ועדת ביקורת
דברים שרואים בסטטיסטיקה:
1. נשבר שיא - לפי רון עמיקם, ה-0:7 של באר שבע הוא הניצחון הגבוה ביותר במעמד חצי גמר הגביע
2. הפועל באר שבע אוהבת את אצטדיון טדי. מאזן השערים העונתי שם, בשני משחקים: 0:10
3. זה היה השער ה-32 של ערן זהבי העונה במסגרות רשמיות
לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר
הבורסה:
המניה העולה: דובב גבאי. שלושער ראשון העונה, והוא הגיע לדו-ספרתי. 10 שערים העונה.
המניה היורדת: מאיר כהן. יום קשה במשרד לשוער הוותיק. לא קל לספוג שביעייה - לא משנה מול מי ולא משנה מתי.
קהל הפועל באר שבע: הופעה נהדרת. קרנבל אדום מהיציע הצפוני וכמעט על כל המערבי. נכון, היה קל, אבל שם לא רגילים להופעות כאלה - ומגיע להם להתרגל. ציון: 10
קהל מכבי תל אביב: מילאו את כל המזרחי ואת הדשא עם בלונים. בלא מעט שלבים היו שקטים יותר מאוהדי אחי. אבל מתי שלא הלך למכבי, הקהל הצהוב החל לקחת את העניינים לשפתיים. הם זכרו שלאחרונה הצהובים נותנים רייס רק במחצית השנייה. אז בדקה ה-77 הם שרו את "נמס ממך", שיר המחצית מבלומפילד. ובאמת, קצת לאחר מכן, ראדה פריצה גמר את המשחק. ציון: 8
קהל אחי נצרת: כשלא התרכזו בהתססה מיותרת, יצרו יופי של אווירה. ציון: 7
קהל הפועל עפולה: צנועים ושקטים, וקשה להאשים אותם. ציון: 5
מעשה שהיה, כך היה
גילוי נאות: את השער הראשון של דובב גבאי, את הצמד של שלומי ארבייטמן ואת הגול של מאור מליקסון לא ראיתי בלייב; רק בשידורים החוזרים. כי באירועי ספורט בירושלים לא מספיק לצאת בזמן ולהגיע לעיר בזמן. אתה צריך לסמוך על המערך הלוגיסטי של בירת ישראל, ופה כמעט תמיד העסק יאכזב. וכך, גם הגעה למתחם האיצטדיון 40 דקות לפני השריקה, לא מבטיחה כלום. וכך, גם אנשים שמכירים את טדי מתוך שינה, לא מצליחים להגיע לחניון. אין שילוט, וגם אם יש, הוא מבלבל ומשתנה. מכוניות בארבעה נתיבים, רובן עם צעיפים אדומים משתלשלים מהחלון, וידיים של נהגים מחוץ - מנסות לברר איפה לעזאזל החניון הרלוונטי.
הכביש המוביל לאצטדיון היה פעם פתוח ופעם סגור - תלוי במצב רוח, כנראה; והשוטרים - אוי, השוטרים. אחת הסטיגמות על ההודים אומרת שלא מכבודם לטעות, ולכן, אם תשאלו הודי כיצד להגיע למקום מסוים, הוא יפנה אתכם לכתובת - גם אם לא יהיה לו שמץ של מושג במה מדובר. ואתמול, השוטרים הצדיקו את הסטיגמה. כל הכוונה היתה מוטעית, אחוזי שגגה גבוהים מנתוני העונשין של סטיב נאש.
בסוף, כדי להיכנס - ולפי עדויות נוספות זו היתה הדרך היחידה - היית צריך להזיז סרט משטרה, או קונוס, ולעבור על החוק. כלי רכב עברו באדום - מול עיניהם של שוטרים - שלא ברור מה היה תפקידם בכוח אבל ברור שלא ביצעו אותו. אפס שילוט, אפס הכוונה, אפס עזרה - כמו רוב אירועי הספורט הגדולים שנערכים בירושלים. וכשסוף סוף הגענו לדלת הכניסה, השומר התנצל: "סליחה, ננעלתי בחוץ ואפשר לפתוח אותה רק מבפנים". קלאסה.
ירושלים, לא חוכמה להתמרק כשמישל פלאטיני או אדן הזאר מגיעים. גם לישראלים מגיע.
איזה כיף שהגמר יהיה בחיפה.
אצטדיון טדי, כרגיל, היה נהדר, והנוף האדום של רבבת אוהדי באר שבע נהדר אף יותר. מסכן ירון הוכנבוים. בבוקר עוד נשא תפילה במערת המכפלה, ותוך שעה וחצי של כדורגל חטף תבוסה בשיעור של מספר ראשוני. הוא בנה על היתרון המנטלי, לדבריו, אבל כשבאר שבע רוקדת ככה על הדשא, מי צריך מנטליות. בסיום, כשהז'קט על קולב והפנטזיות בארון, יצא מחויך והודה: לא היה סיכוי. לא ככה.
אלישע לוי יצא כוחני מחדר ההלבשה, ואפילו לחיצת היד שידרה שנמאס לו. "זה היה המשחק הכי חשוב שלנו השנה", הצהיר. "ואני לא זוכר תוצאה כזו". אולי סוף סוף אלישע מקלף את הנחמדות מעליו. התחיל לדבר ביזנס.
הוא בעונת חוזה, ואומרים שגמר הגביע אולי יהיה משחק חוזה, וכנראה שנמאס לו שעפים שמות של מחליפים מעל הראש. ואם זה מה שצריך כדי להחדיר באלישע כעס שיוחדר בשחקנים שיוחדר בדשא - אז אולי זה טוב מאוד להפועל באר שבע. זו קבוצה שספגה הרבה אש לאחרונה, ובצדק, ורואים שיותר מדי שחקנים שם רק מחפשים הזדמנות להתפוצץ.
אחרי שנתיים שבאר שבע התחמקה מהצהרות ונפגעה עקב כך, סוף סוף הם הגיעו למעמד שאי אפשר למסמס בדיבורים. אין 'אולי', אין 'לאט-לאט', אין 'דרך'. "אני מעדיף את אחי נצרת, אבל זה לא תלוי בי", השתעשע אלישע לפני שגילה שהבאנקר אכן התרחש. ואת הווייב הדורסני שהפועל באר שבע הפגינה מול הפועל עפולה הקטנה, היא תצטרך להפגין מול אלופת המדינה בשלוש העונות האחרונות. את התואר הזה הדרומים לא יקחו כאנדרדוג, הם לא יקחו אם יבנו על עקיצות. את התואר הראשון ב-18 השנים האחרונות הפועל באר שבע תיקח רק אם תשרוף את הדשא באותה רמת תסכול שבה מאור מליקסון הוריד את החולצה.
כשעתיים לפני המשחק הכי יוקרתי שלו, ניסן יחזקאל עלה לרדיו ודיבר עם מירי נבו ועידן קוולר. שעתיים לפני משחק בחצי גמר גביע המדינה. ואז יש שתי ברירות - או שאתה מנצח ומדהים את העולם, או שצוחקים עליך על כך שעלית לרדיו. ויחזקאל לא סתם עלה לרדיו - הוא השכיל להמר שעידו אקסברד שלו יכבוש יותר שערים מערן זהבי של פאקו. בקושי עברו דקותיים, וזהבי הכניס את הפה של יחזקאל לברוך אחד גדול. וכי איך יסגור אקסברד את הפער הזה?
מהרגע של הפאול היה ברור שמכבי תל אביב תלך על התרגיל הזה, שבו ערן זהבי משתמש בחסימות כדי להגיע לבעיטה מעמדה קורצת. אם יש תרגיל מובהק של הצהובים, זה התרגיל הזה. באחי נצרת, כנראה, לא התכוננו מספיק טוב לתרגיל הזה. שם העדיפו לדבר על קטאר, לבלבל על בשארה, לפטפט ברדיו.
מקצועית, יחזקאל דווקא שיחק אותה. למרות ה-3:0. במשך כמעט 80 דקות אחי נצרת היתה טובה יותר ממכבי תל אביב, ואת זה אי אפשר לקחת לו. היא עמדה טוב, לחצה טוב והגיעה למצבים טובים. ואולי, רק אולי, עם קצת ריכוז בפתיחה - לכו תדעו. אבל קטאר ובשארה ורדיו, ואתם יודעים מי תהיה בגמר.
קרלוס גרסיה, למשל, מספר 31 שחגג יום הולדת 31.
"אני שמח כי אנחנו בגמר, אבל אני לא שמח על הדרך", הודה. "זה היה משחק רע מאוד שלנו".
זכית בשתיים וחצי אליפויות, ו
"שתיים".
אולי גביע יהיה חשוב יותר, מתוק יותר?
"הכול חשוב. יש בידינו אפשרות לעשות היסטוריה, וזה מה שננסה לעשות".
יש לך יום הולדת היום ולא נראה שאתה שמח, אמרו לו.
"אני עייף", נאנח וחייך. "אני שמח, אבל צריך להיות מציאותי. והמציאות היא שזה לא היה המשחק הכי טוב שלנו, וזה יום ההולדת שלי ואני לא עם המשפחה שלי", המשיך וחייך. אולי בגמר יחייך יותר.
באר שבע טיילה, מכבי תל אביב עלתה. וההתאחדות בטח הצטערה שאפילו הטריק של משחק כפול ברבעי הגמר לא עבד; שאפילו כך 'הגדולות' לא צלחו את הסינון. ערב חצאי הגמר היה מפוהק מאוד - בטח יחסית לכמות השערים שנכבשו בו. קשיי ההגעה, תחלופת הקהל, הכיסאות הריקים והיעדר התחרותיות. זה היה ערב אבוד מראש, ערב שלא ישאיר יותר מדי מזכרות לאנשים שהם לא אוהדי הפועל באר שבע או לאנשים שלא קוראים להם דובב גבאי (מקווה שלקחת את הכדור, דובב). בסופו של דבר הערב הזה היה משחק מקדים, ולא ממש מוצלח, אבל כזה שבכל זאת עשה חשק לקרב האמיתי.
כי בגמר הגביע, באצטדיון הטוב ביותר, יופיעו שתי הקבוצות החזקות ביותר - גם הטבלה לא משקרת. מכבי תל אביב נגד הפועל באר שבע. האדומים אולי יצאו דומיננטים יותר מאמש, אבל ב-20 במאי לא יזכרו את ה-0:7, ולא שהצהובים גמגמו ברוב שלבי המשחק מול נצרת. ב-20 במאי הקופה תחולק בסוף הערב, ואין לאן לברוח - במיוחד לבאר שבע. כמו ב-1997.
ג'ובאני, תגיד להם.
orenjos@walla.co.il