באחד מערבי דצמבר הקרים שיש למינכן להציע, נערכה בעיר פגישה די מעניינת. אל הבר/מסעדה המפורסמת "שומנ'ס" נכנס מאמן מיינץ לשעבר תומאס טוכל וסעד את לבבו. כעבור זמן מה הצטרף אליו לא אחר מאשר מאמן באיירן מינכן פפ גווארדיולה. השניים שוחחו ארוכות וגרמו לסקרנות עצומה סביבם. אותה סקרנות גם הגיעה לכותרות הראשיות של עיתון "בילד", ש"חשף" את דבר הפגישה בין השניים, שכן כל דבר שקשור בבאיירן הוא תמיד חשיפה ומגיע לכותרות הראשיות.
ב"בילד" אפילו לקחו חצי צעד קדימה והעלו סברה לפיה גווארדיולה מעוניין לצרף את המאמן בן ה-41 לצוות שלו בשיאנית האליפויות של גרמניה. לא זו בלבד שהעלו השערה, אפילו הוציאו הכחשה מיו"ר באיירן קרל היינץ רומניגה, שטען שאין למועדון שום כוונה להחליף את המאמן הקטלאני ושטוכל לא צפוי להצטרף לצוות המקצועי באליאנץ ארנה.
במרץ 2015, כמה חודשים אחרי אותה פגישה, ובריאיון הנרחב היחיד שהעניק לתקשורת מאז עזב את מיינץ בקיץ 2014, הסביר טוכל כי הפגישה הזו התקיימה לבקשתו. הוא פשוט ביקש מגווארדיולה לפגוש אותו כדי לדבר על כדורגל. טקטיקה, פילוסופיה, רעיונות, שיטות ועוד כהנה וכהנה נושאים. כשנשאל מדוע החליט להיפגש עם גווארדיולה דווקא במקום הומה כמו "שומנ'ס", אמר טוכל כי מאמן באיירן הוא זה שביקש להיפגש במסעדה הזו וש"גם אם הוא היה מבקש ממני להיפגש במארינפלאץ (הכיכר המרכזית של מינכן), הייתי לובש מעיל ורץ לפגוש אותו".
ולא בכדי רצה טוכל לפגוש את גווארדיולה. כשהגרמני בן ה-41 מדבר על עמיתו הקטלאני, נדלק ניצוץ של התרגשות בעיניו והוא אומר: "בשבילי התקופה של פפ גווארדיולה בברצלונה היא מעל כל דבר אחר. הצלחתי ללמוד הכול על המשחק ומה גורם לדברים בו לקרות. ההחזקה הסכמטית והמדהימה בכדור, השימוש באינדיבידואל כמו ליאונל מסי וכמובן לחץ על כל המגרש ועלייה קדימה בלתי פוסקת של המגנים, כמו שמעולם לא ראיתי". כשנשאל באותו ריאיון ב"צייט" האם יחכה לנפילה של גווארדיולה בבאיירן כדי לרשת את מקומו, אמר: "אני מחזיק לו אצבעות, אני אף פעם לא מחכה להפסדים של עמיתי".
עושה רושם שהחל מהעונה הבאה, 2015/16, ייאלץ טוכל, שחתם לאחרונה לשלוש שנים בדורטמונד כיורשו של יורגן קלופ, לעשות את הדבר שהוא אף פעם לא עושה ולקוות שגווארדיולה יפסיד. כמאמן היריבה הגדולה והמושבעת של באיירן מינכן וכמי שישאף לקחת ממנה את התואר, טוכל יקווה שהבווארים יפסידו. או לפחות כך כדאי לקוות בשבילו.
שחקן לא ייצא ממך, אולי מאמן?
תומאס טוכל נולד ב-29 באוגוסט 1973 בקרומבאך (אין שום קשר לבירה קרומבאחר) שבשוואביה, בוואריה. הוא אפילו שיחק כבלם בנוער של אוגסבורג וזכה לרשום בין היתר שלוש הופעות בנבחרת הנוער של גרמניה. בבוגרים הוא החל לשחק בשטוטגרטר קיקרס, בה בילה שנתיים לא מוצלחות במיוחד ושוחרר. ב-1994 הוא עבר לאולם מהליגה השלישית, בה שיחק ארבע עונות עד שפציעה כרונית בסחוס גמרה לו את הקריירה הלא מפוארת.
למרות שלא בדיוק הבריק כשחקן, טוכל התקשה מאוד להשלים עם הפציעה שגנזה לו את החלום לשחק בבונדסליגה. מי שהצליחה להרגיע אותו באותם ימים היא אמו, שלאחר תקופה מסוימת דחפה אותו ללכת ללמוד מקצוע משמעותי באוניברסיטה. טוכל, ילד טוב קרומבאך, הקשיב לאמא ומילא את מבוקשה כשהלך ללמוד מנהל עסקים, או כמו שהוא הגדיר את זה: "רציתי שתהיה לי רשת ביטחון כדי שאוכל ללכת להגשים את החלום שלי ולהיות מעורב שוב בכדורגל". במקביל ללימודיו, אגב, עבד טוכל בבר מקומי על מנת לממן את לימודיו.
מהר מאוד אחרי סיום הלימודים, חזר טוכל לכדורגל, הפעם כמאמן. "גם כשחקן, הכישרון הגדול ביותר שלי היה בראש ולאו דווקא ברגליים", אמר. ההתחלה הייתה ב-2000 בקבוצת הנוער של שטוטגרט, אותה אימן במשך חמש שנים, בהן עברו אצלו שחקנים שהפכו ברבות הימים לשחקני נבחרת כמו סמי חדירה וסבסטיאן רודי ואחרים שהפכו לשחקני ליגה טובים כמו אנדראס בק, מתיאס להמאן ואדם סולואי. ב-2006 טוכל עזב את שטוטגרט, אבל נשאר קרוב כשחזר לאוגסבורג, בה שיחק בעבר וחתם במועדון כמאמן קבוצת הנוער. ב-2008 הגיע לאמן את קבוצת הנוער של מיינץ וזכה איתה באליפות ב-2008/9 כשמי שמככב אצלו בקבוצה הוא לא אחר מאשר אנדרה שורלה.
אותה עונה, 2008/9, הייתה מוצלחת במיוחד עבור מועדון הכדורגל של מיינץ 05. פרט לאליפות בנוער ואף חשוב מכך, הקבוצה הבוגרת עלתה לבונדסליגה. למרות ההצלחה הזו, המאמן הנורבגי יורן אנדרסן פוטר אחרי שהחליף בתפקיד את יורגן קלופ רק שנה לפני כן, לאחר מחלוקות עם הנהלת המועדון ממש מעט לפני פתיחת העונה ב-3 באוגוסט. במיינץ החליטו להפקיד את אימון הקבוצה הבוגרת בידי מאמן הנוער המצליח והוא בן 35 בלבד. את העונה הראשונה, בה סומנה כיורדת בטוחה, הצליחה מיינץ לסיים במקום התשיעי והמפתיע במיוחד בבונדסליגה הבכירה.
למרות העונה המוצלחת, דבר לא הכין את הקרקע לקראת פתיחת העונה הבאה, 2010/11, בה הצליחה מיינץ להדהים ולרשום שבעה ניצחונות משבעת מחזורי הליגה הראשונים - כולל 1:2 על באיירן באליאנץ ארנה - ולהשוות את פתיחת העונה הטובה ביותר אי פעם של קבוצה בליגה. עולם הכדורגל נחשף בגדול לתומאס טוכל ולשלושת "נערי הרוק" שלו, אנדרה שורלה, לואיס הולטבי אותו שאלה מיינץ משאלקה, ואדם סולואי, אותו זכר טוכל מהנוער של שטוטגרט.
את העונה הזו סיימה מיינץ במקום החמישי והמפתיע, כשטוכל רואה איך שני הכוכבים הכי גדולים שבנה נוטשים אותו בזה אחר זה. שורלה נמכר ללברקוזן והכניס לקופת מיינץ קרוב לשמונה מיליון יורו והולטבי חזר צפונה לשאלקה. במהלך שנותיו בקבוצה הבוגרת של מיינץ, סיימה הקבוצה פרט למקומות 9 ו-5, פעמיים ברציפות במקום ה-13 וב-2013/14 הוביל טוכל את האדומים למקום השביעי ולמוקדמות הליגה האירופית.
שחקנים צעירים, קצב מהיר
במהלך השנים שלו במיינץ, הראה טוכל שהוא מעין שעטנז מעניין בין אלילו גווארדיולה הידען והחוקר לבין קלופ כוכב הרוק. הדרישות שלו כל כך מעמיקות שעד אויגן פולנסקי, ששיחק אצלו במיינץ, אמר פעם ש"האימונים עם טוכל כל כך מורכבים, שדרישות העבודה תחתיו צריכות להיות תעודת בגרות לפחות". גם שורלה הודה שהדרישות של טוכל הן גבוהות מאוד: "הוא תמיד רוצה ממך 100% מחויבות ורצון להצליח במשימה".
בנוסף, טוכל משלב בין המאמנים הגרמנים הוותיקים והקשוחים של פעם, לבין מאמן שמטפס עם השחקנים שלו על הר במחנה אימונים רק על מנת לצפות בזריחה בבוקר. מעל הכול הוא מאמין בכדורגל מהיר שמבוסס על החזקת כדור, ובעיקר במתן אשראי עצום לשחקנים צעירים או לכאלה שעדיין מחכים לעשות את הפריצה שלהם. במיינץ טוכל גידל, טיפח וקידם רשימה בלתי נגמרת של שחקנים. פרט לשורלה, הולטבי וסולואי, הוא עזר מאוד גם לקדם את הקריירות של אריק מקסים צ'ופו מוטינג וכריסטיאן פוכס (נמכרו לשאלקה), יאן קירשהוף (נמכר לבאיירן), ניקולאי מולר (נמכר להמבורג), יוהאנס גייס (עדיין במיינץ), יונוס מאלי, סמי אלאגי והרשימה עוד ארוכה ואיכותית מאוד.
בקיץ שעבר, זה של 2014, הודיע טוכל להנהלת מיינץ שהוא מעוניין להשתחרר מהחוזה שלו, שהיה אמור להסתיים רק בקיץ הנוכחי. המאמן רצה לצאת לשנת שבתון, ממש כמו שעשה בעבר אחד, פפ גווארדיולה שמו. נשיא מיינץ הרלד שטרוץ לא קיבל את הבקשה, והשמיע כלפי המאמן האשמות קשות במיוחד ("בגד במועדון", "חצה גבולות", "אכזב אותנו מאוד"). בסופו של דבר שטרוץ והנהלת מיינץ גם לא קיבלו את ההתפטרות של טוכל ולמעשה גרמו לכך שחוזהו בקבוצה יהיה תקף עד הקיץ הנוכחי. במילים אחרות: הוא לא יכול היה לחתום בקבוצה אחרת העונה, גם אם היה רוצה.
את השנה מחוץ לכדורגל ניצל טוכל על מנת לבלות עם שתי בנותיו ואשתו, לטייל בעולם (לא מעט בארצות הברית, שוב, כמו גווארדיולה) ולפגישה עם נשיא ברנטפורד, המתמטיקאי מאתיו בנהם, שפיתח מודל מתמטי לניתוח הכדורגל. בנוסף, הוזמן טוכל לצפות בשלל אירועי ספורט וביקש ללמוד מהם על התנהלות קבוצות ודינמיקה קבוצתית. בין היתר, הוא בילה עם שחקני באמברג בכדורסל, עם קבוצת הכדורעף של ברלין, בטורניר עד גיל 17 בקטאר ועוד.
בזמן שישב בבית נראה שלא הייתה קבוצה בליגה שפיטרה מאמן והוא לא הוזכר כמועמד להחליפו. המבורג רצתה אותו מאוד, אולי כדי לפצות על הטעות שעשתה באי החתמת קלופ, בשטוטגרט ניסו, ר.ב. לייפציג והכסף הענק הציעו, אפילו ניוקאסל חשקה בו. טוכל הוגדר על ידי קרל גרנאדט, חבר הדירקטוריון בהמבורג כ"ילד שמשחק בכמה מכוניות צעצוע בו זמנית והוא שולט בכולן עם שלט רחוק מלמעלה".
למרות החיזורים, טוכל דחה את ההצעות החוזרות ונשנות. אולי ידע שקלופ עומד להטיל את הפצצה ולהתפטר מדורטמונד, אולי לא. מי שלא הופתע מהביקוש האדיר היה רלף רנגניק, כיום המנהל המקצועי של כל הקבוצות שרשומות תחת חברת המשקאות "רד בול" ומי שאימן את טוכל ב-1997 באולם. "זה ממש לא מפתיע אותי", אמר מי שנתן לטוכל את הצ'אנס בשטוטגרט ולאחר מכן ניסה להביא אותו איתו להופנהיים, "תומאס הוא מאמן אינטלקטואלי ואינטליגנטי מאוד, מלא אמביציה, טוב בהתמודדות עם השחקנים, והוא גם מאוד חלק ויודע להתמודד עם התקשורת. כבר כשחקן, הוא היה אחד שתמיד חושב, חוקר ושואל לגבי כל דבר. היה ברור כבר מזמן שהוא נושא את מה שנראה כמו גן האימון".
ומה בדורטמונד?
על פניו נראה שהשידוך בין טוכל לדורטמונד מתבקש, שלא לומר גזירת גורל. זוכת שמונה אליפויות גרמניה חיפשה מאמן שנראה כמו היורש המושלם של קלופ וקיבלה אחד כזה. הוא כריזמטי, צעיר, יודע לדבר עם השחקנים בגובה העיניים וגם לגעור בהם כשצריך, ובעיקר הוא מלא אמביציה ורצון ללמוד, להתקדם ולגדול עם מועדון שייתן לו את האפשרות לכך. גם BVB נמצאת במצב בו היא צריכה שמישהו יאסוף את השברים אחרי תקופה לא פשוטה, ככל הנראה ללא אילקאי גונדואן וייתכן שגם ללא מאטס הומלס, שעלולים לעזוב בקיץ. דורטמונד תהיה חייבת לעבור שינויים בסגל בקיץ לאחר חוסר הצלחה עם הרכש, כששתי הדוגמאות הבולטות הם הנריך מחיטריאן וצ'ירו אימובילה.
טוכל יקבל סכומים גדולים בהרבה מאלה שהתרגל לעבוד איתם בחלונות ההעברות במיינץ, ומצד שני גם יידרש לתוצאות הרבה יותר טובות מאלו שהשיג בקבוצתו הקודמת. כל תוצאה פרט לעלייה לליגת האלופות תיחשב בדורטמונד לחוסר הצלחה, שלא לומר כישלון, על אחת כמה וכמה לאחר העונה הנוכחית החלשה. כמו כן, טוכל יעבוד לראשונה עם שחקנים שכבר ראו דברים, זכו בתארים (אליפויות, גביעים ואפילו בגביע העולם) ומרוויחים סכומי כסף עצומים. מה שעבד לו מול החבורה הצעירה, הנלהבת ומלאת הרצון להתקדם במיינץ, לא בטוח שיעבוד מול מרקו רויס, פייר אמריק אובמיאנג, סוון בנדר ואחרים.
מה שבטוח מעל לכל ספק הוא שמי שקיווה לתחרות מכוערת כמו שהייתה בעבר בין פפ למוריניו בספרד, לא יקבל את מבוקשו. השאלה היא האם טוכל, אולי המאמן המבריק והמבטיח ביותר בגרמניה, יצליח להחזיר את התחרות וקרב האליפות לבונדסליגה אחרי שנתיים.