"אני חושבת שטעית בכתובת. הילד שלי רק בן 13", אמרה סיסי צ'רלטון לסקאוט של לידס שדפק על דלת ביתה ב-1950. סיסי החשיבה את עצמה, בצדק, למומחית לכדורגל. שחקנים רבים צמחו במשפחתה. ג'קי מילבורן, הסקורר האגדי של ניוקאסל, היה בן דוד שלה. היא הבחינה בכישרון העצום של בנה הצעיר בובי, טיפחה אותו וציפתה ממנו לגדולות. היא לא העלתה בדעתה שגם בנה הבכור ג'ק יכול להפוך את הכדורגל למקצוע.
ג'ק היה גמלוני, בקושי ידע לעצור כדור, וכולם ציפו שילך לעבור במכרה פחם כמו אביו. הספיק לו יום אחד של התנסות כדי להפנים עד כמה הוא מתעב את העסק, אז הוא חלם להיות שוטר. אחרי הכול, הוא היה גבוה וחזק פיזית, וגם אהב לצרוח על אנשים. כאשר שיחק להנאתו כדורגל עם בני גילו ליד המכרה, גם הוא לא העלה בדעתו שמישהו יגלה בו עניין. ואולם, לתדהמתה המוחלטת של סיסי צ'רלטון, הסקאוט של לידס לא שמע על בובי. הוא הגיע כדי לבחון את ג'ק.
ג'ק צ'רלטון חש תמיד שהוא גדל בצלו של בובי, הצעיר ממנו בשנתיים וחצי. הוא הרגיש שמתייחסים אליו כאל הילד הנחות במשפחה. "אמא אף פעם לא אמרה שהיא גאה בי, ואני רק שאפתי לרצות אותה כל הזמן", הוא סיפר לימים. מנגד, גם בובי סבל מרגשי נחיתות. הוא היה הבן הביישן שברח לחדרו כאשר אורחים הגיעו לביתם, בעוד ג'ק ניחן מגיל קטן באופי הפוך הוא תמיד אמר את דעתו בקולי קולות מבלי לחשוב פעמיים. בובי היה ילד טוב צפון אנגליה, ג'ק היה נער שובב על גבול עבריינות. יום אחד הוא ירה בחברו לכיתה ברובה אוויר.
"הוא אמר לי לאן לרוץ, אמרתי לו לאן ללכת"
את האופי הזה הוא לקח איתו ללידס, שהיתה בימים ההם קבוצה קטנה בליגת המשנה, בעוד בובי הצטרף למנצ'סטר יונייטד הנוצצת. על הקריירה של האח הצעיר נכתב רבות, אבל האח הבכור עשה את הכול בדרכו שלו, וזכה בתהילה. הוא עשה זאת כנגד כל הסיכויים, עם התמדה, נחישות, ואופי מיוחד במינו. מעטים הסתכלו בכיוונו כאשר היה שחקן צעיר, אבל הוא לבסוף את גביע העולם, ומחזיק עד היום בשיא משחקי הליגה במדי קבוצתו היחידה לידס בדיוק כפי שאחיו הזריז והתחבולן החזיק בשיא זה באולד טראפורד עד שריאן גיגס שבר אותו.
ג'ק צ'רלטון בילה שנתיים בקבוצת הנוער של לידס, ובלט אך ורק בשל גובהו, 191 סנטימטרים. כבר אז הדביקו לו את הכינוי שהלך איתו לאורך כל הקריירה הג'ירף. בגיל 17 הוא חתם על חוזה ראשון, אבל אז הלך לשירות צבאי. כאשר חזר, בטחונו העצמי גרם לו להתעמת אפילו עם הכוכב הוולשי הגדול של הקבוצה ג'ון צ'ארלס. "הוא אמר לי לאן צריך לרוץ, אז אני אמרתי לו לאן הוא צריך ללכת", סיפר הבלם. והקבוצה מיד עלתה לליגה הבכירה, אך ב-1960 היא צללה שוב למעמקים. בובי, ששרד את אסון המטוס בבלגראד, הפך לכוכב על במנצ'סטר. ג'ק היה בסך הכול בלם בסגנון הכי בריטי שאפשר לדמיין, והנטייה לתמוך לעתים בהתקפות דווקא עצבנה את חבריו.
דון רווי עולה להתקפה
דון רווי, החלוץ שבילה את שלהי הקריירה שלו בלידס, כעס לא פעם על ההפקרות של צ'רלטון ואמר לו: "לו הייתי המנג'ר, לא היית משחק אצלי". "אבל אתה לא המנג'ר, אז אולי תסתום?" השיב צ'רלטון. והנה לכם האירוניה רווי קודם למנג'ר במרץ 1961, במטרה להציל את המועדון מקריסה, והצעיד אותו בהדרגה לגבהים מופלאים. בזכותו של רווי, הפך ג'ק לכוכב אמיתי, אבל ההתחלה באמת היתה משונה ביותר.
בעונתו המלאה הראשונה בתפקיד, החליט המאמן הצעיר להסיט את צ'רלטון למרכז ההתקפה. "זה מה שתמיד רצית, לא?", הוא חייך. השחקן ממש לא היה מעוניין בשינוי. הוא היה מודע למגבלות הטכניות, והרגיש כמו דג מחוץ למים ברחבת היריב. "עשיתי את המיטב, אך לא היה לי מושג כיצד משחק החלוץ המרכזי. להגיח מדי פעם להתקפה זה נחמד, אבל להיות שם כל הזמן? בלמים פשוט צחקו כאשר הופקדו לשמור עלי", אמר השחקן התמיר, שהצליח בכל זאת לכבוש 12 שערים.
אחרי שהניסוי נכשל, הגיע רווי למסקנה שיש להיפטר מצ'רלטון, וקונים לא היו חסרים. ליברפול של ביל שאנקלי גיששה, אך לא הגיעה להסכמה כספית עם לידס. מאט באזבי הגיש הצעה להביא אותו לאולד טראפורד ולאחד את המשפחה, אבל קיבל רגליים קרות ברגע האחרון וטען כי ברצונו להמתין שנה נוספת כדי לראות כיצד בלם צעיר נוסף ביונייטד מתפתח. ג'ק לא אהב זאת כלל, ואמר למנג'ר המיתולוגי בדיוק מה הוא חושב עליו. בסופו של דבר, הוא נשאר בלידס והצליח ליישר את ההדורים עם רווי. כולם הרוויחו מכך.
הפנקס פתוח
ב-1964 עלתה לידס לליגה הבכירה כדי להפוך לכוח משמעותי ביותר בזכות כדורגל נוקשה ואגרסיבי. כבר בעונתה הראשונה בטופ היא נאבקה מול מנצ'סטר יונייטד על האליפות, רשמה רצף של 25 משחקים ללא הפסד, והובילה את הטבלה עד המחזור האחרון, אז תיקו 3:3 בברמינגהאם גרם לה לאבד את החלום בגלל היחס שערים נחות. בילי ברמנר, ג'וני ג'יילס ונורמן האנטר הם הסמלים המפורסמים של הגישה הלוחמנית, אבל גם לצ'רלטון היה חלק עצום בה. הוא נהנה להפחיד את שחקני היריב, ואפילו הצהיר פעם על קיומו של פנקס בו רשומים שמות החלוצים, על מנת לסמן וי ליד כל מי שהוא כבר הספיק לכסח האמירה הביזארית הזו גרמה להתאחדות להשעות אותו.
כולם חששו מצ'רלטון. הוא היה גס רוח כלפי חוץ, תמיד עמד על שלו, ולא הסכים לוותר לאיש, בין אם מדובר בחבר או ביריב. כפי שאמר ג'יילס, "ג'ק לא תמיד צדק, אבל הוא אף פעם לא טעה". במשחק גביע הירידים מול ולנסיה הוא היה מעורב בקטטה מול הספרדים, שהופסקה כאשר השוטרים הצליחו להשתלט עליו. מצד שני, ג'יילס העיד כי צ'רלטון לא נטר טינה: "היינו רבים המון בשבתות, ולפעמים אפילו הלכנו מכות כי לג'ק היה פיוז קצר. אלא שבימי שני הוא כבר לא זכר את האירועים, ושוב היינו חברים".
"אתה משחק כי אתה לא סומך על מור"
אחרי שהפך לאחד הבלמים הטובים באנגליה, ההכרה הגיעה סוף סוף גם מכיוון הנבחרת. שבועות ספורים לפני יום הולדתו ה-30 ערך ג'ק את הופעת הבכורה במדי אנגליה ב-1965, שבע שנים תמימות אחרי המשחק הראשון של אחיו הצעיר. בנבחרת אהבו לצחוק על הממדים של הג'ירף, אבל אלף ראמזי העריך את הגישה הישירה שלו, ואת כוחו הפיזי שהשלים מצוין את בובי מור האלגנטי. "אני יודע שאתה זקן, אבל אתה משחק אצלי כי אתה לא סומך על מור", אמר המאמן לג'ק
כל זה קרה בעיתוי מושלם מבחינת הבלם, לקראת המונדיאל הביתי בו חגגו האחים צ'רלטון יחד את הזכייה. "ג'ק היה בשיא כושרו", סיפר בובי, "היה לו חוש מיקום פנומנלי, הוא ידע לאן יגיע הכדור וכיצד להקדים במאבק אווירי את החלוצים. הוא גם תמיד עזר בהתקפה, במיוחד במצבים הנייחים, תוך שהוא עומד ממש לפני השוער ומפריע לו". אחרי הניצחון בגמר על מערב גרמניה, נפל ג'ק באפיסת כוחות על הדשא. בובי רץ אליו עם דמעות בעיניים ואמר: "אף אחד לא יקח מאיתנו את ההישג הזה". את הבונוס הכספי שקיבל מההתאחדות הוא ניצל כדי לרכוש להוריו בית חדש.
גדול מאמני אירלנד
הזכייה בגביע העולם זיכתה את בובי בתואר שחקן השנה, אך בחלוף שנה, ב-1967, היה זה ג'ק שהוכתר באופן חריג למדי עבור שחקן הגנה. וכך הם נותרו בהיסטוריה, עם תואר אישי בודד לכל אחד. לבובי היו שלוש אליפויות עם יונייטד, אבל ב-1969 זכה ג'ק באליפות משלו. ב-1972 הוא הוסיף לארון גם גביע, וזו היתה עונתו המלאה האחרונה. בגיל 38, אחרי 773 משחקים במדי לידס בכל המסגרות, הודיע הג'ירף על פרישה, בגלל הביקורת של רווי המנג'ר טען שהבלם הפסיק להשקיע במשחקים מול יריבות חלשות יותר.
"דון הציע לי להישאר כעוזר מאמן, אבל ראיתי שהוא לא עושה זאת בלב שלם, אז החלטתי לחתוך" היה זה מעשה אופייני מאוד לצ'רלטון הגדול. תוך חודשים ספורים הוא כבר אימן את מידלסברו וב-1974 הוכתר למנג'ר השנה באנגליה. בניגוד מוחלט לבובי, שתלה אף הוא את הנעליים ב-1973, ג'ק הצליח מאוד על הספסל, והגיע לשיאו כאשר הפך למאמן הזר הראשון של אירלנד והצעיד אותה באמצעות כדורגל ישיר להחריד להישגים חסרי תקדים, כולל העפלה ליורו 88' בו ניצח את אנגליה ולשני מונדיאלים. הפרק הזה בחייו שווה סיפור נפרד, ואותו נשאיר לפעם אחרת.
לא מדבר עם בובי
הזמן טס במהירות. חלפו כבר כמעט שני עשורים מאז עזב את התפקיד באירלנד ויצא לגמלאות, והיום חוגג ג'ק צ'רלטון את יום הולדתו ה-80. הנער שרצה להיות שוטר הפך לאלוף עולם, והצליח בסופו של דבר כמעט כמו אחיו. הוא גם היה קרוב הרבה יותר לאמו בעשורים האחרונים לחייה. סיסי לא סבלה את אשתו של בובי, והיחסים במשפחה התקלקלו עד כדי כך שכוכב מנצ'סטר יונייטד לשעבר לא ביקר את אמו עד יום מותה, ואף לא הגיע להלוויה. הדבר גרר ביקורת חריפה של ג'ק, שהתבטא נגד בובי באופן פומבי, ומאז שורר נתק בין האחים.
ובכל זאת, יש לקוות שהיום יברך האח הצעיר הג'ירף, ואולי הם ייזכרו ביחד בחגיגות בוומבלי. מזל טוב, ג'קי!