רצה להסתבך.

"ביקורת מקצועית אני מקבל, זו לא בעיה. אנחנו מתעסקים בזה יום יום, גם לטובה וגם לרעה. מאמנים גדולים יותר ממנו אמרו שהבלם שלי או השוער שלי עשה בעיות. כרגע הוא לא אמר. הוא אמר אז עוד משהו שחשוב – שזה היה ניצחון עצוב, כי 'סוף סוף מצאתי קבוצה'. אני יכול לענות לו על זה: לא ירדנו ליגה נגד הפועל חיפה ולא נגד אשדוד. ירדנו בבית נגד הפועל עכו ונגד סכנין, וזו היתה אותה קבוצה [שהפסידה באשדוד]. שלא נתבלבל".

דיברת על בעיות של קורצקי בבחינת יחסי ציבור. מה זה אומר?

"על PR צריך להתאמן. זה לא בא טבעי. ניצן שירזי היה תותח בזה, הוא ידע לדבר עם כל התקשורת, כל העיתונאים. הוא הוריד לחץ משחקנים, ומעצמו. זה היה מדהים, אבל כמוהו היה רק אחד".

אז מנחם לא מוריד לחץ אלא מעמיס לחץ?

"גם. לא היתה לו בעיה רק בהפועל פתח תקוה. היתה גם בבית"ר, גם עם האוהדים. אסור לעשות את זה. אם הוא עובד באירופה, הוא לא מקבל עבודה כמה שנים".

בגלל השיחה עם האוהד?

"לא בגלל השיחה, בכלל. אתה לא מקבל עבודה, כי ככה לא נהוג לדבר. לא ראיתי דיבור כזה ב-33 שנים בכדורגל מקצועני, ואני משחק מגיל 7. בכזו רמה? שחקנים באו אליי ואמרו 'קאלה, זה פשוט לא יאומן', והיו מילים חריפות יותר, גם קללות מחלק מהשחקנים. אבל אין מה לעשות - זו ישראל. הכול 'כאילו' אנחנו מקצוענים, כאילו זה וכאילו זה".

העונה של קאלה לא היתה טובה, בלשון המעטה. הוא ספג 51 שערים מתוך ה-59 של הפועל פתח תקוה - נתון רע, לא משנה מי בהגנה שלך. במחזור ה-28 הוא ירד לספסל, ובמקומו נכנס אוראל כהן. השוער הצעיר ספג שישה שערים בשלושה משחקים - בהם הוציאה פתח תקוה שלוש נקודות מתשע, כולל שני הפסדים רעים מאוד מול עכו וסכנין. לקראת המשחק מול הפועל חיפה, בלי ספק המשחק הכי חשוב להישרדות, קורצקי הודיע לקאלה שהוא חוזר אל בין הקורות. התוצאה: שלושה כדורים ברשת - אחד מהם לאחר טעות אווירית איומה של השוער הוותיק - הפסד והצטמקות הסיכויים.

"חודש וחצי לא שיחקתי", קאלה משחזר. "נשארו עוד ארבעה משחקים, וחשבתי שלא אשחק עד סוף העונה. [כשהוא הוציא אותי], אמרתי לו שאני לא מסכים עם זה, כי אני הכי טוב במאני טיים. שאלתי אותו 'אתה חושב שהבעיה בקבוצה היא השוער?', והוא ענה 'לא', באופן חד משמעי. אז שאלתי למה אני בחוץ, והוא ענה שכולם הוחלפו ורק אני נשארתי בהרכב, וחשב שאם ישים שוער צעיר, שחקנים יהיו יותר מחויבים לסגירה ההגנתית. מה שקרה - שזה לא קרה".

היתה לך טעות נוראית מול הפועל חיפה - היית צריך לשחק באותו משחק?

"לא יודע למה הוא החליט שכן, אבל אני רוצה להגיד תודה לשחקנים שהיו מאחוריי כל השנה, והם אלה שרצו אותי בשער. זו היתה אחת הסיבות העיקריות - שחקנים ביקשו שאחזור לשער".

אז נשאל שוב - אתה חושב שהיית צריך לשחק?

"מקצועית? לא. כי הייתי בחוץ חודש וחצי. מנחם אמר שיש לו ציפיות גדולות ממני נגד הפועל חיפה, ואמרתי שגם לי יש, גם מסיבות אישיות. רציתי להחזיר לכולם, אבל זה לא הלך".

לא אמרת לו שכדאי שלא תשחק?

"לא, כי אני לא יכול להגיד דבר כזה. ראיתי שהוא מבולבל ולא רציתי לבלבל אותו עוד יותר. רציתי לתת לו ביטחון. בסופו של דבר, יש לי עבודה לא נעימה לפעמים, אבל ככה זה - בחרתי בזה".

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהעונה היו לך יותר טעויות, טעויות גדולות יותר, מכריעות יותר. השאלה - למה? טעויות ריכוז? תיאום עם ההגנה? קאלה לא רוצה להיות פה? יש קובץ של טעויות מביכות העונה.

"יש עשר טעויות. בדקתי. אני מאוד ביקורתי לעצמי. אני לא צריך עיתונאים, אני יושב בבית ובודק. יש עשר. אבל זה לא יכול להיות שיורדים ליגה רק בגלל שוער. זו כל הבנייה של הקבוצה. בחמשת המשחקים הראשונים שיחקנו עם נוער. אני אמרתי שאם לא מביאים אנשים רציניים בהגנה, אין לנו מה לחפש בליגת העל. אני מדבר מניסיון. מה ששלי, שלי. אני לא בורח. אבל אנחנו קבוצה. 11 נגד 11. הגול בחיפה, למשל: קרה, היה 2:2. אז למה לקבל עוד גול? אם כדור מגיע לשוער, צריכים לקרות עוד כמה דברים לא טובים בדרך. אף אחד עדיין לא נתן לי גול מרחבת החמש של היריב".

למה הטעויות האלה הגיעו?

"זה קורה. זה לא ריכוז, זו לא יכולת. יש כל מני סיבות. אחת הסיבות, למשל, היא שבינואר שמעתי שרצו לזרוק אותי, כאילו כלום. זה משפיע, שלא רוצים אותך. במהלך העונה אתה צריך לתת לשחקן הרגשה שהוא רצוי. שהוא חשוב. בסוף העונה תזרוק אותו, או אפילו בינואר - אם יש לך משהו בטוח ביד. אבל אם לא, זה סתם פוגע בביטחון של השחקן ושל כל השאר. זה פוגע בשחקנים חסרי הניסיון. הם מיד חושבים שגם אותם הולכים להחליף, והופכים להיות כמו גופות בארון".

אוהדים של הפועל פתח תקוה קיבלו את הטעויות בכאב. יש כאלה שהאשימו אותך בדברים לא כשרים.

"לא שמעתי שום טענה כזו. כל אוהד יכול להגיד מה שהוא רוצה. הרי כל אוהד הוא מאמן, כל אוהד הוא שחקן. אם יש מישהו שחושב שהוא יכול לעשות טוב יותר ממני, שישים כפפות וישחק. אני לא מתרגש מאוהדים. אוהד אמיתי נמצא עם הקבוצה - גם בטוב וגם ברע. קללות לא מזיזות לי".

לאור הטעויות הרבות שלך, היה שלב שחשבת להפסיק? לפרוש? לרדת לליגה נמוכה יותר?

"נולדתי עם ביטחון. זה בא מאלוהים. אני ממשיך לשחק בליגת העל, אני מוכן מנטלית ופיזית. לא חשבתי על דברים כאלה. הייתי קפטן העונה, ידעתי דברים לעומק בתוך המועדון, יותר מכל שחקן רגיל. לפעמים נכנסתי למלחמות עם ההנהלה - בשביל שחקנים אחרים. עברתי דברים שלא קרו לי אף פעם בקריירה. לפעמים חזרתי מתוסכל אחרי אימונים, במיוחד אחרי משחקים. זה לא קל. מבחינת סגל, היינו טובים מאוד, באימונים גם קורצקי ראה ואמר שיש פה חומר מצוין, אבל באנו למשחק והיינו בלון בלי אוויר. לא יכול להסביר למה. אולי זו שאלה למאמן".

אגב מאמנים - עידן בר און, מנחם קורצקי. תשווה.

"בר און מוטיבטור גדול, השחקנים היו יותר מחויבים אליו, שיחקנו התקפי יותר. קורצקי היה הפוך. פחות התקפי, יותר הגנתי. גם בגלל התפקיד שלו, כשוער, אולי זה היה טבעי. ככה הוא גם שיחק בבית"ר. אני יכול להגיד לאדון קורצקי שלפני שאתה מאמן - והיו אצלו אימונים ברמה גבוהה - אתה קודם צריך להיות אבא, אימא, אישתו של השחקן. עברתי בין הרבה מאמנים בחיים, ולהוציא מחויבות של 100% משחקן - קורצקי לא הצליח. קחו לדוגמה את רוני לוי. הוא היה הבונוס הכי גדול של נתניה, ורק בגללו הם נשארו בליגה. זו היתה קבוצה גמורה, אבל רוני ידע להוציא 100 אחוז מחויבות. זה מה שהיה חסר לנו, מהיום הראשון ועד היום האחרון".

ודווקא ברגעים הקשים, יצאו יותר מדי סיפורים שפגעו. כמו למשל התמונה ששלחת בוואטסאפ הקבוצתי, של שוער שמן, וייחסו את זה כעלבון לקורצקי.

"זה היה מדע בדיוני של התקשורת. התמונה היתה אמיתית, אבל זו היתה בדיחה, לא לעבר קורצקי, וזה קרה חודש לפני שזה פורסם בכלל. כולם ראו את זה. קורצקי ואני דיברנו, והוא אמר שהכל בסדר. כנראה מישהו היה מאוד מתוסכל מהמאמן, והוציא את זה".

אולי הפרסום השפיע על קורצקי?

"אם הוא מאמן רציני, אז לא. הוא אמר לי שזה בסדר. הכי עצוב זה שדברים פרטיים שלנו יוצאים החוצה. אתה יודע כמה בדיחות כאלה יש בקבוצות וואטסאפ האלה? מיליון ביום".

מה חשבת על החברים לקבוצה, ברגע שזה דלף?

"מאז לא כתבתי שם, חוץ משלום או בוקר טוב. זה שהוציאו את זה זו קטסטרופה. זה בלתי נסבל. לא יכול להיות דבר כזה. הייתי בהרבה קבוצות, היו הדלפות, אבל בכזו רמה? לא ראיתי. לאורך כל העונה היה בסדר ולא היו שום הדלפות, אני חייב להגיד. אבל בחודש האחרון התחילו להסתובב עיתונאים באיזור שלנו, ואנשים התחילו להדליף דברים. זו היתה אחת הסיבות שבגללן ירדנו ליגה".

מה היה הרגע הכי קשה שלך?

"לראות את ההפסדים לעכו ולסכנין בבית, מהספסל. זה היה קשה, ומה לעשות, כולם הבינו שהבעיה לא היתה בשער. לא צריך להתבייש - היה לנו התקציב הכי נמוך בליגה, וכמה שיש כסף, ככה יש מוסיקה".

בלי לשים לב, קאלה דרשלר כבר כמעט עשור בישראל. זה התחיל במכבי תל אביב, והוא מבקש לבאר את נושא מעברו לבית"ר ירושלים - אחרי שנה אחת טובה בקרית שלום.

"הייתי זר, לא ידעתי עברית, לא לקרוא ולא לכתוב. לוני הרציקוביץ' היה הבוס, אלי דריקס המנכ"ל. אחרי חצי שנה, דריקס אמר לי שהוא רוצה להחתים אותי לשלוש שנים. אמר שרק צריך לבדוק עם לוני. פתאום דריקס נעלם, חודש לא ראיתי אותו. ואז ראיתי, והוא אמר 'מצטער, אני עוזב בסוף העונה'. זה היה כאילו מישהו הרג אותי, כי הגעתי למכבי בגלל דריקס ושורה אובארוב.

"אני לא עזבתי את מכבי תל אביב. מכבי לא רצתה אותי. זה חד משמעי. שיחקתי עבור 70 אלף דולר, שכר שהוא בושה וחרפה. דריקס אמר שבעונה הבאה יהיה שדרוג. אמרתי 'בסדר'. מבחינתי, הייתי מסיים קריירה במכבי. התאהבתי במקום, וחשבתי ככה כבר אחרי שלושה חודשים במועדון. אבי נמני בדיוק קיבל ג'וב של מנג'ר-שחקן, לוני ניסה למכור את הקבוצה ונמני אמר 'אין שדרוגים'. הבנתי ממנו שלא נותנים לו את הכסף לעשות את זה. ביקשתי 150 אלף דולר לעונה, ואמרתי לשורה שבשכר הזה אשאר במכבי לכל החיים. אבל מכבי לא הציעו שקל יותר ממה שהרווחתי. היתה לי אופציה, ואמרתי שאני לא נשאר כי הם לא באמת רצו אותי. בית"ר כנראה שמעה על כך שאני עם רגל מחוץ למכבי, והציעו לרכוש אותי. ויתרתי על 100 אלף דולר שכר בבית"ר, כדי שבית"ר תשלם למכבי 320 אלף דולר עבור הכרטיס. עד היום אני יכול להגיד לך שאני אוהד מכבי תל אביב. זו היתה הקבוצה האחרונה שהכנסתי לתוכה את האמוציות שלי. התחברתי שם לכולם. לשחקנים, לקהל. כנראה שלא העריכו אותי מספיק, לא העריכו את מה שעשיתי שם".

בבית"ר היה שנתיים - אליפות ושני גביעים. "היתה תקופה נהדרת, לקבוצה ולי. אם הקבוצה הזו היתה משחקת נגד מכבי של היום, אני בטוח שבית"ר היתה מנצחת".

ואז גם בית"ר של גאידמק התרסקה, וקאלה מצא עצמו בבירת הנגב. "אלונה בקרת היא ביזנסוומן קשוחה", השוער נזכר, אבל בחיבה. "קיבלתי בבאר שבע יותר גולים משקיבלתי העונה בפתח תקוה, ועדיין הייתי השוער הכי טוב בליגה בעונה ההיא. במיוחד, התחברתי עם האוהדים. לא ספגתי קללות, שזה דבר די נדיר, וגם כבשתי שער היסטורי, עם הראש - מול דודו גורש. גם שם הייתי יכול להישאר עד היום, אבל החליטו לקצץ 50% לכל השחקנים, ולא הייתי מוכן לכך".

מכל מה שאתה מספר, ההחלטות שלך מתבססות מאוד על הפן הכלכלי. אין בך חרטה, שאולי פספסת משהו?

"אז מה עשיתי בהפועל חיפה? נשארתי שם ארבע שנים, זה הכי הרבה שאני יכול להישאר במקום כלשהו".

אמרת שהיתה לך מוטיבציה מיוחדת נגד הפועל חיפה העונה. למה?

"היה קטע מול הבוס [יואב כץ]. ניצחתי בבוררות, ובסוף החודש הזה הוא צריך לשלם לי כ-30 אלף שקל. בפברואר שעבר כץ אמר שהוא רוצה לחתום איתי על חוזה חדש. ביקשתי את אותם תנאים, לא יותר. הוא אמר 'אוקיי, לא חשבתי שזה יהיה כל כך קל'. כשהוא חזר לארץ, באפריל, הבנתי שיש שוער אחר. הייתי מוכן לוותר על חוב אם הייתי נשאר, אבל אם לא - שישלם מה שהוא חייב לי".

בסתיו שעבר, קאלה הצהיר שהוא בין שלושת השוערים הכי טובים בישראל, שיש לו מקום בסגל הנבחרת. ועכשיו?

"אם היתה לי תקווה שאולי יזמינו אותי, היום כבר אין לי תקווה, כי הבנתי שאם דודו אוואט בכושר שיא שלו לא מגיע לנבחרת בגלל הגיל - אז זה שטויות".

אתה עדיין חושב שאתה בין שלושת השוערים הטובים בישראל?

"ברור שאני חושב שאני בין הטובים. אם זה בין השלושה הכי טובים, או החמישה…".

מי בחמישה?

"מרציאנו, אריאל הרוש, חיימוב. אל תתבלבלו, באשדוד יש שוער מצוין על הספסל - משפתי. אבל העונה הכי טובה היתה של דודו גורש. מגיע לו להגיע להפועל באר שבע. מתוך עשרת המשחקים האחרונים, בשמונה הוא לא ספג".

אז איפה אתה בטבלת השוערים הזו?

"אני ב-3-4, בטוח. תלוי כמובן בקבוצה שאתה מקבל. זה שאשדוד ירדה ליגה, זה אומר שמרציאנו לא צריך להיות שוער נבחרת?"

אתה לא חושב שההצהרות האלה פוגעות בך בסוף?

"אם אין לך ביטחון, יכול להיות שזה פוגע. לי יש ביטחון. אני יודע מי אני. יודע מה עשיתי בעשר שנים בארץ. יודע שעונה אחת לא יכולה לפגוע בך".

אם אתה בטופ 3-4, איך יכול להיות שאין לך קבוצה בליגת העל?

"קודם כל, יש עוד זמן. שנית, יש בעיה מאוד חמורה בארץ. הרבה קבוצות לא יודעות מה קורה איתן, מה קורה עם התקציב. שחקן בארץ לא יכול לדעת בינואר אם ימשיך לעוד עונה או לא, כי אפילו הבעלים של הקבוצות לא יודעים אם יישארו או לא".

אתה מאמין שתשחק בליגת העל?.

"כן".

שוער ראשון?

"מה זה משנה? אם אני במכבי, אתה לא חושב שאקבל משחקים?".

כן. בטח בגביע.

"משחק זה משחק. היום זה לא שוער שני / שוער ראשון. אין חוקים היום".

דיברנו יותר מדי על כדורגל. אתה חובב כדורסל, ובכלל - אוהד מכבי.

"מאז שדראזן פטרוביץ' הלך לעולמו, התחברתי למכבי. לא אשכח את דורון ג'מצ'י, שהיה הורג את ציבונה עם השלשות שלו".

יש לך תמונה ממשחק של מכבי בזאגרב?

"בתקופה ההיא, מי שהיתה לו מצלמה היה מיליונר", הוא צוחק. "זו היתה אקס יוגוסלביה. אני עדיין אוהד מכבי. גם אוהד של בלאט. אני מכיר אותו באופן אישי. קמתי למשחקים שלו בגמר ה-NBA. מה שהוא עשה - לא יעשו גם בעוד 100 שנה. הוא פשוט גאון. גאון. ופה קשה להעריך גאונים", הוא אומר.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il