1. נו, אז מכבי תל אביב הצליחה לעבור את נס ציונה בסוויפ ולהעפיל לחצי גמר הפלייאוף. כנראה שזו צפירת אזהרה מספיק משמעותית עבור מי שמנהל במכבי את העניינים, כי על פי פרסומים מקומיים, החזל"ש מחזירה עמה גם את החפיף. אז מסתבר שיש קולות בהנהלת הצהובים שקוראים לממש את האופציה על נייט לינהארט החביב לעוד עונה. למה לא בעצם? הבחור לוחם, הבחור מחויב ובעל אופי מצוין. והבחור ממש זול. וממש רוצה. ואם הוא כל כך רוצה, אז נוח לשכוח שלמכבי יש מספיק שחקנים בעמדה שלו. יש את דווין סמית', יש את גיא פניני ויש את סילבן לנדסברג.
לינהארט החביב (באמת. בלי שום ציניות) הוא לא קומבו גארד וגם לא בדיוק 2 קלאסי, והוא בטח שלא יכול לתרום למכבי בהובלת הכדור. כדאי למכבי לזכור שכל השחקנים הלא ממש מזוהים שהחתימה העונה כשלו. גם מרקיז היינס, גם ג'ו אלכסנדר וגם נייט לינהארט. בריאן רנדל לא ממש נחשב, אלא אם אתם רוצים לקזז אותו מול אלכס מאריץ'.
נס ציונה מסיימת עונה שנייה בליגה הראשונה. שתי עונותיה הסתיימו עם העפלה לפלייאוף העליון והדחה ברבע הגמר. מצד אחד, ברור שהסגל שנבנה שם השנה חזק פחות, גם לפני הפציעה של קרייג סמית'. ברור גם שהקו שהוביל את הקבוצה קדימה בעונה שעברה, שזה בעיקר אתלטיות ואינטנסיביות, לא שוחזר השנה. מצד שני, אין ספק שמגיעות מחמאות לניהול של נס ציונה. מנסים לעשות שם משהו. ראינו המשכיות של ישראלים, בראשות מאיר טפירו, טל דן וגיל אמיתי. ראינו ניסיון להמשכיות גם בגזרת הזרים עם פרסטון נואלס ומיטשל וואט, שהצטרף במהלך העונה. וזה לא הצליח מספיק. מעניין לראות לאיזה כיוון יפנו הכתומים בעונה הבאה. בעיקר בכל הנוגע לישראלים. ובעיקר בהחלטה לגבי מאיר טפירו.
2. סדרה די משונה הייתה לנו בין שתי האדומות. המשחק באריק איינשטיין היה בעל אוריינטציה התקפית וחד צדדי לחלוטין. שני המשחקים בארנה היו הגנתיים, צמודים (ודי קשים לצפייה), ובמיוחד המשחק שנעל את הסדרה, שקבע שיאים מופרכים של איבודי כדור. קצת קשה להבין את התנודות הקיצוניות של הפועל ירושלים ממשחק למשחק. אלא אם נזכרים שמשחקים בה יותם הלפרין ובמיוחד דונטה סמית'. לקבוצה של פרנקו יש לא מעט בעיות לפתור לקראת השלב הבא, אבל דומה שהחשוב מכל נוגע לקבלת ההחלטות בנוגע למי מתלבש ומי נשאר ערום. כשבכל משחק משתנה הסגל, זה עושה רע לקבוצה. נקודה.
מבחינתם של האדומים מתל אביב, אין צדק פואטי יותר לסיום עונה זאת מאשר הבוקס סקור של דיז'ון תומפסון. 34 דקות של תרומה מזערית ברמה הסטטיסטית, ושלילית בכל הנוגע להשלכות על הקבוצה שלו (בטח ובטח במאני טיים). כתבנו את זה פעם אחת, ונכתוב זאת שוב: אף אחת מההחלטות של הפועל העונה לא התגלתה כנכונה. החל מהחלפת המאמן וכלה בשינויים בסגל במהלך העונה. אתם יודעים מה? אנחנו מבטיחים לא לכתוב את זה יותר העונה. ומבטיחים גם לא לכתוב, עד תום העונה, ולו מילה אחת על הפועל תל אביב ועל עודד קטש.
3. מכבי חיפה סיימה את העונה הרגילה כקבוצה שמובילה ברוב הקטגוריות שמגדירות אגרסיביות בליגה. שזה בעיקר חטיפות, ריבאונד התקפה וגם ביצוע עבירות. במהלך הסדרה מול אילת הוחלט שם ללכת על הגנה אזורית. וזו החלטה הגיוניות ומושכלת, שייתכן וגם סייעה לניצחון החיפאי במשחק מספר 2. אתמול, בחסות האזורית, זינקו הירוקים לרבע ראשון מצוין, שהסתיים ביתרון נאה ועם בעיית עבירות נאה לא פחות. לא רק שמכבי חיפה הצליחה לחטוף רק 4 כדורים במהלך כל המשחק, אלא שהיא גם עשתה לא מעט עבירות בדרך. ודווקא בדרך הפסיבית יותר. ככל שהתקדם המשחק, הרגישו התכולים של אריק שיבק יותר ויותר בנוח, והצליחו להגיע לפואנטות ההתקפיות שהיו צריכים. מבחינת רמי הדר, זמן לחזור לשולחן השרטוטים.
4. על פי פרסומים זרים, ישנן ראיות לכאוריות לכך שמכבי אשדוד, לכאורה, קנתה את מקומה בליגת העל השנה. לכאורה. בעולם מתוקן ניתן היה לצפות שתתבצע כאן חקירה מקיפה אשר תבחן את מערכת היחסים בין ברק נתניה לבין אשדוד, אשר הובילה (אם הובילה) להחלטה של הראשונה לוותר על מקומה בליגת העל ולסלול בכך את הדרך לשנייה. ובהמשך לבחינה מקיפה ויסודית, יש לקוות שחקירה שכזו הייתה מנקה את שתי הקבוצות מכל אחריות ומבהירה שהכל כאן תקין ומסודר. לנו, למרבה הצער, אין שום תקוות לכך. מחר כולם ישכחו מהסיפור. ואם לא מחר, אז מחרתיים.