למעקב בטוויטר אחרי עידן ויניצקי
מריאנו ריברה סיניור, חמוש בכובע כחול, מסתכל בעונג על העיר העתיקה מהגג של המוזיאון לתולדות ירושלים השוכן במגדל דוד. "מריאנו התעלה עליי, על הדברים שעשיתי בחיי", אומר בלי להתבלבל לרגע האבא על הבן, גדול הקלוזרים בתולדות הבייסבול ובכלל, אחד השחקנים האגדיים של ניו יורק יאנקיז ושל הענף כולו. בגילוי לב, מריאנו סיניור, דייג סרדינים לשעבר, מוסיף: "האמת? לא האמנתי שהוא יהיה כזה שחקן טוב. ידעתי שיש לו כישרון, אבל לא חשבתי שעד כדי כך. אתה מתחיל מסלול בחיים ואף פעם לא יכול לנחש עד לאן הוא יוביל אותך, כמה רחוק תוכל להגיע איתו. מריאנו הגיע עם המסלול שלו הכי רחוק שאפשר לדמיין".
המסלול של מריאנו ריברה הבן החל בפנמה סיטי, בירת פנמה, אי שם ב-1969. "מו", או "Sandman", על שם השיר של מטאליקה שהיו משמיעים ביאנקי סטדיום בכל פעם שדלת הבולפן הייתה נפתחת ומתוכה היה יוצא ריברה, גורם ליריבים העתידיים שלו לרעוד, הביא את כל המשפחה לביקור בישראל, ביקור רוחני. האיש, עם 652 השמירות שלו, עם כמות ריצות החובה הממוצעת (ERA) הכי נמוכה בהיסטוריה, עם חמש טבעות האליפות, 13 הופעות האולסטאר, ה-MVP של הוורלד סירייס ב-1999 והחיוך הנצחי, הוא נוצרי אדוק, כזה שתורם לקהילה ולכנסייה במולדתו ובניו יורק בה הוא חי הון תועפות ונשוי לקלרה, איתה החל לצאת בבית הספר היסודי. בקיצור, הכי רחוק מהתדמית של כוכב יאנקיז טיפוסי.
"למה באתי לישראל? כי אחרי שקראתי עליה כל כך הרבה בתנ"ך, הייתי חייב לראות את ההיסטוריה שלה בעיניים שלי. בזמן ששיחקתי בייסבול, לא יכולתי להגיע, אבל עכשיו התפנה לי הזמן ואני שמח על ההזדמנות הזו. זו חוויה עוצרת נשימה, זה מדהים. האפשרות לגעת בירושלים עם הידיים שלי היא משהו שאין לי מילים לתאר אותו והעובדה שאני כאן עם המשפחה שלי היא מיוחדת. היה לי חשוב לעשות את הטיול הזה איתם. להיות כאן זה באמת חלום שמתגשם ואני כבר לא יכול לחכות להמשך הטיול, ללמוד עוד על ישראל".
מריאנו ריברה ומשפחתו הגיעו לטיול בישראל
בשיחה עם וואלה ספורט מספר ריברה קצת על הייחוד של תפקידו כקלוזר: "היה לי ג'וב מיוחד, הייתה לי גם קריירה מיוחדת. בתחילת הדרך היה לי הרבה שיער, אבל בסוף, בגלל העמדה בה שיחקתי והלחץ שהתלווה אליה, כבר לא נשאר לי כלום", הוא אומר והחיוך שוב נמרח, "אבל אני חושב שפשוט הייתי בנוי לרגעים האלה, נולדתי עם זה ואני מודה לאל על כך שהכול עבד עבורי. בלי האל לא הייתי משיג שום דבר מזה, הכול בזכותו. כלום לא שייך לי, הכול שייך לו".
גם על הזריקה המפורסמת שלו, ה"קאטר" הקטלני שהיה כמעט בלתי נגיע מצד חובטים לאורך שני עשורים, ריברה לא ממש מוכן לקחת קרדיט: "בסופו של דבר, לא המצאתי כלום. כל מה שעשיתי היה להיות כמה שיותר מוכן ולעבוד קשה. כל השאר, הכישרון, התשוקה למשחק, הכול בא מהאל. אני עשיתי מה שאני צריך והוא זה שפתח לי את הדלתות הנכונות ואחר כל, גם סגר אותן עבורי בזמן המתאים".
אחד מרגעי המבחן הכי גדולים שלך הייתה הפציעה שחווית במאי 2012 לפני משחק חוץ מול קנזס סיטי. קרעת את כל הרצועה ברגל שם. איך חוזרים מדבר כזה לעונה כל כך טובה כמו שנתת בעונה שאחר כך, עונת הפרישה שלך?
חזרתי בזכות האהבה שלי, לבייסבול ובכלל, לספורט. זה נתן לי את כל המוטיבציה שהייתי צריך. לא אשקר, זה לא היה קל בכלל. הייתי כבר בן 42 כשנפצעתי וזו הייתה גם פציעה ממש רעה. היו רגעים קשים, בהם לא הייתי בטוח אם אני באמת רוצה לחזור. היו רגעים ששאלתי את עצמי בשביל מה אני צריך את כל זה. ידעתי שעשיתי מספיק בקריירה עוד לפני הפציעה ושממש לא אצטרך לבקש סליחה מאף אחד אם אחליט לא לחזור. אבל לא רציתי לפרוש ככה, לא בדרך הזו, פצוע. האהבה והתשוקה עזרו לי להמשיך לעבוד קשה ולשמחתי, נהניתי מעונה טובה וזכיתי לסיים את הקריירה כמו שרציתי, כמו שצריך".
מי היה היריב הכי קשה ששיחקת מולו ומי היה השחקן הכי גדול ששיחקת לצדו ביאנקיז?
היריב הכי קשה היה ללא ספק אדגר מרטינז. ביאנקיז, זכיתי לשחק עם כל הכוכבים הכי גדולים שעברו במועדון ב-20 השנים האחרונות. דון מטינגלי, דרק ג'יטר, חורחה פוסאדה, ברני וויליאמס, המון. קשה לבחור את האחד. היה לי מזל לעשות את מה שעשיתי ולהיות לצד שחקנים כל כך גדולים. השגנו דברים נהדרים יחד".
לאחרונה, מריאנו ריברה ג'וניור, הבן של מו, נבחר בדראפט על ידי וושינגטון נשיונאלס ואפילו הודה שזו הקלה עבורו לא להיות ביאנקיז, כדי שלא יצטרך להתחרות תמיד בהישגים של אביו. ריברה גאה בילד ומשוכנע: "יש לו הרבה יותר כישרון ממה שהיה לי כשהייתי בגילו. עכשיו מגיע החלק הקשה עבורו, של ההקרבה וההתמדה הבלתי נגמרות. רק ככה אפשר להצליח בעבודה הזו. הוא חייב לעבוד קשה בלי הפסקה אם הוא רוצה להשיג את מה שהוא חולם עליו". גם סבא ריברה מסכים: "יכול מאוד להיות שמריאנו ג'וניור יהיה יותר טוב מאבא שלו אפילו".
העונה שעברה לא הייתה אחת המבריקות עבור הפסים, אבל השנה נראה שהעסק במגמת שיפור והקבוצה משחקת טוב. ריברה מסכים: "היאנקיז עושים עבודה נהדרת, העונה ותמיד. נכון, לראשונה מזה 20 שנה אין להם אף אחת מהרביעייה שלנו, שהייתה בשושלת של סוף שנות ה-90', אבל הם יודעים את העבודה. זה ארגון שימצא את הדרך להצליח ולשים על המגרש שחקנים טובים. אוהדי היאנקיז בכל העולם רואים ומעריכים את הדברים המיוחדים שהקבוצה שלנו עושה. אני בטוח שלא ייקח ליאנקיז הרבה זמן עד שהם ימצאו חבורה חדשה שתוכל לייצג אותם כמו שאנחנו עשינו ואז גם יבואו שוב האליפויות".
למעקב בטוויטר אחרי עידן ויניצקי
