1. כשמריה שראפובה שלפה את הכדורים של הגרלת הרולאן גארוס, הכותרות בכל מקום (כולל באתר זה) היו לגבי המפגש האפשרי בין נובאק דג'וקוביץ' לרפאל נדאל. בכל זאת, נדאל - אלוף תשע מעשר השנים שקדמו ל-2015 - הגיע כמדורג שמיני בעולם ושביעי בטורניר לראשונה מזה עידנים וכולם כססו ציפורניים כדי לדעת מול מי הוא יוגרל ברבע הגמר. כשהתברר שהוא הוגרל מול הטניסאי הטוב בעולם, זה רק הגדיל את סף הריגוש.
העיסוק בשאלה "את מי רפא יפגוש ברבע הגמר?" הטריד את כולנו שבועות לפני הרולאן גארוס ובעצם מהרגע בו התברר שהספרדי יגיע לטורניר לא כאחד מארבעת המדורגים הבכירים. אף אחד לא שאל "את מי סטן ואוורינקה יפגוש ברבע הגמר?" למרות שהשוויצרי גם הגיע בדירוג נמוך - 9 בעולם ו-8 בטורניר.
לא שיש בכך כדי להכות על חטא או שוב לעסוק ב"למה לא ספרו את ____", המטרה היחידה לשמה ציינתי את זה היא על מנת להדגיש מי ומה הוא סטן ואוורינקה. השוויצרי בן ה-30 הוא אנטי-כוכב. הוא לא יפה, גבוה, כריזמטי, אתלטי ובעל שיק של כוכב. הוא לא מפרסם את רולקס ולא מוכר מיליוני חולצות עם כיתוב שמו מדי שנה. הוא לובש בגדים מכוערים להחריד של חברת יונקס (מכנסיים שכבר הפכו לקאלט). הוא לא מתקרב בשום דבר מן הדברים הללו לנובאק דג'וקוביץ', רפאל נדאל, אנדי מארי ובטח שלא לרוג'ר פדרר. רובכם תשימו לב גם לתומאש ברדיך, ג'ו ווילפריד צונגה, חואן מרטין דל פוטרו ועוד שחקנים רבים לפניו אם הם היו חולפים על פניכם ברחוב.
מכאן ובדיוק מכאן נובעת הגדולה של ואוורינקה. הוא מהווה השראה עצומה לכל האנדרדוגים של העולם, או כמו שכתובת הקעקע על ידו מצטטת את הסופר והמחזאי האירי סמואל בקט: "ניסית, נכשלת, לא משנה. נסה שוב, היכשל שוב, היכשל טוב יותר". בגיל 29, ובלי שום ספק בעידן בו הזכייה בתואר גרנד סלאם היא הקשה ביותר בתולדות המשחק, זכה השוויצרי בתואר הראשון שלו באוסטרליה 2014. השנה, כשהוא כבר בן 30, שלב בו הקריירה של מרבית השחקנים נמצאות בדעיכה, סטן-דה-מאן הצליח לזכות בתואר גרנד סלאם שני שלו ולהשתוות למספר של אנדי מארי, מתחת לשלושה מהטניסאים הגדולים בהיסטוריה: רוג'ר פדרר, רפאל נדאל ונובאק דג'וקוביץ'.
אחת המשימות הכי קשות בספורט העולמי היא להוציא את תארי הגרנד סלאם מהידיים של דג'וקוביץ', נדאל, פדרר ומארי. אם הייתם אומרים למישהו, אולי חוץ מלוואוורינקה בעצמו ולמגנוס נורמן מאמנו, שהשוויצרי יזכה ביוני 2015 במייג'ור השני שלו, היו אומרים לכם שהשתגעתם. לא פחות מזה. ואוורינקה מהווה השראה עצומה לאינספור טניסאים שיתחילו להאמין שגם להם אולי יש או יהיה סיכוי בעתיד, אם יעבדו קשה וינצלו נסיבות. לא רק לטניסאים, אלא לספורטאים ולאנשים בכלל. הוא אחת הדוגמאות הטובות בעולם היום לכך שאפשר להשיג כמעט הכול, גם את הבלתי ייאמן, אם רק ממשיכים לחלום. לא פלא שאחרי הניצחון שלו, מאמן גולדן סטייט סטיב קר כבר דיבר על כך שזה נתן לו השראה. ניצחונו של ואוורינקה הוא ניצחונם של מיליוני אנשים בכל העולם, אם לא יותר מזה. אלה שעומדים מאחורי הילדים המקובלים של הכיתה. על כך תרומתו הגדולה ביותר של ואוורינקה לטניס ומה שאולי יהפוך אותו לאחד הטניסאים המשפיעים בדורו.
2. איזו טלטלה עבר סטן ואוורינקה בחודשים האחרונים. ב-19 באפריל הוא פרסם הודעה מוזרה מאוד בפייסבוק, שנראתה כמו עבודה של מנהלו או דובר מטעמו ובה הוא הודיע על פרידה מאשתו אילהם, לאחר שחיו ביחד במשך עשר שנים ועל אף שיש להם ילדה, אלכסיה. ואוורינקה כתב באותה הודעה כי "תמיד ניסינו לחיות ביחד כקבוצה וכמשפחה על אף כל האתגרים שהתמודדנו איתם בגלל הקריירה שלי. לצערי, זה לא אפשרי יותר".
אבל הגירושים האלה הפכו למכוערים מאוד ברגע שאשתו הגיבה בהודעה של עורך דין מטעמה, בה אמרה: "סטן לא מפסיד במשחקים בגללי או בגלל הפרידה, שהוא טוען שהיא כואבת לו. ההחלטה שלו לעזוב את המשפחה שלו לא מנעה ממנו לזכות בטורניר צ'נאי ולעשות גם תוצאות טובות. לא, הנסיעות והטורנירים הם ממש לא הסיבה לפרידה. חוץ מזה, שחקנים אחרים בסבב שמדורגים גם גבוה ממנו מצליחים לנצל חיי משפחה בצורה מוצלחת. חוסר היציבות שלו והתשוקה שלו בחופש - בכל הרמות - הם הסיבות לפרידה. אני חייבת להודות שהשקרים שלו והבגידות הרגשיות הם שהשמידו לחלוטין את האמון שהיה לי בו".
לא חלף הרבה זמן עד שבבליק השוויצרי התפרסמה ידיעה לפיה ואוורינקה מנהל במשך כמה חודשים רומן עם דונה וקיץ', הטניסאית הקרואטית הצעירה. על פי אותה ידיעה, השניים התחילו את הרומן כשווקיץ' עוד הייתה בת 17. ואוורינקה בא בטענות לעיתון על הדברים הללו, אבל נראה שבמצבים כאלה הטענות רק מעצימות ומגדילות דיווחים כאלה.
זו הפרידה השנייה של הזוג אחרי שוואוורינקה עזב את אשתו כבר ב-2010 אחרי שנה בלבד של נישואים כדי להתמקד בקריירה שלו. אז זה נגמר עם לידת בתו, הפעם נראה שזה סופי. רבים חשבו שהתקרית הזו תפגע בו, אבל הסתבר שלא כך וכוח הרצון שלו שוב ניצח בגדול.
3. בגמר עצמו הצליח ואוורינקה לעשות את מה שלא עשו לדג'וקוביץ' הרבה מאוד זמן, אולי אפילו שנים. הוא הצליח לעשות את מה שבאנגלית נקרא to outplay him. ממש גרם לטניסאי הטוב בעולם, המדורג ראשון ומי שהגיע בטירוף להשלים גרנד סלאם של קריירה להיראות אובד עצות ואומלל מולו. הסרבי ניסה, גיוון, העז, עלה לרשת, שיחק סרב-אנד-וולי בנקודות הכי קריטיות ופשוט כלום לא עבד. לא כל יום רואים טניסאי כישרוני ו-ווינר כמו דג'וקוביץ' חסום בצורה כזו. שום דבר לא זרם לו במשחק בשלוש המערכות האחרונות, כשבדיעבד הראשונה נראית עכשיו כמו חימום שוואוורינקה היה זקוק לו.
ואוורינקה השתמש וניצל את העוצמות האדירות שלו בצורה הטובה ביותר שיש, שיחק בתעוזה של מי שהיה כבר ב-20 משחקי גמר גרנד סלאם והראה שוב שהבקהנד שלו הוא הטוב ביותר בעולם ומהטובים אי פעם. נראה שהשוויצרי יכול לעמוד במשך יום שלם ולשחרר פגזים בגב היד לאורך הקו כמה שרק ירצה. הבקהנד שהוא ייצר מהצד של הרשת במצב של 2:5 לטובתו ו-15:0 על ההגשות של דג'וקוביץ' במערכה השלישית זה משהו שלא יישכח עוד הרבה מאוד זמן. אפשר לקצר ולקרוא לזה גאונות טהורה. עד כדי כך.
ואוורינקה אמר לפני המשחק שהמטרה שלו הייתה להישאר כמה שיותר קרוב לקו הבסיס כי מי שעושה את זה במשחקים בינו לבין דג'וקוביץ' גם מנצח. והוא צדק. קל לומר, אבל קשה לעשות. ו-ואוורינקה באמת עשה. לרגעים מסוימים היה נראה שהסרבי מתעקש להישאר ממש על הקו ולא לזוז ממנו, אבל הפצצות שהגיעו מהצד השני פשוט זרקו אותו אחורה לחפש את הכדורים. האיש שנראה בלתי עביר ובלתי חדיר, פתאום התחיל לרוץ ולאבד קשר עין עם הכדורים.
ואוורינקה לא הראה רק טניס אדיר, אלא גם עוצמה מנטלית. הוא הצליח לחזור מפיגור של מערכה, הצליח לחזור מ-3:0 במערכה הרביעית, כשהיה נדמה שאנחנו בדרך הבטוחה לעוד קרב מרתק של חמש מערכות בין השניים. ובכלל, היה נראה כאילו הוא זה שמגיע הרבה יותר חזק ובטוח בעצמו לנקודות הקריטיות. זה מפתיע מאוד בהתחשב בכך שמדובר בסך הכול בגמר גרנד סלאם שני שלו ובזכייה שנייה שלו. במקרים רבים, טניסאים נחנקים ומאבדים כל קשר עם הכדור בגמר גרנד סלאם ראשון. גמר גרנד סלאם לא דומה לשום משחק אחר בשום רמה ואין שום דבר שיכול להכין אותך למעמסה הפיזית והמנטלית הזו ובעיקר לגודל ולעוצמת המעמד. כשאתה בספורט יחידני ולא יכול להיעזר בחברים לקבוצה שכבר היו במעמדים כאלה, אתה לרוב מאבד כיוון. ואוורינקה בינתיים שיחק בשני משחקי גמר מול שני יריבים שנתנו לו בראש בלי סוף (נדאל היה ב-0:12 מולו לפני גמר אוסטרליה 2014, דג'וקוביץ' 3:17 לפני הגמר אתמול) ומכירים את המעמד הזה מלפני ומלפנים, ובכל זאת הוא ניצח בשני המקרים.
4. נובאק דג'וקוביץ' התבגר. נראה שהוא היה קצת מותש, אולי אפילו סחב איזו פציעונת, אבל הוא ניסה להסתיר את זה ונהג בצורה ג'נטלמנטית ראשונה במעלה. גם בכך שלא עשה בכלל הצגות במהלך המשחק, גם בחיבוק הארוך והמפרגן לוואוורינקה בסיום וגם בריאיונות השונים שהעניק ובהם לא שמענו בכלל את המילים "עייפות", "פציעה" וכו'. דג'וקוביץ' של לפני כמה שנים היה נוהג אחרת לחלוטין ויפה לראות שהאיש הפך להיות לא רק אלוף עצום ו-ווינר גדול, אלא גם ג'נטלמן, ספורטאי למופת ודמות לחיקוי למיליוני ילדים שחולמים להיות כמוהו יום אחד.
5. באופן כללי, נראה שאין לדג'וקוביץ' יותר מדי מה לשפר. בטוח שהתסכול מכך שלא השלים גרנד סלאם של קריירה ושוב הפסיד בגמר הרולאן גארוס רק יגרום לו לעבוד קשה יותר ולחזור חזק יותר. זה מה שהפסדים כאלה תמיד גורמים לאלופים ענקיים. הסרבי אמנם לא השלים גרנד סלאם של קריירה הפעם, כי זה באמת כנראה לא נועד לקרות הפעם (בגלל המשחק שהתארך מול מארי?), אבל כמעט שאין ספק שזה יקרה.
אחרי הכול היה לסרבי טורניר אדיר. הוא אמלל וממש העביר שיעור טניס שחקן איכותי כמו רישאר גאסקה, הרשים במיוחד מול תנאסי קוקינאקיס הצעיר והמוכשר, דרס את מלך החימר רפאל נדאל ואפילו הצליח להתמודד בעוד עימות פיזי וקשוח מול אנדי מארי בהצלחה. נולה זכה בשמונה תארי גרנד סלאם, רק חגג לפני כמה שבועות את יום הולדתו ה-28 ועוד תארים רבים מחכים להיקטף על ידי האיש שרצף 28 ניצחונות נקטע לו בגמר הרולאן גארוס. תהיו בטוחים שלווימבלדון ולאליפות ארצות הברית הוא שוב יגיע כפייבוריט.