פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        וזה עוד יכול להיות גרוע יותר: על הסימנים המדאיגים במכבי תל אביב

        רק יום קליעה נדיר של פארגו ואוחיון ו-60 שניות מהגיהינום לנס ציונה הצילו את מכבי תל אביב מהפסד מביך. שי האוזמן על ההגנה הלא מתפקדת של גודס, השיפור של הפועל ירושלים וההתעוררות של עמית שמחון

        וזה עוד יכול להיות גרוע יותר: על הסימנים המדאיגים במכבי תל אביב

        1. עד להפסד במשחק מספר 3 מול פנרבחצ'ה, החזיקה מכבי תל אביב במאזן מושלם בכל משחק צמוד העונה. אז לפחות במשחקים בשלולית, אפשר להכריז שהרצף שריר וקיים. שישה הפסדים העונה יש למכבי בליגה, והנמוך מביניהם היה בפער 9 נקודות (מול חיפה). הניצחון הדחוק והמקרי אתמול (שני) על נס ציונה מותיר את אלופת המדינה עם מאזן 0:7 במשחקים של 5 הפרש ומטה העונה. וזה מלמד במידה רבה על הווינריות העצומה של הצהובים. וזה מעיד גם עד כמה גרוע יכול היה להיות מצבה של מכבי העונה. והוא עוד יכול להיות.

        שחקן מכבי תל אביב, בריאן רנדל עם אלכס טיוס (ברני ארדוב)
        הטעויות של נס ציונה, יחד עם יום קליעה נדיר של מכבי, הביאו לניצחון. המקרי. טיוס מקבל חיבוק (צילום: ברני ארדוב)

        כשמעיינים בדף הסטטיסטיקה ממשחק מספר 1 ביד אליהו, מגלים שנס ציונה לא קלעה נקודות במתפרצת. שהיא לקחה רק 5 כדורים חוזרים בהתקפה. וקלעה רק 58% מהקו. עם נתונים כאלה, אפשר לצפות לסקור של מתחת 70 נקודות. אבל נס ציונה קלעה 88. אז נכון, אפשר לייחס את זה ליום מטורף של האורחת מבחוץ. הכתומים קלעו 12 מ-21 לשלוש נקודות – שזה המון. מצד שני, כשמכבי תל אביב שומרת על קבוצה שהיא כמעט נטולת שחקני פנים (או לפחות כאלה שמשחקים בצבע), אפשר לצפות ממנה למנוע לא מעט מאותן זריקות מבחוץ. ואי אפשר לייחס את חוסר החדות ההגנתית של מכבי למשחק נקודתי או לבעיית אנרגיה נקודתית, כשרק בחודש האחרון היא אפשרה למכבי ראשון לציון לקלוע נגדה 105 נקודות ולגלבוע וחיפה לקלוע 89 ו-87 בהתאמה.

        נס ציונה הגיעה ליד אליהו עם תכנית משחק הגנתית די פשוטה והגיונית. להתעלם מיוגב אוחיון ולהכריח את פארגו לזרוק מבחוץ. התכנית לא עבדה. אוחיון סיים את המשחק עם שיא עונתי של 4 שלשות. פארגו סיים עם שיא עונתי של 7 שלשות. ובכלל, אמנם אנשי מכבי טענו בסיום המשחק שקשה להתמודד מול יום קליעה מטורף של נס ציונה. ושוכחים שגם הקבוצה שלהם פגעה באחוזים בלתי סבירים בעליל מבחוץ.

        גיא גודס מאמן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        הגנה לא מתפקדת בחודש האחרון. גודס (צילום: ברני ארדוב)

        מה שכן עבד לקבוצה של זילברשטיין הייתה ההחלטה מהבית לקצר את הרוטציה ולהעמיד אותה על שבעה שחקנים בלבד. ללכת עם סכמת חילופים מהודקת. להפשיר את טפירו מההקפאה, לפתוח איתו בחמישיה וללכת איתו. ואילולא 60 שניות מהגיהנום בסיום המשחק, נס ציונה הייתה עכשיו ביתרון 0:1. שילוב של 2 החטאות עונשין + 2.5 טעויות הגנתיות קשות הפכו אותה לפראיירית התורנית מול מכבי. טעות הגנתית ראשונה הגיעה בשלשה של דווין סמית' שהורידה את ההפרש לנקודה. בעיית תיאום של נואלס וטל דן (ואולי גם ווילסון) עזרה לסמית' למצוא עצמו חופשי לאחר חסימה ולדפוק שלשה. ובמהלך ההגנתי האחרון שלה, המשיכה נס ציונה במדיניות ההתעלמות מאוחיון, כשטפירו בוחר לעבות את הצבע מול חדירה אפשרית של פארגו, ובכך אפשרה לו סל ניצחון נדיר למדי.

        ועוד חצי טעות, ברשותכם. ביתרון 2 נקודות וכדור של היריבה, יש אסכולות שונות בסוגיית ביצוע עבירה או לא. ואין כאן נכון או לא נכון, אלא בעיקר חוכמה שבדיעבד. ולמרות זאת, במשחק עם אוריינטציה כל כך התקפית (של שני הצדדים); כשהקבוצה ממול (מכבי) קולעת באחוזים כל כך גבוהים מבחוץ; כשמצד שני גם ההתקפה שלך מתפקדת יפה – שווה היה לחשוב על ביצוע עבירה. שבמקרה הרע תותיר את נס ציונה במצב שוויון עם כדור. אפשר היה לנסות לבצע עבירה על פארגו (3 מ-6 מהקו אמש) ואולי אפילו על טיוס שהגיע כדי לחסום לו.

        ליאור אליהו שחקן הפועל ירושלים מול מתן נאור (מגד גוזני)
        כן כן, בהגנה. אליהו (צילום: מגד גוזני)

        2. הניצחון של ירושלים על הפועל תל אביב מרשים יותר מאשר לוח התוצאות מראה. אומנם משחק ההתקפה של פרנקו נראה תקוע ולא יעיל, אבל הטוענת לכתר המשיכה להראות שיפור ביכולת שלה לשבש את משחק ההתקפה של היריבה. להפעיל עליה לחץ. להיות קשוחה. אם נחריג את משחק ההפסד בהרצליה, זהו המשחק החמישי ברציפות שבו מחזיקים האדומים מהבירה את היריבות שלהם על 67 נקודות ומטה. הרבה מאוד קרדיט מגיע לשלושת הפורוורדים. בראש ובראשונה טוני גפני, אבל גם דונטה סמית' וליאור אליהו. נכתוב זאת שוב. קרדיט על משהו שקשור להגנה – וליאור אליהו.

        בכל מקרה, גם אם נתעלם מההערה הביזארית והבלתי הגיונית דלעיל, משחק ההגנה של ירושלים הרשים מאוד שלשום, עד שנזכרים שהיריבה היא הפועל תל אביב. אפשר לקחת את זה לאן שרוצים, אבל משחק ההתקפה של קטש תקוע בדיוק כמו החלטות הסגל שנלקחו שם העונה.

        שחקן הפועל אילת עמית שמחון (ניב אהרונסון)
        שינוי מגמה? שמחון (צילום: ניב אהרונסון)

        3. הפועל אילת אמנם סיימה לפני מכבי חיפה בתום הסיבוב השלישי, אבל הניצחון שלה על הירוקים – בטח ובטח בהפרש שבו הוא הושג, הוא ההפתעה היחידה של משחק מספר 1 בפלייאוף הזה. קרדיט מגיע כמובן לאריק שיבק, לאפיק נסים ולחבורה, אבל כדאי לשים לב לעמית שמחון. שמחון כבר חגג יום הולדת 25, גיל שאפילו במחוזותינו ההזויים לא אמור להיחשב לצעיר, ועדיין אנחנו מחכים שמשהו יקרה כבר עם הפוטנציאל. וגם העונה הזו, כמו קודמותיה, העידה על המשך הדשדוש. יכול להיות שסיום העונה מלמד על שינוי מגמה. בשלושה מתוך ארבעת המשחקים האחרונים משהו קורה לפרוספקט. 13 נקודות מול ראשון וניצחון חוץ חשוב. 26 מול נס ציונה (כולל 5 מ-6 לשלוש) ועוד ניצחון חוץ חשוב. ו-17 מול חיפה (כולל 4 מ-7 לשלוש) ו-0:1 בסדרה. בין לבין, אגב, משחק רע מול אשדוד והפסד ביתי. כרגע יש להפועל אילת שני ישראלים מתפקדים. אפיק נסים ואלישי כדיר. סדרה טובה של עמית שמחון אמורה לסדר לקבוצה הדרומית מפגש בחצי הגמר עם מכבי. או עם נס ציונה.

        גארד מכבי ראשון לציון שון דאוסן (נמרוד סונדרס)
        אש. דאוסן (צילום: נמרוד סונדרס)

        4. מכבי ראשון לציון דאגה לניצחון החוץ היחידי בשלב זה. שלא אמור להפתיע אף אחד. קשה להבין איך הפועל חולון מצאה עצמה כשהיא ממוקמת במקום השלישי בתום הסיבוב השלישי. נכון לעכשיו מדובר בקבוצה שהבעיות המקצועיות והאחרות שלה זועקות לשמיים. סגל לא מאוזן, שחקנים שלא רוצים להיות שם ושאר ירקות. במוצ"ש, מול ראשון, קשה היה להצביע על איזשהי יד מכוונת באיזשהו מצדי המגרש. בעיקר בלטו הדברים מרגע הרחקתו המוצדקת של אייזיה סוואן. ראשון נותרה עם רכז אחד (בן דוד קשישא) על המגרש במקרה הטוב או כשהיא נטולת פליימייקר. וחולון לא עשתה שום דבר כדי לנצל את המצב לטובתה. הקבוצה של דרוקר, מהצד השני, ידעה מה היא רוצה לעשות. הלכה פנימה בהתקפה וניצלה מיסמאצ'ים; נטרלה בחוכמה את ג'רמי טיילור. (לפחות ניסתה) לשחק כדורסל.

        אה, ושון דאוסן. שון דאוסן, חברים וחברות, הוא הדבר האמיתי.