פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הסיפור מסביליה: השנה הפחות זכורה של דייגו מראדונה באנדלוסיה

        זה החל במכירת מנויים מוגברת ובניצחון על ריאל מדריד והסתיים במכות עם המאמן שהצעיד אותו לזכייה במונדיאל ב-1986. בספרד זוכרים את דייגו מראדונה מהשנתיים בברצלונה, אבל לקראת המפגש עם סביליה, מדור "היה היה" חוזר דווקא לעונה הפחות מתוקשרת של הכוכב הארגנטינאי

        שחקן סביליה דייגו מראדונה (GettyImages , Chris Cole)
        ההיסטריה הייתה בשיאה. מראדונה חוגג עם דאבור שוקר (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        מה משותף בספרד לדייגו מראדונה, דייגו סימאונה ודאבור שוקר? הראשון זכור בעיקר בזכות השנתיים המרתקות בברצלונה, השני מזוהה לחלוטין עם אתלטיקו מדריד כשחקן וכמאמן והשלישי הוא גיבור ריאל מדריד, מהכוכבים שהובילו אותה לזכייה השביעית המיוחלת בגביע האלופות אחרי בצורת בת 32 שנה. הם משויכים, אם כך, לשלוש היריבות הגדולות, אבל בעונת 1992/93 שיתפה השלישיה פעולה במדי סביליה של המאמן קרלוס בילארדו.

        החלוץ הקרואטי נרכש על ידי המועדון האנדלוסי מדינמו זאגרב בקיץ 1991. כעבור שנה הגיע בילארדו להרפתקה הראשונה והאחרונה שלו בכדורגל האירופי, והחתים מיד מפיזה בליגה האיטלקית השניה את צ'ולו סימאונה, הקשר הקשוח שהתאים כמו כפפה ליד להשקפת עולמו. צירופו של מראדונה היה צפוי הרבה פחות, והעסקה עם נאפולי נתקלה בקשיים שהצריכו התערבות גורמים מפתיעים במיוחד. השנה הזו בחייו של הגאון הארגנטיני לא ידועה מספיק, ולקראת המפגש בין סביליה לבארסה בשבת הקרובה, זהו עיתוי מושלם להיזכר בה.

        שחקן ברצלונה דייגו מראדונה (AP , Ron Frehm)
        המורשת שלו בספרד נעוצה בימים שהיה כוכב בהתהוות. מראדונה בברצלונה (צילום: AP)

        הכמעט של מארסיי

        השעיה בת 15 חודשים על שימוש בקוקאין הסתיימה ביולי 1992, כאשר לדייגו נותרו שלוש שנים בחוזהו בנאפולי. הגאון ממש לא התכוון לחזור לדרום איטליה, שם שרף את רוב הגשרים, כולל עם המאפיה, וגם המאמן קלאודיו ראניירי הודיע חד משמעית כי הארגנטיני אינו רצוי בסגל שלו. למרות זאת, נשיא המועדון קוראדו פרלאינו היה נחוש לא להיכנס להיסטוריה כמי שנתן למראדונה ללכת ללא תמורה, במיוחד כאשר חובותיו האמירו. פיתרון לסוגיה לא הסתמן באופק. דייגו כבר נשק לגיל 32, הוא לא שיחק תקופה ארוכה, בריאותו הפיזית והנפשית הוטלה בספק גדול. מי ירצה להמר על כסף רציני כדי לקבל סחורה כה מפוקפקת?

        בסופו של דבר הסתמנו שתי אפשרויות ריאליות. הראשונה היתה מארסיי של ברנאר טאפי, אשר טען בזמנו כי כבר החתים את מראדונה ב-1989, וסיכם את העסקה עם נאפולי, לפני שזו חזרה בה – ואז הלך על כריס וודל האנגלי. כעבור שלוש שנים זה היה בעוכריו בגלל המשקעים ביחסיו עם פרלאינו, והאיטלקי העדיף בבירור את אופציית סביליה. בילארדו היה הקלף המנצח של הספרדים במשא ומתן עם הכוכב עצמו. אמנם היחסים בין השניים ידעו משברים לא מעטים, אך הזכיה המשותפת במונדיאל 86', והשנים שבאו לאחר מכן, הותירו טעם של עוד.

        מאמן ארגנטינה קרלוס בילארדו עם דייגו מראדונה, ששוחרר בערבות ב-1991 בגלל החזקת סמים (AP)
        מערכת יחסים שידעה עליות וירידות. מראדונה ובילארדו ב-1991, כשהכוכב יצא מהכלא בערבות של 30 אלף דולר בשל החזקת סמים (צילום: AP)

        בלאטר בתפקיד המתווך

        מראדונה הציב בפני נאפולי דרישות מופרכות, כגון מסוק פרטי שיטיס אותו לאימונים כל בוקר, על מנת לשכנע את הנשיא לתת לו ללכת, אך המו"מ הכספי עם סביליה נקלע למבוי סתום, והספרדים היססו. כאן נכנס לתמונה ספ בלאטר, אז עדיין מזכ"ל פיפ"א. בברכתו של נשיא הארגון ז'ואאו האבלאנז', החליט השווייצרי לסייע למראדונה לצאת לדרך חדשה. פיפ"א האמינה כי למרות כל מגרעותיו מדובר בדמות חיונית לקידום גביע העולם בארצות הברית ב-1994. איש לא העלה אז בדעתו כי דייגו יושעה מהטורניר בגלל שימוש בחומרים אסורים, ויש בכך אירוניה לא מבוטלת. בלאטר כינס את המעורבים למשך חמש שעות עד שיצא עשן לבן, ולבסוף הסכימה סביליה לשלם 7.5 מיליון דולר.

        ההתרגשות בעיר האנדלוסית היתה עצומה. חולצות נחטפו כמו לחמניות, מכירות המנויים הכניסו מיליונים תוך ימים ספורים, ודייגו עצמו השתדל למצוא חן בעיני הקהל – הוא אפילו התחיל ללמוד ריקודי פלמנקו. אחרי חגיגה במשחק ידידות שאורגן מול באיירן מינכן במהלכה בישל שער, ערך מראדונה עם סרט הקפטן על זרועו את הבכורה הרשמית בבילבאו, באצטדיון בו נפצע קשה בתיקול פראי של הקצב אנדוני גויקוצ'אה כאשר שיחק בבארסה. הפעם החוויה היתה נעימה יותר, וכדור חופשי שלו הוביל לשער היתרון של סביליה, גם אם לבסוף המשחק נגמר בהפסד.

        ספ בלאטר מזכ"ל פיפ"א ב-1993 (GettyImages , Shaun Boterill)
        כינס את הצדדים לחמש שעות, עד שיצא עשן לבן. בלאטר בתחילת שנות ה-90 (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        החגיגה מול ריאל, האכזבה מול בארסה

        בשלושה החודשים הראשונים בקבוצה, בין אוקטובר לדצמבר, אמנם לא גילה מראדונה יציבות, אך תרומתו היתה לרוב חיובית, ולעתים הוא סיפק הברקות יוצאות דופן שהזכירו את העבר. הארגנטיני התגעגע לכדור, ונהנה להשכיב את שחקני היריב ולהיות שוב באור הזרקורים. בעיטה חופשית כבירה הניבה ניצחון על סלטה ויגו, ובמשחק האחרון של 1992 העניק דייגו מופע עוצר נשימה במשחק הביתי מול ריאל מדריד, שהסתיים ב-0:2 מוחץ משערים של שוקר ומרקוס, בעוד הבלם האורח ריקארדו רוצ'ה מורחק בגין עבירה על הארגנטיני. בדיעבר התברר שהנקודות האלה חסרו לריאל בטבלה הסופית – היא הפסידה את האליפות לבארסה על חודה של נקודה (אם כי זה קרה, כמובן, בעיקר בגלל ההפסד בטנריפה במחזור האחרון).

        ואולם, כפי שאפשר לראות בתקציר, ריאל דאגה לכסח את מראדונה, וכך עשו גם יתר היריבות, בציד שהזכיר לו את התקופה הקשה בקאמפ נואו. במשחק הראשון של 1993, בטנריפה שהציגה לראווה את פרננדו רדונדו, קשר ארגנטיני צעיר שהיה במובן מסוים אנטיתזה למראדונה, לדייגו נמאס. הוא התפרץ על השופט אחרי עבירה ברוטלית וספג לתדהמתו כרטיס אדום.

        ההתאחדות ביטלה אותו בדיעבד, בעיקר כדי לא לקלקל את האירוע הענק במחזור שלאחר מכן – סביליה עם מראדונה נגד בארסה באיצטדיון רמון סאנצ'ס פיסחואן. הקרב היה מתוקשר, אך ההר הוליד עכבר. הארגנטיני הבטיח לנצח את האקסית והתאכזב. הקטלונים הצליחו לנטרל לחלוטין את הכוכב שבקושי נגע בכדור, והמשחק הסתיים בתיקו מאופס. זה היה הרגע בו משהו נשבר, והכותרות על דייגו בעיתונות המקומית שינו בהדרגה את הגוון.

        "לא כשיר לשחק פינג פונג"

        המועדון לא היה מרוצה מכך שמראדונה התרכז בחזרה לנבחרת, הקפיד לטוס לכל משחקי הידידות, ושמר לא פעם על הכוחות בליגה. חוסר היציבות התחלפה בחולשה תמידית, והחל מינואר לא הצליח דייגו למצוא את הרשת אפילו פעם אחת. במקביל, התרבו הדיווחים על מעלליו מחוץ למגרש. הכוכב נתפס נוהג במהירות 200 קמ"ש במרכז העיר, ואף היה מעורב בתקרית ביזארית עד דמעות בכניסה למועדון לילה, כאשר השומר לא אפשר לו להיכנס בנעלי ספורט. "מה אתה חושב לעצמך? אנשים מתים לנשק את הנעליים האלה", אמר לו מראדונה. לחלק מהבילויים לקח אתו הקפטן את חבריו הצעירים לקבוצה, המשמעת התרופפה והצהובונים חגגו.

        בשלב מסוים שכרה סביליה שני בלשים שעקבו אחרי דייגו ודיווחו לנשיא לואיס קוארבס על כל תנועותיו. קוארבס לא בדיוק אהב את הממצאים, ובשלב מסוים קרא לכוכב לשיחה והבהיר לו כי עבירות משמעת מסוג זה יהוו הפרת חוזה. מראדונה הבהיר לו שאם זה המצב, הרי שגם הוא לא בדיוק מת על החוזה. את השבר ביחסים היה קשה לתקן, ובמקביל התברר כי סביליה לא עומדת בתשלומים לנאפולי ועדיין חייבת לפחות מחצית מהסכום. האיטלקים פנו לפיפ"א שדרשה לעמוד בהתחייבויות, וכך הרגישו האנדלוסים שהם נאלצים לשלם הון על שחקן שלא מתפקד. מראדונה הפך מנכס לנטל. "הוא לא בכושר אפילו כדי לשחק פינג פונג", אמר סגן הנשיא חוסה מריה דל נידו.

        דייגו מראדונה שחקן סביליה (GettyImages , Chris Cole)
        הפך מנכס לנטל. מראדונה יורד מהמגרש (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        האם בילארדו גבר?

        באופן טבעי, גם היחסים עם בילארדו עלו על שרטון. למאמן הקפדן נמאס מכך שמראדונה מבריז מאימונים, מבקר בבואנוס איירס ללא התרעה מוקדמת, ועסוק בחיי לילה יותר מאשר במשחקים. הוא היה מעדיף סימאונה נוסף במקום מראדונה, ואז הגיעו גם הפציעות. דייגיטו נעדר במשך כל אפריל בגלל שלא היה כשיר, וכאשר חזר היה שותף להשפלה בברנבאו, כאשר ריאל נקמה על ההפסד בסיבוב הראשון עם 0:5. את הביקור המרגש בקאמפ נואו הוא החמיץ כי לא היה כשיר.

        במחזור הלפני האחרון, בו אירחה סביליה את בורגוס ב-16 ביוני, הגיע הפיצוץ הגדול. מראדונה שותף על אף שחש כאבים בברכו וביקש להיות מוחלף בהפסקה. בילארדו התעקש להשאירו במגרש, ודרש מהרופא לבצע שלוש זריקות בניגוד לרצונו של הכוכב. ואז, שמונה דקות בתוך המחצית השניה, החליט המאמן להחליף את הכוכב שלא סיפק את הסחורה לטעמו. מראדונה זעם. אם הוא מוותר עליו עכשיו, מדוע לא הקשיב לו קודם וחייב אותו לקבל זריקות? הארגנטיני זרק בכעס את סרט הקפטן, וקילל את בילארדו בדרכו לחדר ההלבשה. "בן זונה! אני הולך לדבר אתו אחד על אחד, כמו גברים. אם הוא גבר, כמובן", אמר דייגו.

        "עוזב כי לא אוהבים אותי"

        בימים שלאחר מכן ניסה בילארדו להסדיר את היחסים והגיע לביתו כדי לדבר בארבע עיניים. אם מאמינים לו, הוא דרש מהשחקן להתנצל על התנהגותו, והיו אלה שיחות לא פשוטות. גרסתו של מראדונה אמינה הרבה יותר – לדבריו הם פשוט הלכו מכות. כך הסתיים הפרק הזה ברומן הבלתי נגמר בין האף הגדול לחניכו המוכשר. בהמשך הם נפגשו שוב בבוקה ג'וניורס, וכאשר מונה מראדונה למאמן הנבחרת לקראת מנודיאל 2010 שימש בילארדו כיועצו. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

        מובן שהמשחק מול בורגוס היה האחרון של מספר 10 ברמון סנצ'ס פיסחואן. "אני עוזב כי לא אוהבים אותי כאן", הוא הצהיר, והמועדון לא הצליח לעמוד בתשלומי שכרו בכל מקרה. גם בילארדו פוטר למרות עונה סבירה יחסית אותה סיימה סביליה במקום השביעי. המשבר הכלכלי שפקד אותה גרם להתדרדרות באמצע שנות ה-90'. ב-1995 הורדה סביליה בידי ההתאחדות בשל חובותיה, אך הצליחה להפוך את ההחלטה בערעור, וירדה לליגה השניה "בכוחות עצמה" על הדשא כעבור שנתיים. לקח לה זמן להשתקם ולחזור להוות כוח משמעותי בכדורגל הספרדי באמצע העשור הקודם. את העונה של מראדונה היא מעדיפה לשכוח.

        קרלוס בילארדו (מימין) לצד דייגו מראדונה, נבחרת ארגנטינה (AP)
        כמעט שני עשורים אחרי התקרית ההיא הם חזרו לעבוד ביחד, אבל בתחילת שנות ה-90 היחסים ביניהם היו מאוד סוערים. מראדונה ובילארדו ב-2009 (צילום: AP)