ב-4 במאי 1957 עלתה מנצ'סטר יונייטד לכר הדשא בוומבלי במטרה להיכנס להיסטוריה. אף קבוצה במאה ה-20 לא הצליחה להשלים דאבל בכדורגל האנגלי, והשדים האדומים היו אמורים להיות הראשונים לעשות זאת מאז אסטון וילה 60 שנים קודם לכן, ב-1897.
תינוקות באזבי, כפי שכונתה החבורה הצעירה של המנג'ר הסקוטי האגדי, בדיוק סיימו עונה נהדרת בליגה, זכו באליפות בפעם השניה ברציפות בפער ניכר מכל המתחרים, כבשו 103 שערים ב-42 משחקים, והיו פייבוריטים ברורים להניף את הגביע הנכסף. מולם התייצבה, באופן אירוני למדי, אותה וילה ששאפה לעשות היסטוריה משלה ולהפוך לשיאנית הזכיות בגביע. על הדרך, היא היתה נחושה להגן על ההישג ההוא מהמאה הקודמת ולדאוג שהדאבל לא ישוחזר.
ההתלהבות בממלכה היתה עצומה. היה זה המשחק היחיד במשך כל העונה ששודר בטלוויזיה, אך זה לא הפריע, כמובן, ליותר מ-99 אלף צופים למלא את האיצטדיון. הקהל באדום היה בטוח באליליו. הכוכבים הצעירים דנקן אדוארדס ובובי צ'רלטון היו בכושר מצוין, והחלוץ המרכזי טומי טיילור סיים זה עתה עונה רביעית ברציפות עם יותר מ-20 שערי ליגה. הם היו אמורים לשלוט, אולם כבר בפתיחת המשחק התרחש האירוע ששינה לחלוטין את מהלכו.
בדקה השישית נגח פיטר מקפארלנד, הקיצוני הצפון אירי הזריז של וילה, כדור לעבר השער, ראה את השוער ריי ווד קולט אותו, אבל לא עצר והתנגש בעוצמה ביריב. הוא נפל על הדשא נאנק מכאבים, אך הפגיעה לא היתה משמעותית. לעומת זאת, ווד שבר את עצם הלחי והורד מהמגרש על אלונקה.
לו המשחק היה מתרחש היום, סביר להניח שהעבריין היה רואה כרטיס אדום, בעוד יונייטד היתה מכניסה שוער מחליף בין הקורות. ב-1957 הכל היה הפוך. העבירה היתה שגרתית לחלוטין בעיני השופט, וגם השדר קבע קבל עם ועדה: "דברים כאלה קורים בכדורגל". מנגד, חילופים עדיין לא הונהגו, ולכן היתה זו מנצ'סטר שנותרה ב-10 שחקנים, וללא שוער. הקשר ג'קי בלנצ'פלאואר נכנס אל בין הקורות במקום ווד. הצפון אירי גילה כישורים לא רעים כשוער, ועמד בכבוד בכל האתגרים במחצית הראשונה.
כעת הפכה וילה לפייבוריטית הברורה. אוהדי יונייטד התקשו להשלים עם הפשע של מקפארלנד, ושריקות בוז צורמות נשמעו לעברו כאשר נגע בכדור. תאמינו או לא, אבל השדר לא ראה זאת בעין יפה, ונזף בהם בשידור חי על התנהגות לא ספורטיבית.
גם בעידן המודרני מתרחשות לא פעם טעויות רפואיות, וקל להיזכר במקרה כריסטוף קרמר ששיחק עם זעזוע מוח בגמר המונדיאל, אולם אפשר להניח כי כיום ווד היה מוצא עצמו על אמבולנס בדרך לבית החולים. לפני שישה עשורים הנהלים היו אחרים בתכלית. ווד הביע רצון לחזור למגרש למרות הכאבים, ובאזבי החליט שהוא אמנם לא כשיר לעמוד בשער, אך העדיף בצעד מטורף למדי לשלב אותו כשחקן שדה. השוער הפצוע שיחק עם עצם שבורה בפניו כקיצוני ימני וניסה להבקיע. שלא במפתיע, הוא לא השפיע על המשחק יתר על המידה, ואף סבל לפרקים מאובדן זכרון זמני. הלכה למעשה, שיחקה יונייטד בנחיתות מספרית.
בהפסקה נראה מקפארלנד מדוכדך למדי. הוא לא התכוון לפצוע את ווד, חש אשם בתקרית, והרגיש רע מאוד גם עם שריקות הקהל נגדו. עוזר המאמן ביל מור הבחין במצוקתו, ניגש אליו והצהיר: "יש רק דרך אחת להשתיק אותם. אתה צריך לשים את הכדור ברשת". מקפארלנד קיבל את המשימה ואפילו התעלה על עצמו. דווקא כאשר נדמה היה כי המאמצים ההירואים של יונייטד יישאו פרי, הסקורר המחונן של וילה הכריע את ההתמודדות עם צמד.
את הראשון הבקיע מקפארלנד בנגיחת זינוק מרהיבה בדקה ה-68, אותה גם שוער אמיתי לא היה מצליח לעצור. כעבור חמש דקות הגיע גם השער השני, כאשר הצפון אירי דהר ראשון לכדור שחזר ממשקוף. יונייטד הספיקה להגיב עם שער אופייני של טיילור בדקה ה-83, ובאזבי החזיר את ווד לשער כדי לשחרר את בלנצ'פלאואר למשימות התקפיות בשלבי הסיום. זה היה לשווא. מבחינת היציעים האדומים, הפשע של וילה השתלם, והעבריין חגג. הפצעת וגם הנפת?
כך נמנע הדאבל ההיסטורי של תינוקות באזבי, אבל הקפטן שלהם ניסה לשמור על פאסון. רוג'ר בירן לא התלונן על חוסר הצדק אחרי שריקת הסיום, אלא פשוט הכריז: "לא נורא, אנחנו נחזור לכאן גם בעונה הבאה". בינתיים התרגשו האוהדים שהגיעו מבירמינגהאם מהגביע השביעי בתולדותיה וילה אף קבוצה לא הגיעה למספר זה של זכיות נכון ל-1957.
מקפארלנד התנצל בפני ווד אחרי שריקת הסיום, והשוער סלח לו, אבל מבחינת האוהדים הסיפור היה רחוק מסיום. הקבוצות יצאו לפגרה, וכאשר חזר החלוץ לאימונים לקראת העונה החדשה הוא מצא במתקן של וילה ערימה מכובדת של מכתבים עם איומים על חייו. לכולם היה ברור שמשחק מגן הצדקה בין האלופה למחזיקת הגביע, שנערך באוקטובר באולד טראפורד, עלול להיות טעון במיוחד.
שומרי ראש ליוו את מקפארלנד, ובאזבי הציע רעיון מקורי להעביר מסר ליציעים ולהנמיך עד כמה שניתן את עוצמת הלהבות: המנג'ר העניק את סרט הקפטן לווד, וביקש מווילה למנות לקפטן דווקא את מקפארלנד. מתוקף תפקידם, לחצו השניים ידיים בחום לפני שריקת הפתיחה, ומקפארלנד הצליח להשלים 90 דקות מול אלה שתפסו אותו כאויב בשקט יחסי. העובדה כי יונייטד ניצחה 0:4 סייעה בכך. טיילור הצטיין עם שלושער, וילה בקושי עברה את החצי.
הסיפור הדרמטי קיבל ממדים אחרים לגמרי בפברואר 1958, כאשר התברר כי עבור רוב שחקני יונייטד היווה הגמר מול וילה המשחק הגדול האחרון בחייהם. שישה מהכוכבים שנטלו חלק בנסיון לזכות בדאבל נספו באסון התרסקות המטוס במינכן אדוארדס, טיילור, דייויד פג, בילי ווילן, אדי קולמן והקפטן בירן שלא זכה לממש את ההבטחה לשוב לוומבלי במאי 1958. יונייטד עשתה זאת בלעדיו, והפסידה בגמר לבולטון.
בלנצ'פלאואר בן ה-24, שנותר בחיים, נאלץ לפרוש מכדורגל בגלל הפגיעות החמורות, וכמוהו גם הקיצוני הימני הצנום ג'וני ברי. ווד, שאיבד את מקומו בהרכב בעקבות החתמתו של הארי גרג, נותר אף הוא בחיים, אך עזב את יונייטד לטובת האדרספילד ב-1958.
כך התברר כי התיקול חסר האחריות של מקפארלנד גזל מגיבורי יונייטד הזדמנות אחרונה לתהילה, בעוד הקריירה של החלוץ דווקא פרחה אחרי הצמד ההיסטורי. הוא נסע למונדיאל 1958, הבקיע חמישה שערים, ונותר עד היום המבקיע המצטיין של צפון אירלנד בגביע העולם. מקפארלנד לבש את מדי וילה עד 1962, כבש עבורה 128 שערים בכל המסגרות, ונחשב עד היום לאחד הקיצונים הטובים בתולדות המועדון. כאוהד שרוף של וילה מאז היותו ילד, הוא נותר נאמן למועדון עד היום, ובשבת הקרובה צפוי לנסוע מביתו בבורנמות' לוומבלי כדי לתפוס את מקומו בקהל כאשר קבוצתו האהובה תתמודד בגמר מול ארסנל.
מקפארלנד כבר בן 81, ואולי יהיה זה הגמר האחרון של וילה בימי חייו. מאז הניצחון ההוא לפני 58 שנה לא הצליחה אסטון וילה במאמציה להניף את הגביע השמיני. ייתכן כי הזכיה ההיא, שנתפסה כבלתי מוצדקת בעליל מבחינת השדים האדומים, הפכה את הקבוצה למקוללת. היא זכתה באליפות ב-1981, הניפה את גביע האלופות ב-1982, ויש לה גם חמש זכיות בגביע הליגה בתקופה זו, אבל הגביע האנגלי נותר מחוץ לתחום. רק פעם אחת היא עלתה מאז לגמר, בשנת 2000, והפסידה 1:0 לצ'לסי. עונש משמיים?
דני בלנצ'פלאואר, אחיו של ג'קי, היה קפטן טוטנהאם שזכתה בדאבל הראשון במאה ה-20, כעבור ארבע שנים. מנצ'סטר יונייטד נאלצה להמתין לדאבל שלה עד 1994. כאשר הקבוצה של אלכס פרגוסון הביסה 0:4 את צ'לסי בוומבלי, היא לא רק הגשימה את החלום הישן, אלא גם הניפה את הגביע השמיני, ובכך שברה את השיא של וילה. מאז היא זכתה בדאבל נוסף וגם בטרבל ב-1999.
11 גביעים יש לשיאנית המפעל, וילה עדיין תקועה עם שבע. לכן יכול להיות שהאוהדים הוותיקים של יונייטד יעודדו בשבת בערב דווקא את ארסנל. מבחינתם, קללת מקפארלנד חייבת להימשך לנצח. מצד שני, אם ארסנל תזכה, היא תעבור את יונייטד עם 12 זכיות. חתיכת דילמה, לא?
