יותר ברצלונה מברצלונה: פאקו חמס וראיו מחוייבים לכדורגל התקפי

"הסיפוק היחיד שאפשר לקבל מהפסד הוא שעשית הכול כדי לנצח", אוהב לומר פאקו חמס. אתמול הפסיד מאמן ראיו וייקאנו 2:0 לריאל מדריד, כי אין לו שחקנים ברמה של כריסטיאנו רונאלדו וחאמס רודריגס, אבל הוא יכול להרגיש סיפוק. ראיו שלטה במגרש במשך דקות ארוכות מאוד, הביכה את האורחת העשירה בדרבי הכי לא מאוזן מבחינה תקציבית שאפשר להעלות על הדעת, והסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה. הקבוצה הצנועה נהנתה מ-57 אחוזי אחזקת כדור, בעטה 20 פעמים לשער אל מול 17 של ריאל, מתוכן שמונה למסגרת לעומת חמש בלבד של לוס בלאנקוס. מאזן הקרנות עמד על 1:8 לראיו.

בסיבוב הראשון היא הובסה בברנבאו 5:1, אבל זה לא שינה דבר. דבר לא יגרום לפאקו להסתגר בבונקר, הוא מכין את קבוצתו למשחק פתוח והתקפי מול כל יריבה ובכל מגרש. "אם אתה גם קטן וגם פחדן, תקבל על הראש מכל הכיוונים. אנחנו קטנים ואמיצים. זו הדרך היחידה לנצח", הוא טען בעונה שעברה.

יש הסבורים כי זו גישה מעט נאיבית, אבל הם טועים. ראיו של פאקו משיגה תוצאות פנומנליות יחסית לתקציב של 7 מיליון יורו בלבד. תחלופת השחקנים עצומה, כל כשרון שמתבלט נחטף מייד על ידי מועדון גדול יותר, ובמקרה של ראיו כל יריבה תהיה גדולה יותר – בקיץ האחרון, למשל, עזב החלוץ הארגנטיני חואקין לאריביי לטובת סלטה ויגו. ועדיין, השקט התעשייתי במרכז הטבלה נשמר. בעונת הבכורה שלו בקבוצה, 2012/13, קבע פאקו את שיא המועדון – מקום שמיני, עם 50 שערי זכות. אשתקד "הסתפק" במקום ה-12 על אף ההגנה החדירה בליגה שהוציאה 80 כדורים מהרשת. העונה הוא מדורג תשיעי, הגיע למפגש עם ריאל אחרי שלוש ניצחונות רצופים, ועם קצת יותר מזל היה מאריך את הרצף.

יש קסם מסוים בשחקנים אפורים במיוחד שהופכים למאמנים שדוגלים בכדורגל ראוותני. תומאס שאף הוא דוגמא מובהקת, ופאקו הולך בעקבותיו. בימיו כשחקן, הוא היה בלם נטול ברק, שתמיד חלם להיות קשר יצירתי, אך סבל מהיעדר כישורים מתאימים. "שנאתי את המאמנים שדרשו ממני לשלוח כדורים ארוכים בלי כתובת, כי רציתי לשחק כדורגל", הוא נזכר בדיעבד בקריירה שדווקא היתה לא רע בכלל, עם מקום בהרכב לה קורוניה הגדולה בשנות ה-90', ונסיעה ליורו 2000 עם נבחרת ספרד.

מעטים ידעו אז שבתוך הגוף החסון מסתתרת נפש של אמן, שגדל בבית של רקדני פלמנקו באיים הקנאריים. כפי שאמר לואיס אנריקה במסיבת העיתונאים לפני המשחק מול ראיו, "לא דמיינתי שלבלם הקשוח הזה יש השקפת עולם כה התקפית". פפ גווארדיולה הלך רחוק יותר. הוא מגדיר את עצמו כמעריץ של פאקו וטוען: "יש שלוש קבוצות שיכולות ליישם מודל של אחזקת כדור – ברצלונה, באיירן מינכן וראיו וייקאנו". לא בטוח שזה מדויק, אבל זו אמירה מדהימה בכל קנה מידה. מבחינת פאקו, החלוץ הוא שחקן ההגנה הראשון, והשוער הוא שחקן ההתקפה הראשון. בשנתיים האחרונות, מאז עזיבתו של טיטו וילאנובה, ראיו מנסה לשחק כמו ברצלונה יותר מברצלונה עצמה.

אחוזי אחזקת הכדור לא היו חריגים אתמול, כי אם תואמים לממוצע לאורך כל הקדנציה של המאמן. בעונה שעברה, ראיו היתה הקבוצה היחידה שגברה על ברצלונה בפרמטר זה במפגש ישיר, גם אם הובסה על לוח התוצאות. העונה מדורגת ראיו ליד ריאל במקום השני בדירוג אחזקת הכדור בספרד, עם ממוצע של 58 אחוזים. רק בארסה לפניהן עם 69 אחוזים, בעוד לסלטה ויגו 57 אחוזים. כל היתר הרחק מאחור, וההתמדה של פאקו עם הסגל המוגבל שלו גורמת להתפעלות.

זו גם לא התמסרות חסרת תכלית. ראיו חמישית בספרד בממוצע בעיטות למשחק (כמעט 13), הרבה לפני ולנסיה ואתלטיקו מדריד. "בימים של משבר כלכלי, אנשים משלמים כדי לבוא ולראות כדורגל. אנחנו מחוייבים לתת להם הצגה, אחרת על מה הם מבזבזים את כספם?", תוהה פאקו. הדאגה לאוהדים באה לידי ביטוי לא רק על המגרש, אלא גם בעזרה כלכלית לנזקקים. כאשר אוהדת ראיו בת 85 נזרקה מביתה בנובמבר בגלל חובות, יזם המאמן גיוס תרומות שהחל בו ובשחקנים, ובסופו של דבר אסף המועדון 26 אלף יורו כדי לממן לה דירה חדשה וריהוט. האוהדת מצידה תרמה חלק מהסכום למשפחתו של וילפרד, שוער העבר הניגרי של הקבוצה שהפך לאגדה בשנות ה-90' ומת לאחרונה מסרטן.

העליה של אייבר הזעירה נישלה את ראיו מתואר הקבוצה העניה ביותר בליגה הבכירה, אבל זה לא משנה את המציאות. פאקו מודע היטב לעובדה כי אם יירד המועדון הוא עלול להתרסק מבחינה כלכלית. "העבודה שלי קשה יותר מזו של מאמני ברצלונה או ריאל. אם הם לא לוקחים אליפות, לא יקרה שום דבר חוץ מכותרות זועמות בעיתונים. אצלנו כשלון יגרום לאסון. זה הלחץ הגדול ביותר שאפשר לדמיין מבחינת מאמן כדורגל", הוא אמר העונה. זה לא יגרום לו לשנות את דרכו כי הוא מאמין בה לחלוטין.

האמונה הזו גורמת לפרשנים רבים לתהות אם פאקו הוא האיש הנכון לאמן בעתיד הנראה לעין את ברצלונה עצמה. נכון לעכשיו, אין לו נסיון בניהול סגל כוכבי על, אבל צריך להתחיל מתישהו, כי הרי ברור שהוא לא יישאר בראיו לשנים ארוכות. בגיל 44, כל העתיד לפניו, ויהיה מעניין מאוד לעקוב אחרי המשך הקריירה שלו. באופן אישי, כלל לא אופתע לראות אותו על הספסל בקאמפ נואו בעוד מספר שנים, ואז גם תהיה לו הזדמנות אמיתית לנצח את ריאל. ראיו לא עשתה זאת מאז 1997.