פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בחזרה לעתיד: משמעות הקאמבק של רוני לוי למכבי חיפה

        המנהל המקצועי שביעקב שחר לא מצא מאמן שיצעיד את מכבי חיפה קדימה, אז הוא נזכר בהכי טוב שהיה לו. כי אם שום דבר חדש לא עובד, למה לא לנסות את מה שכבר הצליח? אורן יוסיפוביץ על הקאמבק של רוני לוי, שהפעם יתקבל בזרועות פתוחות גם אצל האוהדים

        בחזרה לעתיד: משמעות הקאמבק של רוני לוי למכבי חיפה

        "היי, היי, ראיתי את זה. ראיתי את זה. זו קלאסיקה….".

        "מה אתה מתכוון, ראית את זה? זה חדש לגמרי".

        "כן, נו, ראיתי את זה ב…"

        "שידור חוזר".

        "מה זה שידור חוזר?"

        "אתה עוד תגלה".


        המנהל המקצועי שביעקב שחר נכשל כבר ארבע עונות ברציפות. מאז האליפות האחרונה של אלישע לוי בכרמל, 2010/11, עברו אצלו חמישה מאמנים שונים - אלישע, ראובן עטר, אריק בנאדו, אלכסנדר סטנוייביץ' ומרקו בלבול. והתוצאות:

        מקום חמישי, 25 נקודות מהתואר, ב-2011/12.
        מקום שני, 13 נקודות מהתואר, ב-2012/13.
        מקום חמישי, 31 נקודות מהתואר, ב-2013/14.
        מקום רביעי, 23 נקודות מהתואר, ב-2014/15, נכון למחזור ה-34.

        בממוצע, חמשת המאמנים שעברו במכבי חיפה הביאו אותה כדי מרחק ממוצע של 23 נקודות מהתואר - שנות אור בהתחשב בתקציב המנופח והנוצץ, ובאגו ובפאסון המועדון. פיאסקו מקצועי, לא פחות.

        בארבע השנים האלה שחר ניסה הכול. להחזיר את הסמל שבעטר, את מכונת התארים שבבנאדו, את החיקוי-מכבי-תל-אביב שבסאלה ואת הפילר שבבלבול. כלום לא עבד.

        המנהל המקצועי שביעקב שחר נכשל כבר ארבע עונות ברציפות. הוא ניסה לקחת את מכבי חיפה קדימה דרך משהו חדש, ולא היה לו את אורך הרוח שבתהליך. הוא לא הצליח לבחור מאמן אחד שיסתדר איתו ועם הקבוצה ועם השחקנים ועם הקהל. מול זה לא היתה לו סבלנות, להוא הוא סגר את השאלטר, זה ברח, וכך מוסמסו כולם אחד-אחד.

        המנהל המקצועי שביעקב שחר לא הצליח למנות מאמן שיסחוב את מכבי חיפה שלו קדימה, אז הוא עצמו הלך אחורה. כי אם שום דבר חדש לא עובד, למה לא לנסות את הישן? אם העתיד לא לוקח את מכבי חיפה שלו קדימה, למה לא לנסות את העבר? הרי זה עבד אחלה, לא?

        רוני לוי מאמן מכבי פתח תקוה יעקב שחר בעלים מכבי חיפה (טל לוי)
        'לא בהכרח צריך גנ'רל מנג'ר' - זה פתרון הקסם. רוני לוי לצד יעקב שחר (צילום: טל לוי)

        רוני לוי זכה בשלוש אליפויות בשלוש עונותיו המלאות הראשונות במכבי חיפה (בשנת 2000 הגיח כמחליף). הרומן היה מסעיר, לווה ברוע מצד הקהל ("אליפות בלי מאמן") והסתיים כמו שמסתיימת כמעט כל מערכת יחסים בין מכבי חיפה למאמניה.

        מאז מכבי חיפה, לוי נדד. אולי השתפר בידע, אבל לאו דווקא בתוצאות. בשום יעד אליו הגיע לא קטף תארים כמו שקטף בין כתלי קרית אליעזר קשישא. עשה עונות סבירות, אבל לא יפות במונחי רוני לוי. גם בית"ר ירושלים בעונה שעברה לא העלתה את שווי המניה - ולראיה, את עונת 2014/15 לוי פתח בבית. לפני שלקח על עצמו את מכבי נתניה, כמה ימים לפני, עוד אמר לאנשים שאין לו מה לחפש שם, ושיש רק מה להפסיד. בסוף לקח את הג'וב, כי כנראה הבין כמה שיש לו להרוויח. והוא צדק.

        כדורגל תמיד היה לו. אולי לא קרנבל-על-דשא, אבל יעילות, סדר, מודרניזציה. בנתניה הוא הראה/הזכיר למעסיקיו החדשים-ישנים שהוא מעבר למאמן כדורגל. כלכלית, נתניה היתה קבורה גם אצלו וגם אצל יוסי מזרחי, אבל בעוד מזרחי התרסק יחד עם קבוצתו, לוי הזריק בהם ברזל, סטייל ורבאק, שהיו עבורם הדבר הכי קרוב למשכורת. וכך הפכו מצל של עצמם לקבוצת כדורגל. המניה עלתה. מה עלתה - זינקה. תשאלו מאמנים על רוני לוי 2014/15, והם יגידו לכם שהוא הפך ליריב שפשוט מתסכל לשחק נגדו. תשאלו שחקנים מקבוצות שעל סף ירידת ליגה, והם יגידו 'עם רוני היינו היום בפלייאוף העליון'. סיפור אמיתי.

        כשאנשי מקצוע צועקים 'ג'נרל מנג'ר', לוי אומר להם: "תלוי בהגדרת התפקיד. אם המאמן יגיע מהבוקר ועד הערב, ויטפל בכל הדברים שיש במועדון, לא בהכרח צריך ג'נרל מנג'ר'. וכנראה שגם שחר שמע את הדברים. עבור הבוס העקשן שמסרב לדפוק התקדמות מסיבית, זה פתרון הקסם. לא לשבור את הכלים, אבל לתת ללוי לאחות את הסדק.

        עבור לוי, זה הג'וב הכי טוב בכדורגל הישראלי. בטח עם האצטדיון החדש, שאמור לזרוק את מכבי חיפה קדימה - כלכלית, תרבותית, ספורטיבית. שלוש אליפויות היו אמורות לתת לו את הג'וב לתקופה בלתי מוגבלת, אבל בישראל הכול מוגבל. אז אחרי ברייק של שבע שנים, לוי חוזר למקום בו הגיע לשיא.

        אוהדי מכבי חיפה מוחים נגד מאמן הקבוצה רוני לוי (טל לוי)
        הבריחו אותו אז, יקבלו אותו בזרועות פתוחות הפעם. אוהדי מכבי חיפה במחאה נגד רוני לוי ב-2008 (צילום: טל לוי)

        אוהדי מכבי חיפה הבריחו את לוי בתום חמש שנות שלטון. זרקו עליו כל מה שאפשר היה למצוא בטריבונה. השנים האחרונות ריככו את לב רובם. רכבת המאמנים סימנה עבורם מטרה חדשה - הבוס. כך שאת לוי, חלק הארי ביציע יקבל בזרועות פתוחות, אפילו בתחינה. עבורם, התכונה הכי חשובה למאמן היא שיהיה חזק מול הבעלים. שיעמוד על שלו בגזרת הרכש. שלא יקבל בהבנה איומי מחצית רודים.

        גם על לוי להתיישר, אם ברצונו להחזיר את מכבי חיפה למאבק אליפות ראשון מאז 2011. מקצועית, וגם תקשורתית. בשתיים משלוש אליפויתיו צבר אחוזי הצלחה שמנצחים גם את האלופה הנוכחית, אבל אז לא היתה אימפריה מולו. הפעם תהיה, ועוד איך. ובמכבי חיפה, בניגוד למכבי תל אביב, אין מישהו שעושה שקט. כל פיפס זה חצי הר געש, ורוני יצטרך לעשות גם את זה, אחרת הלבה תשרוף גם אותו.

        וכן, יש עוד סימן אזהרה. הדבר הראשון שאתה מגלה בקאמבק, זה שזה לא אותו דבר. ירדת מהארץ לפני 30 שנה וחזרת? לא אותו דבר. התגרשת בגיל המעבר וחזרת לאקסית מהתיכון? לא אותו דבר. וכך, גם מכבי חיפה שרוני לוי הכיר - כבר לא אותו דבר. ראינו שלחזור זה קשה - גרנט ששב למכבי תל אביב לא הצליח; אוסקר גרסיה לא זיהה הקבוצה שעזב רק שנה לפני כן; גם בירוק היו דוגמאות כאלה (חריג - שלמה שרף - שגם בקדנציה השנייה שלו עטה כתרים). לוי יצטרך למצוא את השילוב בין קשיחות לגמישות, כדי ללכת בין הטיפות.

        ואחרי הכול? זה נראה כמינוי מוצלח, לשני הצדדים. מי יודע, אולי הדרך הכי מהירה קדימה כוללת בכלל כמה צעדים לאחור. ומי יודע, אולי בסופו של דבר יתברר שהמהלך המקצועי הכי טוב של יעקב שחר לא שכן בספרי הסקאוטים אלא בארכיון.


        "היי דוק, לאן אתה נוסע עכשיו? בחזרה לעתיד?"

        "לא, שם כבר הייתי..."

        לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        למעקב בטוויטר

        orenjos@walla.co.il

        רוני לוי (מכבי חיפה)
        (צילום: מכבי חיפה)