1. ההשראה. הקבוצה המשפיעה ביותר על גמר ה-NBA לא משחקת באוהיו או בקליפורניה, אלא בכלל באריזונה. זוהי פיניקס סאנס של העשור הקודם. ראשית, לקבוצה הזאת שלוחות בשני הספסלים של שני המועדונים המשתתפים: מאמן גולדן סטייט סטיב קר היה הג'נרל מנג'ר של הסאנס; דיוויד גריפין, הג'נרל מנג'ר של קליבלנד, היה סגן הנשיא לענייני כדורסל של הקבוצה מאריזונה; אלווין ג'נטרי, כיום עוזרו של קר, היה עוזר המאמן של פיניקס ובהמשך הדריך בעצמו את הקבוצה; לאנדרו בארבוסה מהווריירס וג'יימס ג'ונס ושון מריון מהקאבלירס שיחקו בקבוצה ההיא.
אלא שהאיש שמשפיע יותר מכולם לא מעורב בגמר הזה. מאמן הסאנס דאז, מייק ד'אנטוני, מתקשה למצוא עבודה בליגה מאז הקדנציות הכושלות בניקס ובלייקרס, אבל המהפך הסגנוני שהוביל בצוותא עם הרכז שלו, סטיב נאש, התקפת "שבע שניות או פחות", שינה לחלוטין את הדרך שבה תופסים את המשחק בליגה, ולמעשה בעולם כולו.
מאמנים וג'נרל מנג'רים הפנימו שאפשר לשחק כדורסל בלי שחקן ציר דומיננטי, בלי מסירה פנימה לפוסט, תוך הסתכנות בנחיתות בריבאונד אבל עם רווח עצום במהירות וגם ברמת הכישרון. סן אנטוניו לקחה אליפות בעונה שעברה כשהיא מחליפה בחמישיה את טיאגו ספליטר הכבד בבוריס דיאו המגוון (גם הוא יוצא פיניקס) ואפילו מכבי תל אביב של דייויד בלאט לקחה אליפות יורוליג כשהיא משחקת בהרכבי סמול בול, עם דווין סמית או דייויד בלו בעמדה מספר 4 ואלכס טיוס, כולה 2.03 מ', בעמדת הציר.
גולדן סטייט של העונה נחשבת לפיניקס סאנס 2.0: שומרת טוב יותר מאותה קבוצה, שלקתה מאוד בצד ההגנתי, ומאורגנת יותר בהתקפה. אלא שגולדן סטייט בכל זאת הציבה לאורך רוב דקות המשחק על המגרש שחקן ציר קלאסי, בעיקר לצרכים הגנתיים אנדרו בוגוט או פסטוס אזילי. בשלושת המשחקים הראשונים, הנוכחות שלהם לא סייעה לה לעצור את החדירות של לברון ג'יימס. בצד השני של המגרש, ההתקפה התוססת בדרך כלל של גולדן סטייט לא הצליחה להתמודד עם ההגנה החונקת של הקאבס. הפיתרון שהגה ניק יורן, ילד בן 28 שמשמש כעוזר מיוחד למאמן גולדן סטייט ועבד בעבר, ניחשתם נכון, בפיניקס סאנס, היה להוציא את שחקן הציר מהחמישיה ולהכניס במקומו גארד-פורוורד, אנדרה איגודאלה.
גולדן סטייט עלתה למשחק מספר 4 בחמישיה כשהגבוה בשחקניה מתנשא לגובה 2.02 מ', ולא חששה לעשות זאת מול 214 הסנטימטרים של טימופיי מוזגוב ומשאבת הריבאונד העונה לשם טריסטן תומפסון. וכשהחמישיה הראשונה עבדה בצורה סבירה אך לא מושלמת, סטיב קר הלך לפתרון אפילו רדיקלי יותר: החמישיה שהנהיגה את הבריחה ברבע האחרון כללה במקום הסמול פורוורד האריסון ברנס רכז נוסף, שון ליווינגסטון הדקיק, שבדקות ששיחק נהנו הווריירס ממאזן של 25+. לא נראה שיש דרך חזרה במשחקים הבאים: אחרי שפיניקס כשלה במשימה, אם גולדן סטייט תיקח תואר NBA, היא תהיה קבוצת הסמול בול האמיתית הראשונה אי פעם שעושה זאת. לחילופין, לברון ג'יימס יזכה באליפות עם הצוות המסייע החלש ביותר בכל הזמנים. בכל מקרה, אחת הקבוצות תעשה היסטוריה.
2. הטקטיקה. אז מה ההשפעה המקצועית המעשית של הסמול בול? ראשית, כמובן, משחק הריצה. אחרי שקלעו במשחק מספר שלוש 4 נקודות בלבד בהתקפה המתפרצת, הווריירס התקדמו ל-11 במשחק הרביעי. שנית, הריווח אחרי הפיק אנד רול השתפר פלאים. התרגיל הנפוץ ביותר ב-NBA הוא High Pick and Roll, כלומר פעולה של חסימה לשחקן עם הכדור מאמצע קשת השלוש, מול הסל.
במשחקים הראשונים התקשו הווריירס להתמודד עם השמירה הכפולה של קליבלנד, כשקרי לא מיהר לשחרר את הכדור וגרין החוסם היה הססני כשקיבל את הכדור במרכז הרחבה, במצבים של ארבעה מתקיפים מול שלושה מגינים. אלא שבהרכב הנמוך הכל קל יותר. קרי מסר במהירות, וגרין יכול היה לסיים בעצמו או לשחרר את הכדור לאחד משלושת הקלעים בפינות ובחצאי פינות. הגנת קליבלנד הייתה צריכה לסגור שטחים גדולים יותר, ועבדה קשה יותר. הווריירס, במיוחד איגודלה שנשמר על ידי מוזגוב הענק, נהנו מזריקות חופשיות לאורך כל הערב. ההתקפה הפכה קטלנית עוד יותר כשליוינגסטון, מוסר פנטסטי, היה על הפרקט.
התאמה מעניינת נוספת שביצע קר הייתה פחות פיק אנד רול ויותר בידודים או משחק תנועה. בחלק מההתקפות, במקום שקרי יתמודד עם שומר נוסף של החוסם הוא פשוט שיחק אחד על אחד מול מתיו דלבדובה, כשבמקביל מתרכזת שאר ההגנה בחסימה מדורגת לקליי תומפסון, שלמעשה הייתה הטעיה. במצבים אחרים שיחקו הווריירס תנועה חופשית של חסימות, שמאפיינת בדרך כלל קבוצות ילדים ונוער, וייצרו כמה מהלכים מרהיבים.
קשה מאוד לשמור חמישה שחקנים שכולם מסוגלים לחדור ולקלוע, שנעים בלי הפסקה וחוסמים זה לזה. לפרקים נראה היה שגולדן סטייט משחקת תופסת עם הקאבלירס הכבדים. גם המספרים מראים עד כמה גולדן סטייט קטלנית כשהיא מוסרת את הכדור: ב-198 ההתקפות בסדרה שבהן שחקניו של סטיב קר מסרו שלוש מסירות או יותר, הם קלעו 118.2 נקודות בממוצע ל-100 התקפות; ב-189 ההתקפות שבהם מסרו שתי מסירות ומטה, הם קלעו 85.2 נקודות ל-100 התקפות.
לסמול בול היה גם אפקט הגנתי. לראשונה בסדרה החליט קר להתחיל עם איגודאלה על לברון, לאחר ההתעללות של האחרון בהאריסון ברנס במשחקים הראשונים. בנוסף, גולדן סטייט גם הרבתה בשמירות כפולות על ג'יימס, וההתאוששות מהן הייתה קלה יותר כשעל הפרקט היו חמישה שחקנים מהירים ודינמיים. קליבלנד התפתתה לנסות לנצל את יתרון הגובה של מוזגוב ותומפסון, ויצאה מתוכנית המשחק הקבועה שלה: בידודים ללברון, אחד על אחד ללברון, פיק אנד רול ללברון ובקיצור, לבסס את ההתקפה על השחקן הכי טוב בעולם. זה היה רווח נקי לווריירס.
בכלל, המשחק הזה לא היה שעתו היפה של בלאט. לאחר פלייאוף פנטסטי שלו, שבו הוא הכתיב את הקצב והפתיע את המאמנים היריבים, קר תפס אותו לא מוכן. הצבתו של מוזגוב על איגודאלה הייתה הימור שכשל, הסירוב להגדיל את הרוטציה הפיל את החמישיה מהרגליים בדקות האחרונות, להרכב הגבוה ברבע האחרון עם ג'יימס ג'ונס בעמדה מספר 3 לא היה סיכוי מול ננסי גולדן סטייט וההגנה לא מצאה תשובות להנעת הכדור המהירה של היריבה. חשוב מכל, בלאט לא הציב את ג'יימס בעמדה מספר 4.
אחרי הכישלון ב-2011, אחד השינויים של אריק ספולסטרה במיאמי בדרך לשתי האליפויות בעונות הבאות היה הסטתו של ג'יימס לעמדת הפאואר פורוורד והרכבים נמוכים ודינמיים יותר. ייתכן שזה הפיתרון שיאפשר לבלאט לקחת אליפות. מאמן קליבלנד גם קיצר את הרוטציה במהלך העונה, שינוי שהניב רצף נצחונות מרשים, אבל אז עמדו לרשותו קיירי ארווינג וקווין לאב. אם לא ישלוף מהמקפיא את מייק מילר ושון מריון, לא בטוח שהשביעיה המובילה שלו תצליח לעמוד על הרגליים במשחק השביעי.
3. השקר. בלאט צריך להיות מוטרד יותר מכל דווקא מהשקר של סטיב קר לפני המשחק. מאמן הווריירס, שהודה שלא אמר אמת כשסיפר לפני המשחק שלא יהיו שינויים בחמישיה, נראה עד לשלב זה בחור חביב, חייכן וסימפטי, בדיוק כמו הקבוצה שלו. רק שלא היה ברור אם בווריירס בוערת אש תחרותית של אלופים. מתברר שקר, חמש פעמים אלוף NBA כשחקן, מוכן לעשות הכל כדי לקחת תואר, כולל פגיעה במוניטין שלו כחביב התקשורת. לפתע, הווריירס שולטים בסדרה, ונראים רעננים ויוזמים, בעוד קליבלנד מותשת ומתגוננת, עם הגב לקיר. רק שאם בלאט הוכיח משהו לאורך הקריירה, זה שאלו המצבים שבהם הוא מוציא מעצמו ומקבוצותיו את הטוב ביותר.