פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לידור כהן: "הייתה שנת הלם. הייתי ב-40 אחוז יכולת"

        הוא כבש שערים מכריעים, אבל בפנים הילד הביישן לא עיכל את המעבר ללחץ של בית"ר, בטח אחרי בכורה שמטריפה את הדמיון של ההמון. "זה היה בום. הלחץ מנע ממני את הדבר הכי חזק – הדריבל. ציפו שארקוד בכל משחק". לידור כהן בראיון שלא קוראים בכל יום

        לידור כהן: "הייתה שנת הלם. הייתי ב-40 אחוז יכולת"

        צפו בלידור כהן מכניע את מכבי תל אביב

        חברתו של לידור כהן כתבה לו השבוע פוסט בעמוד הפייסבוק שביטא למעשה את כל העונה שעברה על הקשר-חלוץ הצעיר של בית"ר: "סוף כל סוף נגמרה העונה ואני כל כך נרגשת ושמחה עבורך. עברת שנה לא קלה בכלל - שנה של העלבות, של חוסר אמונה, של ירידות ועליות . אני כל כך גאה בך ובחוזק הפנימי שלך שדחף אותך למקום הזה , של לתת יותר ויותר, להוסיף עוד אימונים, לאטום את האוזניים ובעיקר לחזור ולהאמין בעצמך (מה שלפעמים זה הכי קשה) ובסוף, במאני טיים, בחודש אחרון, הצלחת להראות לכולם מה אתה שווה - כרטיס לאירופה".

        הדברים האלה מסבירים אולי הכל על השנה של לידור כהן. על הנייר הוא היה הרכש הכי משמעותי של בית"ר בקיץ האחרון. הכישרון הצעיר שאלי טביב חטף ממכבי פתח תקוה ב-1.2 מיליון שקל דרך הוועדה למעמד השחקן - סכום נמוך מאוד עבור מי שהוגדר בקיץ כאחד הכישרונות הגדולים של הכדורגל הישראלי. או כמו שאמר עליו סוכנו שלומי בן עזרא לאלי טביב: "גם שני מיליון שקל עבורו זה לא סכום גבוה, הוא כוכב כדורגל ובית"ר תרוויח עליו עוד הרבה כסף בעתיד".

        עד כאן הכל טוב ויפה. מכאן מתחיל המעבר של הילד הביישן והמופנם ממכבי פתח תקוה נטולת הקהל לבית"ר ירושלים הלחוצה, עם אלפי אוהדים ותקשורת מטורפת סביבה, מה שהפך את העונה של לידור כהן לעונה של רכבת הרים רגשית. כזאת שלמרות שערי הניצחון והנקודות שהביאו את בית"ר לאירופה , עדיין דוהרת עם תקוה כי תיעצר בעונה הבאה ותגרום לו להביא את היכולות האמיתיות שלו למגרש.

        לידור כהן שחקן בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        עונה של רכבת הרים רגשית. לידור כהן (צילום: ברני ארדוב)

        לידור כהן נולד בשנת 1992, בדיוק באותה השנה בה הצטרף רונן חרזי לבית"ר ירושלים. ילד אלמוני יחסית מהפועל רמת גן (על אף שהוזמן לנבחרת על ידי שלמה שרף) שבעונתו הראשונה בבירה התפוצץ, זכה באליפות ובתואר כדורגלן העונה. חרזי הוא מסוג השחקנים ששייכים למיליניום הקודם. במילנים הנוכחי ההתפתחות, הבשלות ויכולת ההתמודדות של צעירים היא איטית יותר ומחייבת לא מעט סבלנות בדרכם להפוך לשחקנים משמעותיים.

        המספרים של לידור כהן בסך הכל סבירים - שישה שערים, ארבעה בישולים. לא רע לעונה ראשונה. כששואלים אותו על הסטטוס של החברה הוא מסכים עם כל מלה: "כן, היא יודעת טוב מאוד איזו שנה עברה עליי. היא הייתה איתי בכל מגרש בכל מקום בארץ. היא מרגישה אותי ויודעת איך הייתי חוזר אחרי משחקים טובים ורעים. זה השפיע גם על כל המשפחה שלי. זה היה בום גדול בשבילי לעבור ממכבי פתח תקוה לבית"ר ולהתמודד עם כל זה. אני חושב שהתבגרתי והתחשלתי השנה בצורה שלא תיארתי לעצמי שאפשר".

        הרבה אומרים שהבעיה היא שהגעת לבית"ר עדיין ילד. תמים, ביישן, מופנם, הכל היה גדול עליך ולא ידעת איך לאכול את זה.

        "בדיוק, אני בן אדם כזה. אני רגיש ומופנם. בבית"ר פיתחתי עור של פיל. היו משחקים שאתה חושב שגם אם תעשה פעולה טובה, בישול או שער עדיין ייתפסו עליך ויכעסו על כל פעולה לא טובה. זה קורה להרבה שחקנים בהרבה מקומות וצריך לדעת להתמודד עם זה. תקופה לא קצרה לקחתי את זה ברמה האישית עד שהתחלתי להבין שזה משהו שהרבה חווים וצריך להתמודד איתו. יש ציפיות, יש דרישות והרף עולה. הקהל של בית"ר הרי הוא החלום של כל אחד, הוא מטריף ודוחף אותנו, וזה בסך הכל כמות קטנה שמקללים. אבל בגלל שאני שנה ראשונה שמעתי הכל ולקחתי ללב. לאט לאט למדתי להיות מופנם ולאטום את האוזניים, להתרכז ב-98% מהקהל שמעודד ותומך".

        מאיפה כל הלחץ הזה ששמת על עצמך?

        "אני אסביר לך, עד הפועל באר שבע בגביע הטוטו בקיץ לא הכירו את לידור כהן. במשחק ההוא כבשתי צמד בוסרמיל וציפו שמאז בכל משחק אני ארקוד על המגרש. גם במחזור הראשון בוסרמיל היה לי משחק מצויין ומכאן דברים קצת השתבשו. שברתי את האצבע נגד מכבי חיפה במחזור השני, מאז עליתי עם שבר וזה הפריע לי מאוד. היו לי חששות להיכנס לקרבות מגע וליפול, ונזהרתי. לאט לאט איבדתי את הביטחון. משחק אחרי משחק דברים לא הולכים, פעולות פחות טובות, הקהל מתחיל להשפיע כי הוא מצפה ממני וכדור השלג הזה לא נעצר. שאני מסתכל אחורה על העונה אני יודע שאם לא השבר באצבע ועם עוד שלושה-ארבעה שערים בתחילת העונה, הכל היה רגוע יותר וכל העונה מבחינתי הייתה מתפתחת אחרת".

        כל איש מקצוע שליווה אותך אומר תמיד כי "התכונות הכי טובול של לידור הן המהירות, האחד על אחד, הדריבל". מאז המחזור הראשון בבאר שבע, פשוט הפסקת לנסות. היה נראה שהרגליים שלך כבדות מהלחץ ואתה נמנע מסיטואציות של לעבור שחקנים.

        "בדיוק. זאת הנקודה. הדבר הכי חזק שלי זאת המהירות והיכולת באחד על אחד. מגינים חוששים לצאת אליי בגלל התכונות האלו, ונוצר מצב שהסיטואציה של הלחץ לקחה לי את הדבר הכי חזק שלי. גם במחזורים האחרונים שכבשתי לא עשיתי דריבלים ולא את מה שאני יודע. אני עובד על זה עם יגאל הלל ועם אחי שמשפיע עליי, אבל ברור לי שאני צריך להשתחרר עוד המון. אני בתהליך. אני בטוח שבעונה הבאה יהיה הרבה יותר טוב. אני מצפה מעצמי להרבה יותר. כרגע אני מרגיש שהעונה הייתי ב-40% יכולת. לקראת הסוף דברים קצת השתחררו, אך עדיין העדפתי לשחק פשוט בציפייה שעם הזמן זה יחזור לי".

        מה החשש? מה כבר יכול לקרות אם לא תאבד כדור?

        "התייחסתי המון המון לתגובות מהקהל. בהתחלה אמרו לי כולם שגם אם אעשה תשעה דריבלים שלא יצליחו, העשירי יילך ויהיה בסדר. בכל פעם שלא הלך והייתה אכזבה, זה השפיע עליי. אין לי טענה לאף אוהד, פשוט באתי ממכבי פתח תקוה ואני לא רגיל לזה. זה תהליך שאני צריך להתמודד איתו אני מקווה שבשנה הבאה יראו את לידור כהן האמיתי. אני חייב להוסיף את היתרון הכי גדול שלי שלא הצלחתי להביא לידי ביטוי השנה. אני לא אוותר לעצמי, אתמודד עם זה".

        אוהדי בית"ר ירושלים (יוסי ציפקיס)
        "אין לי טענה לאף אוהד, פשוט באתי ממכבי פתח תקוה ואני לא רגיל לזה". אוהדי בית"ר (צילום: יוסי ציפקיס)

        יצא לך לדבר עם שחקנים שעברו שנה ראשונה דומה בבית"ר, כמו אצילי ואיציק כהן?

        "כן, כולם חיזקו ועודדו אותי. שחקנים אמרו לי שבשנה הראשונה שלהם היה להם קשה מאוד, שהיה להם אפילו יותר גרוע והדקות שקיבלתי והמספרים שלי זה יפה מאוד ביחס לשנה ראשונה. הרגשתי שמבחינת העבודה הטקטית על המגרש גם עשיתי את העבודה והמאמנים היו מרוצים, וזה עזר לי. הבנתי שזה משהו שלא מעט עוברים - אצילי, איציק כהן, סלליך. הם עברו שנים לא פשוטות כאן שהגיעו. אמרו לי סלליך הוא כוכב כדורגל שהתקשה לחבר פס, היום אני מבין את זה. צריך לעבוד חזק על הראש".

        עם כל הכבוד לגולים המכריעים, חלוץ עם הגב לשער זה לא התפקיד האידיאלי עבורך.

        "זהו, שאני לא צריך לשחק הרבה עם הגב. זה לא התפקיד הטבעי שלי. בהתחלה היה קשה לי, אבל לאט לאט התחלתי לנצל את המהירות והגעתי לאינספור מצבים. נגד מכבי פתח תקוה הייתי צריך לקבל את כדור המשחק עם כל ההחמצות. לא ביקשו ממני לשחק עם הגב לשער, אמרו לי לשחק חופשי במגרש, לא חלוץ, לבוא אפילו לקחת כדור מהקשר האחורי. לבלבל הגנות, לעשות מה שאני רוצה ולרוץ לאן שאני רוצה. היו מצבים שקיבלתי כדורים עם הגב לשער, וזה היה מוזר. צריך לשחק עם הכח, להוריד עם הגב ולרוץ לעומק, לומדים הכל בתפקיד. זה גם אתגר".

        אמרו שבכלל התפקיד הטבעי שלך הוא קשר 50:50.

        "בלאומית וכל סוף העונה שעברה במכבי פתח תקוה שיחקתי 50:50, מחצית מהגולים שהבקעתי במכבי פתח תקוה היו בתפקיד הזה. אם יבטיחו לי מספרים כאלה אשמח להמשיך חלוץ, אך ברצינות, אני מעדיף מתחת לחלוץ. זה התפקיד הטבעי שלי. בסופו של דבר, מה שיעזור לקבוצה אני אעלה ואתן את כל מה שיש לי. לא מתעסק באיזה תפקיד יותר נכון לי. זה רק יכול לבלבל אותי".

        אפרופו הלחץ, שהורידו אותך לספסל ועלית כמחליף נגד רעננה במושבה או בסמי עופר נגד הפועל חיפה פיתאום ראו שחקן אחר, משוחרר יותר.

        "כן, דווקא נגד רעננה כמחליף נכנסתי וישר עשיתי כמה דריבלים. גם נגד הפועל חיפה הבקעתי צמד, אבל מה שהכי אהבתי זה איזה דריבל שהצלחתי לעשות והשארתי את חנן ממן מול שוער. הרגשתי שחזרתי לחיים. זאת הייתה תקופה שהרגשתי שהכי טוב לי זה לעלות מהספסל, זה שיחרר לחץ".

        לידור כהן שחקן בית"ר ירושלים (אמצע) עם אופיר קריאף (יוסי ציפקיס)
        לעלות מהספסל שיחרר אצלי לחץ". לידור כהן (צילום: יוסי ציפקיס)

        אני שומע אותך מדבר, אתה עוד לא יודע איך לעכל את העונה הזאת.

        "זאת בהחלט עונת הלם. אני מופנם וביישן, זה לא האופי שלי להתערבב ולהיכנס במכה אחת לתוך כל הרעש וההמולה שמלווים את בית"ר בפרט ומועדונים גדולים בכלל".

        היה רגע שנשברת? שחשבת שלא תוכל להצליח בבית"ר?

        "זה לא, אף פעם לא נשברתי וזה משהו שבחיים לא אמרתי לעצמי. אני מודע ליכולות שלי ואני יודע שאני אצליח בכל מקום שאהיה. גם בחצי הראשון של העונה שעברה במכבי פתח תקוה הייתי ביציע ותמיד ידעתי שאם ייתנו לי הזדמנות אני אוכל לעזור להשאיר את הקבוצה בליגה".

        כמה השפיע עליך הדיבורים שאתה שחקן של טביב והוא דואג שתשחק בכל מחיר.

        "כן, שומעים את זה. אבל כשזה הגיע כבר התחלתי להתחשל. אני באתי להתאמן ולהצליח ולא להתרכז בדברים האלה שיכולים לעשות רק רע. שלא הולך ברור שזה משפיע, אבל לא נתתי לזה להשפיע עליי יותר מדי. באיזשהו שלב אתה אוטם אוזניים, מתרכז בחיובי, בחלק של הקהל שמעודד, תומך ודוחף. יש לנו את הקהל הכי טוב והכי תומך בארץ ובכמויות כאלה של אוהדים תמיד יהיה את אלה שיוצאים מהכלל. היום דברים עוברים לידי. אפילו הפסקתי לשמוע פרשנים. רואה את המשחק בשידור חוזר ושם את הטלוויזיה על שקט".

        אמרת בתחילת העונה שלפני בית"ר אפילו בקניון בפתח תקוה לא זיהו אותך. איך זה היום להסתובב בקניון?

        "כן, עד הקיץ בקושי זיהו אותי, היום בקניון כולם רוצים להצטלם. אין דבר כזה כמו בית"ר, זה בכל מקום. הלכתי עם החברה לצימר ביוקנעם, לא נתנו לנו לנשום, כולם רוצים להצטלם, לחבק , להגיד מלה, כאילו אתה בירושלים. אתה גם מרגיש שמחוץ למגרש כולם אוהבים ואומרים לי שלפעמים במשחק הם עצבניים ופולטים דברים, אבל כולם אוהבים. מבינים שזאת שנה ראשונה ואני בתהליך".

        קשה להגיע ממגרשים ריקים לאיצטדיונים עם אלפי אוהדים?

        "האמת , במגרש נהניתי מזה. הבעיה הייתה כאשר הפעולה לא טובה ויש הד של אכזבה. אז זה מתחיל להשפיע. אני לא רגיל להגיע למושבה וכל היציע מלא. עם כל הלחץ, ברגע שהכרעתי משחקים זה כיף ותחושה כל כך טובה שמחפה על הכל. להבקיע גולים מכריעים שהשפיעו על העלייה לאירופה גרם לי לסיים את כל העונה בהרגשה שמחה ומוצלחת"

        קלאודמיר שחקן בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        "המזל של שחקנים זה שהוא לא יודע לדבר עברית או אנגלית". קלאודמיר (צילום: ברני ארדוב)

        ליביו אנטל הביא שינוי לקבוצה. שהוא היה בירידה זה השפיע על כל ההתקפה.

        "אנטל הוסיף המון. גם אם הוא לא מבקיע, הוא דינאמי ובתנועה, והיריבות נצמדות אליו. הוא שחקן מאוד משמעותי, גם כשהוא לא מביא מספרים, הוא משפיע על המשחק בתנועה לעומק ובהנעת כדור. מאוד מאוד חשוב שהוא יישאר איתנו. בכלל, כל הזרים שלנו הרימו את הקבוצה, הם נכס".

        גם אתה שותף לקונצנזוס שקלאודמיר דרגה מעל הקבוצה?

        "ברור. הוא אגדה. המזל של שחקנים זה שהוא לא יודע לדבר עברית או אנגלית. אם הוא היה יודע לדבר, שחקנים היו חוטפים ממנו צעקות בלי הפסקה. הוא רץ למקומות של אחרים כל הזמן ומחפה עליהם, אם זה מגן, בלם, קשר, מחפה על כולם. אם הוא היה יודע לדבר, הוא היה צורח על שחקנים. בגלל שהוא לא יודע את השפה הוא עושה את העבודה ורץ במקום אחרים לעמדות שלהם. הוא ה-שחקן של הקבוצה".

        יש חשש שכל המרקם הזה יתפרק. אפילו שחקנים שיש להם הצעות אטרקטיביות יותר רוצים להישאר.

        "כן, זה משהו שאנחנו לא רוצים לחשוב עליו. נבנה פה משהו מאוד מיוחד. בתחילת העונה אמרו מי הילדים האלה, בקושי יישארו בליגה. בנינו פה יום אחרי יום מרקם מקצועי וחברתי שסיים עם כרטיס לאירופה. גם אלה שיש להם הצעות, לא רוצים לחשוב על עזיבה. יש כאן חברות אמיתית בין שחקנים. אם ישמרו על המרקם, רק נשתפר ונצליח יותר. אם סיימנו העונה רביעי, אז עכשיו רוצים לפחות עוד מקום אחד גבוה יותר. וכמובן אירופה. הדרכונים מוכנים וכולנו בטירוף על זה. מאמינים מאוד בעצמנו".