אחרי שנבחר פעמיים ברציפות לשחקן החודש בברייטון, תגובת האוהדים לא איחרה לבוא. בפורומים הם חזרו על השאלה: "מה, לעזאזל, בירם כיאל עושה בקבוצה הקטנה בליגת המשנה באנגליה?". גם כיאל יודע שהוא מסוגל ליותר. העונה בברייטון היא צעד אחורה מבחינת המועדון ממנו עבר, אבל באותה נשימה - הפרידה מסלטיק עשתה לו רק טוב לקריירה. בקבוצה מוגבלת התקפית הוא מצליח לבוא לידי ביטוי יותר בחלק הקדמי, והפך לשחקן חשוב מאוד במערך של האירי כריס יוטון.
המהלך שעשה בינואר, הוא אולי אחד הנכונים שעשה בקריירה. עזב מועדון מפואר לטובת הצ'מפיונשיפ: ממאמן שלא בנה עליו אחרי תקופת הפציעות, ליוטון שעבורו כיאל הוא לא רק אחד השחקנים החשובים בקבוצה, אלא אולי גם השחקן הכי טכני בה. "הכי טכני? אולי", כיאל מודה על המחמאה וחוזר מעט אחורה. "תראה, זאת הייתה החלטה טובה ללכת, כי עד נובמבר שיחקתי בכל משחק של סלטיק. בנובמבר מתחתי את המפשעה, שישה שבועות בחוץ וכשחזרנו, גם כשהייתי בריא, ישבתי בצד. מאז המאמן לא שיתף אותי, אמר שאני צריך לחזור לכושר, שאני צריך לעבוד ושאני עדיין לא מאה אחוז. עם עצמי הרגשתי טוב, רציתי לשחק. אז כיבדתי את ההחלטה, אבל אמרתי שבסופו של דבר גם אם הייתי מקבל דקות פה ושם, כדאי לי לחפש קבוצה. אני ופיני (הסוכן, זהבי, א"י) היינו צריכים לקחת החלטה יחד עם המשפחה. רציתי לשחק 90 דקות. היו כמה הצעות על המדף, וגם בארץ היו גישושים ממכבי חיפה. בסופו של דבר החלטתי ללכת לברייטון אחרי התייעצות איתו. זה קרה בעיקר בגלל המאמן (כריס יוטון) וכשידעתי מה התנאים. הכול התחבר בסופו של דבר".
ברייטון קבוצה מאוד מאותגרת התקפית, רק ארבע קבוצות כבשו פחות ממנה בעונה הסדירה. באת יותר לידי ביטוי.
"אולי לפי הסטטיסטיקה, אבל אני חושב שיש לנו שחקנים טובים גם בחלק הזה. בשנתיים האחרונות הקבוצה הייתה בצמרת, אבל העונה בנו קבוצה שתעלה ליגה והמאמן הקודם, שקיבל הרבה כבוד כשחקן בליברפול (סמי הופייה הפיני, א"י), לא התחבר לקבוצה. לא הייתי בתקופה שלו, אבל אני יודע שכשיוטון הגיע עשינו סדרה טובה של ניצחונות. בסוף היינו במצב בעייתי, כי שוב לא הצלחנו לנצח הרבה משחקים. בסופו של דבר, נשארנו בליגה וזאת הייתה המטרה אחרי ינואר. התפקיד שבו אני משחק? כשמשחקים שלושה בקישור, אני לא משחק את המספר שש, אלא את השמונה. המאמן רוצה אותי כחמישים-חמישים, 'אפ אנד דאון', כמו ששיחקתי במכבי חיפה. בכלל, בתקופה הזאת בברייטון התפקיד החזיר אותי לימים במכבי חיפה, עם ג'ון קולמה שנתן לי יותר חופש מקדימה, ויניב קטן מלפני, רק שזה באנגליה. אני נמצא בכושר משחק טוב, תומך בהתקפה וגם בהגנה. אני אוהב שיש שחקן שמשלים אותי. בסלטיק התפקיד שלי היה שונה, הייתי שש קלאסי. מכאן ההבדל".
הם רוצים אותך גם בעונה הבאה.
"תמיד יש רצון להתקדם, אבל יכול להיות שברייטון תבנה בעונה הבאה קבוצה שתעלה ליגה. מהשיחות שלי עם המאמן הבנתי שהוא בונה עליי לעונה הבאה. מבחינתי, זה מאתגר אותי לבוא לעונה הבאה וגם להצליח עם הקבוצה. יש לי חוזה לעוד עונה, עדיין לא בטוח מה יהיה, אבל יש אפשרות שאשאר".
אז זאת תחנת ביניים בדרך לפרמיירליג?
"אני רוצה להגיע לשם, זה החלום. אני יכול לשחק שם, היום אני יכול לומר שאני במאה אחוז שחזרתי לעצמי. כשהגעתי לכאן, בברייטון חששו מהפציעות שלי, אבל הוכחתי שזה מאחורי. אני מציג יכולת טובה בליגה השניה, קבוצות באות לראות אותי. אם אמשיך להתקדם, אישית וקבוצתית, אין סיבה שלא אגיע לליגה הראשונה".
מה המסר שלך לשחקנים ישראלים שעושים את הדרך לטופ, ואז מגיע הספסל?
"בעולם הכדורגל הכול משתנה בשניות, יום אחד אתה מלך, יום אחד אתה למטה ואף אחד לא סופר אותך. בתקופה שלי בסלטיק, נהניתי מכל רגע אבל גם למדתי המון. ספגתי הרבה ניסיון אירופאי שם, במיוחד בצ'מפיונס. מאז הפציעות הפכתי להיות שחקן לא קבוע, נלחמתי על המקום שלי ב-11, בסגל. זה רק חיזק אותי מנטלית. עבדתי קשה כדי להגיע לשם, כי מגיל קטן חלמתי על זה. החלום הגדול הוא להגיע לליגה יותר טובה, בעיקר לפרמיירליג, לגרמניה או ספרד. חזרתי צעד אחורה, כדי לחזור מהדלת הראשית. עזרתי לברייטון, והיא עזרה לי. אני שמח מאוד היום".
בוא נדבר על הנבחרת. בתקופה של גוטמן, הוא לא ממש סופר אותך. משחק רשמי אחד מול פורטוגל, מאז משחק הידידות מול מקסיקו לא ראית דשא.
"יש כל מני סיבות שיסבירו למה אני לא בהרכב. סיבות לא הכי טובות מבחינתי. עברתי פציעות, המעמד שלי לא כמו שהיה בשנים עברו, אצל לואיס פרננדז ודרור קשטן הייתי שחקן הרכב קבוע, אבל הפציעות עצרו את ההתקדמות. המודעות המנטלית שלי עזרה לי להבין איפה צריך להילחם כדי להישאר ברמות האלה. אצל גוטמן לא הייתי בריא, וכשהייתי בריא לא הייתי בכושר הכי טוב. תמיד רציתי ונלחמתי להישאר, תמיד ניסיתי לשכנע אותו שמגיע לי מקום בסגל, אפילו בהרכב. בינתיים זה לא קורה משחק אחרי משחק. שוחחתי עם אלי, הוא רוצה שאני אחזור לעצמי והוא רואה שחזרתי לעצמי. הוא אמר לי 'אני רואה את בירם שהיה לפני הפציעות מבחינת חדות ורעב למשחק, אין לך פחד מפציעות'. אם אשחק מול בוסניה? הוא יקבע. חשוב לי להישאר בטופ של הכדורגל הישראלי, להיות בורג מרכזי בקבוצה באנגליה מבחינת כושר משחק. נגד פורטוגל היה לי משחק טוב, לא שיחקתי במשחק שאחרי והייתה לנו שיחה על כך. לא חושב שהגעתי למצב של מאה אחוז כדי שאהיה באנקר בתקופה האחרונה".
בוסניה?
"כבוד גדול לשחק מולה, משחק ענק לנבחרת. אנחנו מודעים לכך שעשינו משחק טוב, טקטי ברמה גבוהה, אבל המשחק הזה יהיה שונה בצורה שלא נוכל לתאר. גם אלי יודע שאנחנו הולכים למשחק שונה לגמרי. פיאניץ' אמר שלישראל הם לא הגיעו. אתה רואה את זה ומבין שהם הולכים לשחק אחרת שם".
תיקו טוב לנו?
"נלך כדי לנצח. תיקו, אם ייצא, לא רע. אבל לא אוהב גישה של שחקנים שמשחקים על תיקו".
תחזור לישראל? למכבי חיפה?
"כן, למה לא? גדלתי פה. אני מכיר את הליגה. אולי יום אחד זה יגיע. לא בעונה הבאה. לפעמים בתקשורת אנשים חושבים ששחקן חוזר מחו"ל כדי לסיים קריירה תוך עונה. יוסי בניון הוא אחד השחקנים החשובים במכבי חיפה, בן חיים עשה עונה מדהימה בצ'רלטון וחוזר לרמות הגבוהות. בניון הגיע לכאן אחרי זכייה בליגה האירופית עם צ'לסי, הרמות הכי גבוהות, אז על מה אנחנו מדברים? אחרי תקופה שבה אתה עוזב את הבית, יש משהו שמפתה אותך לחזור. הגעגועים למשפחה, בעיקר. כשאשוב לישראל, אף אחד לא יוכל לומר שעשיתי את זה כדי לסיים כאן את הקריירה".
