מהיר ועצבני: על ההצטרפות של ממפיס דפאי למנצ'סטר יונייטד

לפני חודש זה סופסוף קרה. אחרי שבע שנות הפסקה, מתוכן ארבע שנים רצופות בשליטה של היריבה השנואה אייאקס, פ.ס.וו איינדהובן החזירה לעצמה את תואר אליפות הליגה ההולנדית בזכות ניצחון ביתי קליל 1:4 על הירנביין, שסגר את הסיפור. עם השריקה לסיום, החלו שחקני האלופה הטרייה לחגוג על כר הדשא, כאשר מי שהוביל אותם היה מלך שערי הליגה הצעיר, ממפיס דפאי (או בעצם, רק ממפיס, אבל עוד נגיע לזה).

בשלב מסוים, אחד מאוהדי הקבוצה זינק מהיציע והתקדם לכיוון ממפיס. במקום לברוח ממנו או לקרוא למאבטחים, ילד הפלא של פ.ס.וו עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: הפגין רגשות. הוא התחבק עם האוהד האלמוני, הוריד את חולצת המשחק שלו ומסר לו אותה. אחר כך הוסיף ממפיס עוד חיבוק ארוך והאקסטזה נראתה עליו היטב.

הדקה הקלה הזו, שהוכיחה שממפיס יודע "לשבור את האינטרנט" עם קטעי וידיאו שלא כוללים רק שערים נדירים ממרחקים עצומים או בעיטות חופשיות מושלמות, אלא גם רגעים אנושיים מיוחדים, הייתה אקורד סיום נהדר לתקופה שלו בפ.ס.וו, המועדון שבנה לו את הקריירה וכנראה שגם הציל לו את החיים. עכשיו, הבחור שתמיד מקדים לאימונים כדי לחלק חתימות ולהצטלם עם האוהדים לוקח את כישוריו לצפון אנגליה, למנצ'סטר יונייטד. אם ממפיס ימשיך להתקדם כפי שעשה עד היום, בקרוב מאוד גם אחד מיושבי אולד טראפורד עוד עשוי לקפוץ לדשא בעיצומן של חגיגות אליפות.

זה לא היה פשוט. ממפיס דפאי, שנולד בפברואר 1994 לאם הולנדית ואב גנאי, היה בחור קשה לתפעול עד לא מזמן. הוא גדל במורדרכט, שלמרות ששמה נשמע כאילו נלקח משר הטבעות, הרי שהיא בסך הכול עיירה קטנה וחביבה הסמוכה לממלכת הגבינות גאודה ולרוטרדם. בגיל ארבע, הוריו נפרדו והקשר שלו עם אביו ניתק. לפני כמה שנים, ממפיס החליט שה"דפאי" יורד מהחולצה והחל לשחק עם הכיתוב "ממפיס" על הגב. הוא לא רוצה כל קשר לאביו.

הפרידה הזו לא עברה בשקט אצל הילד, שהתגלה כמוכשר וכבעייתי גם יחד כבר מגיל צעיר. הוא עבר בגיל תשע מהקבוצה המקומית למחלקת הנוער של ספרטה רוטרדם, אך אחרי שלוש שנים מלאות בעימותים עם המאמנים, שטענו שהוא לא יודע לקבל סמכות ומרות, בספרטה נפרדו ממנו בשמחה לטובת פ.ס.וו, שזיהתה את היהלום הלא מלוטש. העיתונאי ההולנדי טיחס סלגרס סיפר ל-BBC: "ממפיס היה מסתובב ברחובות ברוטרדם, באזורים רעים מאוד ועם אנשים שהשפיעו עליו לרעה. אז כשפ.ס.וו התעניינה, הוא היה חייב לעזוב כדי להציל את עצמו, אפילו שהוא היה ילד. החיים באיינדהובן הרבה יותר נחמדים. הוא הגיע לשם מהמערב הפרוע, אם תרצו. לפעמים הוא עדיין מתנהג כמו ילד טיפש, אבל הוא עשה קפיצה ענקית, כמעט לבד, לעולם של הגדולים".

באיינדהובן, הוא עבר להתגורר אצל משפחה אומנת, סירב להתעניין בבית הספר ובמקביל, ניסה לפצוח בקריירה כזמר ראפ. בסוף הוא דבק בכדורגל, בעיקר בזכות מאמן בשם חוסט לינדרס, שהוצמד אליו וסידר לו מעט את הראש. אחרי עוד אחת מאינספור התקלויות שלו עם המאמן התורן בקבוצת הנערים, ממפיס ארז מזוודה, נסע לתחנת הרכבת וקנה כרטיס לכיוון אחד לרוטרדם. לינדרס דהר אחריו לתחנה ואחרי כמה שעות טובות של שכנועים, ממפיס נשאר באיינדהובן. לאחרונה, אחרי שהתבגר מעט, לקח לעצמו ממפיס קואצ'ר פרטי שיעזור לו להימנע מהתפרצויות. אותו קואצ'ר הגדיר אותו פעם כ"מלא בכעס". קנת' פרז, שחקן אייאקס ופ.ס.וו לשעבר, אמר: "ממפיס יכול להיות משוגע לגמרי לפעמים". וממפיס? הוא רק הגיב בפשטות: "מי שמלכלך עליי, לא מכיר אותי".

ביום ראשון החולף, ממפיס נפרד סופית מהקהל של פ.ס.וו. במשחק הבית האחרון לעונה של איינדהובן. הוא עשה זאת בסטייל, עם ניצחון 0:2 על הראקלס, כולל שער נוסף בבעיטה חופשית. זו הייתה הבעיטה החופשית השביעית שלו העונה שטסה לרשת. למסי יש שתיים כאלה, לרונאלדו אחת. "אני לא מאמין עד כמה האוהדים פינקו אותי היום, זה היה כמו חלום", אמר בסיום, "הם אוהבים אותי ואני אותם ולעולם לא אשכח את היום הזה".

יושבי הפיליפס סטאדיון לא סתם התחברו לילד, שערך בכורה בקבוצה כבר בגיל 17 וחצי, זמן קצר אחרי שעזר להולנד לזכות ביורו עד גיל 17. באותה עונה, 2011/12, ממפיס כבר שותף גם בגמר הגביע, בו זכתה איינדהובן. זה היה התואר הראשון של המועדון מאז האליפות של 2008 ותחילתה של תקופה חדשה עם תקווה חדשה עבור האוהדים. מי שהעניק לו את הצ'אנס הראשון היה המאמן פרד רוטן, שלדברי העיתונאי סלגרס: "ידע ללחוץ לממפיס על כל הכפתורים הנכונים".

עוד לפני תום עונתו הראשונה של ממפיס, רוטן פוטר ופיליפ קוקו, האיש שיהפוך את ממפיס לסופרסטאר, מונה כמאמן זמני. בקיץ, קוקו חזר לעמדת העוזר ודיק אדבוקט הגיע, אבל אחרי עונה כושלת, בה ממפיס התקשה לתפוס את מקומו בהרכב לאור היכולת המצוינת של הבלגי דריס מרטנס, קוקו הפך למאמן קבוע והשאר היסטוריה.

בקיץ 2013, גם אנחנו כאן בארץ הקודש זכינו לטעימה קלה מממפיס, שנכנס פעמיים כמחליף, נגד גרמניה ובחצי הגמר נגד איטליה ופתח בתבוסה מול ספרד בשלב הבתים ביורו לנבחרות צעירות. אחרי חזרתו מהטורניר, הוא הפך לראשונה לכוח משמעותי אמיתי בפ.ס.וו והוביל את הקבוצה למקום הרביעי, עם 14 שערים. "במקום להאשים אחרים בטעויות שלי, התחלתי להסתכל על עצמי. היו לי תקופות קשות, מאוד, אבל הצלחתי לצאת מהן", אמר וזכה לזימון מפתיע מאוד לנבחרת לקראת המונדיאל. בטורניר בברזיל כבר אי אפשר היה לפספס אותו. הוא נכנס כמחליף מול אוסטרליה וכבש את שער הניצחון ב-2:3 הדרמטי, הוא הרשית גם מול צ'ילה והפך להולנדי הצעיר אי פעם שכובש בטורניר הגדול מכולם. מכוכב, ממפיס הפך למכונת שערים.

מי שזימן אותו ונתן בו אמון מלא היה לואי ואן חאל כמובן. במהלך המונדיאל ממפיס סיפר: "ואן חאל משקיע בי, לא רק כשחקן, אלא כאדם. הוא רצה לדעת עליי הכול מהפגישה הראשונה, הרקע שלי, המחשבות, השאיפות, מה אני עושה בזמן הפנוי. הוא קשוח ודורש הרבה, אבל אני צריך מאמן כזה, שיעמוד מאחורי כשאני על המגרש. מחוץ למגרש הוא אדם מתוק ונהדר". אחרי שהוכרז כי הוא מצטרף ליונייטד, הוא הודה: "הייתי ממש קרוב לחתום בפריס סן ז'רמן. ידעתי שיש התעניינות מכיוון יונייטד, אבל עד לרגע האחרון לא היה משהו משמעותי. פתאום, מיונייטד התקשרו למאמן שלי. אני אוהד את הקבוצה מילדות ובגיל 11 כבר הבטחתי לעצמי שאשחק שם. מובן שמיד הרמתי טלפון לוואן חאל. אחרי השיחה הזו, ידעתי שאני רוצה לשחק אצלו שוב. הוא הסיבה המרכזית שבחרתי במנצ'סטר, מועדון ענק עם מאמן ענק. אני בטוח שאוכל להיות שחקן גדול תחתיו".

יונייטד אכן לא הייתה בתמונה עד המאני טיים, תרתי משמע. ליברפול הייתה משוכנעת שהיא תצליח להשיג את ממפיס וגם ריאל מדריד ובאיירן מינכן הוזכרו לאחרונה כמועמדות. אוהד אחד, שהתעייף מחרושת השמועות, אפילו הקים אתר בשם "Where is Depay?" ועדכן אותו בכל פעם שצץ דיווח חדש. הכי קרובה, לפחות על הנייר, הייתה פ.ס.ז' ו-ואן חאל סיפר: "נאלצתי לטפל בעסקה הזו בעצמי ולא דרך הגורמים המקובלים במועדון, כי אחרת ממפיס היה הולך לפריס. היא הגיעה לסיכום איתו 48 שעות לפנינו, אז פעלנו מהר וסגרנו הכול תוך פחות מיום".

הצעד המפתיע של יונייטד גם גרם לכך שבפריס האשימו את פ.ס.וו בכך שהיא מעולם לא תכננה למכור להם את ממפיס, אלא רק השתמשה באלופת צרפת על מנת לייצר קרב הצעות בין ליברפול לשדים האדומים. בסוף, באולד טראפורד שמו 31 מיליון יורו והנחיתו מכה מוראלית קשה על היריבה השנואה מהמרסיסייד. ואן חאל גם הצליח לעקוץ בכך את שנוא נפשו, רונלד קומאן, שחשק בממפיס וניסה לשכנע אותו לעבור לסאות'המפטון, כמקפצה רגועה יותר לחיי הפרמיירליג. על פי הדיווחים, המנג'ר של יונייטד הזכיר לממפיס שפעם קומאן אמר עליו: "הוא מתנהג כאילו שהוא זכה בעשר אליפויות אירופה. הגישה שלו מרגיזה. מה הקטע הזה?", מה שסגר את הדלת עבור הקדושים. יונייטד לא השיגה את התוצאות המצופות ממנה בשנתיים מאז פרישתו של סר אלכס פרגוסון, אך ממשיכה להתנהג בהתאם למעמדה כאחת הקבוצות העשירות בעולם ולרכוש מכל הבא ליד. ואן חאל מקווה שכמו שקרה לו במונדיאל עם הולנד, בסוף הכול יתחבר איכשהו.

באולד טראפורד מפנטזים עכשיו על השילוב בין ממפיס לוויין רוני. בעוד רובין ואן פרסי, חבר קרוב מאוד של ממפיס, פצוע ומאכזב כבר זמן רב וצפוי לעזוב, ביונייטד מקווים שרוני הוותיק יחנוך בעצמו את היורש. מיד לאחר ההודעה על המעבר לאנגליה, העמיד ממפיס את ביתו המפואר באיינדהובן למכירה. בתמונות שצולמו מתוך הבית, ניתן לראות זירת אגרוף בגודל אמיתי ופוסטר ענק של מוחמד עלי המעטר את אחד הקירות. אולי זה מה שיחבר ויגשר על פער הגילאים והשפות בין ממפיס לבין רוני, חובב אגרוף מושבע.

כשרוני היה צעיר יותר, הוא יצר ביונייטד שותפות מפוארת עם כריסטיאנו רונאלדו. אין שחקן שממפיס זוכה ליותר השוואות אליו מאשר הפורטוגלי. "הוא רונאלדו צעיר, אחד הכישרונות הגדולים באירופה", משוכנע רונלד דה בור, "יש לו יכולות מדהימות, מהירות מסחררת והוא מסוגל לכבוש מכל מקום". התיאורים הללו של דה בור, הגוף הפיזי הבנוי כהלכה, החיבה לכדורים חופשיים, ההצטרפות ליונייטד בגיל צעיר, כולם מחזקים את ההשוואה שממפיס יצטרך להצדיק. עם 28 שערים ב-39 הופעות בכל המסגרות העונה, זה נראה מבטיח. ואן חאל אגב, מעדיף השוואה אחרת בכלל: "הוא שחקן שבא מהכנף וכובש בצרורות. אין הרבה כאלה בעולם. מסי הוא אחד כזה".

אופטימיות זה טוב, אבל גם לממפיס ברור שהוא ייאלץ לבצע הרבה התאמות כדי להשתלב באולד טראפורד ובפרמיירליג התובענית. מנהל פ.ס.וו, מרסל ברנדס, אמר השבוע: "הוא אף פעם לא לחוץ. הוא אוהב את המתח ואוהב לשחק מול קהל גדול. במצבים כאלה, הוא מוציא מעצמו את המיטב". ממפיס עצמו מסכים: "שום דבר לא יכול להלחיץ אותי על המגרש. כלום". בכתבה ב"טלגרף" קראו לממפיס "Ball-Hog", סוג של שחקן שלא אוהב לשחרר את הכדור לחברים לקבוצה. ציינו שם שלצד מבול השערים שלו העונה, הוא סיפק רק שלושה בישולים ובועט לא פחות מ-5.4 פעמים במשחק.

לממפיס יש גם מוניטין שהוא צריך להצדיק בעיני האוהדים, שעדיין זוכרים לטובה את שלושת השחקנים הקודמים שיונייטד רכשה מפ.ס.וו איינדהובן. הראשון היה יאפ סתאם, שהיה שותף מלא לזכייה בצ'מפיונס ב-1999. השני היה המפציץ רוד ואן ניסטלרוי והשלישי, ג'י סונג פארק, שאומנם התקשה לממש עד תום את הפוטנציאל, אך זכור כאחד השחקנים החביבים שעברו במועדון וכיום משמש כשגריר שלו בעולם.

בהיעדר אב, מי שגידל את ממפיס היה סבא שלו, אביו של אמו. יום לאחר יום הולדתו ה-15 של ממפיס, הסבא, שמועלם לא החמיץ משחק שלו, הלך לעולמו. המוות הזה גרם לשני דברים אצל ממפיס: להתבגרות מואצת, ולגילוי עולם הקעקועים. על זרועו השמאלית, יש אחד שמוקדש לסבא המנוח "הוא תמיד נתן לי כוח וטיפל בי". כיום, הגוף של ממפיס מלא בקעקועים, בכל פינה אפשרית, כולל אחד בתוך השפה התחתונה, בו נכתב "מוצלח". בכל פעם שממפיס מרגיש את שדי העבר עולים ואת העצבים מתחילים להשתולל, הוא הולך למכון האהוב עליו ומוסיף עוד עיטור, מה שזיכה אותו בכינוי "טרזן".

הקעקוע הכי בולט, זה שניתן לראות בבירור בכל פעם שממפיס מוריד את החולצה בסיום המשחק, נמצא באמצע החזה. ממפיס קעקע שם את הכינוי שהוא בחר לעצמו: "רודף החלומות". ואיזה מקום טוב יותר לרדוף בו חלומות מאשר התיאטרון שלהם?

לטוויטר של עידן ויניצקי