פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        משל הסייחים והשועלים: העונה המצוינת של מנשנגלדבאך ולסטר

        סבלנות, דבקות במשימה ונחישות לשמור על הדרך בתוכנית ארוכת טווח, מובילות את מנשנגלדבאך להעפלה ללצ'מפיונס ואת לסטר להישארות בפרמיירליג. שאפו ללוסיאן פאברה ולנייג'ל פירסון

        משל הסייחים והשועלים: העונה המצוינת של מנשנגלדבאך ולסטר

        הייתה זו בצורת ארוכה יותר מהרצף של ליברפול ללא אליפות אנגליה. מאז פברואר 1989 לא הצליחה בורוסיה מנשנגלדבאך לנצח בביתה את השכנה מלברקוזן בליגה. יותר מרבע מאה! הניצחון האחרון ההוא, 0:2, הושג כאשר רינוס מיכלס ישב על ספסל באייר, וצ'ה בום קון האגדי עדיין שיחק בשורותיה בעונת הפרידה שלו. שטפן אפנברג הצעיר, בסך הכול בן 20, הנהיג את הקישור של בורוסיה. בקיצור, זה היה ממש ממש מזמן. איש בגלדבאך לא ידע להסביר את הקללה המשונה הזו, שלא נשברה גם בשנים המצוינות של הסייחים בצמרת.

        הקרב הקריטי בין שתי היריבות על הכרטיס הבטוח לליגת האלופות החל כבר שלשום. הטוויטר הרשמי של לברקוזן פצח במלחמה הפסיכולוגית והציע לאנשי גלדבאך לקנות את החוברת מ-1989: "רוצים להיזכר כיצד לעשות זאת? נוכל לתת הנחה של 25 אחוזים". הטוויטר של גלדבאך לא נותר חייב וציין את הניצחון המפואר 3:6 בביי ארנה באוגוסט 2010. הטוויטר של לברקוזן הגיב: "ומה עם ה-2:8 שלנו באוקטובר 1998?". בשלב זה שלף הטוויטר של בורוסיה את נשק יום הדין ותהה: "בדקנו כמה אליפויות יש לכם ולא מצאנו כלום. לנו יש חמש".

        אוהדי בורוסיה מנשנגלדבאך (GettyImages)
        אוהדי גלדבאך (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        אוהדי גלדבאך לא סופרים את לברקוזן

        חילופי הדברים השנונים האלה, בקריצה וברוח טובה, אופייניים ליחסים בין המועדונים. אמנם הערים סמוכות מבחינה גיאוגרפית, אך יש להן אויב משותף – פ.צ קלן. מבחינת אוהדי גלדבאך, המפגש מול באייר לא באמת נחשב לדרבי. "לברקוזן היא כלום מבחינתנו, זה מועדון על כדורים. יש לנו דרבי אחד בלבד, נגד קלן. אפילו נגד דיסלדורף יש יריבות גדולה יותר מאשר מול לברקוזן. לבאייר אין אוהדים ראויים, הם באים למשחקים רבע שעה לפני שריקת הפתיחה. זה פשוט לא מעניין, אין להם שום מסורת", אמר לי אחד מהם, שעשה אתמול את הדרך הארוכה, יותר מ-400 קילומטרים, מביתו בשטוטגרט כדי להיות ביציע האולטראס מאחורי השער. הוא התניע את הרכב בתשע בבוקר כדי להגיע מוקדם ככל הניתן. ללברקוזן אין קהל כזה.

        אוהדי גלדבאך עדיין חיים על האליפויות של שנות ה-70'. גם כאשר ירדו ליגה פעמיים, הם ראו את עצמם כמועדון פאר. ב-2011 היו הסייחים קרובים מאוד לירידה שלישית. המאמן השוויצרי לוסיאן פאברה הוזעק בפברואר להציל קבוצה מפורקת, עמוק במקום האחרון, עם 56 שערי חובה ב-22 משחקים. הוא חולל לא פחות מנס, כי ב-12 המשחקים תחת הדרכתו עד לסיום העונה, הוציאה בורוסיה תשעה כדורים בלבד מהרשת, טיפסה איכשהו למקום ה-16 ושרדה בפלייאוף. ומאז הוא שם, בונה אימפריה במטרה להצעיד את הקבוצה למקומה הטבעי. היא מעולם לא הופיעה בליגת האלופות, אבל מבחינת הקהל הנאמן שלה, היא חייבת להיות שם.

        מאמן בורוסיה מנשנגלדבאך, לוסיאן פאברה (GettyImages)
        ויתר על הצעות כדי להמשיך בתהליך. פאברה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        זומר נותן עונה גדולה יותר מנוייר

        החלום המתוק הזה כמעט התגשם ב-2012. שנה בלבד אחרי שניצלה בעור שיניה, סיימה בורוסיה (בניצוחו של מרקו רויס) במקום הרביעי והעפילה למוקדמות הצ'מפיונס. אלא שאז נמכר רויס לדורטמונד, והחבורה של פאברה נכנעה לדינמו קייב במוקדמות. השנתיים שלאחר מכן לא היו קלות. ב-2013 סיימה הקבוצה במקום השמיני עם הפרש שערים שלילי, ואשתקד הסתפקה במקום השישי.

        מילת המפתח הייתה סבלנות. ההנהלה, מודעת היטב למגבלות התקציב, לא סטתה מהדרך, נתנה לפאברה גיבוי מוחלט והמשיכה בתוכנית ארוכת הטווח, תוך צירוף מציאות בשוק. המאמן מצדו, לא התפתה להצעות הרבות שקיבל במהלך התקופה, וזה אומר המון על אופיו ועל גישתו למקצוע. גלדבאך התגברה על עזיבות כוכבים והצליחה להשלים את החסר ברווח לא מבוטל. למשל, השוער מרק אנדרה טר סטגן נמכר בקיץ שעבר לברצלונה תמורת 12 מיליון יורו, ובמקומו הוחתם מבאזל יאן זומר שעלה בדיוק מחצית מהסכום. התוצאה – זומר ראוי להיבחר לשוער המצטיין בבונדסליגה, גם אם מנואל נוייר זוכה כהרגלו ליחסי ציבור טובים יותר.

        יופ היינקס בימיו כמאמן בורוסיה מנשנגלדבאך ב-2006 (GettyImages)
        מתנה מושלמת. היינקס (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        יופ היינקס חגג 70 עם מתנה

        עובדה – גלדבאך לא ספגה בשני המפגשים מול באיירן מינכן, בעוד נוייר שגה פעמיים בהפסד הביתי 2:0 לסייחים במרץ. בסך הכול יש לבורוסיה 23 שערי חובה בלבד, ובשנת 2015 היא ספגה יותר שער במשחק אחד בלבד. זו הסיבה המרכזית למאזן הפנומנלי שלה השנה, הטוב ביותר בבונדסליגה. ללא הפסדים מאז פברואר, היא הגיעה למפגש עם לברקוזן עם מאזן של שישה ניצחונות ותיקו בשבעה משחקים, וזאת למרות לוח מאתגר. לא רק באיירן נכנעה לחבורה של פאברה, אלא גם וולפסבורג ודורטמונד. התחושה הייתה שהפעם הקללה חייבת להישבר. אם לא עכשיו, אז מתי? יופ היינקס, אחד הסמלים החשובים בתולדות המועדון, הן כשחקן והן כמאמן, חגג אתמול יום הולדת 70, וזו הייתה המתנה המושלמת עבורו.

        לברקוזן נתנה פייט מצוין וזומר עבד קשה במחצית הראשונה, אבל גלדבאך של היום פשוט בלתי ניתנת להכנעה. היא שוב שמרה על רשת נקיה, ואחרי ההפסקה ניצלה עד תום את ההזדמנויות שלה כדי לרשום 0:3 חלק. כדי להפנים את גודל ההישג, כדאי לציין כי במרכז ההגנה כיכבו השחקנים שהיו בסגל עוד בעונת 2010/11. רול בראוברס ההולנדי הוותיק שיתף פעולה עם טוני יאנטשקה. המגן הימני שנזרק למים העמוקים על ידי פאברה מיד עם הגעתו לקבוצה, הוכיח את עצמו מהשנייה הראשונה והפך עם הזמן לבלם פנטסטי. לו היה משחק בבאיירן, הוא היה מקבל מזמן טלפון ממאמן נבחרת גרמניה, יואכים לב. את מקומו מימין ממלא העונה יוליאן קורב, בוגר האקדמיה של המועדון.

        שוער בורוסיה מנשנגלדבאך, יאן זומר (GettyImages)
        ראוי להיבחר לשוער העונה. זומר (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        השחקן המעניין ביותר אתמול היה כריסטוף קראמר. הקשר שהתעלף בגמר המונדיאל וכבש את השער העצמי המדהים מחצי מגרש במשחק מול דורטמונד, משחק בשנתיים האחרונות במנשנגלדבאך כמושאל מלברקוזן. באייר כבר הודיעה שהכוכב, שהתקבל לבית הספר שלה כילד בן שמונה, יחזור לשורותיה בעונה הבאה, ולכן אתמול הוא ניצב בפני דילמה לא פשוטה. הרי אם בורוסיה מעפילה לליגת האלופות על חשבון לברקוזן, הוא עצמו עלול להישאר מחוץ למפעל גם בעונה הבאה. ובכן, מבחינת קראמר לא הייתה שום דילמה. הוא נלחם כמו אריה, העיף את שחקני לברקוזן באוויר, ספג כרטיס צהוב, והיה אחד המצטיינים בניצחון. שאפו ענק מגיע לו, לכל חבריו, ובעיקר לפאברה שראוי לפרס ההעפלה על ארבע שנות עבודה אדירה.

        שחקן בורוסיה מנשנגלדבאך, כריסטוף קראמר (GettyImages)
        בעונה הבאה חוזר ללברקוזן. קראמר (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        מקלל אוהד, תוקף שחקן יריב

        מאמן נוסף שראוי לפרס על מפעל חיים בקבוצה אותה הוא מדריך מאז 2011 הוא נייג'ל פירסון. בקדנציה הראשונה שלו על ספסל לסטר סיטי, הוא החזיר את השועלים לליגת המשנה ב-2009. בקדנציה השנייה בנה פירסון קבוצה בסגנון מהיר והתקפי, שלא נרתעת מאף יריב ומיישמת לחץ על כל המגרש. בעונה שעברה סיפקה לסטר עונה פנומנלית עם 102 נקודות והעליה לפרמיירליג הובטחה בסטייל הרבה לפני המחזורים האחרונים. הציפיות היו גבוהות למדי בתחילת העונה הנוכחית, עם כוונות מוצהרות לתקוע יתד במרכז הטבלה.

        הציפיות הללו באו לידי ביטוי בפתיחה נהדרת. השועלים השיגו תוצאות תיקו נהדרות מול אברטון וארסנל, ואז ביצעו קאמבק מהסרטים מול מנצ'סטר יונייטד וכיסחו אותה 3:5. ואולם, התנופה נעצרה והקבוצה נקלעה למשבר מתמשך. ב-13 המשחקים מאז הניצחון על השדים האדומים צברה לסטר שתי נקודות בלבד, שקעה במקום האחרון, וסבלנות האוהדים החלה להיגמר.

        פירסון, אדם ססגוני ומיוחד עם פתיל קצר, שונה ב-180 מעלות מפאברה נעים ההליכות, לא נותר חייב. בדצמבר, כאשר שמע מילים לא מחמיאות מהיציע במהלך משחק, הוא השיב לעבר המקלל: "לך תזדיין ותמות". המאמן ספג על כך קנס כספי והושעה ממשחק אחד. כעבור חודשיים הוא היה מעורב בתקרית ביזארית כאשר תקף פיזית את קשר קריסטל פאלאס ג'יימס מקארתור. מיד לאחר מכן מצא לנכון גארי ליניקר, כוכב העבר של השועלים ואוהד מושבע, להודיע בשידור חי בתוכנית אולפן כי פירסון פוטר ולהביע צער על כך.

        מאמן לסטר סיטי, נייג'ל פירסון, מתעמת עם שחקן קריסטל פאלאס, ג'יימס מקארת'ור (GettyImages , Matthew Lewis)
        שורה של מעשים שנויים במחלוקת. פירסון מתעמת עם מקארתור (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        הקבוצה הטובה בליגה מאז אפריל

        מעמדו של פירסון באמת היה קשה, אך ההנהלה החליטה להשאיר אותו בתפקידו. הסיבה המרכזית לכך הייתה האווירה בחדר ההלבשה. למרות רצף מחפיר של כישלונות על הדשא, השחקנים המשיכו לסמוך על פירסון, אשר נשאר נאמן לסגנון ולא סטה מהדרך. בחלק מהמקרים ההפסדים נבעו מחוסר מזל טהור, והשועלים האמינו שהרצף חייב להסתיים מתישהו. הם גם לא ראו בשוק אף מאמן שמסוגל להפיק מהסגל יכולת טובה יותר. ואז זה קרה.

        מאז תחילת אפריל יש ללסטר שישה ניצחונות בשבעה משחקים, וגם ההפסד הבודד הגיע מול צ'לסי שפיגרה במחצית. הביטחון העצמי של השחקנים בשמיים, וגם המנג'ר ממשיך לירות לכל הכיוונים. פירסון לא מהסס לתקוף עיתונאים, וחצה לטעם רבים את גבול הטעם הטוב כאשר כינה אחד מהם "יען" ואמר לו שהוא מטומטם. ואולם, מסתבר שאמירות אלה רק תורמות לקבוצה. המנג'ר לוקח את האש על עצמו, כפי שז'וזה מוריניו נוהג לעשות, והשחקנים פורחים.

        אף קבוצה בפרמיירליג לא הבקיעה יותר מלסטר מאז תחילת אפריל. באופן ביזארי למדי, בגלל שההפסד לכחולים הגיע באמצע השבוע, הפכו השועלים לקבוצה הראשונה מאז 2006 שניצחה בשישה משחקים רצופים שנערכו בשבתות. אחרי שצברו 19 נקודות ב-29 המשחקים הראשונים, יש להם 18 נוספות בשבעת המשחקים האחרונים. ההישארות בליגה נראית במרחק נגיעה, בזכות ההחלטה הנבונה לגלות סבלנות ולא לפטר את פירסון. בעונה הבאה, אם יישמר המומנטום, לסטר באמת עשויה להתברג במרכז הטבלה, ועוד תפתיע רבים.

        שחקני לסטר סיטי (GettyImages)
        לסטר לוהטת (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)