יום חשוב היה אתמול ב-NFL, כשהליגה שחררה את הלו"ז הרשמי. 141 יום לפני משחק הפתיחה, כל אוהדי הליגה יודעים מתי ייערך כל משחק, היכן ישוחק והיכן ישודר. שמונה וחצי חודשים לפני המחזור האחרון של העונה הסדירה, כל אוהדי הליגה יכולים לתכנן את חייהם הספורטיביים.
במחזור ה-33 של העונה הזו תארח הפועל באר שבע את מכבי תל אביב. מישהו יודע מתי ובאיזה ערוץ?
ועכשיו, לשלושת הסיפורים הגדולים של השבוע. "הפודיום".
לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר
מדליית זהב: אוהד ה-NBA מספר 1 בעולם, איש המסתורין ג'יימס גולדסטין
"אתה חושב שאני נרגש?", שאל ג'יימס גולדסטין, הבוקר, כשהגיע לביתו מהסטייפלס סנטר, שם ניצחו הספרס את הקליפרס בהארכה והשוו את הסדרה ל-1:1.
כן.
"אני מאוד נרגש", אישר.
בכרטיס הביקור של ג'יימס גולדסטין, אדם בלי גיל ובלי רזומה, מופיעות שלוש מילים.
אופנה. ארכיטקטורה. כדורסל.
אופנה, על כל התצוגות שהוא חולש. בניו יורק. במילאנו. בפריז. בלונדון. הוא חבר של ז'אן-פול גוטייה, ולובש כמעט אך ורק בגדים של המעצב המפורסם. והסטייל בוהק, בטח בגילו המתקדם; והפריזורה - אין לתאר. אפשר לומר שהמראה שלו מזכיר דמויות מסרטים מפורסמים - ואתם תחליטו איזו דמות בא לכם לדמיין.
ארכיטקטורה, על האחוזה שלו. גולדסטין גדל במילווקי, עבר לקליפורניה וקצת לאחר גיל 18, כך סיפר, רכש בית עצום בדרום לוס אנג'לס, כי לכלבה שלו נטאשה לא היה מקום בקן הרווקים. הוא סיפר שב-30 השנים האחרונות, לא היה יום בו הארמון לא היה בשיפוצים. וזה וואחד ארמון בתוך וואחד ג'ונגל. הלוקיישן והמתחם כה מזמינים, ושם צולמו סצנות בסרטים "ביג לבובסקי" ו"המלאכיות של צ'ארלי"; כן, גם קליפים של סנופ דוג ופארל.
וכדורסל, על היותו האוהד מספר 1 בעולם. וזו לא הגזמה. דייויד סטרן, הקומישנר לשעבר של ה-NBA, אמר עליו: "הוא המשקיע הכי גדול בעולם בכרטיסים למשחקים. אנחנו גאים שהוא הסופר-פאן שלנו".
עד כמה גדולה האהבה? מופרעת. עזבו את זה שהוא מגיע לכל אולימפיאדה, אליפות עולם ויורובאסקט, גולדסטין מחזיק בשני מנויים למשחקי הלייקרס והקליפרס, ומגיע כמעט לכל משחק בעיר המלאכים. בפלייאוף ה-NBA, זה נהיה מופרע עוד יותר, כשהוא מעמיס לו"ז דחוק - טיסה בכל יום, במשך כחודש וחצי. ובכל המשחקים הוא יושב על הפרקט.
הנה, למשל, הלו"ז הנוכחי שלו.
Superfan and global bon vivant Jimmy Goldstein's playoff itinerary for April in his own hand. #livinthedream pic.twitter.com/cEeUmL0nc7
Ric Bucher (@RicBucher) April 18, 2015אז איך הוא מרכיב את הלו"ז?
"אני לרוב במערב", מספר גולדסטין ("אני יהודי, אבל לא מכיר אנשים בישראל") לוואלה ספורט, ומנמק: "אני מעדיף את הקבוצות של המערב, והטיסות פחות ארוכות. הלילה, למשל, היו שניים במערב - אחד בממפיס ואחד בבית, בלוס אנג'לס. ויש לי כרטיסים לכל המשחקים בלוס אנג'לס, אז זו היתה החלטה קלה. בלי קשר, ספרס-קליפרס זו הסדרה הכי טובה בפלייאוף הזה, והחלטתי שאהיה בכל משחק בסדרה הזו".
אחרי כל כך הרבה שנות פרקט, רשימת החברים מהביזנס עצומה. דייויד סטרן, סטיב נאש, קלייד דרקסלר, שאקיל אוניל, האקים אולג'ואן ומי לא. לפני הג'אמפ-בול, הוא מתהלך על הפרקט לצד השחקנים, מחליף מילה עם המאמנים. "אתמול נפגשתי קלייד", הוא מספר, "והיום הסתמסנו לאורך כל המשחק. אני מבלה הרבה עם אנדריי קירילנקו. בכלל, יש לי חברים בכל הרמות של ה-NBA, מהבעלים, לג'נרל-מנג'רס, שחקנים, מאמנים, עיתונאים. זו כמו משפחה".
הכול התחיל כשהיה ילד בן 10, במילווקי, ויסקונסין, ואביו - בעל חנות - לקח אותו למשחק של ההוקס (בטרם הפרנצ'ייז עבר לאטלנטה). בגיל 15 מונה לאיש הסטטיסטיקה של שדר רדיו מקומי, ולאחר שההוקס נדדו לג'ורג'יה, עסק בעיקר בגעגוע למשחק בו התאהב. בגיל 18 עבר לקליפורניה, ורכש מנוי למשחקי הלייקרס, שב-1962 עלה 15 דולר. לעונה שלמה.
סטרן אמר שאתה האוהד הכי מושקע בכרטיסים, בעולם. כמה עולה התענוג?
"בערך 500 אלף דולר לעונה", הוא אומר. "זה תחביב יקר מאוד, אבל אני מנסה לשבת על הפרקט בכל אולם שאני נכנס אליו. רק על המנויים לקליפרס וללייקרס אני משלם 5,000 דולר לערב". מ-15 דולר ל-500 אלף
חתיכת אינפלציה.
ולא, הוא לא אוהד של קבוצות הבית. להפך. בראיון מקיף למגזין "אינטרוויו" סיפר שהוא רוצה שהלייקרס תפסיד בכל משחק; ברוב המתקנים בהם נמצא, הוא מריע לקבוצה האורחת. "אני מחשיב את עצמי בראש ובראשונה כאוהד NBA", הוא אומר. "אני לא מגיע לעודד אלא להרגיש את המשחק, להעריך כדורסל טוב. אני עוקב אחר כל הקבוצות, וכשכל האוהדים מריעים לקבוצה אחת, זה גורם לי לרצות שהשנייה תנצח".
ובכל זאת - יש פייבוריטית בלב?
"בשנים האחרונות התקרבתי מאוד לסן אנטוניו. השחקנים משחקים שם כל כך הרבה שנים, שנהיה לי קשר רגשי אליהם, מעבר לרגש שלי לכל קבוצה אחרת. אני קרוב מאוד לקבוצה. הלילה, במחצית, הייתי בבוקס עם הבעלים פיטר הולט. המועדון הזה פשוט נהדר. כשאני מגיע למשחקים בסן אנטוניו הם שמים כיסא במרכז המגרש, רק בשבילי. זה כיסא שלא קיים בשאר המשחקים שלהם. הם מתייחסים אליי נפלא".
יזכו גם העונה?
"חשבתי ככה, לפני שלמדתי הלילה עד כמה המצב של טוני פארקר רע, עם הפציעות. למרות שהם ניצחו, בגלל משחק נהדר של פאטי מילס, הם חייבים את טוני בשביל לזכות באליפות. דאנקן היה נהדר, ושיחק המון דקות, אבל אני מודאג מפארקר".
וכמובן שהיו עוד חיבורים רגעיים. את פיניקס של סוף העשור הקודם חיבב מאוד והתאכזב כשנאש החבר לא סיים עם טבעת; בשנות ה-90 פגש את הרוקטס הלוהטים, והם התאהבו בו כל כך עד שהוא הגיע לכל האימונים שלהם בפלייאוף, ולמשחקים נסע עם הקבוצה בתוך האוטובוס. "הוא היה הקמע שלנו", סיפר הגארד סם קאסל.
מה החוויה הכי מיוחדת?
"אני במשחקים כל חיי; הייתי ביותר מ-4,000 משחקים, אז קשה מאוד לבחור, אבל בתקופה שהייתי קרוב לרוקטס, התחברתי מאוד להאקים אולג'ואן. באחד המשחקים דייויד רובינסון התעלל בו. הייתי נמצא אז באימונים, ולמחרת המשחק הזה נתתי להאקים שני טיפים לאור מה שראיתי בלילה הקודם. במשחק הבא הוא קלע 45 נקודות על הראש של רובינסון, ולאחר המשחק האקים נתן לי חיבוק עצום ואת הקרדיט על היכולת שלו. זה היה אחד הלילות הכי זכורים בחיי הכדורסל שלי".
ועכשיו, בואו נתייחס לפיל הענק שבחדר: מי לעזאזל הוא גולדסטין, ומאיפה לעזאזל השיג את הכסף?
אז זהו, שאף אחד לא יודע.
התיאוריות עליו מכסות יותר קילומטרז' מהטיסות שלו. רומן עם מגה-כוכבת הוליוודית כשהיה נער; הרוויח את הכסף בעסקאות קרוואנים; במאי פורנו מצליח, ומה לא.
באותו ראיון ב"אינטרוויו" סיפר שאכן בילה לילות עם ג'יין מנספילד (1933-1967), ומיד הוסיף: "אל תשכחו שהייתי גם עם מרלין מונרו, ובסן טרופז מספרים שהייתי עם בריג'יט בארדו". ואז הוסיף ברצינות: "פורנו לא עשיתי אף פעם, ואף פעם לא הייתי מעורב בחיי הזוהר בהוליווד. עסקים באופנה? כן, אבל קצת".
אז מנין עשה את הונו? שוב - אף מילה. הכי הרבה שיחשוף: "עשיתי כמה עסקאות מוצלחות", או "הלך לי טוב".
קראתי המון כתבות עליך. באף אחת לא מצוין גילך, באף אחת לא סיפרת מה אתה עושה. אני לא מצפה שתספר לי
הוא צוחק.
אפשר לפחות לשאול מדוע אתה לא מספר לאף אחד?
"בוא נגיד שאני נהנה מכך שכולם מתייחסים אליי כ'איש המסתורין', למרות שאני לא כזה מסתורי. לגבי הגיל, אני מרגיש הרבה יותר צעיר מגילי האמיתי, ואני כל הזמן מסתובב עם בחורות בשנות ה-20 המוקדמות שלהן, ואני לא רוצה שהן יידעו את הגיל האמיתי שלי".
ובינתיים, האיש המתבגר וההיפי וההיפ הזה, בן 75 או 80 ועם 400 מיליון או כלום בבנק, ממשיך לעוף ממדינה למדינה, מעיר לעיר, מתצוגה לתצוגה, מאולם לאולם. וכולם רואים וכולם מדברים. גם במהלך משחק הלילה ב-LA צייץ העיתונאי הבכיר ג'יי.איי אדאנדה: "תודות לגולדסטין; זה באמת היה המשחק הכי טוב בפלייאוף". בטקס הפרידה משאקיל אוניל, בו נתלתה הגופיה שלו על גג הסטייפלס, ציין הסנטר את שמו של ג'יימס. "ואני אפילו לא אוהד לייקרס", מספר גולדסטין. "הופתעתי מאוד. זה שימח אותי".
והפריימים ימשיכו להיות עליו ועל כובע המכשף מעור, ולרוב, אכן, לצדו, תהיה הדוגמנית הצעירה בשנות ה-20 המוקדמות.
"אני לא מאמין בנישואים כקונספט", אמר בעבר ראיון טלוויזיוני.
ואיך חיי המין שלך, נשאל.
"בסדר".
בקיצור - אופנה. ארכיטקטורה. כדורסל. או, הכי פשוט: SuperFan.
"שיהיה לילה טוב", הוא חותם את השיחה. "אני קם מוקדם בבוקר. יש טיסה לניו אורלינס לתפוס". ברור, לואיזיאנה. משחק מספר 3. סטף קרי. אנתוני דייויס. ג'יימס גולדסטין.
מדליית כסף: העסקאות הרעות של ינואר
סוף אפריל אוטוטו - זמן טוב להעריך את מה שקרה פה בינואר. בחורף הנוכחי, בנוסף לאלירן עטר, היו עוד כמה קליעות לא רעות: מדו, מבולטון למכבי חיפה; אברהם פאס, מסכנין למכבי חיפה, תמורת ג'אבר, חבשי וכליבאת - עסקה טובה לכל הצדדים; שובל גוזלן, מהפועל תל אביב להפועל רעננה (4 שערים); פפאדופולוס וקאסום לעכו - בינגו; אנטל חיזק את בית"ר ירושלים.
ועדיין, היו גם נפילות, לקבוצה או לשחקן. הנה הבולטות.
* טרייד סולארי-פלצ'וק
דויד סולארי עדיין לא חזר ואולי גם לא יחזור להיות דויד סולארי של לפני הפציעות; סולארי של קרית שמונה. ועדיין, הארגנטינאי היה אובר-קוואליפייד לקבוצה כמו אשדוד, ולראיה, 10 הופעות הרכב הספיקו לו כדי להיות מלך השערים של הקבוצה, עם 5 כיבושים.
נתונים יבשים:
לפני עזיבת סולארי - מקום 6, 41% הצלחה.
אחרי עזיבת סולארי - מקום 12, 29% הצלחה.
והנתון המדהים ביותר: תשעה משחקים עברו, וסולארי עדיין מלך השערים של אשדוד!
תמורת סולארי בא ניקולאס פלצ'וק, עם שורה סטטיסטית מאופסת. בעסקה הזו, לפחות מקצועית, כל הצדדים הפסידו - במיוחד אשדוד.
* חן עזריאל למ.ס. אשדוד
מה?? למה?? 0 דקות של כדורגל העונה, הופעת הרכב אחת בשנתיים האחרונות. מה ראו באשדוד, שם מספרים שנפצע וגמר את הסיפור גם העונה? ומה לעזאזל עשה איתו יענקל'ה שחר? מיליון דולר, זוכרים?!
* חמדי סליחי להפועל חיפה
החלוץ האלבני של עכו השתכר טוב מאוד - חוזהו היה הגבוה ביותר בעכו (חוזה של 1.15 מיליון שקל). אז בעכו רצו לשחרר את הפלונטר בתקציב, ובהפועל חיפה רצו גולים. מה יצא? שהתקציב הגם ככה עמוס של יואב כץ נהיה עמוס יותר, אבל מאזן הגולים נשאר נוראי. סליחי כבש 7 שערים בחצי הראשון של העונה, ו-0 מאז עבר לאדום-שחור. החלוץ עזב את עכו כשלהפועל חיפה 9 נקודות פור על האקסית, והנה, דווקא מאז עבר ליריבה, הפער נסגר. להגנתו, ייאמר שהוא עדיין מלך השערים של עכו, ובהפרש עצום מהבא אחריו (אבו-ניל עם 3).
* ז'רקו קוראץ' להפועל חיפה
החוש העסקי של טביב עושה זאת שוב. נפטר מעול כלכלי בלי להפסיד יותר מדי. קוראץ' הועזב כמלך השערים של בית"ר, ומאז, בהפועל חיפה, לא כבש. ובעצם מה כן מצליח להפועל חיפה העונה? אפילו חילופי המאמנים הביאו תוצאות שליליות, כשראובן עטר עם 33% מחרידים כמעט ומכפיל את המאזן של טל בנין עד כה - 19%.
* דודו ביטון להפועל תל אביב
עוד עסקה שרעה ליותר מדי צדדים. ביטון עזב את הארץ כגולר, ובאירופה - בטח בתחנות האחרונות (אלקורקון, מאריבור) התקשה לשחזר את המספרים מתחנות עבר (הפועל פתח תקוה, שרלרואה, ויסלה, ניקוסיה). הוא הגיע ארצה, לחודורוב, ונתקל במחסום. רק פעמיים כבש בליגת העל (11 משחקים), נתון לא טוב עבורו, ואת זה ניתן להסביר גם באמצעות חלודה וגם בהיעדר מוסרים אדומים. וכמובן, גולת הכותרת היתה הבומבה שחטף בשבת ממייקל טוקורה של הפועל פתח תקוה. הפנים של ביטון היו פרסומת מהלכת לקרב של מייוות'ר נגד פאקיאו (ראו "מדליית ארד", אל תחמיצו!), וגושפנקה לכך שאת חצי העונה האחרונה לבטח היה רוצה להעביר במקום טוב יותר.
* אמידו באלדה להפועל תל אביב
8 הופעות, 0 גולים והרבה סימני שאלה. לפחות באלדה שלנו בחור מגניב, ובזמן שהאדומים התבזו מול הפועל פתח תקוה בבלומפילד, צייץ בטוויטר הגיגים על הארי קיין ואדן הזאר.
* עודד גביש להפועל פתח תקוה
בטור "עונג שבת" האחרון סיפר אקס-מאמן הפועל פתח תקוה, עידן בר און, שהדבר שהתחרט עליו בבניית הסגל הוא שלא חימש את החוליה האחורית. וגם עודד גביש הזה, מכשהגיע, לא מוצא מקום בהרכב של מאמן הגנתי כמנחם קורצקי. רע לפתח תקוה, רע לרזומה של גביש.
* גימיק האיחוד: גילי ורמוט למכבי תל אביב, איתי שכטר למכבי חיפה
רק בשל האפשרות הקורצת לאחד את 'צילי וגילי' (C): נכון, את שניהם אי אפשר עדיין לצרף לרשימת ההעברות הרעות, מפני שהקבוצות שלהם רצות, ויש זמן. אבל המבחן של שניהם יגיעו בקרוב, וכנראה עד נובמבר הקבלות יצטרכו להיפרע. ולשניהם זה לא יהיה קל.
שכטר יצטרך לספק מספרים גדולים יותר, בטח מול הנוכחות הדומיננטית של עטר והעובדה שהירוקים - ששוב יחשבו בגדול בקיץ - יצרפו לבטח חלוץ נוסף.
ורמוט שיחק רק בשני משחקי ליגה בצהוב - 102 דקות בסך הכול - ומכבי תל אביב לא ניצחה בשניהם. ואז נפצע, ומאז אתם יודעים מה קרה
דור מיכה הופך מילד למפלצת. 5 שערים ו-12 בישולים אלו מספרים שגם הקרסול הכי בריא לא יצליח להזיז בקלות. התקווה של מספר 14, מסתמן: מכירה של זהבי או טב"ח.
מדליית ארד: פלויד, אתה עדיין לא עלי
העיתונאי סטיבן איי סמית', ESPN, ישב במושב ליד הנהג בזמן שפלויד מייוות'ר נהג בבנטלי היותר-מדי-יקרה שלו. סטיבן איי ערך עם המתאגרף הטוב בעולם סדרת ראיונות, ומייוות'ר התעקש שהמצלמה תישאר פתוחה לכל אורך הביקור. בין 20 אלף המילים שעברו ביניהם, העולם לא יכול היה להישאר אדיש למשפט אחד:
"מעולם לא אתן שיעשו לי שטיפת מוח ויטענו ששוגר ריי רובינסון או מוחמד עלי היו טובים ממני".
כל כלי תקשורת לקח את הציטוט קצת אחרת, אבל העסק ברור - פלויד בטוח שהוא הטוב מכולם. זוהי זכותו. אבל הציטוט הזה לפחות העיר מערכה די רדומה לקראת הקרב הכי מעניין שנוכל לראות בדורנו. מייוות'ר-פאקיאו.
פלויד מתאגרף אדיר, אין ספק. הטוב בעולם בדורנו. ועדיין, הקונצנזוס מחייב: מוחמד עלי, על חמשת הפסדיו, עדיין לפני פלויד המושלם.
וזה לא רק בגלל היותו אייקון עולמי מחוץ לזירה, עד עצם היום הזה. זה בגלל שאז האגרוף היה דבר אחר. אז זה היה ה-דבר. אז, כתבו פעם, אלוף העולם במשקל כבד היה חשוב יותר מנשיא ארצות הברית. כיום, הגדולים והחזקים באמת הולכים לפוטבול, המשקל הכבד דעך ושיא העניין אכן מרוכז בקטגוריית הוולטרווייט, אליה משתייכים מייוות'ר ופאקיאו.
לטובת מייוות'ר בדיון זה, פרט ליכולות הנהדרות והמוח החד שלו, עומדת עובדה עיקרית אחת: שלמות. 0-47.
אבל כשמסתכלים על רזומה הקרבות של עלי, 5 הפסדים מתיישרים אל האפס. עלי ניצח את סאני ליסטון - פעמיים! הוא ניצח את פלויד פאטרסון - פעמיים; הוא נלחם שלוש פעמים בג'ו פרייז'ר, וניצח פעמיים. הוא קרע את ג'ורג' פורמן בת'רילה אין מנילה. גם את קן נורטון - פעמיים.
וכן, הוא הפסיד בקרב המאה הראשון (1971), הפסיד לנורטון ולספינקס, והושמד מול לארי הולמס כי לא ידע מתי להפסיק. ועדיין - האם מישהו מאותם 47 שהפסידו למייוות'ר שווים בכלל אזכור ברשימה של עלי?
ונניח שעלי ופלויד היו באותה תקופה, באותו משקל, מה אז? "יש סיכוי טוב שמייוות'ר יכול היה לנצח בקרב ספציפי דמיוני בין שניהם", אומר רם גלבוע, פרשן האגרוף של ספורט1, שם ישודר הקרב. "אבל זו שאלה כל כך תיאורטית שאני לא מוצא סיבה להקדיש לה כוח מחשבה רב מדי".
צודק גלבוע, אבל זה מה שעושים בענפי ספורט. ג'ורדן טוב יותר מווילט? פלה ממראדונה? לא קל באמת להשוות, אבל משווים. אז איפה הוא לעומת הגדולים אי פעם?
"דקה לפני הקרב, מייוות'ר המתאגרף הטוב בדורנו", אומר גלבוע, "ופאקיאו המתאגרף השמאלי הטוב בדורנו. אם מייוות'ר ינצח, הוא יהיה טופ 20 אי פעם. אפילו טופ 10. אם יפסיד, יהיה טופ 50, וגם פאקיאו יצטרף לרשימה הזו".
כלומר - עלי הוא לא יהיה.
לכל אחד יש את הדעה שלו ואת הדירוג שלו. מה שבטוח, הכלי הכי חזק של פלויד בדיונים כאלה - השלמות. אם פאקיאו יסמן "1" בטור ההפסדים של מייוות'ר, הדיון יהפוך לעקר. אם מייוות'ר סוף סוף יצרף למאזן המושלם שלו גם ניצחון על היריב הכי טוב שיש לעולם להציע, יהיה אפשר להמשיך לפטפט.