אכזבה או הצלחה? על העונה של הפועל באר שבע

שלום אורן,

קראתי את מאמרך האחרון בעניין הפועל באר שבע, ואני חייב להודות שמאוד צרם לי הכינוי "דם של סגנית", בסיומו של משחק העונה שלה מול מכבי תל אביב. לטעמי, אין דבר כזה דם של סגנית, והעובדה שהפועל באר שבע הפכה תוך שנתיים לסגנית בליגה הזו היא הצלחה לכל דבר. לו הייתי אוהד הפועל באר שבע, הייתי מרוצה מהמשחק של הקבוצה בבלומפילד, כי להבדיל ממשחקי העונה שעברה ביפו, הפועל באר שבע נתנה הכל. היא לא פחדה והשתנקה כמו בעונה שעברה, מה שגרם לה להוציא אולי 30 אחוז ממה שהיתה רגילה בעונה שעברה. הפעם היא כבר נתנה הכל ברגע שמאוד קשה לתת הכל, וזה בעיני עוד נקודת ציון בתהליך ההתפתחות המבורך שעובר על המועדון הזה. לדעתי אתה פשוט מפספס את התהליך. אם אתה חושב שאפשר להפוך את הפועל באר שבע מהמועדון הכי לוזר בארץ לאלוף תוך שנתיים, מול קבוצה שהולכת לזכות באופן נדיר באליפות שלישית ברציפות ומרסקת בדרך יריבות כמו מכבי חיפה והפועל תל אביב, אז בעיני אתה קצת מחמיר.

לטוויטר של חמי אוזן

ראשית, יכול להיות שאפילו הקלתי ראש בדעתי לגבי המצב של באר שבע בליגה. כי יכול להיות שגם סגנית היא לא תהיה. מה שבטוח, 'דם של סגנית' יש לה כרגע, והביטוי הזה מטרתו להביע את זה שאין לה עדיין את מה שצריך כדי להיות אלופה. ובזה הודה גם אחד השחקנים הבכירים במועדון אחרי המשחק מול מכבי. "עדיין חסר משהו", אמר לי בלילה ההוא.

אם באר שבע תזכה בגביע, זו תהיה עונה מוצלחת, שכן זכייה בתואר השני בחשיבותו והתברגות בטופ-3 זה לא כישלון. אבל אני כיוונתי את הביטוי רק לליגה, ואני עומד מאחוריו. כדי להגדיר שהעונה של הפועל באר שבע היא כישלון (בעיניי), אני לא צריך להסתכל על מכבי תל אביב ולא על מכבי חיפה. אני מסתכל על הפועל באר שבע. בעונה שעברה, אחרי 28 משחקים, אלישע לוי סחב 62 נקודות. העונה, אחרי 28 משחקים - 52 נקודות. 10 נקודות פחות זה לא הרבה, זה המון. ואת זה הם עשו עם רכישות של מאור מליקסון, שלומי ארבייטמן, ג'ון אוגו, אובידיו הובאן, רועי גורדנה ודור מלול, ועם מגן ימני כבן ביטון. הפועל באר שבע 2014/15 היא אכזבה בעיקר בגלל הפועל באר שבע 2013/14. די ללכת שנתיים אחורה, ל"כמעט ירידה". לכו שנה אחורה, ותראו שהיה טוב יותר. ואם כבר הולכים שנתיים אחורה, למיתוס השקרי הזה - בית"ר ירושלים לקחה אליפות שנתיים אחרי שירדה (לא כמעט ירדה), ובני יהודה זכתה באליפות שנה לאחר שסיימה מקום אחר מעל הקו האדום. האם בית"ר ירושלים של 1993 היה מועדון גדול יותר מהפועל באר שבע? האם בני יהודה של 1990 היה מועדון חזק יותר מהפועל באר שבע? לא. מי שלוקח כתירוץ את מה שקרה לפני שנתיים, מצדיק יותר מכל את הביטוי 'דם של סגנית'. ולהתפאר ביכולת בהפסד 3:1 מוחץ בבלומפילד? הכי 'דם של סגנית'.

לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

כשאתה כותב דם של סגנית, אתה הופך משהו זמני למוחלט. וזה לא נכון. באר שבע עוברת שינוי מבורך, והעובדה שהיא ממשיכה להיות קבוצת צמרת היא בעיני ההישג הגדול. עניין הנקודות הוא משני, כי כל שלוש המובילות צברו פחות נקודות העונה. כמות נקודות לא אומרת כלום. מה שחשוב זה האתוס.

דווקא מה שכתבת על בית"ר ירושלים הוא חשוב. כי בית"ר היא נקודת ההשוואה הנכונה לבאר שבע – מועדון עם מאסת אוהדים, שמאחוריו עומד משהו הרבה יותר גדול משכונה בתל אביב. אל תשכח שהאליפות של בית"ר אותה ציינת היא האליפות השנייה, והיא הגיעה שש שנים אחרי האליפות הראשונה. האליפות של שנת 1986/7, שבה בית"ר באמת שמה מאחוריה את המחסום ואת הפחד ללכת עד הסוף ולהפוך למועדון צמרת על אמת. אם כבר, האליפות הזו היא המדד הנכון לבאר שבע, שלא זכתה 40 שנה באליפות. חוזר – 40 שנה. שזה בערך כמו להתחיל הכל מהתחלה. לאליפות הראשונה של בית"ר קדמו שלוש סגנויות שוברות לב בשנות ה-70, ועוד שתיים בשנות ה-80, כשאחת מהן, זו שבה בית"ר הפסידה תואר עם 13 נקודות יתרון למכבי חיפה, נכנסה לפנתיאון המפסידנות של הכדורגל הישראלי.

בעיני, המצב של באר שבע כיום הוא הרבה יותר גרוע מבית"ר לפני האליפות הראשונה. הדבר הכי חשוב מבחינת בית"ר באותן שנים היה להמשיך להיות שם, להמשיך ללמוד, להמשיך להשכיל, להמשיך להפיק לקחים, כשיגיע הרגע הנכון לבוא עם כל המטען הזה ולהצליח. זה בדיוק מה שבאר שבע צריכה לעשות. עוד עונה בצמרת כמו העונה היא חלק חשוב בתהליך הזה.

20:45, ספורט 1: הפועל באר שבע מארחת את מכבי חיפה

במקרה, במהלך החג שמעתי בתוכנית רדיו (אמריקאית, מה לעשות) משפט שמאוד התחברתי אליו: כדורגל - בגלל שהוא ענף בלי יותר מדי סטטיסטיקות - מוסבר יותר מדי פעמים על ידי מיתוסים, על ידי מיתולוגיות, על ידי רומנטיקה ונוסטלגיה. אכתוב זאת שוב - די לצעוד לעבר כדי להצדיק לוזריות. זה לא באמת קיים, זו עדות לאופי חלש. מאור בוזגלו, אליניב ברדה, ג'ון אוגו ואובידיו הובאן לא יודעים מה היה פה מ-77', וה-DNA שלהם לא מכיל את האכזבות מווסרמיל של פעם. זה מיתוס. זה תירוץ. זה לא אמיתי.

מה כן אמיתי? עובדות. ובגלל שהשאלה בדיון הזה היא 'האם העונה הזו של באר שבע, עד כה, היא אכזבה או לא?', הנה כמה עובדות.

בשום נתון מספרי רציני אין התקדמות בהפועל באר שבע של 2014/15.

חוץ משני שחקנים (בוזגלו וארבייטמן), אף אחד לא ממש מספק את הסחורה. אפשר לומר שסוארס והובאן נותנים עונות טובות, אבל כרגע זה לא יותר מזה.

באר שבע ספגה 27 שערים לעומת 21 בזמן המקביל בשנה שעברה.

הרכש הכי טוב שלה, מאור מליקסון, הוא אכזבת העונה (בינתיים, בינתיים).

היא לא נתנו משחק אחד של 'וואו' (ומי שבוחר להתייחס לרביעיות נגד נתניה של יוסי מזרחי והפועל חיפה של ראובן עטר כ'וואו', שיהנה).

אין לה אף שחקן בטופ של דופקי הקילומטרז' הבכירים (לפי הפרסום של אופיר סער בתוכנית הכדורגל של וואלה ספורט, תמונת מחזור).

יש לה את קהל החוץ הכי מרשים העונה (וראיתי את כל הקהלים), ועדיין, יש לה רק 35% הצלחה בחוץ. 35%! רק ארבע קבוצות בליגה החלשה הזו השיגו פחות מ-35%.

היא איבדה נקודות מול הקבוצות שמדורגות במקומות 8, 9, 10, 11, 13 ו-14. נחזור שוב: היא איבדה נקודות גם מול עכו וגם מול אשדוד.

היא עדיין לא הצליחה לנצח את מכבי תל אביב בבלומפילד, והיא שוב חטפה שם גול לפני שהתיישבנו.

תהליך זה טוב ויפה, ואני מכבד את התהליך, והפועל באר שבע תצליח בסופו של דבר - אולי כבר העונה תתנחם בגביע. אבל צריכים להיות אמיתיים ולבקר בדרך. הכדורגל של הפועל באר שבע לא יפה, לא מודרני ובהתחשב בהרכב הנוצץ (כן, נוצץ) - פשוט לא מספיק טוב כרגע. וזו עובדה. ואם באר שבע היתה משחקת כמו בעונה שעברה, לא טוב יותר, היינו מדברים אחרת לגמרי. אם רק היתה שומרת על מה שהיה, עזבו תהליך - היא היתה היום במקום הראשון. אבל היא לא, ולכן זו אכזבה.

לא נראה לי שאפשר ללמוד משהו על באר שבע דרך ארה"ב – מדינה שבה ברוב הענפים הבכירים יש תקרת שכר ושוויוניות מובנית, למרות שיש כמה סיפורים על קליבלנד שיכולים בוודאי לעזור במקרה הזה.

כל הנתונים שהצגת מבחינה מספרים הם נכונים (למרות שבאותה מידה יכולת לכתוב שבאר שבע המשיכה לנצח העונה בבית את מכבי תל אביב, גברה על קרית שמונה, השחקן השני בטיבו בארץ שמר על מקומו ורמתו, והזרים שלה הם ברובם בינגו). אתה רק שוכח שאתה חי במדינה שבה אין כמעט קבוצות כדורגל מצליחות. מכבי תל אביב בדרך לטרבל, וזה לא מרשים. קרית שמונה סוגרת עוד עונה בצמרת, וזה לא מספיק טוב בעיני יותר מדי אנשים. אותם דברים אפשר לכתוב כמעט על כל קבוצה. מה שחשוב באמת זו השורה התחתונה – הפועל באר שבע שמרה על מעמדה כקבוצה השנייה בטיבה בישראל. מה שהיה בעונה שעברה הפתעה, הפך העונה לשגרה. מכאן אפשר רק להשתפר.

אם אלונה ברקת תסיק את המסקנות הנכונות ותמשיך את התהליך הזה עם כמה החלטות מתבקשות, בסוף זה יקרה. אולי בעונה הבאה, אולי בעוד שנתיים, אולי בעוד שלוש. העיקר שבאר שבע תמשיך להיות גוף רציני בצמרת. זו המטרה של באר שבע בשנים הבאות. אם בעונה הבאה היא תהיה סגנית, זו תהיה עוד הצלחה. כל עוד יש לה בעלים שלא נשבר ולא מתהפך, ולכל עונה מגיע במוטיבציה מחודשת כדי ללמוד ולתקן, זה בסוף יקרה. מנטליות מפסידנית של 40 שנה לא משנים ביום ואת מכבי תל אביב ומכבי חיפה לא עוקפים ביומיים.

העובדה שאתה מאוכזב מהעונה של באר שבע זו בעצם ההצלחה.

המשפט השני שאני הכי מסכים איתו בהודעה האחרונה שלך: "… אין כמעט קבוצות כדורגל מצליחות. מכבי תל אביב בדרך לטרבל, וזה לא מרשים. קרית שמונה סוגרת עוד עונה בצמרת, וזה לא מספיק טוב בעיני יותר מדי אנשים". זו בדיוק הנקודה. אנשים שופטים את מכבי והקריה לפני מה שעשו בעונה שעברה, וביחס אליהן העונה הזו 'לא מספקת'. אם פאקו היה עושה את העונה שהוא עושה עכשיו ב-2012/13, היו תולים פוסטרים שלו באיילון ולא של בר רפאלי.

וזה מביא אותי למשפט שאני הכי מסכים איתו בהודעה האחרונה שלך: "העובדה שאתה מאוכזב מהעונה של באר שבע, זו בעצם ההצלחה".

זה נכון, ואשרי הפועל באר שבע שיש אידיוטים (אנוכי) שמאוכזבים ממקום שני שלה, אם וכאשר יושג. כי אני רואה בבאר שבע מועמדת טבעית לאליפות, עם מאמן שכבר זכה בשני כתרים, עם סגל נהדר וקהל אדיר. ובעיקר, עם בוסית מצוינת. עזוב את 'דם של סגנית'; הנושא עליו חטפתי הכי הרבה 'דואר חם' מאוהדי הפועל באר שבע השבוע - הביקורת על ברקת בעניין הציוץ שלה. בוקר משחק העונה, אלונה התייחסה לגרינפלד, וזה בעיניי היה קטן. אבל, וזה אבל גדול: בעיניי, ברקת נהדרת. היא ולא אף אחד אחר הפכה את באר שבע מנאדה לקונטנדרית (או לכמעט-קונטנדרית). היא הביאה את הרוח שהביאה את ברדה, בוזגלו והשאר. היא הבוסית היחידה (לדעתי) שכותבת בטוויטר על בסיס קבוע, ואם כבר ביקרתי אותה על הציוץ שלפני המשחק, הנה מחמאות על הציוץ שלאחר המשחק ועל כל ציוץ אחר שצייצה מאז הצטרפה לרשת החברתית (תעקבו, כדאי לכם). היא משדרת רוגע ומבחינת הכיס והחזון - אין ספק שהיא משדרת התקדמות הדרגתית.

ולעניין שלשמו התכנסנו - אני חושב ששנינו נסכים שהעונה הזו, כולה, לא תחשב למאכזבת אם באר שבע תסיימה עם תואר בארון. אליפות קצת קשה להשיג עכשיו (מי שרוצה, שיאמין, וזה מתחיל הערב מול מכבי חיפה), אבל בעוד 180 דקות מעכשיו, ברדה יכול לחגוג עם גביע. וזה כבר יהפוך עונה ככה-ככה להתקדמות ממשית, לחגיגה שכבר שכחו איך נראית. ועוד סעיף קטן להסכם שניסחנו פה, גם אתה וגם אני: בקיץ הקרוב, 2015/16, מועדון הכדורגל הפועל באר שבע יצטרך להצהיר שהמטרה היא אחת: אליפות. כי גם גדולים מאיתנו כבר הודו: 40 שנה במדבר זה יותר מדי זמן.