לפעמים, הגורל הוא המאמן הטוב ביותר: על ה-1:1 בין מכבי חיפה למכבי תל אביב

דברים שרואים בסטטיסטיקה:

1. מכבי חיפה עם נקודה אחת מ-12 מול מכבי תל אביב העונה (8%); 1 מ-15 כולל גמר גביע הטוטו (6%).

2. מכבי תל אביב סופרת משחק חוץ שישי רצוף בלי ניצחון. הניצחון האחרון מחוץ לבלומפילד – 24 בינואר, וגם זה באשדוד.

3. ערן זהבי כבש את השער ה-27 שלו. הוא צריך ארבעה שערים כדי לשבור את שיאו של נסים אלמליח, ויש לו שלושה משחקי ליגה לעשות את זה.

4. זהבי כבש בחמשת המשחקים האחרונים שלו מול מכבי חיפה.

5. זה היה שער שדה ראשון של ראיוס בליגה מאז המחזור הראשון מול סכנין.

קהל מכבי חיפה: תצוגה נהדרת וקולנית. לא ייאמן שהאצטדיון הזה עדיין לא ראה ניצחון על היריבה המושבעת. וכשאין ניצחון, הדציבלים משתגעים גם מ-1:1 בדקה ה-35. ציון: 9

קהל מכבי תל אביב: התחילו בשקט, הגבירו אחרי ה-0:1, ולא יעזור – השיר שלהם נגד העיר חיפה פשוט מצחיק (כותב שורות אלה, לעומת זאת, מסמפט מאוד את העיר ואת פאביה). ציון: 8

לפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il

הבורסה:

עולה: רובן ראיוס. הוא פתח רק במשחק אחד בשלושת החודשים האחרונים, ואתמול שוב הראה ניצוצות. זה ממש לא רק השער – האיש פשוט מסוכן. אם רק היה יציב, אם רק היה מממש רבע מהפוטנציאל. שלושה ירוקים שיחקו נתנו אתמול יופי של משחק – טואטחה, בניון ומספר 10.

יורד: שרן ייני. הגבהה נהדרת לזהבי בשער הראשון, ומילים ראשונות של הולנדית כבר בשפתיו, אבל צריך לקוות ששער השוויון לא יועלה לתוכנית הכדורגל ההולנדית של יום ראשון הקרוב.

ציוץ המשחק:

תמונת המשחק: היציע העשיר בתולדות מדינת ישראל?

ראשית, כמה הבהרות, כולל בירור עם צוות השיפוט של אמש:

1. אם שחקן נוגע בידו, אפילו אם בכוונה, והמהלך לא הורס ליריבה או משנה מהותית את מהלך המשחק – זה לא צהוב.

2. הכדור פגע בידו של קרלוס גרסיה, אבל בגלל שהיד ממוקמת בצורה טבעית לצד הגוף (לא חייבת לגעת בגוף - הביטוי 'יד צמודה' עבר מן העולם) – זה לא פנדל.

3. אנשים שלא בקיאים בחוקה, כולם-כולל-כולם, צריכים לתת יותר קרדיט לשופטים. קודם לבדוק, ואחר כך לקטול.

זה היה פשוט כמו בדידים.

ההרכבים פורסמו, ואלה היו הכוחות במרכז השדה:

מכבי תל אביב – איגייבור, אלברמן, מיטרוביץ'.

מכבי חיפה – ידין, בוקולי.

זוכרים בדידים? זה כאילו לקחתם שני בדידים ירוקים (3) ושלושה בדידים צהובים (5). בסך הכול זה יוצא 6 מול 15. מה גדול יותר, מרקו בלבול - 6 או 15? ואגב, כשאחד מהבדידים הירוקים הוא גוסטבו בוקולי, מה לעשות, זה אפילו פחות משש. כמה קשה להבין את זה?

הדבר הבאמת מדהים הוא שבמשחק הקודם בין שתי הקבוצות, ב-22 במרץ בבלומפילד (1:2), הסיפור היה זהה. ידין ומדו לא יכלו לאותם איגייבור, אלברמן ומיטרוביץ'. במחצית זה היה 0:1 שהרגיש כמו 0:5, ובדקה ה-54 מיצ'ל החליף את איתי שכטר, ושינה את המשחק.

ואתמול? בלבול נכנס לאותה מלחמה – כזו שידע שהוא הולך להפסיד בה – והחליש עוד יותר את צבאו. בשבת מיצ'ל נזרק מהאימון בגלל שזלזל (אולי שמע שבוקולי עומד לפתוח על חשבונו מול מכבי תל אביב – תודו שזה מצחיק); ואתמול, אכן, בוקולי – שלא שיחק מאז 7 בפברואר - פתח ב-11. ומכבי תל אביב חיסלה את מכבי חיפה של בלבול. מחצה, רוצצה, שתתה. בניון וטואטחה נפלו על הדשא, מיכה דפק גליצ'ים על אלירן עטר. הירוקים היו כל כך אנמיים, כל כך לא תחרותיים, והכול התחיל מהאמצע הכי חלש שיש מול האמצע הכי חזק בישראל. וכך, 34 הדקות הראשונות כאילו היו פרסומת סמויה לרוני לוי. אצלו המרכז תמיד חזק, גם בלי ברך ובלי כסף.

בדקה ה-34 החליט הגורל לעשות את מה שבלבול לא עשה. זהבי קיבל צהוב בגלל קצירה של ראיוס, ובמקביל פציעה של בוקולי הכריחה את מאמן חיפה לשנות. הדבר הראשון הוציא את מספר 7 מהמשחק (הוא חשב על השיא של אלמליח, ועל המשחק שיחמיץ); השני גרם למיצ'ל להיכנס במקום בוקולי, ומרכז המגרש של מכבי חיפה סוף סוף יכול היה להתמודד מול השלישייה הצהובה. ובתוך דקה טואטחה טאטא את ייני וטיבי, מצא את ראיוס (הנה החלטה טובה של בלבול), ו-1:1.

עם מיצ'ל, כמו במשחק הקודם, מכבי חיפה לא היתה נחותה ממכבי תל אביב. לכו תדעו מה היה קורה אם מיצ'ל היה משחק 54 דקות יותר במשחק הקודם בין השתיים, ו-34 דקות במשחק של אמש. בסיום הצהיר בלבול שהוא ראוי להמשיך במכבי חיפה. זכותו לומר מה שהוא חושב, אבל נכון לאתמול בלילה, אפילו הגורל מועמד להחליפו.

יוסי בניון, לבד על הדשא, רץ את היקף המגרש. 90 דקות (טובות מאוד) כנראה לא הספיקו לו, והוא שחרר עוד כמה שרירים. כשעבר מתחת ליציע בו אוכלסו אוהדי מכבי תל אביב, הוא ספג את הקללות הרגילות – לפי הקצב.

הם שרו, והוא הרים ידיים לפי אותו קצב. מעודד אותם לקלל אותו, מחייך.

הוא לעבר המנהרה, והם שרו לו "תשתחווה". אז הוא השתחווה.

"פתחנו לא טוב", הודה לאחר מכן, כמה דקות לפני חצות – בואכה 5 במאי, יום הולדת 35 של מספר 15, "אבל שיחקנו מול האלופה שבדרך, וזו תוצאה טובה". כשמכבי חיפה תחזור לגודל טבעי, אם וכאשר ואם וכאשר עם בניון, הוא לא יגדיר 1:1 כ"תוצאה טובה".

כי זה היה משחק של מכבי חיפה. מכל הכמעטים והאכזבות של הירוקים העונה, זה היה ה-ערב לכפר. ה-ערב לספק הצהרה, אפילו מזויפת. תיקו כזה, בכל ערב, צריך להוות אכזבה מוחלטת עבור הקבוצה הביתית, ולא משנה מי היריבה. אלוהים, אפילו הפועל תל אביב 2013/14 סיימה את העונה עם דרבי-הצהרה-1:3-ואפילו-דגני-נתן-פגז. 1 מ-15 מול הצהובים? זה מה שמכבי חיפה של 90 מיליון השקלים שווה? אבל הסיבה לכך שבניון היה ריאלי היא שגם הוא ידע שבעונה כזו – לא היה חסר הרבה שגם הערב הזה ייגמר בהפסד. כואב. עוד אחד.

השעון הכה חצות, וזהבי הגיע לתת לחברו/יריבו חיבוק של מזל טוב. "כשהיה לך את המצב הזה [בדקה ה-78], רציתי כבר לשים ידיים על הפנים", בניון הודה וצחק. "אחחח, זה היה בשמאל", זהבי המשיך באותה האווירה.

צחוק-צחוק, אבל אולי דבר אחד ייצא מההחמצה הזו. אולי הסינים המחזרים יכתבו בפנקס 左脚*, ויעזבו אותו בשקט.

נכון לעכשיו, 8 הפרש בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע וקרית שמונה.

ואז, בשבת, קרית שמונה מנצחת את מכבי פתח תקוה ובשני הפועל באר שבע מנצחת את הצהובים.

5 הפרש.

ואז קרית שמונה מגיעה לבלומפילד, ומכבי תל אביב בלי זהבי ואלברמן. ניצחון לבכר?

2 הפרש.

ואז מכבי תל אביב יוצאת למשחק (רדיוס, כרגיל, לא?) מול בית"ר ירושלים, ומסיימת בתיקו. קרית שמונה מנצחת בבית את הפועל באר שבע, שמגיעה שמחה מדי אחרי חגיגות הזכייה בגביע. שוויון, הפרש שערים עדיף למכבי.

ואז המחזור האחרון, על כל הקופה!

ואז התעוררתי.

*רגל שמאל