החלוץ שכל מקסיקו מדברת עליו: קואטמוק בלאנקו פרש מכדורגל

אני יודע שאתם מצפים לקרוא כאן היום דברים בשבחו על חאבייר הרננדס, שמנע מהדרבי השמיני של העונה בין ריאל לאתלטיקו מדריד להיגרר להארכה וכבש את השער שהוא עצמו הגדיר כחשוב ביותר בחייו. יש מה לומר עליו.

יש בו משהו, בצ'יצ'ריטו, שמזכיר את פיפו אינזאגי. הוא לא חלוץ טכני במיוחד, לא אלגנטי במיוחד, לא פיזי במיוחד וגם אחוז ניצול ההזדמנויות שלו לא מדהים, אבל יש לו חוש התמצאות פנומנלי ברחבה. הוא ירדוף אחרי כל כדור, לא יתייאש לעולם ולבסוף, ימצא את עצמו מול רשת חשופה בעיתוי הכי חשוב. קרלו אנצ'לוטי מכיר את איכויותיו של פיפו יותר מכל מאמן אחר על הגלובוס ולכן מוזר כל כך שהוא לא מעריך מספיק את צ'יצ'ריטו ולא ביצע רוטציה ראויה בינו לבין קארים בנזמה. רק כאשר הצרפתי נשבר בסופו של דבר ונפצע, זכה המקסיקני לקבל הזדמנות על הבמה הגדולה וסיפק את הסחורה. שאפו ענק מגיע לו, אבל עם כל הכבוד להרננדס, הוא לא החלוץ המקסיקני שעושה את הכותרות במולדתו בימים אלה.

היום צריך לדבר קודם כל על קואטמוק בלאנקו, הגאון שפרש אתמול לפנות בוקר מכדורגל בגיל 42, כאשר הניף את גביע מקסיקו. הוא נכנס בדקה ה-69 להופעתו האחרונה במדי טולוקה, שניצחה 2:4 על גואדלחארה. לפי התכנון המקורי, בלאנקו היה אמור לפתוח, אחרי שמצא את הרשת ברבע הגמר ובחצי הגמר, אך פציעה העמידה בספק את עצם שיתופו. אלא שהוא לא יכול היה לוותר על השואו האחרון שלו על הדשא, נכנס לקול תשואות האוהדים וזכה להניף את הגביע.

כל מכסיקו יצאה מגדרה ואמרה תודה לאיש שרבים כל כך מעריצים ומחשיבים לגדול השחקנים שצמחו במדינה הזו מאז ומעולם ורבים אחרים אהבו לשנוא במשך כל 23 שנות הקריירה המופלאה שלו. הוא היה כוכב מזן נדיר ומיוחד, שנוי במחלוקת, שחקן תיאטרון לא פחות מכדורגלן. הוא המציא תרגילים יצירתיים וחדשניים, כבש שערים מרהיבים, סיפק בישולים מרהיבים לא פחות, הקניט את היריבים, הסתכסך עם מאמנים, התווכח עם השופטים, כיכב בצהובונים, התעקש לעשות הכול בדרכו ונהנה עד הגג להיות תמיד באור הזרקורים. לא היה ולא יהיה בדרן כמוהו במקסיקו. עם השנים הוא עלה במשקל, איבד מהירות ולא בדיוק נראה כמו ספורטאי למופת, אבל היה קסם נדיר בכל נגיעה שלו בכדור ואוהדים הלכו למשחקים כדי לראות אותו. לצפות רק בו. עכשיו, הם מתקשים להיפרד.

הייתה לו מנטליות של כדורגלן רחוב, כי הוא גדל ברחוב, באחת משכונות המצוקה של מקסיקו סיטי. בצעירותו, מכר קלטות מזויפות, עד שסקאוט של אמריקה, מועדון הפאר הגדול של הבירה, גילה אותו בטורניר חובבים והתלהב מהיצירתיות המתפרצת. עבור בלאנקו, אוהד אמריקה, היה זה חלום שהתגשם. הוא לא למד באקדמיה וערך את הופעת הבכורה במדי הקבוצה חודש לפני יום הולדתו ה-20. לקח למאמניו זמן להתרגל לסגנונו יוצא הדופן ולבסוף, הוא זכה להיות הכוכב הגדול של אמריקה, האליל והסמל.

הנתונים הסטטיסטיים שלו מרשימים. בלאנקו הוא הסקורר השני בטיבו בתולדות אמריקה. הוא הכובש המקסיקני המצטיין בהיסטוריה של גביע הליברטדורס, עם 15 שערים. הוא המקסיקני היחיד שהבקיע בשלושה מונדיאלים (1998, 2002 ו-2010) וזאת, למרות שיריבות מרה ומתמשכת עם המאמן ריקרדו לה וולפה גרמה לניפויו השערורייתי מהסגל ב-2006. הוא מדורג שלישי בטבלת הכובשים של מקסיקו בכל הזמנים, אחרי חארד בורחטי וצ'יצ'ריטו, אך במשחקים הרשמיים הוא השיאן הבלעדי, וההצלחה הגדולה ביותר של מקסיקו בטורניר גדול רשומה על שמו. ב-1999 הוא כבש שישה שערים בגביע הקונפדרציות שנערך על אדמת מקסיקו, כולל שער מרהיב ב-3:4 הבלתי נשכח על ברזיל של רונאלדיניו בגמר, באצטדיון אצטקה האהוב, בו משחקת גם אמריקה.

אבל הנתונים הסטטיסטיים הם כלום אל מול הביצועים. העולם הכיר לראשונה את בלאנקו בגביע העולם ב-1998 לא בזכות כיבושיו, אלא בגלל אותה קפיצת קנגורו מוזרה שהציג לראווה במשחק הראשון מול דרום קוריאה. הוא תפס את הכדור בין רגליו וקפץ אתו בין שני שחקני היריב שניסו לשמור אותו. במקסיקו קוראים לזה על שמו, "קואוטמיניה".

במשחק שלאחר מכן, נגד בלגיה, הגיע גם השער. ועוד איזה שער. מקסיקו פיגרה 2:0 מול נבחרת עדיפה על הנייר ונותרה בנחיתות מספרית, אבל הצליחה לחזור ובלאנקו השווה בביצוע שנכנס מיד לפנתאון. הוא פגש את כדור הרוחב של רמון רמירס עם החלק החיצוני של רגל שמאל, בהחלטה הכי לא אינטואיטיבית שאפשר לדמיין. אלא שעבור בלאנקו זה היה הכי אינטואיטיבי בעולם. הוא אף פעם לא בחר באופציה הפשוטה ביותר. הפעם זה התלבש לו בעיתוי הכי חשוב ומקסיקו – מלכת הקאמבקים של הטורניר, המשיכה לשמינית הגמר.

אחרי גביע הקונפדרציות הנהדר, לא חסרו לבלאנקו הצעות מאירופה וב-2000 קיבלה אותו ויאדוליד בהשאלה. הוא עשוי היה להפוך ללהיט ענק בליגה הספרדית, אך הגורל רצה אחרת. הוא שבר את רגלו בתיקול פראי של שחקן טרינידד וטובגו במוקדמות המונדיאל והושבת לשמונה חודשים כאשר העונה בקושי החלה. חוסר המזל הזה חיסל את סיכוייו להצליח באירופה, אם כי כאשר שב למגרשים הוא כבש בבעיטה חופשית פנטסטית לרשתו של איקר קסיאס. זה הזיכרון שנשאר ממנו בספרד.

בכלל, הוא היה אשף הבעיטות החופשיות מכל הטווחים ולכן סמלי כי הבקיע כך גם את שערו האחרון בהחלט במדי אמריקה, ב-2007.

הוא עבר לליגת ה-MLS, חתם בשיקגו פייר והפך תוך זמן קצר לאטרקציה של ממש. תראו את הביצועים. המקסיקני השמנמן עשה יותר לקידום פופולריות הכדורגל בשיקגו מאשר כל כוכב אחר ואף נבחר ל-MVP במשחק האולסטאר ב-2008.

בכלל, עדיף לראות את בלאנקו מאשר לקרוא עליו. פה הוא מתגרה בלה וולפה, יריבו הגדול, אחרי שכבש מול קבוצתו.

הנה חגיגה מקורית אחרת שלא בדיוק מצאה חן בעיני השוער.

והנה המחאה אל מול שופט שלא שרק לעבירה שבוצעה עליו, שהפכה ללהיט ענק. השדרים התפוצצו מצחוק.

כמה שהוא אהב את זה! תארים קבוצתיים רבים לא היו לו ובכל שנותיו באמריקה הוא זכה באליפות אחת בלבד ובגביע האלופות של צפון אמריקה. בלאנקו אמר לא פעם בראיונות שהוא מצטער על כך, אבל אהבת הקהל פיצתה אותו על הכול. הוא עשה כסף מצוין מפרסומות ואף השתתף כשחקן בטלנובלה פופולרית, אבל את ההצגות הטובות ביותר שמר למגרש ומשך את הקריירה כמה שניתן. במונדיאל 2010 בדרום אפריקה הוא היה שחקן השדה המבוגר ביותר והתכבד להבקיע בפנדל מול צרפת את שערו האחרון במדים הלאומיים. לאחר מכן שיחק בקבוצות שונות בליגה השנייה, אך לפני שנה קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה מפואבלה ושב לבמה המרכזית. תאמינו או לא, אבל הוא אפילו הרס שוב את החגיגה של רונאלדיניו. במשחק מול קרטארו, בו הוצג הכוכב הברזילאי כרכש החדש בפני הקהל, היה זה בלאנקו שהשווה בפנדל בזמן פציעות וחגג בסטייל.

אתמול לפנות בוקר זה נגמר, והאמן המופלא תלה את הנעליים, עם מדליית זהב על צווארו. האתגר החדש כבר מחכה בפוליטיקה. בלאנקו הכריז שיתמודד על תפקיד ראש עיריית קוארנבאקה מטעם המפלגה הסוציאל-דמורקטית והקמפיין צפוי להיות מרתק. המקסיקנים עוד ישמעו עליו רבות, אבל כבר מתגעגעים, כי איש לעולם לא יהיה דומה לבלאנקו. צפו ותהנו!